עמי גיאת

לדמותה של דקלה ז"ל

 

    היה זה ערב שנת הלימודים תשנ"ח בה זכינו לראשונה להכיר את דקלה, הבת שקיבלה החלטה ועשתה מעשה והגיע לשירות לאומי "למדרשת התורה והארץ" אשר בכפר דרום. ומאז גילינו כוח רצון של עשייה ועוד עשייה ותרומה למען הכלל. זה התחיל בלהשתלב בפעילות המדרשה, במהירות ולהיות בין הראשונות לצאת לכל פעילות בכל מקום בארץ במסגרת המדרשה הניידת. ומיד לאחר מכן ותוך כדי, לבדוק עוד אפשרויות של תרומה בתוך כפר דרום בזמן השהות במקום – וכאן מיד התחברה דקלה למשפ' איובי - ימימה והילדים, שהאב אפי' הי"ד נרצח במארב בדרכו לחברון.

    גם בשעות הקשות של עומס עבודה של התלבטות אמיתית מה חשוב יותר – שעה של הכנה לפעילות במדרשה או שעה של עזרה וחסד בבית משפ' איובי - לא שמענו קיטורים או קשיים. שבתות שהוגדרו בפעילות המדרשה כשבתות חופשיות מצאה לנכון דקלה להישאר בכפר דרום ולעשות עוד שבת משותפת עם ימימה והילדים.

    ומעל הכל בלטה הצניעות של דקלה "מה פתאום תודה?" ואם מחפשים מתנדבים – אז תמיד דקלה שם. בהיותה מלאת חיים אהבה דקלה את החיים כולם ובראשם את המחיה אותן "הוא אלקים חיים ומלך עולם" "עולם חסד יבנה" – "רודף צדקה וחסד ימצא חיים" – עזרה לזולת הייתה מובנת מאליה אצל דקלה. וכשיש חילוקי דעות ויש בעיות דקלה תשתלב בשקט האופייני לה תפשר, תרגיע ובלבד שלא יעלה הדבר על פסים שאינם רצויים כתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום, וכדברי הגמ' במס' חולין (כט ע"א) תולה ארץ על בלימה – אמר ר' אילעאי : אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה".

    המשנה בפרקי אבות הביאה את הכלל "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו" – על דקלה אפשר בהחלט לומר שרוח המקום נוחה ימנה, צא וראה מה הבריות אומרות עליה – כמה דברים שנעשו בהסתר בצנעה ופתאום ראו אור בימי השבעה ומן הסתם עוד אחריהם. מילדים קטנים, תלמידים, חברים, מורים ועוד ועוד שכל כך אהבו, כל כך הוקירו על עבודה נפלאה וגדולה עם הכלל שנעשתה בזמן כזה קצר.

    זכינו אנו להכיר את דקלה בזמן כל כך קצר כמעט שנה, אבל מאחריה השאירה הרבה מאד עשייה. האבל והשכול ההלם והכאב החלל הגדול שנפער בחיי כולנו – נשארנו אנו ומשפחתה עם דמות לחיכוי. כצוואה בלתי כתובה קבלנו בע"ה בלנ"ד בצוות המדרשה לאמץ הנהגות ועשייה מדמותה. ובמהלך השלושים הקדישו החברים בצוות המדרשה אף שלא זכו להכירה את העבודה החינוכית שכל כך אהבה, חינוך ילדי ישראל ברוח ישראל סבא לע"נ.

 

    אולי באופן סמלי אפשר לומר שטיפות הגשם שירדו על מאות המלווים את דקלה ביום פטירת משה רבנו  ז' באדר, מסמלים כי גם מן השמים הזילו דמעה  - חבל על דאבדין ולא משתכחין, תנצב"ה.