מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 34 לתוכן הגיליון	אדר ב' - ניסן תש"ס

 

הרב אהוד אחיטוב

חלה שהתערבה בעיסה

 

    אשה לשה בצק וחילקה אותו לעיסות קטנות בגודל של לחמניות, כשאת אחת העיסות היא ייחדה וקראה להם שם חלה כמנהגה להפריש חלה בגודל כזית. אלא שלפני שהיא לקחה את החלה על מנת לשורפה בתנור הסיחה דעתה למספר דקות מכל הבצק – ולאחר מכן לא זיהתה את החתיכה שקראה לה שם חלה – כיצד עליה לנהוג?

 

    א. ביטול חלה שנתערבה

 

    פשוט שאם יש בעיסה שנתערבה בה החלה פי מאה משיעור החלה (1/100) בטלה החלה ויצאה לחולין כמבואר במשנה (תרומות פ"ה מ"א), ונפסק ברמב"ם (הל' הל' תרומות פי"ג ה"א, הל' מאכלות אסורות פט"ו הי"ג והט"ז).

    אמנם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קלה, ח"ב סי' מט) כתב שאם חזרה לאותה עיסה שהופרשה ממנה היא נהייתה טבל וצריך הפרשה חוזרת, והנה החתם סופר (יו"ד סי' שיט) הסתפק בדבריו, ונראה שלא דחה דבריו על הסף, ועי' גם בפתחי תשובה (יו"ד סי' שכג ס"ק ג), ובדרך זו נראה שהלך בשו"ת משפט כהן (סי' מא) שלא רצה להסתמך במקרה זה על דין ביטול גרידא. אולם הרבה אחרונים נקטו באופן ברור שלא כדברי היעב"ץ (שם), והכריעו שאף אם התערבה החלה באותה עיסה שהופרשה ממנה, היא בטלה ב1/100.

    יש לציין שאף שבמקרה שהיה כדי ביטול לחלה והעיסה כולה מותרת באכילה – מכל מקום לגבי תרומה שנתערבה נאמר בירושלמי (ערלה פ"ב ה"א) שיש להסיר מתוך העיסה כשיעור התרומה שנתערבה ולתת לכהן טעם הדבר הוא בכדי שלא יהיה הפסד לכהנים מחמת התערובת, וכך נפסק להלכה ברמב"ם (הל' מאכא"ס פט"ו הט"ו, תרומות פי"ג ה"א), ובמפרשים (שם) וכיון שדין חלה כדין תרומה (רמב"ם הל' ביכורים פ"ה הי"ג-י"ד) הרי שגם בזה"ז אם נתערבה חלה בעיסת חולין הגדולה ממנה פי מאה יש להסיר מהעיסה כשיעור שנפל בתוכה ולאכול את השאר. ואף שבזה"ז אין תרומה וחלה נאכלים לכהן כתב החזו"א (דמאי סי' טז ס"ק טו ד"ה הב') לנהוג כן גם בזה"ז עפ"י דברי התוס' (בכורות כב ע"ב תעלה), והר"ש (תרומות פ"ה מ"ב מהדורת מוצל מאש סוף ד"ה תירום) בביאור המשנה (תרומות שם), שאם לא הרים כשיעור שנפל, אסורה התערובת באכילה, וגם כשנתערבה תרומה טמאה שמיועדת לשריפה ואין בה הפסד כהן - ומשום לא פלוג רבנן. וכך נפסק בכרם ציון (תרומות פרק לד סעי' ג).

 

    ב. שאילה על תערובת שאין בה כדי לבטל את החלה

 

    השאלה כיצד יש לנהוג כאשר אין די עיסת חולין לבטל את החלה שנפלה לתוכה?

    בגמ' (עירובין ל ע"ב, ונדרים נט ע"א) נאמר שניתן להישאל על הפרשת תרו"מ אצל חכם – כל עוד שלא הגיעו ליד כהן, וכפי שניתן להישאל על נדרים שאדם מתחרט עליהם מכל סיבה שהיא – וכיון שחלה הושוותה לתרומה הוא הדין שניתן להישאל על הפרשת חלה.

    וכך פסק גם השו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' מח) לגבי תרו"מ:

"המפריש תרומות ומעשרות וניחם עליהם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו כדרך שמתירין שאר נדרים ותחזור חולין כמו שהיתה".

    וכתב בהגהות מיימוניות (הנדפסים  סוף רמב"ם זרעים – מהדורת פרנקל - סי' ו בהגה"ה) עפ"י זה שהוא הדין שיכול להישאל על חלה שחזרה ונתערבה בתוך העיסה, ז"ל:

"כתב בסהמ"צ (סמ"ק סוף סי' רמו)… ואם חזרה ונתערבה בעיסה טוב לשאול עליה. ונ"ל שראייתו מהא דקי"ל שיש שאלה בהקדש כדתנן (נזיר ל ע"ב) בית הלל אומרים הקדש טעות אינו הקדש וכיון דבטעות אינו הקדש הוא הדין דנשאלין עליו דהא בהא תליא דמכח חרטה נמצא ההקדש טעות וחזר לחולין…".

    דין דומה כתב גם באורחות חיים (לוניל מהדורת ברלין עמ' 202):

"ומזה הטעם כתב ה"ר חיים בשם ה"ר משה מאיברא שאם הופרשה חלה מן העיסה והדר נתערבה בעיסה או באחת מן הככרות שאין לאסור אותה אפילו אין בו אחד ומאה מן החלה דאי בעי מתשיל עליה. והוא הדין לכל נדר והקדש ותרומה שקדושים באמירה שיכול לישאל לחכם ויעקור דיבורו. וכן פרש"י ז"ל בפרק אלו עוברין ולעולם אינו מדמע עד שיבוא ליד כהן…".

    דברי האורחות חיים הובאו כלשונם בב"י בבדק הבית (טור השלם מהדורת מכון ירושלים סי' שכד ב"י ס"ק יב ד"ה מי שנתערב)[1].

    וכך פסק גם הרמ"א (שו"ע סי' שכג סעי' א בהגה), וז"ל (שם):

"…ואם חזרה ונתערבה בעיסה ואין ק"א לבטלה אם לא אכל העיסה, ישאל לחכם עליה ויתיר לו כנדר דנשאלין על ההקדשות…".

    הט"ז (שם ס"ק ב) חלק על הרמ"א וכתב שאי אפשר להישאל על הפרשה חלה כאשר החלה התערבה, וסובר שרק כשמתחרט מלכתחילה על הנדר - הוי חרטה אך תערובת אינה יכולה להיות נימוק להישאל על ההפרשה. והאריך להוכיח את שיטתו מהמשנה (תרומות פ"ה מ"א):

"סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון או למעשר שני או להקדש בין טמאין בין טהורים - ירקבו …".

    שואל הט"ז: לשיטת הרמ"א שניתן להישאל על ההפרשה ולהחזיר את המצב לקדמותו, מדוע יירקבו הפירות ?! ותירץ בשו"ת חוות יאיר (סי' קל) שבמשנה מדובר במצב שהתרומה או החלה הגיעו לידי הכהן (נדרים נט ע"א). במקרה זה אין הבעלים יכולים להישאל כי התרומה בידי הכהן, והכהן אינו יכול להישאל כי הוא אינו זה שהפריש, כמו בשאר נדרים שאין אדם נשאל על מה שנדרו אחרים. הפתחי תשובה (סי' שכג ס"ק ג) הביא את דברי החוות יאיר (שם), וגם את שו"ת בית יעקב (סי' י) שחלק אף הוא על הט"ז, ונקט כמותם.

    לעומת זאת החתם סופר (יו"ד סי' שיט) לא דחה לגמרי את שיטת הטז, ואף שלמעשה סמך על שיטת הרמ"א להישאל על תערובת חלת חו"ל שאין כנגדה מאה, אך רק בצירוף הראשונים והשו"ע (סי' שכג סעי' א) שכלל לא הצריכו בחלת חו"ל ביטול ב1/100.

    מ"מ נראה מהרבה מהפוסקים שחלקו על הט"ז: חלת לחם (סי' ב שיירי ברכה ס"ק יד), שו"ת משפט כהן (סי' מא), שו"ת הר צבי (זרעים ח"א סי' קיא), שו"ת ישכיל עבדי (ח"א יו"ד סי' יז ד"ה באשר וס"ק ו ד"ה והגם, ח"ב קונטרס אחרון סי' ד  הערות הגרצ"פ פרנק זצ"ל וסי' ז בהערת הגר"פ עפשטיין זצ"ל), שו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' כא ד"ה והנה) וכן כתב בספר לקט העומר (פרק יד סעי' ד ס"ק טז) שדעת רוב הפוסקים כדעת הרמ"א.

    בשו"ת ציץ הקדש (ח"א סי' כ ס"ק ו ד"ה עוד יש מקום) כתב בשם הישועות יעקב (סי' שכג) שניתן להישאל על חלה שהתערבה דווקא אם התערבה באותה עיסה שממנה הופרשה, כיון שמטרת ההפרשה הייתה לתקן את העיסה והתערובת יצרה מצב שלא התכוון אליו מתחילה, אך אם החלה תערבה בעיסה אחרת - לא ניתן להישאל על ההפרשה. בס' ציץ הקדש (שם) דן בדברי הישועות יעקב, ולמעשה האחרונים לא נקטו כדבריו.

 

    ג. מי נשאל על ההפרשה

 

    יש לברר מי נשאל על הפרשת חלה שנעשתה על ידי בעלת הבית - היא עצמה או שמא בעלה.

    והנה בנוגע למקרה שאדם מינה שליח להפריש תרו"מ ורוצה עתה להישאל על ההפרשה, כתב בשו"ת עונג יו"ט (יו"ד סי' קיג) שרק השליח יכול להישאל על ההפרשה; ואילו בפתחי תשובה (יו"ד סי' שלא ס"ק ו) הביא בשם ספר משנת חכמים דעה חולקת, שדווקא השליח אינו יכול להישאל על ההפרשה כיון שכבר פקעה שליחותו, ורק הבעלים יכולים להישאל על ההפרשה. כדעתו נטה בשו"ת הר צבי (זרעים ח"א סי' קיא ד"ה ועי' עוד בשו"ת בית יצחק). וכך כתב בספר זכור לאברהם (חיו"ד סי' יב הוב"ד בשו"ת ישכיל עבדי ח"א יו"ד סי' יז, ובשו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' כא).

 

    החת"ס (יו"ד סי' שכ ד"ה יקרת, הו"ד בפתחי תשובה שם) הכריע כשתי הדעות וכתב שהשליח יישאל על ההפרשה עצמה ואילו המשלח יישאל על עצם השליחות.

    בנד"ד שבעלת הבית מפרישה יש לברר אם דינה כשליח אם לאו. בספר זכור לאברהם (שם) הסתפק בשאלה זו שמא בעלה התכוון להקנות לה את הקמח כיון שהיא זו שאופה את העיסה ומפרישה – לכך הכריע ששניהם יעשו התרה, כיון שספק מי הבעלים על העיסה.

    אולם בשו"ת בית יצחק (יו"ד סי' כח) כתב באופן פשוט שהיא נחשבת כבעלים, והוסיף שיתכן שאף אם ירצה בעלה לא יוכל להישאל על ההפרשה.

    בשו"ת ישכיל עבדי (ח"א יו"ד סי' יז ס"ק ב) חלק על דעת הזכור לאברהם (שם) נקט בדרך דומה ולא מצד הבעלות כי אם יותר מצד היותה שלוחה של בעלה, והוסיף שנראה שאף לדעת המשנת חכמים (הוב"ד בפתחי תשובה סי' שלא ס"ק ו) ששליח רגיל אינו יכול להישאל על ההפרשה מחמת שפקעה שליחותו מיד אחר ההפרשה – מכל מקום באשה שהפרישה יודה שיכולה היא להישאל על ההפרשה כיון שהיא שלוחתו הקבועה להפריש חלה ולא פקעה שליחותה לאחר ההפרשה. אך למעשה לא רצה להורות בניגוד לדעת הזכור לאברהם (שם) וכתב ששניהם יישאלו על ההפרשה וכעצת החתם סופר (שם) שהבעל יישאל על עצם השליחות של אשתו להפריש את החלה, והאשה תישאל על ההפרשה עצמה. ועי' עוד בהשגות הגרצ"פ פראנק זצ"ל על דבריו ובתשובה להשגות בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סי' ד).

    כמובן שכל  זה מדובר באשה נשואה, אך אשה אלמנה וכדו' פשוט שרק היא בלבד יכולה להישאל על הפרשתה ואין אחד מבני ביתה יכול להישאל במקומה.

 

    ד. ברכה על הפרשה חוזרת

 

    הרש"ש (נדרים נט ע"א ד"ה ודע דק"ל על הרמ"א) הקשה על היכולת להישאל על תערובת תרומה והרי נמצא שהברכה על הפרשה הראשונה היתה לבטלה, ולבסוף דחה זאת והוכיח מכמה מקומות שאין הפקעת ההפרשה גורמת שהברכה לבטלה.

    אולם לגבי ברכה פעם נוספת כתב שלא תברך על ההפרשה השניה אלא תסתמך על הברכה שברכה על ההפרשה הראשונה. וכן משמע מדברי שו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' מח). ועי' עוד בעניין זה בשדי חמד (אסיפת דינים ברכות סי' א אות כט),

    החיד"א (ברכ"י יו"ד סי' שכג אות א) כתב כן אך לא מטעמם של הרש"ש וההלכות קטנות, אלא לחוש לדעת הט"ז שהשאילה לא הועילה, לכן כתב: "על צד היותר טוב כשמפריש חלה שנית לא יברך דברכות אינן מעכבות…". וביאר דבריו בשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' כא ס"ק יב) שיש לחשוש לדעת הט"ז רק בהקשר לברכה לבטלה שאסורה מן התורה לדעת הרמב"ם והשו"ע. אך לעניין השאלה עצמה אין לחשוש לט"ז כי חיוב חלה בזה"ז הוא מדרבנן. אולם בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שכ ד"ה ואמנם לענין הברכה) כתב שיכול לחזור ולברך על ההפרשה השניה, וכ"כ בתורת הארץ (פ"ב אות פא הגהה יב).

    ולמעשה נראה שאין לברך פעם נוספת וכן הכריעו האחרונים כדעת החיד"א, עי' בשו"ת ציץ הקדש (ח"א סי' כ ס"ק ה) וכ"כ במעדני ארץ (תרומות פ"ד הי"ז ס"ק ג), וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם).

    ה. אופן השאילה על ההפרשה

 

    מסקנה:

 

    החכמת אדם (שערי צדק פרק יד סעי' ו) פסק כדעת הרמ"א שניתן להישאל על ההפרשה. והוסיף בס' דברי ישראל (הערות לחכמת אדם שם) שאם לא יציין את התערובת כפתח להתרת הנדר, אלא שיתחרט על עצם הנדר, גם הט"ז יודה שהדבר מועיל. וכפי שפסק השו"ע (יו"ד סי' רכח סעי' ז) והרמ"א (שם סעי' יג בהגה), וכפי שביאר דבריו הש"ך (שם ס"ק כד).

 

    וזהו נוסח השאילה על הפרשת חלה לפי דעתו, וכפי שכתבו לעניין הפרשת תרו"מ בכרם ציון (אוצר התרומות הלכות פסוקות פרק לג סעי' ב), ובמעשר והתרומה (פרק ד' סעי' ב).

יש לזמן שלושה אנשים שמבינים מהו נדר ומהי התרה ויש לומר לפניהם:

"מתחרטת אני שעשיתי לחתיכה זו חלה ואילו הייתי יודעת שאתחרט לא הייתי נודרת". והמתירים יאמרו לה:

"מותר לך מותר לך מותר לך".

 

    סיכום

 

א. חלה שהתערבה בעיסה שהופרשה ממנה חלה – אם יש בתערובת פי מאה מהחלה הרי היא בטלה ומותרת באכילה, ורק לאחר שהסירו מהעיסה בצק בשיעור החלה שהתערבה. חתיכה זו יש לשורפה בתנור כפי שעושים בחלה גמורה.

ב. אין בעיסת החולין כמות מספקת לבטל את החלה (1/100), יש להישאל על ההפרשה כפי הנוסח שהובא לעיל (אות ה), ולהפריש לאחר מכן שוב חלה נוספת בלא ברכה.