הרב משה ויא

 נתינה הכשר לירקות המוחזקים בתולעים

 

    הרב ויטמן דן באריכות באמונת עיתך (37 עמ' 41), להתיר לכתחילה להגיש במסעדות  בעלות תעודת כשרות רגילה, ירקות המוחזקים בתולעים, שעברו טיפול אשר אינו מבטיח את ניקיונם המוחלט של הירק.

    אין בדעתי להיכנס במסגרת זו לוויכוח הלכתי בנושא ובפרט שכבר הארכנו בספרנו "בדיקת המזון כהלכה" ברוב הנושאים הנידונים במאמר:

1. בנידון שגם לאחר ניקוי שאינו מושלם, הירק נשאר בגדר מוחזק בתולעים (חלק ההלכה פרק ד, סעיף ז).

2. בעניין שתולעים אינם בטלים בתערובת (פרק ז והערות 1,2)

3. בעניין גודל החרקים האסורים (פרק ב, ובהערה 6 שם, הבאנו את לשונו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, כפי שהורה למעשה, ולא כמצוטט במאמר מתוך מכתב שהגרשז"א הדגיש שאינו להלכה)

    ברצוני להתמקד על הבסיס המרכזי של המאמר המבסס את דבריו על דברי הכרתי ופלתי (יו"ד סי' ק ס"ק ד), שיש ביטול ב- 960 או ב- 1200, והביאו בספר ערוך השולחן.

    אבל הכותב הנכבד לא ציין שכל דבריו של הכרתי ופלתי הם לימוד זכות על כלל ישראל, בדבר שלפי המציאות בתקופתם לא היה לו פתרון, כגון מילבן (אקריות) זעירים ביותר שהיו מצויים בכל מאכל יבש כגון: קמח, גריסים, פירות יבשים. ואם הם אסורים על פי ההלכה, כמעט ולא נותר להם מה לאכול, היות ואין דרך לנקות מאכל הנגוע במילבן ומסכם את דבריו, והעתקנו את לשונו בספרנו (פרק ז הערה 2):

    "וחס וחלילה (שלא) להקל, רק על כל פנים יש התנצלות וכו' וכתבתי כתריס בפני הפורענות אבל חס וחלילה לסמוך על זה כפי האמור בשו"ע ובפוסקים", וכן הביא בערוך השולחן שהוא לימוד זכות.

 

    * ולא אבין איך שייך ללמוד מלימוד זכות של בדיעבד במקום שאין עצה אחרת (היות ואין דרך לנקות מאכל הנגוע במילבן) לגבי מתן הכשר לכתחילה לירקות מתולעים.

    * כל אדם הרוכש מאכל שעליו מתנוססת תעודת כשרות – גם בכשרות רגילה, סומך על כך שנותן ההכשר עשה את המקסימום כדי שהמאכל יהיה כשר על פי הדין ולא מאכילים אותו מאכל שיש בו איסורים דאורייתא (!) על סמך "לימודי זכות" או ביטולים של בדיעבד.

    * ובפרט בימינו שירקות "ללא תולעים" מצויים בכל מקום וניתן להשיגם בקלות, ובכמה רבנויות כבר הנהיגו שירקות אלו הם תנאי גם עבור כשרות רגילה, והדבר מתקבל בהבנה גם אצל בעלי מסעדות ובתי מלון. אם כן למה נרפה ידיהם של העושים מלאכתם באמונה, ולהפך מוטל עלינו לחזק אותם מקומות שידם רפה, כדי שיחייבו גם הם תקנה זו.

    * לסיום ברצוני להבהיר את דעתו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, היות והכותב הנכבד מביא כבסיס לדבריו את דברי הגרמ"פ זצ"ל בעניין גודל התולעים (כפי שהובא בשו"ת אגרות משה בחלק יו"ד ח"ד סי' ב) שם מובא: "שאפשר שדבר שלא נראה למעשה [להדיא] לעינים אינו אסור" המעיין שם יראה שהמילה "להדיא" מופיעה באותיות יותר קטנות, והיא תוספת של העורכים ולא מדברי הגרמ"פ (ראה שם בהקדמה עמ' 1) ותוספת זו משנה את כל המשמעות הדברים, ובנוסף הוא אינו מכריע להיתר בתשובה זו.

    לעומת זאת בתשובות שהודפסו בחייו אוסר באופן החלטי התולעים הקטנות המצויות בחסה (כנימות עלה) (חלק או"ח ח"א סי' צג, ג). וכן אוסר את התולעים הקטנים המצויים בכרוב (תריפסים) ומציין שרבים נמנעו מלאכול כרוב מחמת קושי הבדיקה מהחרקים הקטנים ואוסר גם לשווק סלט כרוב שלא נבדק כראוי (ולא סומך על ביטול) (חלק יו"ד ח"א סימן לה), ובתשובה אחרת (חלק יו"ד ח"ב סימן כה) כותב: "וראמנע לעדעס (חסה ערבית) מצוי תולעים טובא וגם שהתולעים הם ירוקים כמראה העלים וצריך לבודקם בעיון גדול ללא בדיקה אסור אפילו בדיעבד".

 

    ויה"ר שלא ניכשל בדבר הלכה,