הרב זאב וייטמן

נתינת הכשר לירקות המוחזקים בתולעים

 

    כפי שכבר כתב ידידי הרב יואל פרידמן שליט"א (להלן: הרי"פ) אני מסכים כי הנושא מוצה והמתעניין והמעיין יוכל למצוא תשובות והתייחסות לרוב ההערות והתגובות על דברי בדברים שכתבתי בגליון הקודם, ואין טעם לחזור ולדוש בדברים1. אלא שמכיוון שממאמרי הקודם הושמט ציטוט דברי ה"כתב סופר" (סי' סג) אני מוצא לנכון להביא את דבריו כאן, במיוחד, שדברים אלו מתאימים כדי להשיב על עיקר דברי המשיגים:

"מצאתי את שאהבה נפשי בפלתי סי' ק' שירד להציל נפשות רבות מחרון אף ה' ביום הדין כי כמעט אין מנוס לעזרה בימים חמים שכמעט אין מזון ומחיה שאין בו רחש וכמעט א"א לבודקו ועשה סנגורים ומגבב שיטות דבריה בטילה ב960- בצרוף שיטות הרי"ף ורש"י דבריה בטילה והנה ירד להציל ע"פ כמה שיטות, ובכל זאת אין יוצאים י"ח המחבר דפוסק בהחלט דבריה אינה בטילה ולא הזכיר כלל שיטות החולקים, וכן הרמ"א לא הביאה בשם י"א ומאין יבוא עזרנו לשיטתו ופסקו של המחבר והרמ"א אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים להלכה ולמעשה…? ולכן שינסתי מותני להוסיף מיא וקמחא ויגעתי ומצאתי לצאת ידי שמים לכל שיטות ראשונים ולפסק הלכה".

    ובמסקנת דבריו כתב:

"ועלה בידינו כי לכל הדיעות אין לחוש לרחשים אשר שיער הפלתי כי יש 960 ויותר ורחשים אלו פגומים הם, ולרוב השיטות לדברינו אין צריכים ביטול כלל, ולכל היותר בטילים ב960- ואנחנו נמלטנו. ואודה לה' אשר הודיענו את כל זאת, את עמלי ויגיע כפי ראה אלקים, וזכני להיות סניגור… שיוצאים ידי שמים אליבא דכל הדעות, וה' יראנו מתורתו נפלאות".   

 

    דהיינו, לדעת ה"כתב סופר", גם במציאות בה המזון היה מלא בשרצים אסורים באופן שלא ניתן לנקותו מהם, יוצאים ידי שמיים אליבא דכל הדעות ולא מדובר כאן רק על לימוד זכות ויציאה ידי חובה אליבא דכמה שיטות כפי שמשמע מהכרתי ומאחרים. וגם אליבא דהכרתי ברור שאין הצדקה ואין אמת בהאשמתו של ידידי הרב משה ויא (להלן: הרמ"ו) שכביכול לגישתי "מאכילים מאכל שיש בו איסורים דאורייתא (!) על סמך לימודי זכות או ביטולים של בדיעבד" (סימן הקריאה במקור), שהרי לא יעלה על הדעת להעליל על גדולי ישראל שעל סמך לימודי זכות האכילו איסורים דאורייתא. וכבר הוכחתי בדברי שלא מדובר על ביטול איסור לכתחילה, ולא על איסור דאורייתא מכיוון שמדובר בתערובת ובריה אינה בטילה בתערובת רק מדרבנן, ושגם באיסורים חמורים ביותר כגון חמץ סומכים על ביטולים בדיעבד ונותנים הכשרים על סמך ביטולים כאלו. והכל סומכים על ביטול בדיעבד של חרקים האסורים מהתורה שסביר להניח שנימוחו ושנתרסקו, ולא מצאנו מי שחוששים שמכיוון שחלקי השרצים ניכרים אין זו תערובת כלל, וזאת אפילו לגבי כשרויות למהדרין, ואינני מבין מה תלונתו של הרמ"ו כנגד מי שסבורים כי הדין של בריה שאיננה בטילה לא נאמר לגבי תריפסים וכנימות, כפי שהבאתי בדברי הקודמים, וממילא יש לדון בהם כפי שהרמ"ו דן לגבי חרקים שאינם שלימים, ורק על בסיס עובדות ויסודות הלכתיים אלו סמכו גדולי ישראל שלימדו זכות2.

 

    כמו"כ, הדגשתי שדברי אמורים רק לגבי מציאות בה ביצעו בירקות טיפול מסוים (השרייה במלח, שטיפות וכדו') אם כי לא טיפול מספיק ומושלם, וכיוון שכן אין מקום להערתו העיקרית של הרב יואל שיש להתייחס למציאות כאל וודאי ולא כאל ספק, מכיוון שגם אם עדותו נאמנה עלי מבחינת מצב הנגיעות בכרוב לא מטופל, הרי ברור שלאחר שטיפות וטיפולים אפילו אם הם אינם מספיקים כדי להבטיח ניקיון מוחלט מחרקים, לא מדובר בודאי איסור וגם לא ברוב. וכמו"כ, מכיוון שהירקות עברו בדיקה וטיפול מסוימים הרי גם טענתו של הרב יואל בדבר אי מילוי חובת הבדיקה המוטלת על הרב כעומד במקום האוכל איננה רלוונטית, מכיוון שכפי שכתבתי סביר להניח כי גם בבדיקה כזו יוצאים ידי חובת בדיקה בדיעבד. 

 

    כאמור, אע"פ שלדעת ה"כתב סופר" "לכל הדיעות אין לחוש לרחשים אשר שיער הפלתי כי יש 960 ויותר ורחשים אלו פגומים הם, ולרוב השיטות לדברינו אין צריכים ביטול כלל", אני מודע לכך שיש דעות שונות מה"כתב סופר" ושדברי הכרתי הנן לימוד זכות בדיוק בגלל העובדה שאינם אליבא דכו"ע, ולכן אני שוב מוצא לנכון לחזור ולהדגיש שבניגוד לדברי הרמ"ו והרי"פ דברי לא נאמרו לכתחילה ולא למי שרוצה להקפיד על מהדרין, וכל שאמרתי הוא שאע"פ שאשרי כל מי שמקפיד על ירקות מגידול מיוחד, אין מקום לשלול תעודות כשרות ואין להוציא לעז על אלו שלא משתמשים בירקות אלו ולומר שהם מגישים מזון לא כשר. ולדעתי, מי שמקילים בשימוש בחלב נכרים, בג'לטין, בבשר לא חלק, בבשר קפוא, בירקות מהיתר מכירה, ובהסתמכות על רוב בחשש ערלה, ועל קולות בבישולי נכרים, בהכשרות, בשאלות חשש יין נסך, והסתמכות על הכשרים הניתנים ללא השגחה וביקורת מספקת ועוד ועוד, יכולים גם לסמוך על המקילים בנושא הנ"ל. ולכן אין זה נכון לכתוב שלדעתי הדבר מותר לכתחילה, שהרי כל טענתי היא שבדיעבד אין מקום לאסור או לשלול כשרות ממי שלא מסכימים ולא מוכנים להשתמש רק בירקות מגידול מיוחד, ואין כל מקום להוציא לעז על רבים וטובים בקיבוצים דתיים, בבתים שומרי כשרות, בצבא ועוד ועוד המשתמשים בירקות עלים רגילים, שהם אוכלים ומאכילים איסורי דאורייתא, מכיוון שסוף סוף יש להם על מי ועל מה שיסמכו.

 

    ואצטט כאן עוד קטע שהושמט ממאמרי הקודם:

    בכל מקרה, נראה כי קודם לדרישה חד משמעית לשימוש בירקות מגידול מיוחד לצורך כשרות רגילה שם סומכים על היתרים רבים נוספים, נראה בעיני שיש להזהיר את הרבנויות הנותנות הכשר למסעדות, מטבחים וקייטרינג להקפיד שהמטבח בו מכינים את האוכל יהיה נקי מחרקים מעופפים, וכמו-כן חדר האוכל או המקום בו נערך האירוע. ולא פעם ולא פעמיים הייתי נוכח באירועים שנערכו בשעות הלילה במדשאה מוארת בה התעופפו עשרות שרצים שחלקם עשו את דרכם לסלטים שנעשו תחת הכשרים מהודרים מירקות מגידול מיוחד "ללא כל חשש חרקים ותולעים", והמעופפים הללו שקעו בתוך הסלטים ונאכלו ע"י הסועדים המקפידים על כשרות מהדרין בלבד, ובוודאי שאין כל טעם להקפיד על ירקות מגידול מיוחד אם לא דואגים ומקפידים הקפד היטב שבמהלך הכנתם עד לאכילתם לא ייכנסו לתוכם שרצים וחרקים שלגביהם אין כל ספק שהם אסורים מן הדין.

 

    ובשולי הדברים אני מוכרח להעיר גם על גישתו המחודשת של הרי"פ שהרב המכשיר עומד במקום האדם האוכל. אני אינני רואה את הדברים כך, ולדעתי, הרב המכשיר חייב לפסוק אמת בשאלה העומדת לפניו - האם ללא שימוש בירקות מגידול מיוחד המזון איננו כשר אם איננו עובר טיפול יסודי ובדיקה מקצועית, או שמדובר בהידור. ולענ"ד, אי אפשר לומר על מזון שיש רבים שמוצאים לו דרכי היתר שהוא אסור ואיננו כשר ולהפסיד ממונם של ישראל. עם זאת ברור, שהרב המכשיר חייב לציין שהכשרו איננו אליבא דכל הדעות ולכן עליו להדגיש שמדובר בכשרות רגילה ולא למהדרין, והאוכל והקונה יכול לבחור האם ברצונו לסמוך על קולות ועל נושאים הנתונים במחלוקת, או ברצונו להדר ולאכול רק דבר הכשר אליבא דכל הדעות.