הרב יהודה הלוי עמיחי

 

ברכת שהחיינו בפירות  הנמצאים כל השנה בשוק

 

שאלה

 

האם יש לברך עליהם שהחיינו בפירות שנמצאים כל השנה בשוק בעזרת קירור וכדו'?

הד”מ (סי’ רכה אות ב) הביא את דברי מהר”י וייל (תשובות, דינין והלכות סי’ לט):

“אין מברכין שהחיינו על ירק חדש, משום דעומד על הקרקע כל ימות השנה, ואין ניכר בין חדש הגדל בשנה זו למה שגדל אשתקד”.

 

א. דעת הפרישה

 

הפרישה (ס”ק ה) כתב שאין ללמוד מהלכה זו גם לעניין צנון וליפתן, שיש לחלק בין ירק, לצנון וליפתן, מכיוון שהצנון והלפתן הם מהדברים העומדים כל החורף בקרקע, לאחר הפסח קוצרים אותם מהקרקע והחדשים אינם צומחים עד אחר השבועות, נמצא שאינם מגיעים אלו לאלו בעודם בקרקע, לכן צריך לברך שהחיינו, ואילו ירק שנמצא בקרקע כל הזמן אין מברכים שהחיינו,  והוסיף הפרישה שלפי יסוד זה אפילו אם הליפתן הישן נקצר ונשאר עד גדילת הליפתן החדש מברכים עליו שהחיינו, שהרי לא היה בקרקע בשעת ביאת הלפתן החדש.

שיטת הפרישה היא ששעת הגידול בקרקע הוא הקובע, ואילו מעשה בני אדם אינם משפיעים כלל.

 

ב. דעת השל"ה

 

השל"ה (שער האותיות, קדושה , כלל יא סעי' ב) כתב שכיון שאנשים אינם יודעים להבחין בין ירק חדש לישן תקנו במיני ירק לא לברך שהחיינו.

דברי השל"ה צ"ע, מדוע בפירות מברכים שהחיינו, הרי גם בהם יש מקום לחשוש שלא יבחינו בין פרי שגדל השנה לפרי שגדל שנה שעברה? על כרחינו להסביר בדעת השל"ה שמדובר בירקות הגדלים בקרקע תקופות ארוכות בשנה, וא"כ יש לחוש שמא לא יבחינו בין ירק חדש לישן, או שיתבלבלו בין חדש לישן, ומשום כך אין מברכים על הירק שהחיינו  מחשש ברכה לבטלה, אבל פירות שאינם גדלים אלא תקופה מסוימת, ולא יכולים להישאר בקרקע עד בא הירקות הטריים, לכו"ע יכול לברך שהחיינו. אפשר להביא ראיה לדברינו ממקור דברי הרמ"א, הוא ספר המנוח (הובא בב"י), ושם נאמר "מסתברא דעל עשב המתחדש כגון אלחבק"א וכיוצא בו אינו מברך, שהרי פעמים שיכול להתקיים כל השנה, משא"כ בקרא ובשאר פירות הארץ והעץ". אנו לומדים מדברי רבינו מנוח שהיסוד הוא יכולת הקיום כל השנה, לכן גם בדברי השל"ה עלינו לבאר שכל הדיון הוא על מיני ירק שקיימים כל השנה. כמו כן ברור בדברי רבינו מנוח שברכו שהחיינו על קר"א שהיא הדלעת. וא"כ מוכח שיש ירקות שמברכים עליהם שהחיינו, ומכאן שגם לשל"ה לא דנו אלא על ירק, וכנראה כוונתו לעלי ירק, כגון חסה, פטרוזיליה, שיכולים לגדול כל השנה. אבל בדברים שאינם גדלים  כל השנה לכו"ע יש לברך שהחיינו.

 העולה שגם השל"ה לא דן אלא בירק שיכול להישאר בקרקע עד הבשלת המין החדש, וכפי שדקדק בלשונו שאנשים יתבלבלו "בדבר שנתלש עתה מקרוב מהקרקע, נראה לבריות כחדש", משמע שבעיקרון מודה השל"ה לפרישה שצריך שהירק יגדל בקרקע עד תקופה קרובה לקצירת הירק החדש.

ערוה"ש (סי' רכה סעי' יב) הבין שהשל"ה סובר שבכל הירקות אין לברך שהחיינו, וכתב אנו אין אינו נוהגים כשל"ה, אלא מברכים על ירק חשוב שהחיינו, כגון; מלפפונים, אבל על ירק פשוט כגון; חסה אין מברכים, ונ"ל שגם השל"ה לא דיבר אלא על ירק פשוט כחסה ושמיר שגדל כל  השנה, ולא על מיני ירקות עונתיים.

 

ג. דעת המג"א

 

הרמ"א (רכז סעי' ו) כתב "אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע". מדייק המג"א (רכה ס"ק יד) שהרמ"א שינה מלשון המהר"י וייל שכתב שעומד "על הקרקע" ללשון שעומד בקרקע, מכאן נראה למג"א שאם נשאר בקרקע עד בוא הפירות החדשים פטור מברכת שהחיינו, אמנם לעניין פירות אפילו אם יש מיעוט הטומנים את הפרי בקרקע הרי שאלו הם מיעוט דמיעוט, ולכן על ירק אין מברכים עליהם שהחיינו, ואילו על פירות מברכים. מדברי המג"א עולה שאין לברך שהחיינו כאשר ישנם עוד פירות משנה שעברה אפילו תלושים, ונראה מדבריו שאם ישנה כמות גדולה של פירות בקירור אין לברך שהחיינו, שהרי כתב שרק משום שאלו המשמרים הם מיעוט דמיעוט - מברכים שהחיינו, אבל אם הרבה משמרים אין לברך שהחיינו.

 

נשאלת השאלה לדעת המג"א מדוע הימצאות הירקות באדמה פוטרת מברכת שהחיינו, הרי הפרי הוא מתחדש ומה בכך שפירות ישנים נמצאים בקירור? אפשר לבאר שעיקר הטעם הוא שכל דבר שנמצא כל הזמן בשוק אין שמחה בהופעתו, שהרי ברכת שהחיינו נלמדת מדברי רב יהודה  (עירובין מ ע"ב) "אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן" משמע שאפילו בקרא היה אומר "זמן" בגלל שמחתו, דהיינו שהעיקר הוא השמחה המתחדשת בפרי החדש, והשמחה איננה על האכילה אלא אפילו על הראיה (רש"י שם). בכו"א למדנו שיש צורך שתהיה חשיבות לפרי על מנת שיוכלו לברך עליו שהחיינו, והחידוש של רב יהודה שאפילו דלעת נחשבה בעיניו. ומכאן שהיסוד בברכת שהחיינו הוא פרי חשוב ששמחים בהופעתו המחודשת, וכפי שנאמר לגבי חבר שלא ראהו שאם הוא "חביב עליו הרבה ושמח מאד בראייתו" (טור סי' רכה) יברך ברכת שהחיינו, כן גם לגבי פרי שצריך להיות חביב עליו הרבה, ושמח בראייתו, אולם דבר שנמצא כל הזמן אין כאן שמחה וחביבות מיוחדת ולכן אינו מברך על כך.

אלא שסברא זו דחוקה שהרי עיקר השמחה היא על התחדשות הפרי בעולמו של הקב"ה, כפי שרב יהודה אמר שדווקא על דלעת חדשה הוא מברך, אבל אם הייתה דלעת מלפני שנים לא היה מברך, דהיינו הגידול החדש הוא המשמח, וכן בפירות האילן הפירות החדשים שמגיעים הם המשמחים, ומחייבים בברכת שהחיינו, וא"כ מה לי אם הדבר הוטמן בקרקע, הרי כעת בפנינו יבול חדש.

עוד יש להוסיף להקשות על דברי המג"א שדייק מתוך שהרמ"א שינה מלשון מהר"י וייל, וכתב שטמונים בקרקע, אולם הד"מ בהגהותיו לטור העתיק את לשון המהר"י וויל שעומד על הקרקע כל השנה. א"כ מנ"ל שהרמ"א בהגהותיו לשו"ע שינה וסובר שאפילו הוטמן ג"כ פטור מברכת שהחיינו.

עוד יש להוסיף שבהלכות קטנות (ח"א סי' רלג) כתב:

"ומה שהביא ההג"ה בשם ה"ר מנוח שהאלחבק"ה אין לו זמן קבוע לגידולו  לא כן הוא, שזמן ועת יש לכל הבריות, ומה שיוצאין פרחים חוץ לזמנם מחמת הגננים הוא שמכריחין את הארץ להוציא דבר שלא בעתו, ומ"ש שאין אומרים עליה שהחיינו הוא מפני שמקיימין אותה בארץ בלחותה, ואין שם היכר בין חדשה לישנה".

מדבריו עולה שמעשה בני אדם אינו פוטר מברכת שהחיינו, ואפילו אם על ידי אמצעיים חיצוניים יש פריחה כל השנה אין להחשיבו כפוטר מברכת שהחיינו. נראה שלדעה זו אפילו מלפפונים ועגבניות, המצויים בחורף מגדולי חממות, ג"כ יש לברך עליהם שהחיינו בקיץ, שהרי גדולי החורף הם מעשה הגננים. ברור שלדעה זו אין הטמנה בקרקע פוטרת מברכת שהחיינו, וא"כ ברור שהלק"ט חולק ג"כ על המג"א.

על כרחינו ליישב את המג"א על פי הסברו של האג"מ (או"ח ח"ג סי' לד) שמעשה בני אדם שרגילים לעשותם הרי זה חלק מתהליך הגידול, ולכן למרות שאין הירק מחובר לקרקע, הרי זה חלק מהגידול, ואם נמצא בהטמנה עד הגעת הירק החדש אין לברך עליו שהחיינו, אולם אם ההקפאה היא מעשה מיוחד ולא רגיל הרי שאין זה חלק מהגידול, ותכלית הגידול אינו לצורך שימור, לכן יש מקום לברך שהחיינו על פירות חדשים למרות שישנים ישנם בקרור, ואילו בירקות שרגילים בהטמנה אין לברך שהחיינו.

לכן נראה שיש לברך שהחיינו בירקות חשובים למרות שיש כאלו ששומרים אותם בקירור, ובודאי שיש לברך שהחיינו בפירות.

יש להוסיף שהפירות שנמצאים בקירור ופירות העונה החדשים שונים בד"כ במראיהם ובטעמם, ויש דעות שאפילו תאנים לבנות ושחורות מברך, אמנם הגר"א (סעי' ד) חולק, בכו"א כשיש שינוי בטעם לכו"ע יש לברך שהחיינו.

אמנם אם ישארו הירקות והפירות באותה תכונה לאורך ימים, נראה שיש חשש תערובת וברכה לבטלה. כשם שבשקדים ואגוזים מיובשים, שאין הבדל בין הפירות, ולא ניכר השוני ביניהם אין לברך ברכת שהחיינו. וכפי שכתב בבא"ח (פרשת ראה אות י), כן יהא הדין בפירות וירקות, אם הם ישמרו על מעמדם, וכן ראיתי שכתב בשו"ת באר משה (ח"ה סי' סה אות ח).

 

סיכום

 

אפשר לברך על פירות המתחדשים למרות שיש עדיין ממינם בקירור.