הרב יהודה הלוי עמיחי

 

בישולי עכו"ם בחליטה

 

    הצגת הבעיה

    המפעל הנמצא בחו"ל מעבד מוצרי ירקות; קשואים, ברוקולי, כרובית ומעט תות שדה. בתהליך העיבוד נעשות הפעולות הבאות: שטיפה במים בזרם חזק, חליטה במים חמים ולאחר מכן הקפאה.

    התוצרת יוצאת מהחליטה לא רותחת אלא מעט חמה. כמעט ואין הבדל בטעם של הברוקולי לפני החליטה ולאחריה. לאחר החליטה מועבר הירק להקפאה עמוקה ומאופסנת בדולבים גדולים.

    נשאלת השאלה האם יש בפעולת החליטה משום בישולי עכו"ם?

א. נאכל חי

    הגמ' (עבודה זרה לח עמוד א) אומרת:

"מר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. בסורא מתנו הכי. בפומבדיתא מתנו הכי, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת (מאכל חשוב שנאכל עם הפת) - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים".

    התוס' הביאו שיש לנהוג כשתי הדעות לקולא, וכן נפסק בשו"ע (יורה דעה סימן קיג סעיף א):

"דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו"ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים".

    משמע מלשון השו"ע שכל דבר שנאכל חי אין בו משום בשולי עכו"ם, וא"כ לכאורה בנדון דידן הרי הברוקולי נאכל  מבושל, א"כ יש בו משום בשולי נכרים. אמנם ישנם אנשים יחידים שאוכלים אותו חי, אך נראה שבטלה דעתם אצל כל אדם.

    התנאי השני לבישולי עכו"ם הוא שהמאכל "עולה על שולחן מלכים ללפת את הפת", לכן נראה לדעת הרמב"ם שדוקא מאכל שמיועד ללפת בו את הפת - יש בו בשולי נכרים אבל דברים שאינם באים ללפת בו את הפת - אין בהם משום בשולי נכרים, וכן כתב הפר"ח (סי' קיג ס"ק ג) בדעת הרמב"ם. ברם מדברי השו"ע שהוסיף שגם בפרפרת יש בשולי נכרים מוכח שיש איסור אפילו במאכל שאינו מלפת את הפת, ובלבד שיעלה על שלחן מלכים ושרים.

 העולה שבברוקולי יש לחוש משום בשולי נכרים.

 

ב. בשול נכרים בלא שנוי בצורה

 

    המטרה של החליטה אינה בישול הירק לצורך אכילתו ואינה משנה את צורת הירק. היא נעשית לפני ההקפאה משתי סיבות: (1) החליטה עוצרת תהליכי הזדקנות של הירק. (2) החליטה מיועדת לפסטור הירק, כדי למנוע התרבות מיקרובים, בקטריות וכדו'.

    יש לדון א"כ האם  חליטה זאת נחשבת כבשולי נכרים.

 

    הש"ך (סי' קיג ס"ק א) הביא שדעת הרמב"ם היא שאפילו לא נשתנה הדבר על ידי האור יש לאסור משום בשולי נכרים, וכן משמע מכמה ראשונים שלא הביאו את הכלל של שינוי הצורה בעקבות הבישול. לעומת זאת, לדעת הר"ן ולדעת רש"י, רק כאשר המאכל השתנה ע"י האור אסרו משום בשולי נכרים; וכ"כ המאירי והרשב"א (תורת הבית ב"ג ש"ז דף צא).

    יש לבאר שהמחלוקת ביניהם נובעת מטעם איסור בישולי עכו"ם. לדעת רש"י (ע"ז לח ע"א ד"ה מדרבנן) טעם האיסור הוא שאם הנכרי יבשל  עבור הישראל יש חשש שמא הוא יאכיל אותו דבר טמא. לפי"ז יש לאסור רק מאכל שהשתנה טעמו מחמת הבישול, כי בדבר שאין הטעם משתנה, ניכר האיסור והישראל לא ייכשל. אולם אם הסברא היא משום "חתנות" כפי שכתב הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ט) אין הבדל בין מאכל שהשתנה טעמו, ובכל מקרה גזרו על כך חכמים.

    הר"ן (ע"ז לז ע"ב, דף טו מדבפי הריף ד"ה כל הנאכל) כתב זאת כדבר פשוט שכל שלא  נשתנה מברייתן ע"י האור אין בו משום בשולי עכו"ם. והוסיף הר"ן שלא ראה זאת בראשונים מפורש, ומשמע שלמרות שלא ראה זאת מפורש בכ"א דעתו להלכה שרק דברים שנשתנתה צורתם על ידי האור יש בהם משום בשולי נכרים.

    יסוד המחלוקת הוא בדברי הגמ' (לז ע"ב) חיטין ועשאן קליות אין בהם בשולי עכו"ם והגמ' מסבירה שהסיבה שלא נאסר כבישולי עכו"ם נובעת מכך לא נשתנה על ידי האור, ונראה שלדעת הר"ן ורש"י השנוי על ידי האור הוא תנאי הכרחי לבשולי עכו"ם ואילו לפי הרמב"ם (שם הי"ז) אין זה תנאי הכרחי אלא טעם ההיתר הוא כי אין אדם מזמין את חברו על  קליות. בביצה לעומת זאת (רמב"ם שם הי"ד) יש בה בשולי נכרים, כי הבישול גורם גם לשינוי בטעם וגם שינוי בצורה (הופך מנוזל למוצק).

    בתורת חטאת (סי' עה סעי' טז) כתב שמדברי הראשונים שכתבו שאין בישולי נכרים בחומו"ס (ערביזין)  כיוון שאינם עולים על שלחן מלכים, משמע שאפילו אם לא משתנית הצורה - אסור, שכן הקטנית אינם משתנים עקב הבישול ובכל אופן לא התירו אלא מהטעם שאינם עולים על שולחן מלכים. אולם לכאורה אין מכאן ראיה כנגד הר"ן, שהרי משתנה טעמו של החומוס בגלל הבישול והר"ן אמר שרק במקום שלא משתנה הטעם והצורה בכך אין איסור בשולי נכרים, אבל דבר שמשתנה בטעם ברור שיש בשולי עכו"ם, ולכן בחומוס שמשתנה הטעם גם לדעת הר"ן יש בו בישולי נכרים, אבל בדבר שלא משתנה הטעם כגון מים שהורתחו וכן קליות ס"ל לר"ן שאין בו בשולי נכרים.

הראשונים שלא הביאו את הכלל של שינוי הצורה על ידי האור סוברים כנראה ש"שינוי הצורה" הוא חלק מ"נאכל חי", שכן שינוי הצורה על ידי האור הוא הוכחה שלא נאכל חי ולכן אין בו בשולי עכו"ם. אך כאשר משתנה טעם המאכל עקב הבישול יש בו משום בישולי עכו"ם.

    העולה שבפנינו מחלוקת ראשונים האם בישול שאינו משנה את טעמו וצורת המאכל - יש בו משום בשולי נכרים. להלכה כתבו הפר"ח (קיג ס"ק א) וכן בדרכ"ת (קיג ס"ק יד) שיש מקום להחמיר, א"כ לגבי הברוקולי יש מקום להסתפק האם יש בו בשולי נכרים שהרי אינו משתנה טעמו וצורתו.

 

 ג. בשול שאינו מבשל

 

    כאמור החליטה אינה באה לצורך בישול של הירק אלא כהכנה להקפאה, לכן אין מבשלים את הירק לגמרי אלא עושים רק תחילת בישול. השאלה היא האם יש בכך בישולי נכרים.

 

    השו"ע (סי' קיג סעי' ט) כתב:

"אם בישלו עובדי כוכבים כמאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל, יש לאסור, אלא אם כן הוא ערב שבת או ערב יום טוב או שיש הפסד מרובה בדבר. (והרמ"א מוסיף) ויש מתירין בכל ענין..."

    דין זה נלמד מדברי הגמ' (ע"ז לח ע"א) "כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - אין בו משום בישולי נכרים"; כלומר שאם ישראל בישל כמאכל ב"ד אפילו אם גוי השלים את הבישול אין בזה איסור. אולם במקרה הפוך שגוי עשה שליש בשול ויהודי גמר את הבישול, בזה נחלקו הראשונים: דעת הרשב"א היא שכיוון שגוי בישל שליש בישולו - אסור משום בשולי נכרים, ואילו הרא"ש סובר  שמאכל בן דרוסאי נחשב להיות כמבושל רק להקל, אולם להחמיר אינו כמבושל. לכן אם גוי בישל שליש בישולו והישראל גמר את הבישול - אינו בשול נכרים. מרן הב"י נקט כדעת הרשב"א להחמיר והרמ"א פסק כרא"ש להקל; והש"ך (ס"ק יד) הביא שכן הסכמת רוב הפוסקים. מ"מ לבני ספרד אין להתיר בשופי אלא במקום הצורך.

    יש לדון לדעת מרן הב"י האם בנדון דידן חשיב שהגיע לשליש בשולו שהרי אין אנשים אוכלים ברוקולי אחר הקפאה אלא א"כ היה בישול נוסף לאכילה. ואם נכון הדבר שאין החליטה חשובה כמאכל ב"ד א"כ לכו"ע מותר. לסברה זו יש להוסיף שהמחלוקת בין הרשב"א לבין הרא"ש היא במקרה שעכו"ם עשה שליש מהבישול  ויהודי גמר את הבישול. אולם בנד"ד אין הבישול של הנכרי חלק מהבישול של הברוקולי אלא לצורך אחר (פסטור ועצירת תהליכי ההזדקנות), א"כ אין להחשיבו כחלק מהבישול, שהרי בין אם יוקפא ובין אם לא בכל מקרה על מנת לאוכלו יבשלו את הברוקולי מחדש.

    אנו לומדים יסוד דומה בדברי הב"י (אבקת רוכל סי' ל) שנשאל אודות חיטים ששולקים אותם הגויים עד שמגיע למאכל בן דרוסאי ועושים מהם גריסים, ושוב אין נאכלין אלא ע"י בישול אחר. הב"י השיב שאפילו האוסרים כשנכרי בישל כמאכל בן דרוסאי, בנידון זה שיש צורך בבישול נוסף ואי אפשר להסתפק בבישול הראשון, כו"ע יתירו. והובאו הדברים גם בשיורי ברכה (סי' קיג אות יג) בשם פוסקים רבים, וכן כתב בכף החיים (סי' קיג אות סג). וה"ה בנידון דידן שהחליטה הראשונה אינה חלק מהבישול ויש צורך בבישול נוסף, אף לדעת מרן הב"י אין בכך משום בשולי נכרים.

 

ד. סיכום

 

1.בברוקולי יש איסור משום בשולי נכרים.

2.אם החליטה מיועדת להקפאה אין בה איסור בשולי נכרים, מכיוון שהחליטה אינה מכינה למאכל אלא להקפאה ולאחר מכן ייעשה בישול נוסף על ידי ישראל שהוא המכין למאכל.

3.אפשר לצרף להיתר את הדעות שבישול שאינו משנה את טעמו וצורת הדבר אין בו איסור בישולי נכרים ובנידון דידן אין שנוי טעם וצורה. 

 

    העולה מכל האמור שלכו"ע אין איסור בשולי נכרים בחליטה המכינה להקפאת ברוקולי.