הרב יואל פרידמן

 

"בישובינו"

בטאון ישובי פועלי אגודת ישראל

עורך ר' שמואל עמנואל

 

    לכבוד הוצאתו של הגליון החגיגי ה-25 במספר של הרבעון "בישובנו" ברצוננו לכתוב ב"קציר האומר" - ככותרתו של מאמרי המערכת של העורך – סקירה קצרה לבטאון הנ"ל.

    כאשר אתה עובר בין בתריו של  גליונות "בישובנו" אינך יכול שלא לחוש את הישן והשורשיות; בבחינת מה שאמר שלמה המלך בקהלת (א, י)  "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו". הרבה בעיות ושאלות שאנו מתחבטים בהם היום בכל הקשור לחקלאות, התיישבות והלכה, כבר עלו על שולחנם של וותיקי המתיישבים בישובי פא"י, ובדרך כלל נשאלו רבנים גדולי הדור כגון החזון איש, הגר"י וייס והגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

    באחת החוברות (גליון 7) צדה עיני את מכתבו של מאיר גרוס מבית-אל שהתאונן על כך שהרבה מהמפעלים שתנועת פא"י הייתה החלוצה בהם נלקחו ע"י תנועות אחרות והם אשר קצרו את הפירות. כמה דוגמאות לכך: מכונים העוסקים בחיבור שבין התורה והארץ, או בין התורה והמדע. השירות הלאומי לבנות ועוד. אך נראה שבאמת תנועת פא"י יכולה להתפאר בכך שהדברים שהיא חרתה על דגלה, חדרו לציבוריות הישראלית ומקיפה כיום מעגלים הרבה יותר רחבים מאשר תנועת פא"י לבדה.

    נראה שדווקא הגישה המובאת בגליון 9 (עמ' 30) היא זו המאפיינת את גישת הבטאון, וכן  נאמר שם:

"הישובים של פא"י הקימו לפני כארבעים שנה את המכון לחקר החקלאות עפ"י התורה, העוסק במחקר אגרו-טכני והלכתי בתחומי החקלאות המודרנית ובהדרכה מעשית לחקלאים. בשנים האחרונות הוקמו שני מכונים נוספים מכון התורה והארץ בכפר דרום והמכון למצוות התלויות בארץ בבית עוזיאל…"

    הסקירה על פעילותם של המכונים השונים מסתיימת בברכה:

"ברכתנו למכונים קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא ע"א)".

    הפתיחות לעולם התורה לכל גווניו היא מעלה ש"בישובנו" יכול להתברך בה ונראה לי שזאת צריכה להיות דוגמת מופת בעולם התורה!

    אחד הנושאים שתנועת פא"י חרתה תמיד על דגלה היה קיום המצוות התלויות בארץ בכלל ושמירת השמיטה  בפרט ואין ספק שיש לה על כך זכות ראשונים. גם אם אין אנו מסכימים בכל דבר על הדרך ועל הגישה בנוגע לשמירת השמיטה, אך אין ספק שיש להעריך את מסירות הנפש של החקלאים כפרטים ושל היישובים של פא"י כציבור לשמירת השמיטה. בגליונות של "בישובנו" אפשר לראות שהדאגה לשמיטה לא התחילה בערב השמיטה אלא במוצאי השמיטה, כי באמת החקלאים ביישובי פא"י הם דוגמא לחקלאים לומדי תורה ושומרי תורה בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם.

    ישנה תופעה שהתחילה כבר בשמיטה הקודמת, וביתר שאת בשמיטה הזו והיא ההתנערות של חוגים מסוימים לאוצרות בי"ד ולפירות שיש בהם קדושת שביעית. לשם מה צריך הצרכן להתאמץ לשמור על קדושתם של הפירות, יאמרו הם, כשאפשר לפתור את הבעיות ביתר קלות ע"י קניית תוצרת של נכרים? אמנם נכון שישנן בעיות הלכתיות שונות כאשר חקלאי יהודי מגדל עבור הציבור בשנת השמיטה, אך כמה זה מקומם להתנער מאותם חקלאים "גיבורי כוח עושי דברו" ולהעדיף תוצרת נכרית על פני תוצרתם. לא לחינם כתב מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה ח"א סי' שטז):

"עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות… נמצאו חותרי מחתרת אשר יעצו בסתר לקנות דווקא מהגויים ולהרים קרן צרינו…"

    יישובי פא"י היו מאז ומעולם ראש וראשונים לגידול ולשיווק פירות וירקות של אוצר בית דין, וב"ה שבשמיטה זו אנו עדים גם לתופעה הפוכה – מעגל צרכני פירות וירקות שיש בהם קדושת שביעית גדל והולך, וראוי לציין את המכתב של הרה"ג שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ולהבדיל בהחל"ח של הרה"ג יוסף שלום אלישיב ושמואל הלוי ואזנר שליט"א (גליון 4 עמ' 18):

"באנו בשורות אלה לקרוא לאחב"י לחזק ידי בית הדין וליטול מיץ ענבים ויין שיוצר בהשגחת בית הדין… ותתבצר חומת השמיטה בארץ הקודש. הכו"ח למען שמירת השמיטה ושומרי השמיטה".

 

    "בישובנו" – כשמו כן הוא - בטאון שאידיאל ההתיישבות ניכר בו היטב, לכן אך מובן מאליו שאנו  חשים בין השורות של "בישובנו" את הדאגה והרגשת ה"ביחד" לתושבי יש"ע הנמצאים כיום בחזית המלחמה של עם ישראל; וכדוגמא אביא את תחילת מכתבו של הרב אהרון מרצבך (שעלבים, גליון 24 עמ' 7):

"לכל תושבי שעלבים! אני מרגיש צורך לבטא בכתב את תחושת ההערצה שאני משוכנע שכל אחד מאיתנו מרגיש בימים אלה כלפי בנינו ובנותינו בני המשק ומשפחותיהם היושבים ביהודה ושומרון וחבל עזה, וכל קרובי משפחותינו ייחד עם כל המתיישבים בכל חלקי הארץ הממשיכים את שגרת חייהם הקשה בעוז ובגבורה ובאצילות נפש מתוך אמונה גדולה בקב"ה, מתוך תחושת יעוד אדירה למען עם ישראל…"

    תחושות אלו גם תורגמו למעשים בעת שתושבי גוש קטיף הוזמנו על ידי היישובים חפץ חיים, שעלבים נוף איילון ומועצה אזורית נחל שורק, יעויין במכתבו של אהרלה צור ראש המועצה האזורית חוף עזה (בישובינו גליון 24 עמ' 33).

 

    נאחל לעורכי "בישובינו" שימשיכו במפעל הגדול להגדיל תורת ארץ ישראל והאדרתה, שהישן יתחדש והחדש יתקדש, ויחד – "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו" (שמואל ב, י, יב).