הקפאת ענבים (תגובה)

א. הרב יהודה עמיחי דן בתחביב הילדים להקפיא ענבים ומסיק לאיסור. בתחילה הוא דן אם בישול היין אסור מפני שממעט ממידתו או מפני שממעט משותיו. ואמנם מסיק שאסור מפני שממעט ממידתו, אך יש להוסיף את מה שכתב בבית רידב"ז (סי' ה ס"ק ו ד"ה ולענין), שלכו"ע אין איסור ממעט משותיו בשביעית. הרידב"ז מוכיח כן מדברי הרמב"ם שאסור לקחת תרומה ופירות שביעית מכסף מעשר שני ומקור שני הדינים (הן תרומה והן שביעית) במשנה (מע"ש פ"ג מ"ב, ובירושלמי שם) ואעפ"כ לגבי תרומה כתב הרמב"ם (הל' מע"ש פ"ז הי"א) בטעם הדבר "מפני שהוא ממעט אכילתו ואכילתה" ולגבי שביעית (שם הי"ג) כתב "לפי שהוא חייב לבער" ולא כתב שממעט אכילתו (מע"ש חייב לאכול בירושלים ואסור לאונן). ומסביר הרידב"ז שבשביעית לא אכפת לן שממעט באכילתו מפני שאין מצווה של אכילת פירות שביעית (עי' שבה"א פ"ה ה"א אות א) מה שא"כ בתרומה שיש מצווה באכילתה (שלא יאכל זר תרומה, חינוך מצוה רפ, רמב"ם הל' תרומות פ"ו). וכ"כ במראה"פ (לירושלמי שם); וכ"כ בס' תורת הארץ (פ"ח אות לא) ופשיטא ליה שאף פאה"ש לא אסר את בישול היין בגלל מיעוט שותיו אלא בגלל מיעוט כמות.

ב. ההגדרה המרכזית של איסור שינוי פרי מברייתו היא הפיכת אוכל למשקה מפני שהמיץ הנסחט נחשב זיעא בעלמא כמבואר בגמ' ברכות (לח ע"א), וברשב"א (ברכות שם) ובגמ' פסחים (כד ע"ב) וכ"כ החזו"א (סי' כה ס"ק לב) וכפי שתירץ במשנ"ר (תרומות פי"א מ"א) בתירוצו הראשון.

ג. הרב עמיחי רצה לומר שהמשנ"ר (בתירוצו השני שם) מבחין בין שינוי הפיך לשינוי בלתי הפיך וכיוון שהקפאה הענב הוא מעשה בלתי הפיך הו"ל מעשה בגופו ואסור. ולענ"ד אין סיבה להעמיס זאת על דברי המשנ"ר, ונחזור על דבריו בקציר האומר. המשנ"ר מתייחס לדברי הרע"ב שאסור לתת דבילה למורייס מפני שהוא מאבדן לאחר הסחיטה. וע"כ שואל המשנ"ר שעצם הסחיטה אסורה מפני שמשנה פירות מברייתן?!

המשנ"ר מתרץ שכיון שסוחט את הדבילה לתוך המורייס הדבילה נשארת אוכל גם לאחר הסחיטה (כדין סחיטת לימון על אוכל בשבת). על תירוץ זה מקשה מהמשך המשנה "אבל נותנין את היין למורייס" ולכאורה בהכניסו את היין לתוך המורייס הופכו להיות אוכל?! ע"כ מתרץ המשנ"ר שני תירוצים: (א) איסור משנה פירות מברייתן הוא רק כאשר עושה מאוכל משקה (כדלעיל אות ב) ובניגוד לדעת ערוה"ש. (ב) "ועוד כיון דבעינו נותנו – אין זה משנה אא"כ עושה מעשה בגופו". כלומר שאין בתינת היין משום משנה פרי מברייתו כי אינו עושה מעשה ביין. השאלה היא למה מתכוון המשנ"ר באומרו "עושה מעשה בגופו". הרב עמיחי הסביר שהכוונה למעשה בלתי הפיך, ולענ"ד המשנ"ר מבחין בין הכנסת יין למורייס שאינו עושה מעשה בגוף היין לבין סחיטת הדבילה שדיבר עליה בתחילה וזוהי דוגמא של מעשה בגופו. היוצא מהנ"ל שנתינת ענבים לתא ההקפאה אינה מעשה בגוף הענב ואינה דומה לסחיטה ולכן פעולה זו אינה בכלל משנה פירות מברייתן שאסור.

ד. הרב עמיחי הסיק בצדק שאין איסור הפסד בנתינת הענבים לתא ההקפאה, ואף לדברי מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סי' פד) שהפסד לזמן מועט נחשב הפסד זהו רק כאשר לאחר מכן ישתבח וזה סימן שאין רוצים את הפרי במצבו הנוכחי, אך בנד"ד רוצים לאכול את הענבים במצבם הקפוא, לכן לא אכפת לן שאח"כ הם ייפסדו אם יפשירו אותם.

היוצא מכל הנ"ל כיוון שאין בהקפאת הענבים איסור הפסד ואין איסור משנה פירות מברייתן, נראה להקל בכך ו"יאכלו ענוים וישבעו" (תהילים כב, כז).