הרב דורון ותקין

 

ימי ניסן

 

    ימי חדש ניסן, ימים של עשיה והתכוננות רבה להשבית את החמץ, להיות נקיים ומזורזים בזריזות אפיית המצות. להיות חמושים בזריזות המידותית של עם ישראל היוצא ממצרים "וככה תאכלו אותו בחפזון פסח הוא לה'"(שמות יב יא), "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"[1] (שם יג יח).

 

    סילוק החמץ מאפשר את הזריזות, מניעת החימוץ באפיית המצות היא מחדשת ומטהרת את מדת הזריזות "צבת בצבת עשויה", הסילוק מאפשר את הנקיות, והנקיות מולידה את הזריזות, שמתאפיינת ע"י הזריזות והימנעות מהחמצת המצות.

 

    הזריזות והחימוש עבודת החירות הפסחית, נולדת ע"י סילוק והשבתת החמץ עד מניעתו באפיית המצות. אכילת המצה היא קניית המידות החיוביות שנולדות בנו בעבודה ובהכנה של ימי ניסן. מדוע? למה לא יכולה הזריזות להיוולד בכפיפה אחת עם החמציות?

    הזריזות הישראלית, תכונת החירות של עם ישראל צריכה להתנער מחדש מדי פסח, היא נולדת בנו כל שנה בכוחות מחודשים, אינה דומה החירות של שנה שהייתה לחירות שתוולד מחדש בשנה הבאה וחוזר חלילה.

    כמו בלידת תינוק; שעת הלידה היא סכנה ופיקוח נפש ליולדת ולעובר, על כן דרושה לידה תקינה עם תנאים מקסימליים, וכפי שתהליך הלידה יהיה תקין יותר, כך השפעתו על התינוק לכל אורך שנות חייו תהיה ניכרת, וחלילה גם ההפך. כיום כל תינוק מקבל ציון אחר לידתו והוא מלווה אותו כל ימי התפתחותו עד בחרותו ויותר. כך מדת החירות הנולדת בנו צריכה בשעת הלידה "מרחב נקי" ללא שאור שבעיסה, היא מקבלת מרחב מוגן ובריא להופעת ולידת הכוחות החדשים. כוחות שלא משועבדים לעבר וחמצו, אלא חדשים רעננים ומקוריים להפיח רוח חדשה. כאשר במשך השנה הכוחות הללו יתמודדו ויפגשו עם החמץ, יכניעו וישעבדו אותו לבנות חיים שלמים ובריאים.

    אלו הם ימי הפסח, ואלו הם הימים שלנו עם כניסתנו לחדש ניסן שנה זו. ימי לחימה וחיפוש פנימיים – בדיקה וביעור חמץ של הבנות ומחשבות על הקשר בין העם לארץ. כיצד הרוח הישראלית החירותית – תרבות החיים התורנית, מלאי אמונה ובטחון מפלסים את דרכם להוביל ולמשוך את עם ישראל. כיצד החיים החדשים בונים את עצמם על גבי קודמיהם "קמעה קמעה" בלשון חכמים, נדבך אחר נדבך, אבן אחר אבן. כיצד הגבורה ומסירות הנפש של מאה שנות ציונות והתיישבות יוצרים מתוכם את המתווה החדש של גאולה מהארת החיים המקוריים והחירותיים של ישראל. הקדושה הישראלית של מסירות נפש העומדת אחר כותלנו בדור הזה מחיה ומחדשת "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו".

    בגיליון שלפנינו מספר מאמרים שקשורים עם התודעה והרוח של ישראל וארצו, המאבק וההתעלות תוך כדי הבירור. כמי שאומר: "נחזור על הראשונות", אנו חוזרים על סוגיות פשוטות ומשוננות בבית המדרש, אבל חוזרות ונעורות "כי הם חיינו ואורך ימינו". החזרה והשינון במה שכבר התרגלנו ולמדנו מאמתים את ההבנה שהם דברי חיים, וככל שנדבק בהם יותר כך יוסיפו הם לנו יותר ויותר חיים וברכה.

    בגיליון שיחה שנאמרה ע"י הרב י' וייצן רב היישוב פסגות בשביעי של פסח אשתקד. האקטואליות שלה עומדת בעינה, ואף חזקה יותר משנה שעברה בעת נאמרו הדברים. בהמשך מאמרו של הרב זיסברג  העוסק בקשר של ישוב הארץ אל מצוותיה, הקשר אל הארץ כפשוטו "הארץ לשמה". מלבד אלה, ביום העיון השנתי שנערך בטז' בשבט הוקרן לראשונה הסרט "אדמה" שנעשה במדרשת התורה והארץ ע"י ר' משה הרשטיק. הסרט מציג עלילה מימי עליית רבי ישראל משקלוב לארץ, ומגרה את הצופים לעסוק בשאלות הגדולות של מסירות הנפש והמאבק הארוך על הארץ, חושך ואור בגאולתם של ישראל.

    לקראת חג הפסח זמן ביעור שביעית ביין, דן הרב פרידמן בביעור יין של אוצר בית דין, המצוי  בידי רבים. הרב אפשטיין  עוסק בענייני חג הפסח בפירורים שעשויים להישאר במכונה לאפיית מצות. הרב עמיחי כותב על  בעיית הפטריות ואיסורן לאחר גילוי התולעים המצויים בהן.

 

בברכת בשורות טובות

גאולה וישועה

דורון ותקין