אהוד טוקטלי

 

 

לידידי ר' משה הרשטיק

 

השלום והברכה,

 

 

    קבלתי היום את הקלטת עם סרטך, ואת מכתבך מחמם-הלב. צפיתי בקלטת בעניין רב, ולמרות שאינני "אובייקטיבי" …(מה זה?), הרי נא תגובתי הכנה:

 

    שמונים וחמש שנה לפני הולדת הציונות ההרצליאנית, עלה ארצה ר' ישראל משקלוב, מבכירי תלמידיו של הגאון מוילנה. הוא ובני דורו, העולים מן הגולה ובני הישוב הישן בארץ ישראל, הם שפרצו את הדרך לשיבת ציון של ימינו.

 

    ממשיכי דרכם מפלסים היום נתיבים חדשים במעלה ההר. החלוצים האמיתיים היו ונותרו יהודים יראי שמים, אחת ידם מחזקת בטוריה ובמקלע, ובידם האחרת ספרי קדושת ישראל.

    ציונות של אמת הייתה ונותרה המעש הנובע מן האמונה. האדמה והעם, השמיים והארץ, המעשה והכיסופים - כולם חד המה. ארץ ללא עם משולה לגוף מת; ארץ ועם ללא תורה נדמו לגוף ונפש נטולי נשמה.

    את המסר המורכב הזה, בחר משה הרשטיק לבטא דווקא במדיום השטוח ביותר. בסרטו הקצר, הוא מקים לחיים את תמונות העבר וההווה, הנסתר והנגלה, הגשמי והרוחני. השפה הסינמטית של הרשטיק מציירת את מתאר עולמו הפנימי. זהו נסיון מרשים לבנות אסתטיקה שונה, לא מערבית ולא אריסטוטלית, של הנרטיב הקולנועי. עבור היוצר היהודי, אין הפרש בין עולמו הגשמי לבין פנימיותו הרוחנית, בין עבר היסטורי לבין כיסופי העתיד.

 

    הסרט אינו מנסה לשאת חן בעיני קהלים רחבים, ועם זאת אינו קשה לצפיה. הסגנון הישיר, הפשוט והכן מעביר לצופה את עולמם הפנימי של הדמויות ושל יוצרן. אין זה סגנון מגובש עדיין, אך זהו נסיון חשוב לפרוץ את מגבלות המדיום ההמוני, שטוף השטחיות. יש לקוות כי בסרטים שעוד יבואו, יתגבש הסגנון הייחודי שישקף נאמנה את המהות הפנימית של התרבות הישראלית העתיקה - חדשה.

 

 

 

בידידות

אהוד טוקטלי