מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 52 לתוכן הגיליון	אדר א'-ב' תשס" "ג

 

הרב דורון ותקין

 

לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם

 

אחת השאלות הקשות במגילת אסתר, מדוע מרדכי ואסתר כתבו ליהודים (מגילה ח יא): "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם" ולא  לבטל את הגזרות? אמנם את כתבי המלך אין להשיב כדברי המגילה (שםח), אבל המלך נתן להם רשות לכתוב כרצונם כדברי המגילה (שם ח): "וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם".

כותב על כך המהר"ל בפירושו אור חדש (עמ' רא):

"כי זה שהם יהרגו את אויביהם נקרא זה לעמוד על נפשם, ולא תאמר לא היה צריך להם רק להשיב את הספרים ולא יהרגו שונאיהם בהם, אבל מה שיהרגו הם שונאיהם למה להם זה? ועל זה אמר לעמוד על נפשם. כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים על נפשם - כי ישראל כאשר הם בגלות בין העמים אם יש שונא להם כמו שהם אלו, שהם מזרע עמלק האגגי כאשר  הוא צורר ישראל, ותמיד הם עומדים לכלות ישראל - לכך אם ישארו כמו שהיה עתה, היה המן רוצה לכלותם. כ"ש כי אח"כ יחשבו כי היהודים עמדו עליהם להינקם מהם שרצו לכלותם, ותמיד יחשבו להפילם ולכך אמר לעמוד על נפשם."

 

מפרש המהר"ל שאילו היו חוזרים הספרים הראשונים בלבד, אמנם הגזרה הייתה בטלה ולא היו קמים עליהם אויבים להורגם עתה, אבל שנאתם לשוב ולהכות הייתה נשארת. לכן תיקנו להם מרדכי ואסתר לעמוד על נפשם - להכות באויבים עתה כדי שלא ישובו להרע לישראל בעתיד.

לפי זה "לעמוד על נפשם" אינו רק להציל את הנפש כדי שתישאר קיימת, אלא לתקן תקנה עמידה לנפש שלא תוזק גם להבא.

למדנו שמרדכי ואסתר בנו תקומה לישראל ולא רק הצילו אותם מנגישת המן העכשווית.

 

בהקשר זה מפרש בעל השפת אמת (פורים תרמב ד"ה בפסוק נקהלו), שהייתה לישראל עמידה על הנפש לא רק במובן של הצלת החיים, אלא במובן הפנימי של הנפש - עבודת ה' שבנפש. עם ישראל ע"י המאבק בשונא התעורר לעמוד על נפשו, והתחדש לעבודת ה' אחדותית של כוחות הנפש, לחבר אותם לאחד, כוח אחד של כל הנפש. ישנם כוחות רבים ודרכים רבות לעבודת ה', אבל ע"י השונאים הבינו ישראל את אחדותם, והתעורר כוח מאחד של נפש ישראל הכוללת לעבודת ה', וע"י זה באה הגאולה. אילו היו מחזירים את הספרים, הגזרה הייתה בטלה אבל ישראל  היו נשארים מפורדים ומפוזרים דמוגרפית ובעיקר נפשית. הנפש הוא ביטוי לאחדות, וישראל עמדו על נפשם ביום הפורים, וכך לשונו:

"ואז מתעורר לנפש הכולל שהוא כח כנסת ישראל ובא גאולה, כמו שכתוב בכתבי קדש על פסוק, "פודה ה' נפש עבדיו" שהוא נפש אחת הכולל כל נפשות בני ישראל."

מעניין לעניין ובעצם אותו עניין - הקשר המהותי בין מצוות מחצית השקל לפורים כדברי המשנה בשקלים (פ"א מ"א-ג): "באחד באדר משמיעין על השקלים... בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה". מחצית השקל היא הכנה לתרומת הלשכה עבור קורבנות ציבור, שהיו מקריבים במקדש בזמן שהשנים כתיקנן ובית המקדש עומד על תילו. אבל גם בשנים הקשות בהן עם ישראל בגלות עומד על נפשו בצד הקיומי ללחום נגד אויביו, הצד הנפשי שלנו הוא אחד, וכל מי שמנסה לפגוע אפילו ביחיד מישראל כפוגע בכלל כולו.

 

בגיליון זה  בחרנו לעסוק מכח שני האדרים וההכנה שיש בהם לחידוש השנה בחדש ניסן, חידוש קורבנות ציבור, במצוות מחצית השקל שהייתה נהוגה בזמן הבית ובמהרה תתחדש.

מצוות מחצית השקל הייתה מכפרת על כל ישראל בקורבנות ציבור, אבל אם יחיד לא השתתף במצווה הזו  האם היא מכפרת עליו - מחד הוא אינו שותף לתרומת הלישכה, אבל מאידך כיצד תתכן הכפרה על כלל ישראל? על כך במאמר - שותפות כל ישראל בקורבנות ציבור. המצווה הזו ליוותה אותנו בהיותנו בגלות בציפיה ושאיפה לחידוש עבודת המקדש, ועל כן עשו לה זכר - זכר למחצית השקל, אופי הזכר ותוכנו במאמר זכר למחצית השקל ויישוב הארץ. בראש ובראשונה הבאנו מדברי תורתו של האדר"ת זצ"ל על מצוות מחצית השקל בבחינת "נשלמה פרים שפתינו", ובעז"ה נזכה לחידוש המצווה ולבנין אריאל במהרה.

 

בחזרה לשגרה ולענייני דיומא, הרב יגאל קמינצקי כותב על דינו של חרק שהתייבש בתוך הירק, והרב יהודה עמיחי משיב על בעיה סבוכה בהפרשת תרו"מ בטעות. הרב אהוד אחיטוב כותב על מסיק זיתים סביב ההתיישבות ביו"ש. בעיה שכיחה לאחרונה, כשהצבא השתלט מסביב לישובים רבים על שטחים לצורכי ביטחון ובהם גידולים חקלאיים, מה מעמדם של שטחים אלו מבחינת הכיבוש, ומה מעמד הגידולים החקלאיים - למי הם שייכים, והאם יש חיוב הפרשת תרו"מ מפירות אלו. לפנינו החלק הראשון של הדיון על מעמד הקרקעות.

נזכה לסמוך גאולה לגאולה,  ומגאולת ימי הפורים יתחדש לנו חודש ניסן ויהיה אביב לגאולה שלמה במהרה.

 

 

בברכת התורה והארץ

דורון ותקין