"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים",
"כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות",
ו"אין חכמה לאשה אלא בפלך".

ש"האשה האידיאלית הייתה רחל אשת רבי עקיבא שהסכימה לחיות במשך שנים רבות בעוני ובבדידות ולשאת לבדה בעול המשפחה כדי שבעלה ילמד תורה מחוץ לעיר מגוריהם... ולא ברוריה שהייתה מנצחת תלמידי חכמים בהלכה והייתה לומדת ביום אחד שלוש מאות עניינים". (אמנון שפירא ויחזקאל כהן, האשה בתמורות הזמן. הקיבוץ הדתי, נאמני תורה ועבודה, תשמ"ד.)

"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה, דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה סובא הוא קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו. כי הילי דלימותו"
(אותם בריונים שהיו בשכנותו של ר' מאיר והיו מצערים אותו הרבה, היה מבקש ר מאיר רחמים עליהם שימותו).
"אמרה ליה ברוריה דביתהו (אמרה לו ברוריה. אשתו):
מאי דעתך, משום דכתיב 'יתמו חטאים' מי כתיב 'חוטאים'? 'חטאים' כתיב.
ועוד, שפיל לסיפיה דקרא 'ורשעים עוד אינם' בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה"
(על מה סומכת דעתך שאתה מפרש את 'יתמו חטאים, הרי כתוב חטאים, כלומר יש להתפלל לכיליונה של הרֶשע ולא של הרַשע. ועוד' רד לסוף הפסוק שבו כתוב 'ורשעים עוד אינם' ופרש שאינם עוד רשעים, כלומר בקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה).

"ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך".

"אשת חיל מי ימצא" (מדרש משלי לא,י).
אמרו: מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו.
מה עשתה אימן? הניחה שניהן על המטה ופירסה סדין עליהם.
במוצאי השבת בא רבי מאיר מבית המדרש לתוך ביתו.
אמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: לבית המדרש הלכו.
אמר לה: צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם.
נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל.
חזר ואמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: פעמים שהלכו למקום ועכשיו הן באין.
הקריבה לפניו ואכל. מאחר שברך אמרה לו, רבי:
יש לי שאלה אחת לשאול.
אמר לה: אמרי שאלתך.
אמרה לו: רבי, קודם בא אדם אחד ונתן לי פיקדון אחר, ועכשיו בא ליטול אותו הפיקדון נחזיר לו או לאו?
אמר לה: בתי, מי שיש לו פיקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו?!
אמרה לו: חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אותו.
מה עשתה? תפסה בידו והעלתה אותו לאותו החדר, הקריבתו למיטה, ונטלה סדין מעליהן, וראה אותם שניהם מתים ומונחין על המטה.
התחיל בוכה ואומר, בני בני רבאי רבאי. בני בדרך הארץ, ורבאי שהיו מאירין פני בתורתן.
באותה שעה אמרה לו: רבי, לאו כך אמרת לי, שאנו צריכין להחזיר את הפיקדון לרבו?!
כך אמר "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך" (איוב א, כא).
אמר ר' חנינא: בדבר הזה ניחמה דעתו וישבה דעתו, לכך אמר "אשת חיל מי ימצא".

אמר ר' חמא בר ר' חנינא: מפני מה נתחייבו שני בניו של ר' מאיר ומתו שניהן בבת אחת?
- מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ולישב באכילה ובשתייה.

רבי יוסי הגלילי הוא קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה
(ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך ומצא את ברוריה),
אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר, באיזה ללוד.

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוא קא גריס בלחישה.
(ברוריה מצאה תלמיד אחר שהיה לומד בלחש),
בטשה ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב "ערוכה בכל ושמרה", אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת
(בעטה בו, אמרה לו: נאמר: "ערוכה בכל ושמרה" (שמואל ב כג, ה), אם אתה מתאמץ בתורה בכל גופך היא משתמרת).

"...אי ר' מאיר הוה לא הוה עביד הכי, קם ערק אתא לבבל, איכא דאמרי מהאי מעשה, ואיכא דאמרי ממעשה ברוריה".

"ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא, שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים: 'נשים דעתן קלות הן עלייהו' ואמר לה: חייך, סופך להודות לדבריהם.
וצווה לאחד תלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית. וכשנודע לה, חנקה עצמה,.
וערק רבי מאיר מחמת כיסופא (ועזב ר' מאיר לבבל מחמת הבושה) --

ברוריה מלגלגת על דברי חכמים, שאמרו "נשים דעתן קלה עליהן". לגלוג זה חורה לבעלה ר' מאיר והוא מזהירה שהיא תודה בסופו של דבר באמיתות דבריהם. בכדי להביאה להודאה זו הוא יוזם מאחורי גבה בשיתוף עם תלמידו להעמידה בניסיון ובפיתוי. ברוריה נופלת בפח שטמן לה בעלה, וכתוצאה מכך היא חונקת עצמה; ואלו בעלה בורח מן הארץ מחמת הבושה.

לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים.
ר' שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו, וישן ימהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו.
מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עימהם בקירוב בשר, ואם הגדילו, זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.

מאי טעמא? (מה הטעם, שלא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל לאשה מותר להתייחד עם שני אנשים?).
תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלה עליהן.
רש"י: דעתן קלה עליהן ונוחות להתפתות.

ואמאי קרו ליה "ראש המדברים בכל מקום"?
דיתבי רבי יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. (ומשום מה קוראים לר' יהודה ראש המדברים? בשל מעשה שהיה שישבו ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון וישב יהודה בן גרים לידם)
פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרתצאות.
ר' יוסי שתק.
נענה ר' שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלבות.

אמרו (במלכות): יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג, אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא (הלך הוא ר' שמעון ובנו והתחבאו בבית- המדרש).
כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי (כל יום הייתה מביאה להם אשתו לחם וקנקן מים ואכלו).
כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן (כאשר התחזקה הגזירה אמר לו לבנו: נשים דעתן קלה, שמא יצערו אותה השלטונות ותגלה אותנו). אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא.. . (הלכו התחבאו במערה, התרחש נס ונברא להם חרוב ומעין מים.. . ).

רבי עקיבא איתקדשת ליה ברתיה דכלבא שבוע (רבי עקיבא התקדשה לו בתו של כפא שבוע). שמע כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה (שמע זאת כלבא שבוע והדירה מכל. נכסיו). אזלא ואיתנסיבה ליה (הלכה ונישאה לו). בסיתוא הוה גנו בי תיבנא, הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה.
אמר לה: אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא (בחורף היו ישנים במחסן תבן, היה מוציא לו התבן משערותיה, אמר לה אם היה לי כסף הייתי נותן לך בראשך ירושלים של זהב).
אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להו:
הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה (בא אליהו הנביא ונדמה להם כאדם וקרא דפק על הדלת, אמר להם: תנו לי מעט תבן שילדה אשתי ואין לי דבר להשכיבה עליו).
אמר לה רבי עקיבא לאנתתיה: חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה (אמר לה ר' עקיבא לאשתו ראי איש שאפילו תבן אין לו).
אמרה ליה: ויל הוי בי רב (לך היה בבית הרב).
אזל תרתי סרי שנין קמי דרבי אליעזר ורבי יהושע. למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה שמע מן אחורי . ביתיה (הלך ועסק בתורה שתים עשרה שנים לפני ר' אליעזר ור' יהושע. בסוף שתים עשרה שנה בא לביתו, ושומע היה מאחורי ביתו)
דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך אבוך, חרא דלא דמי ליך, ועוד שבקך ארמלות חיות כולהון שנין (שמע ר' עקיבא: שאומר לה רשע אחד לאשתו: כראוי עשה לך אביך שהדירך מנכסיו. הסיבה האחת לכך: שבעלך אינו דומה לך, ועוד סיבה: שבעלך הניח אותך כאלמנה בחייו כל השנים האלו).
אמרה ליה: אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא (אמרה לו: אם הוא היה שומע לי, היה יכול להיות שם עוד שתי עשרה שנים אחרות).
אמר: הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי.
הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא. אתא בעשרין וארבעה אלפי זוגי תלמידי (אמר ר' עקיבא הואיל ונתנה לי רשות אחזור לאחורי. חזר והלך והיה בבית המדרש שתים עשרה שנים אחרות. אח"כ בא ועשרים וארבעה אלפי זוגות תלמידים עמו). נפוק כולי עלמא לאפיה ואף היא קמת למיפק לאפיה (יצאו כל העם לקבל פניו ואף היא, אשתו, עמדה לצאת לקבלו).
אמר לה ההוא רשיעא: ואת להיכא. אמר לו: יודע צדיק נפש בהמתו (אמר לה אותו רשע: ואת להיכן הולכת?
אמרה לו, יודע צדיק נפש בהמתו). אתת לאיתחזויי ליה קא מדחן לה רבנן.
אמר להון: הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא (באה להיראות לפניו והיו דוחים אותה החכמים. אמר ר' עקיבא לחכמים הניחו לה שתורתי שלי ושלכם שלה הוא).
שמע בה כלבא שבוע אתא ואיתשיל על נידריה ואשתריי. (שמע כלבא שבוע שזה הגדול בתורה הוא חתנו - ר' עקיבא, בא לפני החכמים ונשאל על נדרו וביקש להתירו.

איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה (התקדשה לו בצינעה ושלחה אותו ללמוד) שמע אבוה אפקה מביתיה, אדרה הנאה מנכסיה (שמע אביה את הדבר הוציאה מביתו והדירה הנאה מנכסיו). אזיל יתיב תרי סרי שנין בי רב (הלך ר' עקיבא וישב שתים עשרה שנה בבית הרב). כי אתא אייתה בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי (כאשר שב לביתו הביא איתו שנים עשר אלף תלמידים). שמעיה לההוא סבא דקאמר לה: עד כמה קא מדברת אלמנות חיים (שמע ר' עקיבא זקן אחד שאומר לה לאשתו עד כמה את נוהגת כאלמנות חיים).
אמרה ליה: אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב (אמרה לו: אם לי היה מקשיב - היה יושב עוד שתים עשרה שנים בבית רב).
כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי (כאשר בא הביא אתו עשרים וארבעה אלף תלמידים). שמעה רביתהו הות קא נפקא לאפיה (שמעה אשתו ויצאה לקראתו לקבל פניו). אמרו לה שיבבתא: שאילי מאני לבוש ואיכסאי (אמרו לה השכנות: שאלי בגד ללבוש והתכסי בו),
אמרה להו: יודע צדיק נפש בהמתו. כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה (כאשר הגיעה אליו נפלה על פניה ונישקה את רגליו), הוו קא מדחפי לה שמעיה.
אמר להו: שבקוה, שלי ושלכם שלה הוא (היו דוחפים אותה שמשיו. אמר להם: הניחוה, שלי ושלכם שלה הוא).
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר: איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי (שמע אביה שבא אדם גדול לעיר, אמר אלך אליו אולי יפר את נדרי).
אתא לגביה אמר ליה: אדעתא דגברא רבה מי נדרת? (בא אליו. אמר לו ר' עקיבא: על דעת שיהא זה אדם גדול האם נדרת?),
אמר לו: אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת.
אמר ליה: אנא הוא (אמר לו: אפילו אם היה יודע פרק אחד ואפילו הלכה אחת. אמר לו ר' עקיבא: אני הוא).
נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה (נפל כלבא שבוע על פניו ונישקו על רגליו ונתן לו חצי ממונו).
ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי (בתו של ר' עקיבא עשתה לו לבן עזאי כך, שהיה איש פשוט וגרמה ללמוד תורה). והיינו דאמרי אינשי: רחילא בתר רתילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא (והוא שאומרים אנשים, דהיינו פתגם מקובל: כבשה אתר כבשה הולכת, כמעשי האם, כך מעשי הבת).