תקציר: האם מותר היה לעלות את יהודי רוסיה בשבת משום פיקוח נפש רוחני? מילות מפתח: פיקוח נפש, הצלה, שמירת מצוות, שבת. |
|
הגאון הרב שאול ישראלי שליט"א בספרו חות בנימין (ח"א סימן י"ד) דן בשאלת העלתם של יהודי רוסיה לישראל בשבת, האם יש מקום להתיר העלתם בשבת כדי להצילם מטמיעה מוחלטת משום פיקוח נפש רוחני. הרב ישראלי צלל בעומקה של הלכה זו, במחלוקת הרשב"א והב"י בהיתר לחלל שבת משום הצלת נפש רוחנית. ומבין שיטותיו בוקעת ועולה דעת הרב ישראלי שלפי דעת התוס' שבת (ד.) שפסק כמותם בספר בית יוסף ואחריו החזיקו נושאי כליו המג"א והט"ז יש מקום להתיר את העלייה בשבת משום פיקוח נפש רוחני. אכן זכורים לנו הימים הטרופים ההם, כאשר גברו גלי העלייה לארץ, מפני החשש שקינן בלבו של כל יהודי, שאולי האשנב הקטן שנפתח במסך הברזל עומד להיסגר כלעומת שהיה. ברם, העולים לארץ וכן המהגרים לארצות אחרות עזבו את ארץ המועצות, לא בגלל שלא ניתן היה לחיות לפי אמונת ודת ישראל בארץ הזאת, כי רוב בנין ומנין של אחינו כאן שכחו את אמונת צורם וצור מחצבתם בעטית הרדיפות הקומוניסטיות במשך שבעים השנים האחרונות. הרצון לעזוב נבע בעיקר בגלל הפחד מהתמורות ואי היציבות בשלטון, כמו שכותב בעצמו הגר"ש ישראלי בהקדמתו למאמרו. בשנים הללו (תשמ"ט-תש"ן) היה חשש גדול שמלחמת אזרחים תפרוץ מחד, (כמו שזה באמת קרה אח"כ בגרוזיה, מולדביה ובטדזקיסטן), ומאידך היה פחד גדול מהארגונים האנטישמיים דוגמת ארגון "פאמיאט" הידוע לשמצה שהודיע בריש גלי שיעשו פרעות ביהודים להומם ולאבדם. ובעזרת הא-ל אשר גבר עלינו חסדו לא הצליחו שונאי ישראל לבצע זממם ולא נתן אותנו למשיסה בידם. לכן אם נבוא לדון בהיתר העלייה בשבת, באותו הזמן ובאותן הנסיבות, הרי ההיתר לעזוב את ברית המועצות על ידי חילול שבת הוא מדין פיקוח נפש בעלמא שאין לך דבר העומד מפני פיקוח נפש. ואפילו ספק פיקוח נפש דוחה את השבת כמו ששנינו במסכת יומא (פה.) |
לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דלית ליה פירכא וכו'.
וכולהו אשכחן ודאי, ספק מנא לן, ודשמואל לית להו פירכא. |
| ופרש"י, |
אשר יעשה האדם המצוות שיחיה בהם ודאי, ולא שיבוא בעשייתה לידי ספק מיתה, אלמא מחללין על הספק.
|
|
ואין ספק בזה שכאשר עם ה' שרידי חרב נתמלאו פחד וחרדה על עתיד חייהם בברית המועצות בגלל העלמות מוראה של מלכות וכמ"ש רז"ל שאילולי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וכבר נתנסינו בעבר לפני כשבעים שנה אחרי המהפכה כאשר לא היה לא דין ולא דיין פרעו בנו שונאינו לאלפים ולרבבות, ובודאי שהחשש של יהודי ברית המועצות לחייהם באותה שעה היה מוצדק ויודע לב מרת נפשו, על כן בהחלט היה מקום לדון בעלייה בשבת מרוסיה משום הצלת נפשות גרידא.
אולם הגר"ש ישראלי רצה להתיר את העלייה בשבת לא מטעם פיקוח נפש גרידא אלא מטעם פיקוח נפש רוחני, ולדמות מילתא למילתא, ממ"ש בתשובות הרשב"א ממי שהוציאו בתו בחזקה מביתו להוציאה מכלל ישראל אם ישים לדרך פעמיו פן יפחידוה להמר וכו'. הרשב"א בתשובותיו אסר, והב"י התיר על פי דברי התוס' בשבת (שם) שאומרים לו לאדם לחטוא כדי שיזכה חבירו באיסורא זוטא להצילו מאיסורא רבה, דחילול שבת לגבי שלא תמר לעולם נחשב איסורא זוטא. וכן פסק להלכה הרב המחבר בשולחן ערוך (סימן ש"ו סעיף י"ד). ולכאורה היה מקום להביא סימוכין מדברי הרמב"ם באגרת השמד שדעתו כדעת התוס' והבית יוסף וז"ל: |
אבל אם היה המקום מן הגויים, ישראל העומד שם על אחת כמה וכמה שהוא חייב לצאת מאותו מקום וללכת למקום טוב וישתדל לעשות אע"פ שמפיל עצמו בסכנה עד שינצל מן המקום הרע שאינו יכול להעמיד דתו כראוי וילך עד שיגיע למקום טוב.
|
|
ואח"כ כתב: |
אבל כשכופין אותו לעבור על אחת מהמצוות אסור לעמוד באותו מקום אלא יצא ויניח כל אשר לו, וילך ביום ובלילה עד שימצא מקום שיהיה יכול להעמיד דתו והעולם גדול ורחב, ע"כ.
|
|
מתוך דברי הרמב"ם שכתב שחייב להעמיד עצמו בסכנה זמנית לצאת ממקום שלא יכול לקיים את מצוות הדת מפני גזרת השמד, אפשר לדייק מקל וחומר שמותר לחלל שבת ע"מ לצאת, שהרי פיקוח נפש דוחה שבת. יתר על כן, יש ראיה מכאן שהרמב"ם סובר שלא כהב"ח שחילק בין מקום שהעובר עבירה עובר לאונסו שאז אין זו עבירה כל כך ולא מחללין עליו את השבת, לבין מקום שעובר מרצונו, שאז מותר לחלל. ואדרבה נראה מדברי הרמב"ם כדברי המג"א (שם בס"ק כ"ט) שהחילוק הוא בין פעם אחת באקראי לעולם. ומ"ש אח"כ שבמקום שכופין אותו לעבור על אחת ממצוות אסור לעמוד באותו מקום וילך ביום ובלילה, שם לא כתב שצריך להעמיד את עצמו בסכנה וע"כ א"א לדייק שמותר לחלל שבת עבור זה, ומכוונת הלכה זו לדברי הרמ"א (סימן שכ"ח ס"י) שמי שרוצים לאונסו לעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו. וההבדל בין הדין הראשון והדין השני של הרמב"ם הוא כמ"ש הט"ז והמג"א שההבדל אם יישאר מומר לעולם ויצא מכלל ישראל. אך הרמב"ם באיגרתו וגם הבית יוסף וסייעתו איירי רק במקום שעל ידי חילול שבת האחד תינצל הבת משמד, כדברי רבי שמעון בן מנסיה שדרש ושמרו בני ישראל את השבת, חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ובמציאות ימינו רוב מנין ובנין של יהודי ברית המועצות רחוקים משמירת המצוות, ואינם עומדים לשמור מצוות ה' ובתוכן מצות שבת קודש, גם אח"כ בצאתם לארצות האחרות וגם בעלותם ארצה, מי יאמר שאפשר לכלול יציאה זו בתור הצלה רוחנית שדוחה את השבת. וגם הרמב"ם כנראה יודה שיהודי שאינו חושב לשמור מצוות בעתיד אסור לו להמציא את עצמו בסכנה על מנת לצאת מן הארץ הזאת, וכן אסור יהיה לו לחלל שבת עבור זאת. ואע"פ שיש מצוות מסוימות שכלל הציבור מקיימים בארץ ישראל, אפילו אלה שאינם שומרי שבת, וברוסיה אפילו אלה לא מתקיימים, כדוגמת ברית מילה, כשרות, אישות, יום כיפור וקבורה לפי ההלכה, מנא לן להתיר חילול שבת עבור זאת. הא ברית מילה שאינה בזמנה אינה דוחה שבת, ויו"כ, הרי אפשר לצום ולשבות ממלאכה גם בברית המועצות, ועניני קבורה וחו"ק הרי הוא מצות עשה ועל ביטול עשה בודאי אין לחלל שבת. ונשארנו רק עם איסור נבלות וטרפות שהן בלאו שזאת מצווה פרטית שגם על קיומה אסור לחלל את השבת. היוצא שישראלים שאינם שומרי שבת ושאר מצוות אין לנו היתר לחלל שבת עבורם משום פיקוח נפש רוחני כדי להוציאם מארץ המועצות. ואם יבוא הטוען ויטען שעצם הישארותם תחת רשות המועצות הוא בגדר של יוצא לשמד ועומדים להיטמע בין הגויים, משא"כ כשיעלו ארצה לא יתבוללו אע"פ דלא יהפכו לשומרי מצוות, אין זו טענה, כי אם כן היה מקום להעלות את כל יהודי הגולה בשבתות מכיוון שידוע שבני הגולה הרחוקים מתורה מועדים להיטמע בגויים מהר יותר מאשר אלה שאינם שומרי מצוות בארץ. על כן לענ"ד אין מקום להתיר עלייתם של יהודי ברית המועצות בשבת מצד פיקוח נפש רוחני כמ"ש דאין סברא של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, אך בפיקוח נפש דעלמא אין לחלק בין שומר מצוות ליהודי ברית המועצות, דהא להלכה נתקבלו דברי שמואל ששבת נדחית מפני פיקוח נפש משום שנא' וחי בהם כדאיתא במס' יומא (שם) |
אי הואי התם הוי אמינא דידי עדיפא מדידהו, וחי בהם ולא שימות בהם,
אמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דלית ליה פירכא. וכן איתא ברמב"ם (הל' שבת פ"ב ה"א) שאסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין מצוות התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. |
|
וכן המשנה ברורה בהל' שבת (סימן שכ"ט בבה"ל ד"ה אלא) כתב |
דלדינא לא תלוי כלל במצוות דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצוות אלא דחינן כל המצוות בשביל חיים של ישראל.
|
|
ועיין בדברי הנצי"ב על השאילתות (בראשית א' סק"ח) דתפס למסקנה גם דברי ר"ש בן מנסיא, וכן עיין בבית מאיר (או"ח סימן ש"ל) שהביא דברי הגאון רע"א שדרשת וחי בהם הוא עיקר להלכה. משא"כ בפיקוח נפש רוחני שיש לחלק בין מצווה למצווה כי עיקר הלימוד הוא מכדי שישמור שבתות הרבה ולא מוחי בהם. יש לציין שאכן אלה יחידי הסגולה, גיבורי כוח עושי דברו, שהתחילו בשמירת מצוות בברית המועצות ושומרים שבת כהלכתה, עליהם בודאי חל הכלל של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אך למעשה כל אלה שבאו אלי, קבלו ממני מכתב בקשה לשגרירות ישראל לסדר את נסיעתם כך שלא תיפגע קדושת שבת וקדושת יו"ט, ואכן נמנע מהם חילול שבת. ולסיום הדברים יש להוסיף שכאשר אנחנו דנים על פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש, בין אם הוא רוחני בין אם הוא גשמי, יש לנו למדוד במאזני צדק את הצדדים בשאלה כמ"ש החזון איש באהלות סי' כב ס"ק לב וז"ל |
"בפתחי תשובה (סימן שס"ג סק"ה) בשם הנו"ב והחת"ס, דאם יש חולה קמן מותר לנוול מת משום פיקוח נפש אבל אין חולה קמן אסור, ואין חילוק בין איתא קמן לליתא קמן, אלא אם מצוי הדבר בזמן שמתריעין עליו [אף שבשעה זו אין חולה קמן] משום חולי המהלכת הו"ל כאויבים שצרו בעיר הסמוכה לספר כדשנינן במסכת ערובין (מה.) וכן במסכת תענית (כ"א.) ומיהו בשעת שלום לא חשבינן לי' פיקו"נ, אע"ג דשכיח בזמן מן הזמנים שיצטרכו לזה כמו שאין עושין כלי זין בשבת בזמן שלום, דא"כ ביטלת את כל המצוות. אלא לא מקרי ספק פיקו"נ בדברים העתידיים שבהווה אין להם כל זכר, ובאמת שאין אנו בקיאים בעתידות, ופעמים שמה שחשבונם להצלה מתהפך לרועץ ולפיכך אין דנין בשביל עתידות רחוקות", ע"כ לשון החזו"א.
|
|
לכן למעשה גם לשומרי השבת שבין העולים לא התרנו לעלות בשבת מכיוון שהיה אפשר לדחות את זה בימים ספורים. ועכ"פ גדרי פיקוח נפש נאמרו לישראל בלבד ואין היתר בעולם להעלות אלה שאינם בני ברית בשבת ואפילו בחול יש בהם משום ולא תחנם. |
