|
תוכן המאמר: א. המצווה ניתנה לכלל ולא ליחידים ב. תורה שבכתב ותורה שבעל פה ירדו כרוכים מן השמים ג. הבריאה והתורה משולבים זה בזה ד. ישראל הוא חלק מן התורה ה. בית דין גדול אחד ו. זכר ליציאת מצרים ז. עיקר קיום המצוות בארץ ישראל המשתתפים בגיליון זה: תקציר: המצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא "קידוש החודש" יש לברר מה הן סגולותיה של מצווה זו אם נבחרה לפתוח בשמירת ולימוד תרי"ג המצוות, אזי לא ללמד רק על עצמה היא באה אלא גם ללמד על הכלל כולו. עיון בתכונות המצווה מלמד כי דרושים שבעה תנאים לקיומו שהם גם כללים לכל התורה כולה. מילות מפתח: הלכה למשה מסיני, תורה, בית דין גדול. |
|
בהתחלת פירושו על התורה כתב רש"י: |
"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל וכו'"
|
|
וכן כתב הרמב"ן בפרשת בא (שמות י"ב ב') |
"זו מצווה ראשונה שציווה הקב"ה את ישראל על ידי משה".
|
|
רבי יצחק של מדרשנו ורבנן במשנה, בסוף פרק גיד הנשה (חולין ק:), אמרו דברים אחדים. וז"ל רבנן במשנה שם: |
"בסיני נאמר איסור גיד הנשה אלא שנכתב במקומו",
|
|
פירש הרמב"ם: |
"ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת ... אתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושים אלא במצוות הקב"ה ע"י משה רבנו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו. כגון זה, שאין אנו אוכלים אבר מן החי, מפני שהקב"ה אסרו לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שציווה בסיני... וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה ציווה אותנו ע"י משה רבנו שנמול כמו שמל אברהם אבינו וכן גיד הנשה...",
|
|
עיי"ש המשך דבריו בטוב מתק.
אם כן יש לברר ולבחון סגולות מצווה זו שהיא הראשונה שנצטוו בה כלל ישראל. אם נבחרה מצוות קידוש החודש לפתוח בשמירת ולימוד תרי"ג המצוות, אזי לא ללמד רק על עצמה היא באה אלא גם ללמד על הכלל כולו. עיון בתכונות המצווה מלמד כי דרושים שבעה תנאים לקיומו שהם גם כללים לכל התורה כלה. נמנה את שבעת התנאים וניתן בקצרה דוגמאות איך קידוש החודש מהווה אב בתנאיו לשאר חלקי התורה, וכל השביעיים חביבים. א. המצווה ניתנה לכלל ולא ליחידים ולהבדיל בין הטמא לטהור, כאשר ירד חנניה בן אחיו של רבי יהושע לבבל רצה לחשב ולקדש החודש בבבל. שלח אליו רבנו הקדוש שני תלמידי חכמים, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קביטל, וכן מסרו לו: |
"אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנידוי. ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב, ואם לאו יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלוקי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום, יש לנו חלק באלוקי ישראל" (ברכות ס"ג:)
|
|
ועיין בירושלמי סנהדרין פרק א' הלכה ב' באריכות, שחנניה רכב על סוס כד להודיע לבני הגולה לבטל החודש שקידש ולסמוך על הקידוש של ארץ ישראל. מכאן נמצאין למדין על שאר המצוות שחיובם עלינו בהיותנו חלק מכלל ישראל. במצוות קידוש החודש מונח שורש הערבות של כלל ישראל זה לזה ושורש האיסור של לא תתגודדו בקיום המצוות. ב. תורה שבכתב ותורה שבעל פה ירדו כרוכים מן השמים |
"והנה מזה לא פירש לנו בתורה איך נקבע השנים והחדשים, ואם לא נמצא אביב מה נעשה. ויש לתמוה על זה תימה גדולה איך פירש דיני כל נגעי מצורע שהוא באדם אחד ולא יעמוד בכל זמן והניח דבר המועדים שכל ישראל חייבים לשמרם ויש כרת על אכילת חמץ בפסח ועל אכילת יום הכיפורים".
|
|
עיי"ש באריכות את כל הדינים המסתעפים בהלכות קידוש החודש שכולם בידינו בקבלת תורה שבעל פה. ועל שני חצאי פסוקים אלה, "החודש הזה לכם ראש חודשים" ו"שמור את חודש האביב" קבע הרמב"ם תשעה עשר פרקים בהלכות קידוש החודש. וכדרכה של תורה שבעל פה סיכם את פרק י"ח בכתבו: |
"דברים אלה שאמרנו בערי מזרח ומערב אינן אלא להגיד כל משפטי הראייה, להגדיל תורה ולהאדירה".
|
|
במשנה בסוף פרק ראשון של מסכת חגיגה תנינן |
"היתר נדרים... הלכות שבת, חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויים בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות... והן והן גופי תורה" (חגיגה י'.)
|
|
וכן הן דיני קידוש החודש.
ג. הבריאה והתורה משולבים זה בזה |
"ואם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה ל"ג כ"ה)
שבשביל התורה נבראו שמים וארץ. וכן למדונו שהתורה שמשה כתכנית לבריאה כפי המדרש: "כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" (בראשית רבה א' ב'). |
|
לכן כמו שהחודש מתחדש בהופעת הירח, גם כל מצוות המעשיות קשורים בזמן, במקום ובחפצי הבריאה. תפילין יחייבו עור וקלף מבהמה טהורה. זמנו ביום ולא בלילה, בחול ולא בשבתות ומועדים. וכן הקורבנות דינם בזמנם, במקום הנבחר ובבהמות הראויות. שיעורים שהם הלכה למשה מסיני, וכן שעטנז ול"ט מלאכות בשבת, קשורים לעולם המציאות. אי אפשר לקיים התורה מנותק מהעולם הנברא ולכן לא נתנה תורה למלאכי השרת שאין להם אב או אם (שבת פ"ח:). ד. ישראל הוא חלק מן התורה וכמה נשגבים דברי הרמב"ם בהלכות אישות,פרק א' א' אשר מעמיד, זה לעומת זה,דיני נשואים לפני ואחרי מתן תורה. וז"ל: |
"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו... בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחילה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר 'כי ייקח איש אשה וכו'".
|
|
לפני מתן תורה, נשואים הם הסכמה בין איש לאשה. לאחר מתן תורה הוא עניין של כלל ישראל והנשואים חלים רק אם עדים ראו הקניין. ובלשון לימודים, עדי קדושים עדי קיום הם ולא עדי ראיה. עדי ישראל עושים את המצב החדש של אשה נשואה לאיש, אשר אם זכו ושלום ביניהם, שכינה שרויה בתוכם, כפי שדרש רבי עקיבא (סוטה י"ז.) חלק מן התורה נשמרת אצלנו כהלכה למשה מסיני. עצם היות חלק התורה מסורה לשמירה מרב לתלמיד, ולא נכתב או נרמז בתורה, מחזק אותנו כחלק מן התורה וערובה לנו כי לא תשכח מפי זרענו. לפי עניות דעתי זאת סיבת גודל השמחה של שמחת בית השואבה. כל כולה הלכה למשה מסיני, ואנו אחראים לשמירתה בהיותנו חלק מן התורה ולא רק מקיימי מצוותיה. התורה נבנית על ידי חכמי ישראל על פי המידות שהתורה נדרשת בהן ואחרי רבים להטות. חכמי ישראל הם מקימי התורה כפי שעדי החודש ובית הדין קובעים הזמנים של כל המצוות התלויים בראש החודש. ה. בית דין גדול אחד |
"אין היחיד מקדש החודש ואפילו הוא מומחה לרבים, שאין לך מומחה לרבים בישראל גדול ממשה רבנו, וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואהרן... החודש הזה לכם."
|
|
ו. זכר ליציאת מצרים |
"וטעם החודש הזה לכם ראש חודשים, שימנו אותו ישראל חודש ראשון, וממנו ימנו כל החודשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש כדי שיהיה זה זיכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החודשים יהיה הנס נזכר... כך הזכירה ביציאת מצרים... שאין המניין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותנו מתשרי... אם כן כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם שאיננו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לכם. עיי"ש בהמשך דבריו.
|
|
על רבים מן מצוות התורה נזכיר יציאת מצרים. לא רק על המועדים שלזכר הגאולה נקבעו, אלא גם השבת, ציצית, תפילין, אונאת המשקלות, ריבית, ואכילת שרצים (עיין בבא מציעא ס"א:) נזכיר יציאת מצרים. ז. עיקר קיום המצוות בארץ ישראל ולפי הלכות אלה, שקביעת החודש מחייב ראיית הירח בארץ ישראל, ניתן לתרץ קושיית האחרונים על מדרש חכמים שהביא רש"י. במנחות כ"ט, תנא דבי רבי ישמעאל |
"חידוש ראש חודש היה קשה למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע"
|
|
ודבר תימה הוא, הלא לא מצאנו שיעור בירח שעליו יעידו העדים שראינוהו בזמנו. ועיין בפירש האברבנאל וכן בפירש הגרי"ז הלוי על התורה, ששניהם ייחסו הקושי לחשבונות העיבור, זה אומר בכה וזה אומר בכה. ולי נראה לתרץ על פי פירוש בעל המאור בגמרא ראש השנה כ: כי אפשר שיראה הירח בארצות המערביות ועדיין לא נראה בארץ ישראל, וכן כתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פרק י"ח הלכה י"ג |
"ואם ייתן החשבון שלא יראה בארץ ישראל אפשר שיראה במדינות אחרות שהן למערב ארץ ישראל... לפיכך אם יראה הירח במדינה שהיא למערב ארץ ישראל אין בזה ראיה שנראה הירח בארץ ישראל." (נוסח הוצאת שבתי פרנקל).
|
|
לכן נראה לי שבהיות מצרים למערב ארץ ישראל התקשה משה רבנו לדעת את השיעור של הירח הנראה במצרים כדי שידע שגם נראה בארץ ישראל, ואז ניתן לקדש החודש במצרים. ובעבור זה הראה לו הקב"ה, כזה ראה וקדש. ומהלכות קידוש החודש נלמד לשאר הלכות, וכן כתב הרמב"ן בפרשת אחרי-מות י"ח כ"ה |
"אמרו בספרי... אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינים במצוות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים... וכן אמר ירמיה 'הציבי לך ציונים' (ירמיה ל"א כ'.) אלו המצוות שישראל מצוינים בהם... אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות וכפרשו בהן כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'".
|
"כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו ומקדש הקודש על מכונותיו" (סוף פיוטי העבודה ביוה"כ)
|
|
ובית הועד על יד לשכת הגזית |
"ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא, שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה, ובזמן שאין שם סנהדרין קובעים על פי החשבון." (רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ה' ב').
|
|
יה"ר שתוחזר עטרת תפארת ליושנה לקדש שוב על פי הראיה עם כל פרטי וכללי התורה התלויים במצוות קידוש החודש. |
