|
תקציר: כיצד מותר להשתמש במכשיר שמיעה בשבת. מילות מפתח: סוללה, הפעלה, כיבוי, מעגל אלקטרוני. |
|
מכשירי שמיעה חדישים הם קטנים ומורכבים במבוא האוזן החיצוני של כבדי שמיעה. המכשירים מאפשרים לאדם המשתמש בהם לתפקד כמעט כמו אדם ששמיעתו תקינה. החלקים העיקריים של המכשיר הם: מיקרופון, מעגל אלקטרוני מגביר, רמקול, ווסת העוצמה, סוללה, ונושא הסוללה הניתן לפתיחה לשם הפסקת חיבור הסוללה או החלפתה. לפני שהמשתמש הולך לישון, הוא מוציא את המכשיר מהאוזן, ובימות חול גם מנתק את הסוללה מחיבוריה; בכך מאריכים את חיי הסוללה. סיבה נוספת לניתוק החיבור היא מניעת שריקת המכשיר, דבר שקורה כאשר המכשיר נשאר דלוק בעוצמה רגילה, אך לא נמצא בתוך האוזן. על אף שנראה שאסור להדליק או לכבות את המכשיר בשבת, יש לברר אם האיסור הוא מהתורה או מדרבנן. במקרה והאיסור דרבנן, יש להתיר הדלקה (אך לא כיבוי) במקרה של צערא דגופא, הכולל כל גופו. חוסר יכולת שמיעה יכולה להיות, במקרים מסוימים, צערא דגופא. בספרו "מעשה חושב" חקר הרב לוי יצחק היילפרין שליט"א אם מותר בשבת לדבר אל אדם המרכיב מכשיר שמיעה, ואם מותר להעביר את המכשיר מרשות לרשות. תוך דיון בנושאים אלו, קובע הרב היילפרין שליט"א: |
"שחיבור וניתוק הזרם החשמלי שבין המערכת לבין הסוללה אינו שונה מחיבור וניתוק מערכת חשמלית אחרת שדנו בו הפוסקים".
|
|
אך לע"ד, יש להתחשב בכוח הנמוך של המכשיר. הסוללה 1.4 וולט hAm125 או דומה, יכולה לפעול רצוף כ-150 שעות, כך שבחישוב יש הספק של 2100,0 ואט, ואין בו חלק המתחמם לדרגת יד סולדת. כמה סיבות לאיסור הדלקה או כיבוי קיימות לכאורה: 1. יצירת ניצוץ במיתוג המכשיר מופעל כאמור בסוללה 1.4 וולט זרם ישיר, ואין ניצוץ, לא במיתוג ולא בהפעלה רגילה. אפילו אם היה ניצוץ, הדבר היה פסיק רישא דלא ניחא ליה. 2. סתירה ובניין זאת שיטת החזון איש זצ"ל. אך כלל בידינו שאין סתירה ובניין בכלים, ויש אומרים שהחזון איש זצ"ל בעצמו הסכים שאיסור זה אינו חל על כלים. 3. איסור הפעלת מכשיר משמיע קול אם נגדיר את המכשיר ככלי המיועד להשמעת קול, שימושו היה אסור לגמרי והמכשיר היה מוקצה. אך הפוסקים בימינו לא אסרו להשתמש במכשיר שמיעה, אולי משום שהמכשיר משמיע קול רק באוזן המשתמש, ואדם אחר אינו שומעו. 4. איסור "מוליד" טעם זה של "הבית יצחק", נתקבל להלכה ע"י הפוסקים של דורנו.העיר לי מורי הרב שלמה מן-ההר שליט"א שאסור ליצור אלקטרו-מגנט בשבת, אף שהחלקים - הסליל, גוף המגנט, ועוד - קיימים מכבר, וכעת רק מחברים את סליל המגנט למקור חשמל. הרמקול הזעיר שבתוך מכשיר השמיעה אכן כולל אלקטרו-מגנט - וכאן יש טעם לאסור הדלקת מכשיר שמיעה, וכנראה גם כיבויו.דברי הרב מן-ההר שליט"א קשורים באיסור "מוליד", אשר מקורו בהוספת בושם לבגדים או לכלים. איסור זה הוא מדרבנן. 5. מכה בפטיש זאת שיטתו של הרב חיים ביברפלד זצ"ל בספרו "מנוחה נכונה". לכאורה זה מהתורה, אך עיון ברשימת האיסורים הנובעים ממכה בפטיש בספר זה כוללים דוגמאות מדרבנן ומן התורה. 6. ביטול כלי מהיכנו רבותיי דחו חשש זה. ניתן לסכם שבכבוי ובהדלקה מחדש יש לפחות איסור דרבנן. אך אם משאירים את המכשיר דלוק מחוץ לאוזן, המכשיר ישרוק, דבר שיפריע לאחרים בחדר שינה, ועוד יגרום להגברת הזרם במכשיר, וכתוצאה הסוללה עלולה להגיע לסוף חייה במשך הלילה. החלפת סוללות אסורה בשבת, ולכן המשתמש יתקשה לשמוע את קריאת התורה, שיעורי תורה ושיחת בני משפחתו וחבריו. ב"שמירת שבת כהלכתה" פוסק הרב נויבירט שליט"א, בהסתמך על דברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל ועל אחרים, שמותר לשנות בשבת את עוצמת המכשיר, אם אמנם לא יתאדם על ידי כך כל חוט בתוך המכשיר. מאחר וכל המכשירים בני-ימינו מופעלים ע"י המעגל האלקטרוני הנבנה מרכיבים במצב מוצק, ואין בפנים חלק המתחמם במידה המוזכרת, נראה שבכיוון העוצמה למינימום יש לכאורה פתרון, כי הדבר אמנם מונע את שריקת המכשיר. אך יש בפעולה זאת שתי בעיות: 1. המשתמש יכול בקלות לבוא לכיבוי מוחלט של המכשיר. 2. בכדי למנוע זאת, המשתמש יפחת את העוצמה במידה חלקית בלבד, המכשיר ישרוק, והמשתמש לא ישמע את השריקה, והסוללה תתרוקן עד בוקר. הנה שני רעיונות לפתור את הבעיה: א. להפחית בהדרגה את עוצמת הזרם ע"י הווסת בעת הוצאת המכשיר מהאוזן, עד שלא נשמעת השריקה הקצרה האופיינית כאשר מכניסים או מוציאים מכשיר דלוק מהאוזן. גם בלי הוצאת המכשיר, ע"י עיוות תנוך האוזן, קל ונוח להבחין שאין שריקה. אם אין שריקה בהוצאה או בהכנסה - המכשיר לא ישרוק גם כאשר יונח בקופסתו. ב. להכניס את המכשיר למיתקן המונע את שריקתו, הלוחץ חומר גמיש כמו ספוג גומי או קצף פלסטיק כנגד פתח הרמקול. צריכת החשמל הנמוכה של המכשיר בעודו במיתקן זה תמנע ריקון הסוללה במהירות. מיתקן מתאים מתואר למטה, הזקוק לו יכול ליצרו לפי התרשים. כצפוי, צירוף שתי הצעות אלו מועילות ביותר. |
