"ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה"
(דברים ד, כ.)

ההשגחה נמשכת אחר השכל ומדבקת בו... כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו מן ההשגחה.

נודע גם כן שהשפע האלוהי הנמצא מדובק במין תאדם, רצוני לומר - השכל האנושי, אמנם הוא מה שנמצא מן השכלים האישיים והוא מה ששפע על ראובן ושמעון... כי איזה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול, כפי הכנת החומר שלו וכפי התלמדו - תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח... ולפי זה העיון יתחייב בהכרח שתהיה השגחתו ית' בנביאים עצומה מאד, ולפי מדרגותם בנבואה, ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם, אחר שהשיעור ההוא משפע השכל האלוהי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים והוא אשר ישר מעשי הטובים והשלים חכמות החסידים במה שידעו. ואמנם הסכלים הממרים, כפי מה שחסרו מן השפע ההוא היה עניינם נבזה וסדרו בסדר שאר אישי מיני בעלי החיים.

חייבין אנו להיזהר במצוות צדקה יתר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לצדיקי, זרע אברהם אבינו, שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה"... וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יחוש לייחוסו, שאין האכזריות מצויה אלא בגויים, שנאמר: "אכזרי המה לא ירחמו" (מתנות עניים י, א-ב)

ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בגויים הערלים, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובות התורה וציוום בחוקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל (עבדים ט, ח).

אסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות... לא יקום ולא ייטור, וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון, אבל הגויים ערלי הלב אינם כן אלא "ועברתו שמרה נצח", וכן הוא אומר על הגבעונים שלא מחלו ולא נתפייסו: "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (תשובה ב, י).

כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחילה... כל מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותו שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, ובגבעונים הוא אומר: "והגבעונים לא מבני ישראל המה", לפי שהעיזו פניהם (איסורי ביאה יט, יז).

"עז פנים לגיהינום ובוש פנים לגן עדן, כן יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתבנה עירך בימינו"

וכבר חנן ה' זאת האמה, רצוני לומר ישראל, בהיותם בעלי בשת פנים, וכך אמרו שסימן זרע אברהם - ביישנין רחמנין וגומלי חסדים. ואמר: "בעבור תהיה יראתו על פניכם", אמרו: זו בושה. וכאילו אמר כאשר סיפר מעלת הבושה, אלוקים, כשם שחנותנו בזאת המעלה כן חן אותנו שתבנה עירך בימינו.

"דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות".

"אנכי ולא יהיה לך - מפי הגבורה שמענום",

וכבר דימה שלמה ע"ה האומה לאישה יפה... ודימה אלו אנשי הדתות והאמונות אשר ירצו למשכה אליהם ולהשיבה לאמונתם בזונים המסיתים...
והסתכל חכמת המשל וסודותיו שהוא כפל מלת 'שובי' ארבע פעמים בזה הפסוק, רומז להיותנו מבוקשים לצאת מן הדת ולהתאחד בהם בכל אחת מארבע מלכויות, אשר אנחנו היום באחרונה מהן. וכבר יעדנו ה'... בהיותם מכריחים אותנו להאמין בדעותם, והוא אמרו: "ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן".
ואמנם עם זה לא יהיה כולל בכל הארץ ולא יכרית ה' תורתו מאתנו לעולם, ערב לנו ואמר: נכי לא תשכח מפי זרעו". ובאר לנו על ידי ישעיהו מבשר האמה שהאות בינינו ובינו יתעלה, והמופת המורה שאנחנו לא נאבד, הוא השאר תורת ה' ודברו בינינו, אמר: "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו' " (עמודים קכח-קכט).

וכבר ערב לנו ה' יתעלה על ידי נביאיו שלא נאבד ולא נכלה ולא נחדל מהיות אומה חשובה ומעולה... כי מן הנמנע אצלו שימאס בנו כולנו ואף על פי שנמרה את פיו ונעבור על מצוותיו... אמר: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" (עמוד קכה).

"ויקנו מעלות מידות ומעלות שכליות, להמון כפי שכלם ולסגולות כפי השגתם, ובהם יהיה הקיבוץ האלוהי חשוב ומעולה").

"הפורש מדרכי ציבור, אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללם ולא נכנס בצרתם ולא מתענה בתעניתם אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהם - אין לו חלק לעולם הבא".

"הנה כבר התבאר שהשגתו נבדלת מהשגת כל מי שיתאחר אחריו בישראל, אשר הם ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ובתוכם ה', וכל שכן בשאר האומות".

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו, לדעת את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכוהנים ללווים. הרי דוד אומר: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי".

"ודבורה אישה נביאה וגו' " - וכי מה טיבה של דבורה שהיא ששפטה את ישראל ומתנבאת עליהם, הלא פנחס בן אלעזר עומד, מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אישה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו.

"אתם קרויין אדם, ואין עכו"ם קרויין אדם" (בבא מציעא קיד, ב),

"ואל יקשה בעיניך דבר זה... לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת" (פיהמ"ש שם, תרגום הרב קאפח).

... ועל דרך זה היה העולם מתגלגל והולך עד שנולד עמודו של עולם שהוא אברהם אבינו. כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו... עד שהשיג דרך האמת... והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש א-לוה אחד... ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר, ויצחק הודיעו ליעקב... ויעקב אבינו למד בניו כולם...
והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים אליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'. עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודה זרה כמותן חוץ משבט לוי... וכמעט קט היה, והעיקר ששתל אברהם נעקר וחזרו בני יעקב לטעות העמים ותעייתם.
ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבנו ורבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה ובנו ובחר ה' בישותן לנחלה הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו (עבודת כוכבים א, ב-ג).

"מפני מה עובדי כוכבים מזוהמים?", אמר להם ר' יוחנן:
מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? שלא עמדו על הר סיני.
שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא,
ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן,
עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן.
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי?
א"ל: אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב:
"את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר אינש פה וגו' ".
ופליגא דר' אבא בר כהנא, דא"ר אבא בר כהנא:
עד שלושה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו,
אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו,
יעקב הוליד י"ב שבטים שלא היה בהן שום דופי.

יש לך לומר הכל כתקנן ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל... ועקר הדבר, שאברהם אבינו הוא שלמד כל העם והשכילם והודיעם דרך האמת ויחודו של הקב"ה ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה והכניס רבים תחת כנפי השכינה ולמדם והורם וציוה בניו ובני ביתו לשמר דרך ה' כמו שכתוב בתורה 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה" וגו'. לפיכך, כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שכתוב בתורה - תלמידיו
של אברהם אבינו ובני ביתו הן... וודאי יש לך לברך 'אשר בחר בש' ו'אשר נתן לנו' ויאשר הבדילנו' שכבר בחר בך הקב"ה והבדילך מן האמות ונתן לך התורה, שהתורה לנו ולגרים נתנה...
ודע כי אבותינו שיצאו ממצרים רובן עובדי עבודה זרה היו במצרים, נתערבו בגויים ולמדו ממעשיהם, עד ששלח הקב"ה משה רבנו ורבן של כל הנביאים והבדילם מן העמים והכניסנו תחת כנפי השכינה, לנו ולכל הגרים, ושם לנו חקה אחת. ואל יחי ייחוסך קל בעיניך, אם אנו מתייחסים אל אברהם יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם.

בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית,
במילה,
וטבילה,
וקורבן.
מילה הייתה במצרים, שנאמר: "וכל ערל לא יאכל בו" מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי...
וטבילה הייתה במדבר קודם מתן תורה...
וקורבן... וכן לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן...
שנאמר: "ככם כגר", מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן,
אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן.

"זאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו ירצה או לא ירצה" (איגרת תימן, עמוד ק"),

"לא נחדל מהיות אומה חשובה ומעולה".

כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן ולחשב ביום ובלילה...ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר... וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה...
והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש א-לוה אחד לכל העולם... ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר, ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו, ויעקב אבינו לימד בניו כולם...
וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא ישתכח הלימוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'.

ומאהבת ה' אותנו, ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבנו ורבן של כל הנביאים ושלחו. כיון שנתנבא משה רבנו ובחר ה' בישראל לנחלה, הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו.

"כמעט קט היה והעיקר ששתל אברהם נעקר וחזרו בני יעקב לטעות העמים ותעייתם",

"עשה משה רבנו... ובחר בישראל לנחלה" -

"ומאהבת ה' אותנו ומשומרו את השבועה לאברהם אבינו" -

וראה היאך שב העניין האלוהי הדבק באברהם ואחר כן בהמון סגולתו... ונקרא זה ממנו אהבה, והיא אשר נקבעה לנו ונתחייבנו להאמינה ולהודות עליה ב"אהבת עולם אהבתנו', כדי שנשים אל לבבנו שההתחלה ממנו לא ממנו אנחנו.

ודע כי עם האמנת חידוש העולם יהיו האותות כולם אפשריות, ותהיה התורה אפשרית, ותיפול כל שאלה שתשאל בזה העניין, עד שאם ייאמר:
למה שם האלו-ה נבואתו בזה ולא נתנה לזולתו,
ולמה נתן ה' תורתו לאומה מיוחדת ולא נתנה לאומה אחרת,
ולמה נתנה בזה הזמן ולא לפניו ולא לאחריו,
ולמה ציווה באלו המצוות והזהיר באלו האזהרות...
יהיה מענה אלו השאלות כולם שיאמר:
כן רצה, או כן גזרה חכמתו, כמו שהמציא העולם כשרצה על זאת הצורה.

"להמציא אומה שתדע ה' ותעבדהו" (מו"נ ח"ג פרק נא),

היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם... ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם וששת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'.

"ברצון אלוהי... כדמות הנפלאות כולן"²⁷.