מנורת החנוכה מורכבת מחזיתו של כובע נחושת של חייל מחיל הרמנים בצבא האוסטרו-הונגרי. התחתית הושטחה ונקבע בתחתיתה מגש קטן עם שמונה בזיכים.
הקסדה שייכת לצבאה של מריה טרזה מבית האבסבורג ובעלה פרנץ הראשון מבית לותרינגיה שהפך לימים קיסר הממלכה האוסטרו-הונגרית.
האוסטרים לחמו נגד הפרוסים בהנהגתו של פרידריך הגדול בשתי הזדמנויות:
1. מלחמת הירושה האוסטרית (1740-1748)
2. מלחמת שבע השנים (1763-1756)
יש הרואים ב"כובע" הזה אות להשתתפות היהודים באותן מלחמות, אם לא כלוחמים, הרי לפחות כמובילי הספקה לצבאות הלוחמים.
נראית לי יותר התיאוריה שהיהודים נהגו לפשוט על שדות הקרב ולקחת לעצמם כלים שנותרו שם אחרי הלחימה. לא פעם נמצאו חיילים הרוגים חבושים בכובעי נחושת ממורקים, ובדרך זאת הגיעו הכובעים לידי היהודים.
הצורה המושלשת של חזית הכובע הזכירה לאותם יהודים את הגב האופייני של מנורת החנוכה אף היא עשויה נחושת קלל, והתפתו ליצור מהכובעים הללו מנורות חנוכה.
היהודים שהשתייכו לעם שהביס את הצבא האוסטרו-הונגרי ראו בשימוש באותם הכובעים מעין סמל לניצחון על האויב האכזרי, אסוציאציה לניצחון עם ישראל על היוונים.
כך שסביר להניח שאת המנורות הללו יצרו דווקא יהודיו של פרידריך הגדול, או אחת המדינות שכרתו איתו ברית, ולא יהודי של האימפריה האוסטרו-הונגרית שיכול היה לראות בהפיכת קסדת הנחושת לכלי שימושי מעין זלזול בסמל פטריוטי.
לחץ על התמונה כדי לקבלה בהגדלה
מנורת חנוכה מיוחדת, כנראה מאזור טוסקנה או אמיליה, עטורה כולה בתפרחת קוציץ ועם שתי קונכיות קטנות ברום הגב המשולש. כנראה מסוף המאה הי"ח.
במרכזה סמל של משפחת התורם: בתוך מסגרת מסוגננת מופיעים שלושה ברושים נישאים על שלוש גבעות, כשמעליהם שלושה כוכבים; משני צידי הברושים האות א.
לדעת התורם האותיות הן של אבי השושלת במאה הי"ח- אברהם אשכנזי או באיטלקית Alberto todesco.
צורתה ועיטוריה העשירים מאוד אינם רגילים, ולמיטב ידיעתי לא נמצא למנורה אח ורע. במאה הי"ח רווח המנהג באיטליה אצל שועי ישראל לרכוש לעצמם סמלי משפחה. לרוב יש לסמלים הללו פירושים, במקרה דנן לא הצלחתי לרדת לעמקם של הסמלים.
לחץ על התמונה כדי לקבלה בהגדלה
מנורה יצוקה פליז בעלת מימדים גדולים במיוחד: 115 ס"מ גובה ו-80 ס"מ רוחב.
המנורה נוצרה ב-1830 והיא אופיינית לתקופה הנפוליונית.
על פדסטל קוביתי בעל חתך טרפזי הנשען על ארבעה טפרים (רגלי חיות) מתנשא אובליסק הנשען על ארבע גולות, האובליסק מעוטר בעלי קוציץ.
מן האובליסק יוצאות שמונה זרועות המולחמות אליו, ועשויות בכעין מוטות מפותלים ועל גביהם פרחי נחושת כשכותרות הפרחים מכילות בזיכי זכוכית המחזיקים את השמן.
במקום השמש ישנו חור המיועד כנראה לנר השעווה.
עובדה זאת מלמדת על המנהג האשכנזי שרווח בקאסאלי, שהרי אצל יהודי איטליה היה בזיך מיוחד לשמש, ואילו אצל יהודי אשכנז נהגו להדליק בנר ולבסוף להציג את הנר בראש המנורה.
מנורה מונומנטלית זאת יחודית בצורתה ושונה מכל מנורות החנוכה גדולות המימדים המוכרות לנו מגלויות שונות.
בפאה החזיתית של הבסיס כתובת המאפשרת לזהות את תאריך יצורה של המנורה ואת שם מי שתרם אותה לבית הכנסת. וזה לשונה:
נר חנוכה
היא ערוכה מאב ובנו
שראו לעשות את
החידוש בנפש זכה
ה'ה' הקצין כ'מ'ר' יחיאל
יוחנן סולם י'צ'ו' ובנו הקצין
מרדכי אלעזר י'צ'ו'
בשנת הת'ק'צ' לי"ע