אמרות רבי מנחם
מנדל מקוצק
(מתוך ספרו של שמחה רז, העומד לצאת בקרוב)
מבוע מ', תשס"ד
• העולם הזה של הכילי הוא העולם הבא שלו, שהרי אינו נהנה מממונו אפילו כמלוא נימא, אם כן, היכן, איפוא, העולם הזה שלו?
• "המצטער - פטור מן הסוכה" (סוכה כו, ע"א) - יהודי המסוגל להרגיש בסוכה את הגשם ולהצטער על כך, אינו ראוי לשבת בסוכה.
• גדול המלמד דרדקי מרבו, שכן הרב לימדו דברים שהוא מפרשם כך, ובא אחר וסותר דבריו ומפרש אחרת, ואילו המלמד, תורתו תורת אמת, שכן הכל מודים שאל"ף היא אל"ף ובי"ת היא בי"ת.
• "לא בשמים היא" (דברים ל, יב) - התורה אינה אצל אותם יהודים, החושבים שהגיעו עד שמי השמים.
• המתפלל היום מפני שהתפלל אתמול - רשע טוב הימנו.
• אם אין טלית, מתעטפים בארבע כנפות הארץ ומתפללים.
• לו היו אומרים לי שלא אוכל לחזור בתשובה, הייתי טוחן רקיע ושמים - ושב.
• די לו לאדם שיפתח בלבו פתח זעיר של תשובה כ"חודו של מחט", בתנאי שירגיש כעין דקירה בלב, כצריבה בבשר חי ולא כמחט בבשר מת.
• "עתיד אני" - זו מידה זרה; "רצוני" - מידה ואינה מידה; "הריני" - זו מידה טובה.
• מסוכן ההרגל, ונדחק לו בחשאי כגנב.
• "וחי בהם" (ויקרא יח, ה) - שיעשה המצווה בחיות ובלהט.
• ישנם העושים מצוות בגלוי ועבירות בסתר, וישנם העושים עבירות בגלוי ומצוות בסתר.
• במקום שיש סוד - שם יש גניבה.
• אם חייבים אנו להסתיר דבר ולשמרו בסוד - נמצא שאין אנו נוהגים כשורה.
• כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת ענווה, שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה.
• עובד עצמו - חוטא בעבודה זרה.
• גאווה - מום היא. בעל גאווה - אף שמשפילים אותו מן השמים עד דכא - נשאר בגאוותו.
• בשעה שאבותינו הלכו במדבר ואכלו מן, כל אחד קיבל מזונותיו במידה שווה: עומר לגולגולת. כיצד קיימו אותה שעה מצוות צדקה? - אבותינו עשו צדקה בדעת, מי שדעתו היתה רחבה, עשה צדקה עם מי שדעתו היתה פחותה.
• כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק - זוהי הצעקה הגדולה ביותר.
• המוות - אינו ולא כלום, משל לאדם העובר מדירה לדירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה יותר נאה מן הראשונה.
• "יוסיף דעת - יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח) - ומה בכך? כדאי לו לאדם להוסיף מכאוב, ובלבד שיוסיף דעת.
• "חסיד שוטה" - כיצד? - הוא שהכריזו עליו מן השמים להיות טיפש. והלה עושה הרבה לפנים משורת הדין לצאת ידי גזירת שמים בטפשותו, ומוסיף על טפשותו.
• היצר הרע נטפל לפרקים לאדם, בכוחן של דמעות.
• רצוני שלא תחטאו, לא מפני שאסור לחטוא, אלא מחמת חוסר פנאי לחטוא.
• במקום להוסיף חומרה להלכה, מוטב להוסיף יראה לעשייה.
• כשהשנה מבורכת - היא מבורכת בכל דבר, אפילו ביראת שמים.
• לב שבור - שלם, סולם עקום - ישר.
• "דברים היוצאים מן הלב - נכנסים אל הלב" (שירת ישראל לר' משה אבן עזרא עמ' קנו) - גם ללב ממנו יצאו הדברים.
• "לא תגנוב" (שמות כ, יג) - אין פירושו רק שלא לגנוב, אלא גם לא להיות גנב.
• המאמין במופתים - אינו אלא שוטה ומי שאינו מאמין שיוכלו להיעשות על ידי הצדיקים - אינו אלא אפיקורס.
• על האמת לנקר במוח, כמו היתוש לטיטוס.
• מעולם לא התחרטתי על אמת.
• כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת, שכן אמת מעושה - שוב אינה אמת.
• יש המחזיקים את הדברים הטובים והנוחים שבתורה לעצמם, ואת החומרות - לאחרים.
• כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.
• "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ, טו) - יכול אדם לראות, יכול הוא לנוע ולהזדעזע, ובכל זאת לעמוד מרחוק...
• יש המבקשים ליסע לארץ-ישראל כדי שלא יצטרכו לשאת בסבל גלגולי מחילות. תמיהני, תמיהני, אוהבים הם את גופם מאוד מאוד, שאף לסבל שלאחר המוות הם חוששים.
• קל לו לגוף לסבול סיגופים ותעניות, מאשר לסבול עול מלכות שמים.
• כך זה תמיד: האב מצטער בצער בניו - ואין הבנים מצטערים בצער אביהם; הקדוש-ברוך הוא מצטער בצערנו - ואין אנו מצטערים בצער השכינה.
• היכן מצוי אלוקים? - במקום שנותנים לו להיכנס.
• כלל זה יהא נקוט בידך: מי שאינו רואה את המקום בכל מקום, אינו רואהו בשום מקום.
• "אלהי מסיכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז) - אל תעשה מאלוקים - מסיכה.
• "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו, ו) - יהיו מונחים תדיר על הלב, כך שבבוא רגע של כושר וייפתח הלב - יוכלו לחדור מיד לתוכו.
• הפולט אנחה קלה, שאינה יוצאת מעומק לבו, הריהו חוטא בגניבת הדעת.
• יש המהלכים ושבע תועבות בלבם, ומחליקים על כרסם בכמה דפי גמרא.
