|
פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיו עמי עוד כמה בני אדם, ונשמטה הקרקע תחתינו. וצעקתי על זה מאד וקראתי בקול גדול: אנשים! נשמטת הקרקע תחתינו! נשמטת... ולא אבו לשמוע לי, שכל עניינם היה במה שלמעלה. ונשמטה הקרקע. וירדנו כמה עולמות מטה, עד שהגענו למקום ציה ומדבר שממה. ולא כולם הגיעו לשם, היינו שהיו כמה שמצאו במה להיאחז בנפילתם. אחד, שהחזיקו בו שהוא צדיק, היה תופס באצבעותיו איזה עשב למעלה ונתלה עליו. ואחד היה אוחז באילן קטן שצמח מאיזה מעשה שעשה וכו' והיו כמה שהיו מחזיקים בצדיק הנ"ל וכמה שהחזיקו באלו שהחזיקו בצדיק הנ"ל וכו'.
ואנחנו נפלנו ממש. והיינו הרבה בני-אדם. והחול היה צורב. והחמה קופחת. ועורבים היו סובבים מכל עבר לקללנו. והיינו מחפשים מים זמן רב. ובא לקראתנו ברייה אחת ולא ידענו אם הוא בבחינת אדם או מזיק. ויראנו לשאול על כך. וראינו שהיה נושא עמו דלי. מיד נתלהטו פנינו שהיינו מדמים שיש לו מים בדלי. ושזה המהות שלו, לילך במדבר עם דלי. ומהות הדלי להכיל מים. והיינו הולכים אחריו כמה פרסאות עד שנעמד. וראינו שהדלי היה ריק כל הזמן הזה. והיה עמנו אחד ששאל את זה עם הדלי היכן יש מים, שאם הולך הוא עם דלי, אע"פ שהוא ריק, וודאי יודע היכן יש. ואמר שזו הקושיה, קושיה ישנה מכבר. והמשיך לילך. וכמה היו הולכים אחריו שלא רצו להניחו, שאם אין מים על כל פנים יש בידו כלי להכילו. וכמה סתם ישבו. ואני הלכתי מהם שידעתי שאין בדרך הנ"ל מים כלל. ובאתי להר אחד והייתי משתוקק ומתגעגע לספר. כי יראתי שאשכח את הלימוד שלי. וכתבתי על ההר אותיות. ולמדתי בהם והייתי מצרפם זה לזה עד שנדלק בהם אש והיו האותיות מאירות לפני. ותקפני צמא עוד יותר גדול מקודם בשל החום של האותיות. והלכתי מההר. והייתי במדבר ממש. ונסתמו בפני השבילים אף אלו של חיות קטנות שיש שם. וכמעט באתי לייאוש, רק שראיתי אחד שמתקרב אלי והייתי ירא שמא מזיק הוא. והכרתי בו שהוא עשוי בדמות הברייה שראינו מקודם כנ"ל וגם הוא נשא עמו דלי. ושאלתי אותו למהות שלו. ואמר לי: אני?! אני כלי קדמון, והמשיך לילך. ואני. עמדתי משתומם. בתוך כך נעשה לילה. ורוחות היו מנשבות והביאו עמן הרוחות קולות. קול אחר קול. והייתי שומע צריחת תנים וצעקות בני-אדם וצחוק שדים וקרקור מזיקין וכיו"ב הקולות. ותקפני פחד שמא יבלעוני הקולות, שהיו הקולות רמים וגדולים ממני, והתחלתי להוציא קולות ג"כ ולצעוק ולרוץ. ומעדתי כמה פעמים ובכל אופן המשכתי לצעוק ולרוץ, לצעוק ולרוץ, עד שנפלתי מאין כוח. וחזרו הקולות [היינו שכל זמן שהייתי צועק ורץ נתבהלו הקולות ונדמו בעטיי. ועתה שבאה שתיקה נעשה להם תקומה] ועם הקולות החוזרים בא קור גדול. והייתי מכפל ומכווץ את עצמי ומתגעגע לחום שהיה מקודם, אע"פ שצמאתי מאוד. ואמרתי שאחקוק אותיות כמקודם, ולא עלה הדבר בידי מחמת הקור. ודימיתי שהאש נדלקת ודולקות האותיות והחום רב, ופשטה האש בכל המדבר. ורציתי לצעוק וקולי ניחר ויבש ולא נשמעה צעקה כלל והתחלתי לבכות מאד ולא באו דמעות. בתוך כך נראה מרחוק עמוד מים. רצתי לקראתו, והייתי רץ בייסורים גדולים שהחול היה רוחש ורודף אחרי ונאחז ברגלי וחפץ למשכני מטה. ובכל פעם שהלכתי איזה צעד היה מתרחק העמוד ג"כ כמה צעדים, עד שהיה רחוק מאד. ונפלתי. ואחלום. ואני בים גדול, והייתי שט בים על עלה. והמים היו עולים כלפי מעלה שלא כדרך הטבע, היינו שתחילת הים היה למטה וסופו למעלה ואני והמים עולים ועולים. וחשתי אושר. ובא אחד והתחיל להכותני, כמעט שנפלתי לים שתחתי, רק שהתעוררתי. וראיתי שעומד בסמוך אלי ברייה אחת עם דלי והיה מכני בדלי שלו. ונתעורר גם גופי ורציתי מאד לשתות. ודימית שבדלי יש מים וקפצתי עליו. והייתי מלחך ומלקק עד שראיתי שאין בו מאומה. ועוד ראיתי, שהדלי היה ללא תחתית. והברייה הייתה מצחקת ממני מאד בכל מיני צחוקים. שאלתי אותו למה אתה מצחק? ואמר: חלומות שווא ידברון. והלך והלכתי גם אני. והייתי מתגעגע מאד לאלה שהיו עמי מקודם, שהיינו כמה וכמה בני אדם ועתה נסתרו דרכם. וקיללתי כמה פעמים. והלכתי עוד וראיתי אילן אחד גבוה. והיה לפלא בעיני שיש שם אילן כלל. ולאילן לא היה צל כדרך האילנות שהחמה קופחת עליהם. ישבתי עליו וראיתי למרחוק. והכל היה מדבר. אחרי איזה זמן נראה כמה פרסאות לפני נקודה עם הרבה נקודות. ואחר כך ראיתי שזה ברייה עם דלי והמון עם אחריו. נתיישבתי בדעתי ורצתי לקראתם והייתי מתפלל, וצעקתי בלא קול: הישועה קרובה, הישועה קרובה. רצתי, והשמש הייתה מפילני על החול ולא יכולתי לקום עוד. והייתי מהלך על ארבע כדרך החיות ויראתי שאהפוך אני לחול. כך היה זמן רב עד שבאתי לברייה הנ"ל. וראיתי שנעלמו כל העם שאתו, היינו שעמד שם לבדו ולא נראה אחר מלבדו. והייתי צועק בייאוש גדול: היכן כל האנשים?! היכן?! ולבי אמר שנבלעו חיים. מיד עלה קול מגרונו ואמר: ירדו במצולות לב ים. ולא הבנתי למה נתכוון. והורה בידו על הדלי וראיתי בתוכו את הים שהיה לי בחלום. ומרוב תשוקתי קפצתי לתוך הדלי. והייתי שט בים על עלה אחד והייתי עולה ועולה עד שבאתי לקרקע. וראיתי שזה הקרקע הוא אותו הקרקע שהייתי בו מקודם ואני עומד באותה הדרך ממש. ורוותה נפשי. |
