סְפִיחֵי אור שֶׁעוד נִתְלוּ בֵּינות בָּדֵי הָאֲלונֵים
אָמְרוּ עַרְבַּיִם, כְּמו אֲלֻמּות וָעֳמָרִים שְׁכוּחִים,
מִין יְבוּל עָצוּב שֶׁל יום.
עולְלות הָאור הַנְּטוּשׁות פָּרְטוּ חֶרֶשׁ
עלֶי שָׂרִיגֵי גֶּפֶן, מַנְגִּינָה נוּגָה לְנַפְשֵׁנוּ.

לָנוּ רַק נִתְּנָה פֵּאָה קְטַנָּה,
רְגָעִים סְפוּרִים וּבודְדִים עַד בְּלִי דַּי.
הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוהֶקֶת עִם חֲצות מְתַעֲתַּעַת בְּעֵינֵנוּ.
הֲלוּמֵי חַיִּים, הַסַּהַר מַפִּיל עָלֵינוּ חִתַּת מָוֶת אֲיֻמָּה.
וְאָז בָּאִים הַמַּלְאָכִים הַצְּחורִים,
עָטִים עָלֵינוּ כְּמו בָּזִים לַטֶּרֶף, כְּמו תִּנְשָׁמות
שֵׁדיות בֵּינות עִיֵּי בָּתִּים וָחֳרָבות,
צונְחות אֶל טַרְפָּן חֲרִישׁות וְדומְמות כַּמָּוֶת.

עִם שַׁחַר נִכָּרֵך לָבַן, כְּמו יונִים,
וְנִשָּׁלַח אַל עָפַרינוּ לִלְקט בֵּינות
פִּגְרֵי זֵיתִים מַרִים וּמַכְסִיפִים,
וּלְהַרְוות אֶת צִמְאונֵנוּ
מִדַּם הָעֲנָבִים.