|
רוחני אחד שמע במרום, שמזכירים וחוזרים ומזכירים אדם ולא ידע אדם מהו. בא לפמליא של מעלה וביקש רשות לירד לעולם הזה, בשביל לידע מהו אדם, נתנו לו רשות והוא התחיל לרדת. ירד וירד עד שהגיע למקום אחד, ששם הרוחני מתקשר עם הגשמי. כיון שהגיע לשם, הרגיש כבידות בעצמו שלא הרגיש עד כאן. כמו משא נערם עליו. הסתכל בעצמו ולא הכיר את עצמו. יצא אליו ממונה אחד, שממונה על מקום זה, ואמר לו: אל תתמה על כובד זה שאתה מרגיש בעצמך, שאין הרוחני יכול לירד למטה בלא לבוש. שאל הרוחני את הממונה, ולבוש זה מהו? אמר הממונה: אדם. נכנס הממונה למקום שנכנס והרוחני ירד לעולם הזה. נסתכל הרוחני בו ונסתכל באחרים וראה שדמותו היא כדמות האחרים. לא הרגישו בו האחרים שהוא לא כאחרים, והרוחני נתערב בהם. ירד עליו היום ונקלע לחבורת בני אדם, שמשיחים היו על מלאכתם אשר נתעסקו בה ביום. לא הבין מה הם משוחחים, וחשב הרוחני, משום שאינו שומע את לשונם. היה ביניהם חרש, שלא שמע את לשונם, וכיון שאינו שומע לשון, אינו מדבר, אף-על-פי-כן ישב ביניהם וניכר שהוא יורד לסוף דעתם, והם יורדים לסוף דעתו. ראה הרוחני את החרש, שאינו פותח את פיו אלא עושה בידיו מיני תנועות והעוויות, ואף הם, בני החבורה, אינם משיבים לו בדיבור, אלא מחזירים לו תנועות בידיהם. לא ידע הרוחני לפרש ענין זה וביקש לשאול מהם. אולם מאחר שלא ידע את לשונם, התחיל אף הוא לעשות תנועות, אך לא ירדו לסוף דעתו, והלך מהם. טייל כך הרוחני בעולם הזה ונפשו היתה עליו עגומה, שביקש לדעת מהו אדם ועדיין לא עלה בידו דבר זה. בין כך ובין כך למד לשון בני המקום. עוד למד, שחרש אף-על-פי שאינו מבין לשון אדם, מלמדים אותו להבין בתנועות. לימים ראה סומא אחד, שמהלך בצדי דרכים ואדם אחר הולך עמו ומחזיק בידו. הלך אחריהם, שעה גדולה הלך עמם ולא שמע שהם משיחים זה עם זה. היה קשה לו ענין זה. ניגש אל חברו של הסומא ושאל אצלו, בשביל מה אינם משיחים זה עם זה? עשה חברו של הסומא תנועה בידו, כמי שלא שמע מה הוא מבקש. חזר הרוחני על שאלתו והאדם המהם המהומים ולא הוציא דיבור מפיו, אמר הסומא לרוחני: זה חרש, אינו שומע ואינו מדבר. כפלה תמיהתו של הרוחני ושאל את הסומא: היאך, איפוא, אתם מבינים זה את זה? שהרי אתה אין אתה רואה את תנועותיו, ואילו הוא אינו שומע את דיבורך? אמר לו הסומא: כלום ראית שאני מדבר, או הוא עושה תנועות? שאל הרוחני: אם כן כיצד אתם מבינים זה את זה? אמר הסומא: אף-על-פי-כן אנו מבינים זה את זה. הלך מהם הרוחני ולא ירד לסוף ענין זה. יום אחד הלך בשדה וראה אדם שמכין את קשתו ומכוונה כנגד עוף שעמד בראש אילן וצייץ. ירה הקשת חץ והעוף נפל מן האילן. לא נטל האדם את פגרו של העוף והלך. תמה הרוחני על מעשה זה, שאם המית זה את העוף, משמע לאוכלו הוא צריך, משום מה אינו נוטלו? למחר הלך בשדה וראה אותו אדם, שעומד ומתבונן בראש האילן. פתאום נפל מן האילן אפרוח, שפרפר בין החיים ובין המוות. נטל האדם את האפרוח והחליקו בידיו וחיממו עד שהחזירו לחיים. ניגש אליו הרוחני ושאל אצלו: דבר זה מהו, אתמול ירית בעוף ונטלת את חייו, היום אתה מחייהו? לא הבינו האדם והלך. יום אחר מצא הרוחני אדם שרוקד, שאל אותו הרוחני: משום מה אתה רוקד? אמר לו הרוקד: ואתה, משום מה אין אתה רוקד? אמר לו הרוחני: וכי לשם מה אני צריך לרקוד? אמר לו הרוקד: כלום אין אתה מרגיש שיש לרקוד? אמר לו הרוחני: לא. עזבו הרוקד ורקד. הלך ממנו הרוחני וראה אדם, שפניו כפולים ועיניו אפלות ושערו מגודל פרע ושותק שתיקה של עצבות עמוקה. נתקשה הרוחני ושאל: על מה אתה עצב? ניענע העצוב בראשו ושתק, חזר הרוחני ושאל אצלו, אולם העצוב לא השיבו. ראה הרוחני אדם אחר, שאל את האחר: זה, למה עצוב הוא? אמר לו האחר: על שום שהוא חש בעצבות. לא הבינו הרוחני והלך. ימים רבים טייל הרוחני בעולם הזה וביקש לידע מהו אדם ולא ידע. עגמה עליו נפשו וחזר אל המרום. הקיפוהו בפמליא של מעלה ושאלו אותו: למדת דבר? אמר הרוחני: הן. שאלו אצלו בפמליא: כלום יודע אתה אדם מהו? אמר: לא. אם כן, מה למדת? אמר הרוחני: למדתי, שבשביל לידע מהו אדם, יש להיות אדם. |
