|
במזרח הרחוק שרוי היה זקן מופלג בשנים. מכריו לא ידעו את שנותיו, ואף הוא עצמו לא ידע. כל ימיו דר יחידי בבקתה של חמר רחוקה מישוב בני אדם. כל אימת שהיה צריך לפרנסתו, היה קם עם ההשכמה, יוצא את בקתתו והולך אל הר החמר עם כלי מלאכתו. חפר בהר וצבר חמר בשק, אחר טענתו על כתפו והלך אל בקתתו. גבל את החמר במים, לש ועשה קדרות, ייבשן בחמה והתבונן במעשה ידיו. משנערמה אצלו ערימה גדולה של קדרות, הטעין את הקדרות על כתפיו, עזב את מקום ישיבתו והלך למקומות שמצויים שם בני אדם למכור להם את קדרותיו. מצוינות היו קדרותיו והוציאו לו מוניטין. בכל מקום שנזדמן שם, חטפו ממנו את קדרותיו ונתנו לו תמורתן לחם ושאר צרכים, שאדם בבדידות נזקק להם. לא טרח הרבה הזקן על מכירת הקדרות ופרנסתו היתה מצויה לו ברווחה. חזר הזקן לבקתתו ולא נזקק לעשיית קדרות אחרות כל זמן שלחמו מצוי עמו. ישב והתבונן בשמים ובארץ, ונמנם תנומה של שלווה. ומשראה שמחייתו הולכת ופוחתת, קם בהשכמה והלך אל הר החמר ועשה קדרות. ימים רבים נהג הזקן את מנהגו ולא שינה ממנו כמלוא נימה. ימיו נתמלאו והר החמר פחת והלך. נסתכל הזקן בהר החמר וראה, שאם ימשיך לגבל ממנו קדרות לא ישתייר ממנו כלום. נכנסה עצבות בלבו ולא ידע מה יעשה. יום אחד השכים ומחשבה הבזיקה בראשו. עצבותו ירדה ממנו, והוא הלך אל הר החמר וחצב ממנו שיעור מועט, לא כדרך שנהג לחצוב ממנו כל הימים. נטל את החמר והלך אל הר אחר של עפר, חפר ממנו מלוא השק, הטעינו על כתפו ובא אל בקתתו. עירבב הזקן את החמר עם העפר, גיבלם במים, לש ויצק קדרות. מינים רבים של קדרות קדר. קדרות גדולות וקדרות קטנות. קדרות בשביל להטמין בהן חיטים לימות הגשמים וקדרות בשביל מים. קדרות לנוי, מפותלות עם פיתוחים מעשה חושב, וקדרות עם בתי יד לשימוש בכל יום. ייבשן בחמה ונסתכל בהן בהנאה. ראה הזקן, שקדרותיו אלו יפות מן הראשונות ושמח בלבו. צבר הזקן את קדרותיו, הטעינן על כתפיו ובא אל מקומות בני אדם, הרגילים לקנות אצלו. כיון שראו את הזקן ואת קדרותיו החדשות, אשר יפות היו מאלו שהיו עד עכשיו, חטפו ממנו ביום אחד את כל שקו. מיהר הזקן אל מקומו, חזר וצבר מלוא השק קדרות והביאן אל מקום ישוב למוכרן. שמחה גדולה נכנסה בלבו של הזקן, שאם הר החמר נתמעט, יש כנגדו הר העפר והוא גדול ורחב. די במעט חמר ובעפר הרבה בשביל לעשות קדרות יפות. לימים בא הקדר הזקן למקומות ישוב למכור את קדרותיו. סיבב את השווקים, הכריז על סחורתו, אך בני אדם לא פנו אליו לקנות אצלו. תמה הזקן ולא ידע על שום מה אין קונים אצלו היום. חזר בשווקים והכריז על קדרותיו. בינתיים שקעה עליו השמש, עדיין לא מכר אפילו קדרה אחת. נתבהל הזקן, שכבר הצריך להעביר את הלילה לא בבקתתו ולא היה רגיל ללין במקום אחר. נכנסה בו חרדה ולא ידע היכן לילך. השווקים נתרוקנו והוא נשאר יחידי עם סחורתו. בין כך ובין כך ראה סוכה ארעית, אשר רוכלים בונים בשווקים. נכנס הזקן לסוכה והרהר על מעשה יום זה. באה עליו שינה והוא חלם חלום הקדרות. בחלומו, והנה הוא עומד באולם רחב ידים. קדרות רבות עומדות וממלאות את האולם. מהן היו קדרות שהכיר בהן את מעשי ידיו, ומהן היו קדרות, אשר אמנם ידע שהוא עשאן, אך לא הכיר בהן את מעשי ידיו. פתאום נתלכדו כל הקדרות אשר הכיר בהן את מעשי ידיו ויצאו במחול של שמחה. ומשבאו שאר הקדרות אשר לא הכיר בהן את מעשי ידיו וביקשו אף הן להתלכד במעגל, לא נתנון הקדרות הרוקדות. עמדו הקדרות שנדחו עצובות ומבוישות והסתכלו בקדר בטרוניא, שבדודות היו ולא יכלו להתלכד עם השאר. הלכו הקדרות שיצאו במחול ונתאחדו והיו לקדרה אחת עצומה שמילאה את רוב חלל האולם. לא היתה כקדרה הזו ליופי. הקדרה האחת הלכה ונתגדלה ונדחקו הקדרות האחרות מפניה. וכיון שנדחקו לצדדין נתבקעו ונשתברו. התעורר הזקן מחלומו והסתכל לצדדין. השחר הפציע, עמד, נטל את שקו ויצא אל השווקים. מעט מעט נתלקטו אנשים, הקדר הציע להם את סחורתו. אולם האנשים לא נענו לו, נפנו ממנו והלכו. נתעצב הזקן מאד, כי לא ידע מהו זה שאירע אשר מרחיק ממנו את הלקוחות. הלך הזקן למקום אחד, שרגיל היה שם למכור רוב קדרותיו. כיון שראו אותו בני המקום, יצאו אליו בקדרותיהם שלקחו אצלו בפעם האחרונה והקיפוהו בטענה. צעקו כולם לזקן: נתבקעו קדרותיך, נתבקעו קדרותיך. נבהל הזקן, התבונן בקדרותיו שמכרן, ראה שהן מסודקות. תמה הזקן ולא ידע לענות להם. ביקש מהם שיוציאו לו את קדרותיו הראשונות. הוציאו לו וראה שאין בהן סדקים, ולא נשתנו כמלוא נימה, אף על פי שהן מתקיימות כבר הרבה זמן. הרהר הזקן בינו לבין עצמו, עד שירד לסוף ענין זה, נטל את קדרותיו ופרש מהם. |
