|
לפני 14 שנים השתתפתי בצוות שהסב את שפת המחברים Super PILOT לעברית, ומאוחר יותר ריכזתי את שיווק המוצר ואת הדרכת המשתמשים. Super PILOT פעלה במחשבי Apple ושימשה כלי פשוט להכנת לומדות. כשאני רואה היום את הברק בעיניהם של משווקי תוכנות להכנת מצגות, לומדות ומולטי-מדיה, אני נזכר בהתלהבות שאחזה בנו כשהבאנו אז את הבשורה לעולם: "כל מורה יכול לפתח לומדה". גם אנחנו, כשהעברנו את המסר בשנת 82, באמת האמנו בו. הכנת לומדה, מצגת אינטראקטיבית או מיצג מולטי-מדיה, היא משימה לבעל מקצוע. נכון יותר: לבעלי מקצוע. בהכנה חייבים להשתתף, מלבד אנשי התוכן, גם מומחים למקצועות ההפקה השונים. ההערכה היא כי בהכנת מיצגי מולטי-מדיה בעשור הבא, ישתתפו יותר בעלי מקצוע מאשר בעריכת סרט קולנוע! בכל זאת קשה לקבל את העובדה המרה, כי מורי ישראל, מוכשרים ככל שיהיו, לא יהפכו בין לילה למומחי עריכה או למומחי מחשבים. גם ילדינו הכשרוניים, מוטב שיעסקו בחומר הלימודים, ויעסקו בהכנת מצגות מולטי-מדיה כחלק מהכשרתם המקצועית, כמגמת לימודים לבחינות בגרות או בלימודים על-תיכוניים. אחרת אולי יסביר מישהו את הסיבות לרכישה מסיבית של כלי מולטי-מדיה ושל תוכנות לעריכתה בשביל מורים מן השורה? נכון, יש יתרון בכך שתלמידי תיכון מכינים מצגת אינטראקטיבית המלמדת נושא הנלמד בתוכנית הלימודים. מדוע הם עושים זאת? אם המטרה היא הצגת נושאי הלימוד בדרכים חדשות ומגוונות, כדאי לפזר את ההשקעה על-פני משאבים שונים, כמו מעבדות וידאו, בניית דגמים (אמיתיים, לא דמיוניים על מסך המחשב!), עבודה בספריות וכתיבת עבודות (יש גם דבר כזה!), הצגות של בלט ודרמה. לצורך השימוש במצגות אינטראקטיביות, מספיק להכשיר במערכת החינוך יחידים שיכינו מצגות אלה. התועלת הלימודית, מנקודת מבט של שליטה טובה יותר בחומר הנלמד, אינה שונה אם החומר מעובד כמודל, תערוכת צילומים, סרט וידאו או מולטי-מדיה. כל התחומים הללו אינם חלק מחומר הלימוד, וכל תרומתם היא בכך שהם הופכים את חומר הלימודים ליותר אטרקטיבי לתלמידים. עולם המחשבים האישיים עבר תהפוכות רבות מאז שנת 82. מחשב Pentume 100 - נקודת הכניסה לעולם המחשבים בשנת 96, מהיר פי 100 ממחשב Apple II של אז. נפח האחסון גדול פי 1,000. מערכת ההפעלה חלונאית, נוחה למשתמש, והיא מטפלת בהתאמת צלילים, תמונות וקטעי וידאו. גם מחירי הציוד ירדו: את ה-Apple שלי רכשתי בשנת 81 ב-5,000. לעומת 5,000 ש"ח מחיר פנטיום היום. הצופה מן הצד סבור כי השיפור בביצועים והירידה במחיר "הורידו את הטכנולוגיה לעם", וכי איננו זקוקים עוד לשעות לימוד כה רבות כדי להשתמש במחשב. הפעלתו עכשיו פשוטה וידידותית. טענה זו היא טעות ואחיזת עיניים. קלות השימוש היא בעיקר בתפעול הבסיסי של המחשב. היא מקטינה, אולי, את חרדות המחשב שהכבידו על חדירתו לשוק בשנים עברו, והופכת את העבודה מול המחשב איכותית ויעילה יותר. לעומת כל אלו, השימוש במחשב דורש עכשיו מומחיות רבה יותר, העבודה בו מורכבת יותר, ויכולתנו להתגבר על שלל התכנות קטן והולך. עולם המחשבים דורש הבנה עמוקה יותר, והוא מאפשר פעילות בהרבה יותר תחומים. עולמנו האנושי החרה החזיק אחריו, והוסיף תביעות חברתיות רבות. המשותף לכל השינויים כולם, שהם מתחום "ההופעה החיצונית", ואינם שינויים במהות. כתיבה במעבד תמלילים משנה משמעותית את דרך הכתיבה. נוח יותר ומהיר יותר לכתוב, קל לחזור ולתקן שגיאות. התוצאה - כל תוצאה - נאה יותר מאשר כתיבה בכתב יד. ובכל זאת יש הבדל קוסמטי בלבד בשוני בין כתיבה במעבד משוכלל והדפסה במדפסת צבעונית 600DPI לבין כתיבה ב"אינשטיין" והדפסה במדפסת סיכות. המעבר לשימוש במדפסת צבע משוכללת היא אופנה חברתית, ולא דרישה עניינית. דרישות אופנתיות הן המאפיינות את השינויים המדוברים ביותר במיחשוב האישי בעשור האחרון. אבל נזכור: האופנה היא כלי בידי יצרני הבגדים והמחשבים. באמצעותה גורמים לנו לזרוק חפצים שימושיים, נוחים ומתאימים לצרכינו, ולהחליפם באחרים שהם רק - אופנתיים יותר. הלומדות שפותחו, בין בשנת 82 ובין בימים אלה, צריכות להימדד בעיקר על פי תוכנן, איכות הכתיבה שלהן ויעילותן ביחס ללימוד בדרכים אחרות. העובדה שצו האפנה מחייב להוסיף להן מולטי-מדיה היום, ומציאות מדומה מחר, ומי ידע מה נוסיף להם מחרתיים - אינה משפרת אותן. היא רק הופכת את יצירתן למורכבת יותר, מקצועית יותר ויקרה הרבה יותר. כדי לכתוב שיעור ממוחשב בשנת 82, היה על הכותב לעבור הכשרה של 50 שעות, ולהתאמן 100 שעות נוספות. בתום האימון, צריך היה לעבוד בעזרת 4 פקודות בסיסיות, ובתוספת פקודות לוואי השתמש בסך הכל ב-26 פקודות. אלה היו מספיקות כדי לכתוב לומדה. התוצר שהתקבל, מיושן ככל שייראה בעינינו היום, היה מפאר את כותבו במושגים של שנת 82. מניסיוננו אז, מי שעבר את ההכשרה ורצה בכך, יכול היה לכתוב שיעורים ממוחשבים. מניסיוננו למדנו, כי מעטים בלבד המשיכו בדרך זו. בשנת 96 מצהירים היצרנים והמשווקים בארץ על הדרכה בהיקף דומה ללימוד Astound, Know או תוכנות אחרות. בסיומן מכיר הלומד מערכת ידידותית ואיכותית, המבצעת אלפי פעולות שונות, והוא יכול לגשת מיד לכתיבה. יחד עם המוצרים מסופקות ספריות מוכנות של תמונות, אנימציות, הקלטות וסרטי וידאו. העובדה היא שאותן 10-200 דוגמאות מספיקות כדי ללמוד את קורס ההכנה לשימוש בתוכנה, אך אינן מספיקות כדי לעבוד בה. על מנת לעבוד נדרשת הכשרה בעריכת אנימציה, צילום וידאו, שילוב פורמטים שונים של מבנים גראפיים, וכמובן - הכרות בסיסית עם קבצי TIFF ,CGM, עבודה עם קבצי טקסט ובעיות העברית שלו, MPEG, AVI, היכרות טובה עם Windows... והרשימה ארוכה ומשתנית מידי יום. המשימה שהייתה אפשרית ב-82, מורכבת פי כמה ב-96, למרות שהתוכנות החדשות ידידותיות. אין כל ספק שעולם המחשבים מציע יתרונות של ממש. מלבד היתרונות הקשורים בהופעה חיצונית אופנתית, התחוללה מהפיכה ביכולת הגישה למידע, מהפיכה משולבת של אמצעי אכסון פרקטיים ותקשורת כלל עולמית טובה. גם אם בעוד מספר שנים נגלה כי רשת האינטרנט אינה אופנתית עוד, מהפכת המידע שיצרה תישאר. גם תקליטורי המידע שינו את האופק הרוחני של הלומד. מדוע, אם כן, נבזבז את זמננו בהפיכת מורים למומחי מחשבים? היש בכך צורך? האם הדבר אפשרי? |
