|
מבוא |
כשחזר מר ג'ונס ממסיבה שבה שתה יותר ממנת האלכוהול הרגילה שלו, במכונית שבלמיה פגומים, בעיקול שעליו ידוע כי שדה הראייה בו לקוי, פגע והרג את מר רובינזון, שחצה את הרחוב כדי לקנות סיגריות בחנות שבפינה.
אחרי האנדרלמוסיה, מששב הסדר לשרור במקום, פוגשים אנו במשטרה המקומית, המגיעה לחקור את סיבות התאונה. האם אירע הדבר משום שהנהג היה שיכור למחצה, ואז ניתן יהא להאשימו במעשה הנפשע? האם אירע הדבר בגינם של הבלמים הפגומים, ואז ניתן לטעון כנגד המוסך אשר בדק את מכוניתו של מר ג'ונס רק שבוע קודם לכן? או האם אירע הדבר בשל שדה הראייה הלקוי בפינת הרחוב, כי אז יש לפנות למשטרת התנועה שתטפל בכך? בעודנו דנים בשאלות מעשיות אלו, התפרצו שני אדונים נכבדים, לא אנקוב בשמותיהם, אל תוך החדר, והחלו לטעון בשטף ובכוח שכנוע רב, שאלמלא אזלו הסיגריות של מר רובינזון באותו ערב, לא היה חוצה את הכביש ואז לא היה נהרג; הזדקקותו של מר רובינזון לסיגריות הייתה, אם כן, הסיבה למותו1. |
|
יש בסיפור הטראגי-קומי הזה שהביא לנו ההיסטוריון קאר כדי להציג לנו, בין השאר, את מידת הקרבה הקיימת בין "ההיסטוריה" במעגליה הגדולים והמקיפים, לבין ההיסטוריה כסיפור יומיומי, מקומי ואישי. בין תחום הדעת הזה אשר יש והוא נראה מרוחק ומשמים, מאיים ומנוכר - לבין 'היסטוריה' כתחום הנושק למעגלי חיינו הפשוטים. ממש כמו במפגשם האומלל של ג'ונס ורובינזון, ממש כמו סיפורים דומים העולים בוודאי עתה בדמיונכם. זהו אפוא אחד מפניה המרתקים של ההיסטוריה: הרבגוניות שלה, הבלתי אמצעיות שלה, היכולת של להיות כלי להבנת מקרים רחוקים וגדולים, ובה בעת גשר של דעת בין אותם אירועים עצומי ממדים לבין סיפורינו האישיים. עוד נראה "כלי" מחשבתי מגוון, עשיר ומרתק, היכול לסייע לנו להעשיר את הבנתנו במתרחש בחברה הקרובה לנו מאוד. אנו מקווים כי כבר בשלביה הראשונים של הסדנה שעל סיפה אתם עומדים עכשיו תחושו כמונו. היסטוריה ביוונית היא סיפור, או דין וחשבון. בוודאי שמתם לב כי גם באנגלית מזכיר השורש 'סטוריה' את המילה 'סטורי' (Story=) סיפור. וזהו אולי כאן המקום להסביר לכם, המשתתפים בסדנה והאורזים את התרמיל לקראת היציאה אל המסע, את שמה המשונה של הסדנה: "המסע אל האי היסטוריה", מסע אל האי (=יבשה המוקפת מים) אשר שמו 'סטוריה'-סטורי-סיפור. השם הזה, כפי שאולי עוד נגלה יחד, אינו משקף רק דימוי נחמד, או מתחכם, או סתם משחק מילים, יש בו הרבה יותר מזה. התוכלו לנחש מה הביא אותי להשתמש בדימוי הזה בין אי-סטוריה לבין היסטוריה? כך או כך, היסטוריה, במובן רחב יותר, זהו סיפורם של מאורעות שאירעו בזמן מן הזמנים בעבר, לקיבוץ אנושי מסוים, ואשר ניתן לייחס להם השפעה בעלת משמעות כלשהי על מצבו או גורלו של קיבוץ זה. אבל היסטוריה היא לא רק אותו סיפור על העבר בעל במשמעות לפרט או לקבוצה. היא גם תחום הדעת עצמו. כלומר, גם סיפור העבר וגם עצם פעולת הלימוד והחקירה של אותו עבר. גם אוסף הפרטים הבונה את הסיפור והמעניק לו את משמעותו, וגם עצם תהליך המחקר של אותם פרטים ושל אותו מכלול הנבנה מהם: תהליך שאלת השאלות, הלימוד והגילוי על כל מערכת הכללים, החוקים והכלים המאפשרים אותו והמקיימים אותו. אם נחזור לסיפור של ג'ונס, נוכל להבחין בו בשני פניה של ההיסטוריה: הראשון הסיפור עצמו; השני הדרך בה הלך קאר עד אותה נקודה בה יכול היה לספר לנו את הסיפור רב הפנים של איש, שאולי כלל לא הכיר קודם, אותו ג'ונס, כולל את אותה התלבטות קשה בשאלה מהי בעצם הסיבה העיקרית למותו האומלל של רובינזון. זהו, אם כן, גם הסיפור הכביכול פשוט הזה, וגם המסר החבוי בו: שההסבר ההיסטורי יהא תמיד רב ממדי, רב גווני, וכי כל אחד יוכל להיאחז במרכיב אחר כדי להסביר מה לדעתו גרם למותו הטרגי של רובינזון ביש המזל. הדברים שהבאנו עד כאן הם שני מאפייניה העיקריים של ההיסטוריה, הם סיכום כמעט אכזרי של התלבטות המלווה את תחום הדעת הזה כמעט משחר היווצרו. זוהי שאלה שהעסיקה, ועדיין מעסיקה, את ההיסטוריונים והפילוסופים. הדיונים וההתחבטויות הללו הולידו שורה ארוכה ארוכה של הגדרות והסברים הנבדלים אלה מאלה גם בעניינים של המהות, וגם בעניינים של סגנון ודגשים, שאנו לא נוכל לעמוד עליהם כאן. תרמו לדיון הזה, העמיקו אותו והשירו אותו בכל אותן שנים התהליכים הטבעיים של התפתחות המדעים בכלל, והתפתחות מדעי הרוח והחברה בפרט, התפתחות שיטות המחקר וכלי המחקר, הופעת תחומי דעת חדשים המשיקים ל'היסטוריה' (סוציולוגיה, מדעי המדינה, יחסים בינלאומיים, דמוגרפיה ועוד), התפתחות הפילוסופיה של המדעים שדנה בטיבם של המדעים השונים, בתחומים ובזיקות ביניהם, וכמובן משקלה של התבונה המצטברת בסוגיות הללו. אנו מתחילים אפוא מסע באי סטוריה, שהוא אי בעל היסטוריה מגוונת ועשירה כשלעצמו. אי אשר גבולותיו מעולם לא היו מוגדרים באורח חד משמעי, וכפי הנראה גם לעולם לא יוגדרו. אי אשר עמד לא פעם בסכנת 'בליעה' על ידי שכניו האיים באותו ארכיפלג, אבל לא פחות עמד גם הוא וכמעט 'בלע' איים אחרים. אי אשר יש בו סיפורים פרטיים וסיפורים של חברות שלמות. חלקם סיפורים "עצמאיים", חלקם - כרשת של סיפורים שיש ביניהם אין ספור זיקות סמויות וגלויות. אי של אבירים נושאי חרבות השכל, הרציו, המאמינים כי באבחת חרבם החדה כתער יסירו מתולדות העמים את מקומו של המסתורי, הבלתי הגיוני, הבלתי מפוענח בפועלו ומניעיו של האדם. ולצדם, ממש באותו אי, עומדים הזקנים הציניקנים מכיכר העיר, המאמינים שראו הכל, למדו הכל ויודעים הכל, גם את קוצר ידו של ההגיון במשחק המניעים של האדם והמנהיג, השבט והחברה. זהו גם מסע לאי של רואי 'התבניות' הקבועות, אשר בתוכן לדעתם, מתנכלים, ואל תוכן מנותבים ומצוקים בידי ה'ידיים הנעלמות' של 'הגורל' של 'שר ההיסטוריה' של 'טבע האדם' ו'טיבעו של העולם' שלעולם אינם משתנים - דברי הימים בתבנית קבועה וגזורה מראש. ולעומתם, עומדים באותו אי - ממש באותה כיכר - שוחרי עצמתו של המקרי, המשתנה, הבלתי צפוי, החד פעמי, אבירי האמונה באשר לכוחו של האדם לבחור את דרכו בין כמה אפשרויות ולעצב בעצמו את גורלו ואת ההיסטוריה שלו. אי ובו התשבץ והשחזור של העבר: אחוזת השאלות מה קרה, איך קרה ומתי קרה מה שקרה? כמו גם ממלכת הניתוח - האנליזה בלעז: סביבת הקשר הסיבתי, ההתחקות אחר הסיבה, המניע - מחוז השאלות 'למה קרה מה שקרה?' אי של 'עריצות' התובעת ומחייבת דיוק ונאמנות לעובדות ולפרטים, אבל גם מקום שיש בו חירות מופלאה, החירות לבחור מתוך ים האפשרויות את ההסבר הנראה לך ההגיוני ביותר, אם רק תוכל להגן עליו בתבונתך, ידיעותיך וכשרונך - ולהופכו, אם תרצה, לאחוזת האמת שלך באי סטוריה. אי הרפתקאות מופלא זה, עיניכם הרואות, הוא היעד למסענו. |
|
יציאה אחראית למסע, זאת כל אחד יודע, מחייבת הערכות הכוללת גם לימוד המסלול ואתגריו, וגם הצטיידות המתאימה לאתגרים כאלה, שהרי ברור: היוצא אל ערבות הקרח יצטייד בדרך שונה מזה היוצא לשיט רפסודות באמזונס. על יסוד אותו כורח ומתוך אותו הגיון, כל משתתף בסדנה היוצא למסע אל האי סטוריה חייב להיערך כיאות לקראת מסעו. להלן עיקריה של ההערכות: א. הכרת המסלול ציר א' - מסע אל העבר: המסע בציר הזה, המסע אל העבר, מחייב אותנו לעשות שימוש בשורה של חומרים, תוך הקפדה על שורה של כללים. את החומרים נכיר בדרגה, בעיקר כשנגיע למחוז ארכיונוס, אשר נמצא בשליש הראשון של המסע. מחוז זה יכלול שורה של מוסדות אשר אוצרים תעודות מגוונות אותם נלמד. למוסדות הללו קוראים ארכיונים, את כללי ההתמצאות והמחקר במוסדות אלה נלמד בהמשך. את החלק האחר של הכללים ההכרחיים לנו, נתחיל להכיר להלן. ציר ב' - מסע אל תחום הדעת: ב. ציוד מפות כלליות ומפות פרטיות זה חוק - כלל - לקח חשוב שעלינו לדעת ולהבין לקראת יציאתנו למסע באי סטוריה. עלינו לדעת כי בכל אירוע נוכל למצוא גם מרכיבים כלליים מאוד, וגם מרכיבים ייחודיים מאוד. גם קווי דמיון רבים, וגם קווי שוני וייחוד לאותו אירוע - ורק לאותו אירוע. זהו אחד מקווי הייחוד של המסע הזה, ועלינו להתחקות בעת ובעונה אחת גם אחר הפרטים המיוחדים למקרה המסוים בו אנו שוקעים, וגם לנסות לגלות את החלקים הכלליים, את מה שניתן ללמוד ולגזור מן המקרה הפרטי המסוים הזה, על מקרים דומים אחרים. או ההפך: לראות מה ניתן ללמוד ולגזור ממקרים כלליים אחרים, לגבי המקרה הפרטי מאוד שלנו. כלל ניווט והתמצאות זה חשוב גם כשנפנה את כלי המסע שלנו לעברם של אירועים הרבה יותר מקיפים באי סטוריה. גם במקרים כמו מלחמות, מהפכות, התפוררות של מדינות, חברות וכו', נוכל למצוא גם את הייחוד למקרה המסוים אותו אנו חוקרים, אך גם את הדמיון בינו לבין מקרים דומים אך אחרים. כמו מדוגמת הלידה, גם המלחמות המלוות את העולם משחר קיומו, מתקיימות - להוותנו - אצלנו, וגם אצל חברות אחרות. ואף שיש להן סיבות שונות ומשתתפים שונים, הן כולן בדבר מלחמה. בכולן חוזרת התופעה ולפיה בני אדם מוכנים לבצע את המעשה המסוכן והמרחיק הלכת הזה - סיכון חייהם או נטילת חייהם של אחרים בשל סיבות או למען מטרות כאלה ואחרות, וככזו זוהי תופעה כללית מאוד. אולי נוכל ללמוד מהמקרה הכללי הזה, הנמשך אלפי שנים, משהו שהתקשינו ללמוד ממקרה המלחמה ה'פרטית' שלנו. אולי מה שהראה לנו משם ועם שם קשה לנו לראות מכאן ועל כאן. הנה כי כן, ממש כמו בסיפור הלידה, גם כאן נחפש את נקודת השוני והייחוד של התופעה וגם את כל היסודות הכלליים אשר טמונים בה. הבה ננסה להתבונן בתופעה הזאת עוד מעט קט: לתופעה כזאת, אשר בה באותה עת ממש, ובמקביל, קווים שהם גם דומים לאה לאלה וגם מנוגדים וסותרים אלה את אלה קוראים בלשון המקצועית שניות. זהו שם של תופעה שכדאי לזכור, ואנחנו עוד ניתקל בה הרבה במהלך ההתנסות שלנו בסדנה הזאת. בהזדמנות זאת, כשאנו כאן במרחב השניות הקיימת באי סטוריה ובהיסטוריה, אני רוצה לספר לכם כי אחד ממרכיבי הוויכוחים שנזכרנו למעלה - הוויכוחים בשאלה מהי בעצם היסטוריה - נסב סביב השאלה כמה ייחודי יש באירוע, כמה כללי יש בו, ומהו המשקל שראוי לייחס לכל אחד משני המרכיבים האלה. יש כאלה הסוברים כי החלק הכללי הוא המכריע, כי ההיסטוריה היא בעצם סיפורם של המרכיבים הכלליים האלה, וכי למרכיבים הייחודיים חשיבות משנית בלבד; יש אחרים הסוברים כי ההפך הוא הנכון2. חשוב אפוא שנדע ונבין כי בתרמיל שעלינו להכין לקראת המסע עלינו לצרור שני סוגים של "מפות": הסוג הראשון - מפות של אזורים מסוימים מאוד שאליהם אנו יוצאים, זוהי מפת הסיפור המסוים בו נחקור. מפות אלה יציגו בפנינו את כל מה שמיוחד מאוד רק לאירוע שלנו, ורק לאזור שלנו. הסוג השני - אשר גם אותו חשוב מאוד שנכניס אל תוך התרמיל שלנו יהיה מפות ניווט כלליות מאוד, מפות שיש בהן רק קווים כלליים. תפקידן של אלה יהיה להזכיר לנו כי גם כשאנו מסתכלים במפה המסוימת כדי למצוא את דרכנו לפי המפה הייחודית, עלינו לזכור להסתכל, לחשוב ולפענח את המטמון הנרמז והמשתמע מן המפה הכללית. משקפת וזכוכית מגדלת רצוי שגם אנו נצטייד במשקפת או לפחות בזכוכית מגדלת לקראת מסענו. מהי אותה משקפת או אותה זכוכית מגדלת של ההיסטוריון? כאן עומדות לרשותנו כמה אפשרויות. הראשונה - החתירה העיקשת לגיוון והעשרת מקורות המידע בכל מקרה שנחקור. ככל שנשיג יותר פרטים מיותר תעודות העוסקות באותו עניין נוכל לחדד את התמונה, לראות דברים שלא ראינו קודם, להבחין בדקויות שלא הבחנו בהן 'ללא משקפת'. כאן תעמוד לרשותנו גם הטכנולוגיה המהפכנית של מרכזי המידע הממוחשבים. אנו נתוודע להם בהמשך, בהיותנו בביקור במחוז ארכיונוס. בינתיים נציין כי בסיסי מידע אלה מבשרים מהפכה ביכולת חידוד התמונה ההיסטורית, ממש כמו המהפכה שהוליד המיקרוסקופ האלקטרוני. השניה - הניסיון להבקיע אל תוך האירוע ולהסתכל אל תוכו, אל ליבו. לחפש את הכוונות הסמויות והגלויות של גיבוריו. את מחשבותיהם ושאיפותיהם, תקוותיהם ופחדיהם, אמונותיהם וכאביהם. המגמה 'לחדור' אל ראשי הגיבורים, אל לבותיהם, אל נבכיהם, גם זאת היא המשקפת. כיצד עושים זאת? זו אכן חכמה לא קטנה. עצה ראשונה: זכרו כי אתם רואים את התהליך כולו, כולל את סופו. מי שחי את ההסטוריה 'לא ראה את סוף הסרט'. כשהוא פחד הוא פחד משום שהוא לא ידע דברים שאנו יודעים היום. על כן, חשוב שננסה, וזה מאוד קשה, לראות את הדברים ממש כפי שראו אותם החיים באותה פרשה, לא כחכמים לאחר מעשה, כמי שמתנשאים, ויש לזה קשר, אולי, גם למידה מסוימת של צניעות מתחייבת ממי שעוסק במקצוע זה. ניסיונות חדירה כאלה עשויים לאפשר לנו להתקרב ולראות דברים כהווייתם, כמו במשקפת הצוללנים - להזהיר אותנו בעוד מועד מפני נוכחותה של מפלצת, או לחילופין, להרגיע אותנו בהעדרה. תרמיל רב תאים ואחרי שמנינו שורה ארוכה של סיבות אפשריות עוד נתבקשנו לחוות את דעתנו בשאלה מה היא הסיבה העיקרית לאירוע - מתוך כל אותה רשימה ארוכה. הכביש? הגלגל? הסיגריה? הכלל העולה מכאן הוא שעלינו לזכור כי האירוע ההיסטורי נובע מריבוי גורמים. הדבר נכון גם בתחומי דעת אחרים, גם לתופעה פיסיקלית יכולים להיות גורמים רבים, אולם בהיסטוריה הרשימה ארוכה עוד יותר, וזאת משום שאחרי כל הגורמים שיכולים לשחק בתופעה הפיסיקלית, ואחרי כל רשימת הכוחות הפועלים על חלקיקים וכו', הרי בהיסטוריה העוסקת בבני אדם ובמעשיהם, יש לנו עניין במכלול עצום נוסף של סיבות הקשורות ונובעות מנפשם המורכבת ומרצונותיהם המגוונים. ולא רק זאת, אלא גם מאופן בחירתם של בני האדם בין כל האפשרויות ומהרבגוניות העצומה של כל הצירופים האפשריים של אלה ואלה. נזכור אפוא גם בבואנו לבדוק את השאלה מדוע שכנתנו היפה בחרה להינשא למר אהרונוף המכוער, וגם בבואנו לבדוק מדוע פרצה מלחמת העולם הראשונה, כי לארועים אלה יכולים היו להיות סיבות רבות. כך למשך, במקרה של השכנה, יכול להיות כי אהבה עמוקה הניעה אותה אל עבר זרועותיו של החתן, אל נפשו העדינה ועולמו הפנימי העשיר. גם זה אפשרי. יתכן כי שיחקה כאן גם העובדה כי מר אהרונוף הוא מגדולי העשירים בעיר, ומשפחתה של שכנתנו ענייה היא. מכאן ברור כי אהרונוף הוא גם מוצא כלכלי חשוב למשפחה כולה, והנה לכם מניע כלכלי למעשה הנישואין המשמח. ואולי בכלל שיחקו כאן מניעים חברתיים הנגזרים מהיות החתן בן למשפחה מיוחסת מאוד בעיר וכי הוריה של שכנתנו - לפני שירדו מנכסיהם היו מיוחסים בעצמם, ועל כן לא הסכימו כי בתם היקרה תינשא אלא לבן המעמד הרם, מעמדם לשעבר. ואפשר למנות עוד סיבות הכרוכות בהיותו של החתן בן למשפחה דתית מאוד, ממש כמו משפחת שכנתנו, ואולי זו הייתה אם כל הסיבות לחתונה חפוזה זו בין שתי משפחות דתיות יחידות בסביבה החילונית מאוד שלנו. ומה לאהבה בכל זה? ואולי מצרף של קצת מזה וקצת מזה בעצם רקח את מערך הסיבות לחתונה מסוימת זאת, והבת 'בחרה' מה שבחרה לאור מצרף מיוחד זה. ממש כמו באי סטוריה בו מימוש רצונם של האנשים תלוי ומותנה גם באופציות שמאפשר מצבם בסיטואציה מסוימת. ומה במלחמה? גם שם יכולות לפעול שורה של סיבות כלכליות ומדיניות, חברתיות וצבאיות, ובוודאי גם דתיות ואחרות, כשכל המגוון העצום הזה יכול לעמוד ולפעול בשורשו של האירוע המסוים הנבדק. נזכור אפוא: ניטול תרמיל רב תאים ובו נקצה תא לכל סיבה. תא לסיבה כלכלית, תא לסיבה מדינית, תא לסיבה דתית וכך הלאה. ומה אם לא נמצא סיבה כלכלית, או סיבה מדינית? פשוט: נכתוב כי לא מצאנו. גם בנוסחאות מתמטיות, זאת אתם בוודאי יודעים, כשאין סיפרה המתאימה להצבה באיבר מסוים, אין מבטלים את הנוסחה או האיבר אלא מציבים אפס באותו מקום. כך גם בתרמיל הרב תאים שלנו. נכניס לתא המסוים אפס. נדע כי במסע המסוים הזה לא מצאנו סיבה כזאת אבל אולי נמצא, ואולי לא, במסע הבא. חבלי קשירה גם באירועים כבדי משקל יש קשר בין הסיבות, חלק מהן קשורות ומשולבות אלה לאלה ואלה באלה. ממש כמו בשרשרת. פן נוסף של ההסבר ההיסטורי נובע אפוא מהקשר שבין הסיבות, או בעצם מן הצרופים השונים האפשריים של הקשרים הללו. זה, כך אנו חושבים, עוד צד ליופיו של תחום הדעת הזה, ומה שתובע עוד סוג של כישורי חשיבה שיסייעו לנו לחשוף את הקשרים, ואח"כ גם להבין ותאר את צירופיהם. הנה, למשל, מדינות מסוימות יוצאות למסעי כיבושים כדי לפתור את הבעיות הכלכליות הפנימיות שלהן. כיבוש של אדמות, מחצבים, הטלת מסים על אוכלוסיות כבושות, גזל משאבים בכלל, מלווה את ההיסטוריה מראשיתה. אולם, לא פעם הרצון לפתור בעיות כלכליות פנימיות אינו המניע היחיד לאותה מלחמה. לא פעם זהו אמצעי 'נוח' להפניית זעם ההמונים מעברו של השליט שרדה בעמו וגזל את עמו אל עברם של השכנים האשמים, כביכול, בקשייהם הכלכליים והאחרים של ההמונים. היכן הקשר בין הסיבות? בחירה כושלת של מנהיג הביאה לניהול הכושל של המדינה, לשורה ארוכה של רעות חולות ולפגיעה חמורה במצבה הכלכלי. העם, ברובו הגדול, נפגע מטיפולו הכושל של המנהיג בענייני המדינה, והחל מוחה וזועם נגד שליטו. השליט בחר לפתור את בעיותיו הפנימיות והכלכליות בדרך של סחיפת עמו למלחמה. כדי להצדיק את המלחמה עורר השליט מתח מדומה בינו ובין שכניו וגרם לתקריות מדיניות וצבאיות, שבסופו של דבר הולידו למלחמה. הוא עשה זאת תוך פריטה על נימי השוני בין המדינות בתחום הדתי: זו הרי מדינה בעלת דת כזאת וזו מדינה בעלת דת אחרת. הוא פרט על נימים לאומיים, והזכיר וגייס נקודות עימות מן ההיסטוריה הקדומה של היווצרות שני הלאומים השונים הללו, ומה לא. הנה אפוא חוליות -חוליות בשרשרת: חוליה ראשונה - בחירה כושלת במנהיג, חוליה אחרונה - מלחמה. חוליות אחדות קשורות בעניינים כלכליים, אחרות בסוגיות מדיניות וצבאיות, כמה מהן פנימיות, כמה מהן חיצוניות, כמה מהן לאומיות, כמה מהן דתיות. ללא הבחירה הכושלת של המנהיג לא הייתה נוצרת, אולי, הבעיה הכלכלית, וללא הבעיה הכלכלית לא היה צריך להעלות באוב את השוני הדתי והלאומי, וכך הלאה. מארג מלא של קשרים בין הסיבות. זהו אפוא הצורך בחבלים: החבלים יזכירו לנו את הקשרים בין הסיבות. לאחר שנכניס את הסיבות שגילנו אחת לאחת לתרמיל רב התאים במהלך המסע, לאחר שנניח כי מצאנו את כולן, נשב תחת עץ מצל ובהפוגה הראשונה נקשור בחבלים שבידינו סיבה לסיבה, לפי העניין. נבנה את אותו מארג של סיבות הפועל ביסודו של כל אירוע, ממש כמו באי סטוריה. מראה מה משמעות הדוגמאות הללו? כמו במראה - כשהשמאל הופך ימין לצד אחד עלולה להיות אסון גדול לצד אחר. כך שמחתו הגדולה של אהרונוף עם נישואיו לשכנתנו אמללו מאוד את אשר ישראלי, חברה מילדות. כך ניצחון במלחמה לצד אחד הוא תבוסה כואבת לצד אחר. כך הייעול בעבודה עם הכנסת מכונה למפעל יגרום להגברת רווחיותה של החברה, אך עלול גם להביא להרס כלכלי לפועלים שיפוטרו בשל הכנסת המכונה הזאת. ההסבר ההיסטורי מאפשר לנו אפוא לאמן את עצמנו לראייה של שני הצדדים של המתרס, של הצגת מרכיביו של עימות משני פניו, ממש כמו במראה. אולם כאן גם נזהיר מפני תכונות נוספת של מראה. מראה, כידוע, יכולה גם לסנוור ובמקרים מסוימים אפילו לעוור. על כן, בטרם נכניס אותה לתרמיל לקראת מסענו לאי סטוריה, ראוי לזכור כי הצורך לנסות לגלות את שני הצדדים של כל אירוע אינו יוצר איזון אוטומטי בתרומתם הטובה או הרעה של כל אחד משני הצדדים לאותו אירוע. כי גם כשאנו מצביעים על שני הצדדים ומביאים את חלקם ותרומתם לאותו אירוע, אנו עדיין יכולים להבחין בין הצד שבחר במוסרי לבין זה שבחר בצד הלא מוסרי, בין זה שחתר לצדק ובין זה שהרוע הניע אותו, בין זה שפעל לטוב לבין זה שפעל לרע, בין זה שניצל את כוחו לבנות לבין זה שניצל את כוחו להרוס. בין מנהיג חיובי למנהיג שלילי. בין שפיות לבין טירוף. קיומם של שני צדדים לסוגיה אחת אינה פותרת אותנו כמנתחים של אירוע מהצורך לגבש לעצמנו דעה לגבי סוגיות מוסריות שיתכן והן קשורות לאותה סוגיה. ארזו אפוא את המראה בזהירות, אך רשמו מאחוריה באדום ובגדול - היזהרו מהסתנוור! הנה שותפי למסע, התרמיל שלנו, כמעט מוכן: מפות, תאים, חבילה, מראה. אם תרצו לזכור אפשר אפילו להמציא ראשי תיבות שיעזרו לנו לזכור את כל מרכיבי הציוד ההכרחי: מתח"מ, או מה שעוד יותר קל לזכור - "מתחם". וממש לפני שנצא לדרך אל האי סטוריה, כדי שנזכור עוד כלל חשוב אחד: אנו עוסקים במדע יחסי, ולא במדע מדויק. הוא מדע יחסי ברוב שלביו. כבר מהשלב בו הגדרנו את התופעה המרכזית שאנו רוצים לעסוק בה, עבור בשאלת שאלות המחקר, המשך באיסוף המקורות לבדיקת השאלות שהעמדנו, המשך באופי מיון המקורות וקביעת מידת חשיבותם, וכך גם בשלב השחזור והניתוח, אך ובעיקר בשלב ההערכה. בכל אחד מן השלבים הללו הפעלנו שורה של שיקולי דעת אשר יכולים להתברר כשגויים או לפחות מוטים (להבדיל ממוטעים) ולהרחיק אותנו בהדרגה מ'אמת' מוחלטת אשר מקובלת - כמו ברוב המדעים המדויקים - על הכל. בכל המקומות בהם נעסוק בשאלות מופשטות של צדק ומוסר, טוב ורע, שגוי ונכון, נעשה זאת על יסוד ערכים שלנו, ולא בהכרח ערכיהם של אחרים, על יסוד מה שאנו חושבים כטוב או רע, כצודק או שגוי. גם כשתכניסו לתאים את הסיבות השונות שגיליתם, כאשר תקשרו ביניהן ותחליטו על סוג הקשרים ומצרפיהם - כך גם כשתחליטו איזו הייתה הסיבה החשובה ביותר - תפעילו מערך מאוד אישי של שיקולים והחלטות. הוא יעוצב גם מכוחו של סוג החינוך שקיבלתם, רמתו, מידת עושרכם הפנימי ומרחב יצירתיותכם. לכן - וזה יופיו של המסע אליו אתם יוצאים - שגם אם יש בו נתיבים מסומנים, וגם אם יש לו כללים וחוקים, בסופו של דבר, ותמיד, המסע הזה שלכם, יהיה מסע אישי אישי! קדימה לדרך!!! |
הערות: 1. דבריו של קאר (E.H. Carr), ההיסטוריון הבריטי הנודע, מצוטט אצל ש. שביט, הוראת ההיסטוריה, תל אביב, 1979, עמ' 24 2. ביתר פירוט ודוגמאות ראה בקובץ "היסטוריה ואסכולות היסטוריות" |
