בגלל חשיבותו המיוחדת נציין כאן בקיצור את תיאורו: הוא מרובע, ויש בו כ"ז "היכלות", י"ד מהם תחת איבולים מקומרים סביב לקיר וי"ג הנותרים מסביב ל"תיבה" על שלושת צדדיה. כל "היכל" בעל שלושה קירות ובו ספת אבן מכוסה בשטיח, אשר עליה יושבים המתפללים. ההיכל הראשי הוא באמצע והמושב הראשון על הספה הימנית היה משמש לפנים מושב לנשיא בגדאד. ה"תיבה" גדולה וגבוהה, והגג אשר עליה נתמך על ידי עשרים עמודי עץ. שם ישבו הדיינים והרבנים. על אחד העמודים קבוע ארגז קטן ובו מונח העירוב שעשתה הקהילה היהודית בבגדאד בשנת תר"ך לערך. התיבה וההיכלות היו מכוסים, שאר בית-הכנסת היה פתוח מלמעלה. מגג ה"תיבה" ועד לגג ה"היכלות" אשר סביב לקיר, יש קורות וכאשר יורד גשם פורשים עליהם מחצלאות. מעל ל"היכלות" עומדת עזרת הנשים, שמוקפת בסבכה של עץ.

נוסף לבית-כנסת זה נמצאו בבגדאד בזמן האחרון עוד חמישים וארבעה בתי כנסיות; בבצרה - 9 בתי כנסיות; בחילה עמארה, כאנקין וביתר ערי השדה - בכל מקום בתי כנסת בודדים; בערי כורדיסתאן העיראקית, הפרסית והתורכית נמצאים עשרות בתי כנסיות, רובם עתיקים מאד. מהם נציין כאן שנים, העתיקים ביותר: האחד במוצל, אשר לפי מצבת-האבן הקבועה באחד מקירותיו, הוא נבנה בשנת ד"א תתק"ע ליצירה (1210). הוא נמצא בדיוטה התחתונה, בחצר קטנה המוקפת קשתות שיש. הכפה הפנימית נשענת על תריסר עמודים וקשתות שיש. הוא אפל וארובה קטנה משמשת לו חלון. מתחת לארון הקודש נמצאת מערה שלפי המסורת ישב בה אליהו הנביא.

בית הכנסת העתיק השני בכורדיסתאן נמצא בעיר עמאדיה עד היום הזה ולפי אחת הכתובות שם רשום בערבית: "ראשית בנינה בשנת אתקמ"ט למנין השטרות של אלכסנדר מוקדון" (1228). הוא נבנה מחדש, על ידי חזן יוסף בן חזן דוד שבא מפרס לעמאדה בשנת ל"ד ליצירה (1284). בבית הכנסת היה אולם גדול ויש בו היכלים כתבנית בית המקדש המבואר בספר הנביא יחזקאל. ארכו - שלושים מטר, רחבו - כשלושים מטר, אחרי ארבעים שנה לבנין בית הכנסת בנו בו העזרות בעמודי עץ. בס"ה ישנם שם כ"ה עמודים. ועל כל אחד רשום שם המנדב וכמה פסוקים מתהילים.

יש לציין במיוחד, כי בבגדאד נמצאו עד הזמן האחרון בתי כנסת לקיץ ולחורף, כפי שהיה נהוג בזמן התלמוד (ב"ב ג, ע"ב) כל בתי הכנסיות שימשו לכל השנה, לחורף ולקיץ, אלא שנמצאו על יד ארבעה בתי כנסת עתיקים, חצר גדולה פתוחה מלמעלה עם ריהוט מיוחד. מקום זה נשא את שם בית הכנסת שעל ידו בצרוף המלה "אלבגאניי", כלומר "החיצון". ואלו הם: א. "צלאת אלכבירי אלבגאניי" (בית הכנסת הגדול החיצון); ב. "צלאת אלזגירי אל בגאניי" (בית הכנסת החדש החיצון); ג. "צלאת אלג'דידי אלבגאניי" (בית הכנסת החדש החציון); ד. "צלאת שיך יצחק אלבגאניי" (בית הכנסת שיך יצחק החיצון). רוב בתי הכנסת המאוחרים נקראו על שם הנדיבים מייסדיהם.

מצרים, פרס ואפגאניסתאן

המקום השני, אחרי בבל, שבו נמצאו בתי כנסיות עתיקים מאוד הייתה מצרים. בה היו בתי כנסת עוד מהמאה השלישית לפסה"נ. עוד בשנים 221-246 מצאנו בתי כנסת בסכדיה - 20 ק"מ מאלכסנדריה. באלכסנדריה עצמה נמצאו גם כן בתי תפילה והגדול שבהם נזכר בתלמוד בשם "דיופלוסטון של אלכסנדריא", שהיו בו "קתדראות של זהב" ונחרב בשנת 115 לסה"נ לערך (תוספתא סוכה ד', ו'; בבלי שם, נא ע"ב).

ר' עובדיה מברטנורא שביקר באלכסנדריה בשנת רמ"ז (1487) מצא בה שני בתי כנסיות: האחד מפואר ונקרא "כנסת אליהו" - על שם אליהו הנביא שלפי המסורת שבידם הוא התפלל בו. במאה הי"ח נפוליון צווה להחריבו. בשנת תר"ל (1870) נבנה מחדש. ביהכנ"ס השני נקרא "ציראדיל", נוסד על ידי ר' יהודה ב"ר שמואל מספרד בשנת אלף שי"ד לאחר החורבן (1370) ובו נמצא תנ"ך ישן עם המסורה של בן אשר ובן נפתלי ("אבן ספיר", מאת ר' יעקב ספיר, חלק א). נוסף לשני אלה נמצאו שם בית כנסת "עזוז", בית כנסת של הפראנקים שנבנה בשנת ת"ר (1840) ובית כנסת מפואר של הברון מנשה שבזמנו עלה בניינו בסך 8000 לי"ש.

בית הכנסת המפורסם ביותר במצרים הוא "בית הכנסת של עזרא" בקהיר הישנה (פוסטאט) שנבנה בשנת 882 על חורבות כנסיה קופטית שנמכרה ליהודים. בשנת 1890 חודש הבניין, אך לא פגעו בעלייה של שם, שבה גילה ש. ז. שכטר בשנת 1896 את ה"גניזה" המפורסמת שסיפקה לנו חומר רב ערך בכל שטחי מדעי היהדות.

בין בתי הכנסיות שבקהיר מפורסמים בעיקר שלושה עתיקים שנתחדש בניינם בזמנים שונים: א) בית הכנסת "למצביון" - לפי המסורת נבנה לפני קרוב לאלף שנים; ב) "שער השמים" - נבנה מחדש בצורה מפוארת בשנת תרס"ג (1903). נשען על ששה עמודי גזית עבים וגבוהים מלוטשים כראי מבריק. כותליו מצויירים בפטורי ציצים מוזהבים מעשה ידי אומנים מאיטליה ("טוב מצרים", לו ע"ב), וכולם מצויירים בפסוקי תנ"ך ומענייני תפילה; ג) בית כנסת שנבנה על ידי הגביר נסים אשכנזי והקדישו לעדה.

הנוסע אפרים נימראק שביקר בפרס ובאפגניסתאן בשנת תרמ"ד, מצא שם בתי כנסיות: בטהראן - 11, בהמדאן - 3, בכרמנשאה - 1, בבלך שבאפגניסתאן - אחד גדול ועתיק.

סוריה

עוד בסוף המאה הרביעית מצאנו בית כנסת קדום באמפיה שבסוריה. בתי כנסת עתיקים נמצאו גם בדמשק. בתי הכנסת המפורסם ביותר בסוריה הוא בית הכנסת הגדול והעתיק שבעיר חלב (ארם-צובא), שנבנה במאה התשיעית (ויש מקדימים למאה הרביעית או החמישית), בניינו מיוחד במינו. יש בו שבעה "היכלות" לספרי תורה: שלושה היכלות באגף המערבי ("היכל משה", "היכל האמצעי" ו"היכל הסתום"); שלושה היכלות בחצר; ו"היכל הספרדים" באגף המזרחי, על ידו גם "היכל אליהו" - הוא מערת אליהו הנביא. תיאור מפורט על בית הכנסת זה ניתן על ידי הנוסע אפרים נימארק שביקר בו בשנת תרמ"ד ואלכסנדר דותן (ב"ספונות" א', ירושלים תשי"ז, עמ' כ"ה - ס"א). נימארק מצא בשנה ההיא בדמשק 4 בתי כנסיות שהעתיק שבהם נמצא בכפר ג'ובר ולפי האגדה שבידם הוא נבנה על ידי ר' אליעזר בן ערך במקום אשר שמה משח אליהו את אלישע לנביא תחתיו.

צפון אפריקה

בתי כנסת רבים וחשובים, עתיקים וחדשים, נמצאים בארצות צפון אפריקה. מסביבם נרקמו אגדות רבות בעלות ערך פולקלורי רב. החשוב שבכולם הוא בית הכנסת "ל-גריבה" (הגריבה - הזרה, המופלאה) שבחצי האי ג'רבה, בדרום תוניסיה. מקום זה נחלק לשתי קהילות: א. חארה אל כבירה - בדרום האי ובו נמצאת קהילה יהודית שלפי המסורת שבידיהם הם צאצאי שבט זבולון, שהגיעו לאי באוניות בימי שלמה המלך. בזמן האחרון נמצאו בו 16 בתי כנסיות; ב. חארה אל צע'ירה - כפר בפנים האי, בו קהילה יהודית שכולם כהנים ולפי המסורת שבידיהם הם צאצאי הפליטים שהגיעו לכאן אחרי חורבן הבית, ממשמרת ידעיה, והביאו עמם דלת מדלתות בית המקדש והניחוה לפני בית הכנסת, שהוא קיים עד היום בשם "ל-גריבה", ומשמש מקום מרכזי לעליות-רגל המוניות מתוניסיה ומארצות אחרות, במיוחד בל"ג בעומר. המקום קדוש גם בעיני המוסלמים ואגדות רבות נרקמו סביבו. מול בית כנסת זה הוקם לפני כחמישים שנה בנין מפואר המשמש מקום אכסניא לעולי הרגל. בניינו בעל צביון מיוחד במינו. בו עמודים עגולים עם כותרות בעלות שמונה עלים שטוחים. קשתות בצורת פרסה מחודדת במקצת מחברות את העמודים.