מלבד ארון הקודש והבימה ברור, שגם עזרת הנשים חייבה את התיכנון והסגנון של בניית בית הכנסת בכללו. עזרת הנשים, אף היא לבשה צורות שונות, אם ביציע, מעל למפלס האולם הגדול, אם בחדר צדדי נבדל "מעזרת ישראל". בבתהכ"נ בוורמיזא ובאביניון (מן המאה הט"ז) הייתה עזרת הנשים מתחת למפלס של האולם התפילה הראשי. ובדומה לזו - בבתי הכנסת בפרובאנס (ממאות הי"ד והי"ח). עזרות הנשים המתוכננות מראש שהן למופת אדריכלות היו בבית הכנסת המפוארים בוונציה, בפארובה ובבית הכנסת של רבי יצחק בקראקא (פולין).

בית הכנסת בוורמיזא

הוקם ושוכלל במאות הי"א והי"ב ונחרב על ידי הנאצים (1938). כאן יש לציין את החלל הפנימי והמבנה שבאו כהשפעה מובהקת מתוך הארכיטקטורה הרומאנית. מכאן, הסגנון הדו-ספינתי של בתי-הכנסת של ימי הביניים באירופה המרכזית. אופייניים להם הם העמודים הרומאניים בעלי כותרות המעוטרות, התומכים בששה שדות קימור. קישוטי העמודים וכן הנברשות נעשו בידי אמן יהודי, כפי שמעידה הכתובת שנשתמרה כאן. העזרה הדו-ספינתית, הבימה במרכז בין שני עמודים. עזרת הנשים הגדולה צמודה לקיר הצפוני של האולם העיקרי. באותו מפלס נבנתה ושוכללה, - כ- 90 שנה לאחר מכן, - התחלת בנייתו העיקרית: העזה מכוסה בארבעה קמרונות המובדלים בארבע קשתות הנתמכות בזיזי הקיר ונפגשות בראש העמוד המרכזי, שהוחלף במאה הט"ז לקישוט טוסקאני. אחדות-החלל והעזרה, דו-הספינתית, בעלת שני שדות בכל ספינה (4 קמרונות) - נתגלה גם בביהכ"נ בעיר איינר, שבקמרונו היה כוכב גותי, מן המאה הי"ד שנחרב ב- 1856.

ביהכ"נ בוורמיזא שימש דוגמת-אב לבתי הכנסת הגותיים בשאר ערי אשכנז. שעל אחד מהם, כגון ביהכ"נ בראגאנשטרוג מהמאה הט"ז, הנציח הצייר אלטדורפר בתחריט אומנותי ביותר. (נחרב ב- 1519).

בית הכנסת "על-תנאי"

בית כנסת עתיק אחד המסוגנן מבחינה ארכיטקטונית ממרכז אירופה הוא בית הכנסת "אלטניי-שול" בפראג ובכינויו: "על-תנאי". אולי רמז כאן לארעיות וחוסר בטחון שבחיי הגולה. חלונותיו צרים מכאן האפלולית שבו ואווירת המסתורין והאגדה המרחפת בחללו. תהליך בנייתו חל בסוף המאה הי"ג ובראשית המאה הי"ד. נבדל ומצטיין ביהכ"נ זה מאחרים שבימי הביניים, ביופיו האדריכלי, המכוון גם כלפי חוץ. הבלט זה ללא התחשבות עם עין נכריה עויינת, מסבירים בכך, שהבניין קיים בתוך תוכו של רובע יהודי מאוכלס. תכניתו של ביכ"נ זה בצורת מלבן דו-ספינתי בגימ"ל שדות, הנתמך בשני עמודים מרכזיים, ועם שהוא מזדהה בדרך כלל עם מבנה ביהכ"נ בוורמיזא, אעפי"כ חותם גותי טבוע בסגנונו, פרט להשמטת כמה פרטים שבקישוט, מטעמים יהודיים. גם כאן הקמרונות מחודדים עם קשת מצולעת לכל קמרון. הכניסה היא דרך פתח בעל קשת חדה בקיר הדרומי. אז לא הייתה קיימת עדיין בעיית איתורו של פתח הכניסה על פי שולחן הערוך. עם כל הסטיות מן הלכה, בכמה בתי כנסת, אפילו במאה ה- 16 ועוד, הרי שנקבעה לבסוף המנהג שהפתח הראשי יהא מכוון כלפי ארון הקודש. רצפת ביהכ"נ ב"אלטניישול" בפראג קבועה כיום למטה ממפלס הרחוב כדי 10 מעלות. עזרת הנשים ומבנים אחרים נוספו לאחר ששוכלל בנין בית הכנסת הראשי והם נמוכים מהבניין העיקרי. כאן יש לציין שפיתוחי האבן שבעמודים ושבקירות הם בעלי רמה אומנותית גבוהה. כן אומנותי ביותר הוא קישוט התבליטים במשולשים העליונים של הגמלונים שמעל לארון הקודש שגולפו בהם שורגים של גפן.