|
תוכן המאמר: א. יציאת שש שנים ב. יציאה ביובל ג. גירעון כסף ד. שטר שחרור ה. ע"י קנין חליפין תקציר: הלכות הקשורות בדרכי יציאתם לחופשי של עבד ישראל הנמכר על ידי בי"ד או המוכר את עצמו ועבד כנעני. האם קיים קשר בין שחרור האשה מבעלה לשחרור העבד מאדונו? מילות מפתח: אדון, עבד, שטר שחרור, גט, שש שנים, שמיטה, יובל, |
|
העבדים, מחולקים הם לסוגים רבים והלכות שונות תלויות בכל סוג וסוג. ישנם עבדים כנעניים וישנם עבדים עבריים. בין העבדים העבריים מצויים אלו שמכרו עצמם ומצויים אלו שנמכרו בגנבתם ע"י בית-דין. ישנם המכורים לשש וישנם המכורים ליותר. ישנם אף אלה הנרצעים המכורים "לעולמו של יובל". נוסף על אלו קיימת אמה עבריה שאף היא שונה בהלכותיה מכל השאר. בזמן הזה שאין היובל נוהג אין אף עבד עברי נוהג ואין כל דיני עבדות בין העבריים. (על היחס שבין פועל לעבד עברי ראה בתוך הדברים לקמן). במקום זה נדון על דרכי שחרורם של עבדים עבריים בלבד, אלו המכורים ע"י עצמם ושמכרום בית-דין. לא ידונו כאן דיניהם של עכו"ם המכור לישראל וישראל המכור לעכו"ם וכן דיני אמה העבריה, אלא דינו של עבד עברי המכור לאדון עברי בלבד. א. יציאת שש שנים |
שמות כ"א ב': כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חנם".
|
| פרטי דיניה של יציאה זו נדונים בש"ס בכמה מקומות. מניינה של השנה השביעית הוא מיום המכירה ואינו תלוי כלל בשנת השמיטה. אם חלה השמיטה בתוך תקופת שש שנות עבדותו, עובד בה העבד כבשאר השנים. דבר זה מקורו מן הירושלמי פ"א דקידושין: |
בשביעית של מכירה לא שביעית של עולם.
אתה אומר שביעית של מכירה, או אינו אלא שביעית של עולם? כשהוא אומר שש שנים יעבד הרי שש שנים אמורות, הא מה אני מקיים ובשביעית יצא? שביעית של מכירה, לא שביעית של עולם". |
|
וכן הוו במכילתא משפטים, וכן נפסק ברמב"ם ריש פ"ב מהל' עבדים.
במס' ערכין דף י"א ע"ב דורשת הגמרא מפסוק זה שאותם ששת השנים צריך העבד להשלים "מעת לעת" ולא לפי חשבון השנים הכללי, כלומר: אין הוא יוצא לחירות בראש-השנה של שנת עבדותו השביעית, אלא באותו תאריך בשנה השביעית שבו נמכר שבע שנים לפני כן. שהרי כתוב "שש שנים יעבד וכשביעית יצא" והפסוק נדרש כאילו כתוב היה "שש שנים יעבד ובשביעית" שהוא עובד לפעמים אף בשנתו השביעית. דבר שתתכן רק אם חייב להשלים מעת לעת. מתוך דברי הרמב"ם בפירוש המשניות לקדושין י"ד נראה, שלדעתו המקור לכך שהמניין אינו תלוי בשנת השמיטה נובע אף הוא מהדרשה הנזכרת במס' ערכין הנ"ל. שכך כתב בפירוש המשניות: |
ואפילו היה בכלל השש שנים שמיטה
והוא מה שאמר שש שנים יעבד ובשביעית, ר"ל פעמים שהוא עובד בשביעית". |
|
והוא משתמש בדרשת הש"ס הנ"ל בערכין ללמוד ממנה שגם בשנת השמיטה תתכן עבודת עבד עברי. ודבר זה תמוה שהרי סוגיית ערכין זו דנה בשנה השביעית לעבודתו ולא בשנת השמיטה? וגם אין לומר שכוונת הרמב"ם שאילו לא היה העבד עובד בשמיטה א"כ לא היה טעם לספק שבגמרא אם צריך להשלים מעת לעת אם לאו, משום שהרי ממילא הוא משתחרר בראש השנה, זה אינו, כי ייתכן שהשמיטה באמת מפקיעה את העבדות אלא שהיא משמטת את העבדים בסופה כפי שהדין הוא לגבי שמיטת כספים. סוף דבר, דברי הרמב"ם הללו תמוהים. ועיין במשנה-למלך ריש פ"ב מהל' עבדים. יציאת שש שנים אמורה אך ורק בעבד הנמכר ע"י בית-דין, אבל המוכר עצמו הרי הוא מכור בהתאם לנקבע בעת מכירתו. בקדושין דף י"ד נחלק אמנם ר' אליעזר על כך, ומכל מקום כך נפסקה ההלכה בפוסקים. בעניין זה קיימת מחלוקת גדולה. בין הראשונים, יש הסוברים שלגבי מוכר עצמו לא נאמרות כלל פרשת "שש שנים יעבד" ומשך עבדותו תלוי אך ורק במה שנקבע בתנאי מכירתו ולכן המוכר עצמו בסתם ולא נקבעו מספר שני העבדות בעת המכירה, אינו יוצא לחופשי בשש שהרי לא נאמרה הפרשה הזו לגביו. זו דעתו של הריטב"א בקדושין הנ"ל, בניגוד לדעת רש"י הסובר שמוכר עצמו בסתם יוצא לחופשי בשנה השישית אלא שבכוחו לקבוע עם אדונו משך עבדות ארוך יותר בשעת קניינו. לדעת הריטב"א שהמוכר עצמו בסתם אינו יוצא בשישית צריך לומר שיוצא הוא ביובל. המוכר עצמו לעכו"ם אין בו יציאה בשש אלא אם נגאל בגאולת קרובים או יוצא ביובל. |
"ואם לא ייגאל באלה רבי אומר באלה הוא נגאל ואין נגאל בשש".
|
|
וכן פסק הרמב"ם פ"ב מהל' עבדים הל' י.
חכמים חולקים בכך. (קדושין דף כ"א ע"א). |
כל שש שנות עבדותו צריך העבד שיעבוד בהם
ואם ברח אין השנה השביעית מוציאתו לחירות עד שישלים. אם חלה כל שחוליו אינו מגיע לד' שנים יוצא לחירות בשש, היה חולה ד' שנים או יותר חייב להשלים (את כל ד' השנים כולן). |
|
שחרור זה בתום שש שנים הריהו אוטומטי והוא חל אף בעל כורחו של האדון. אין צריך שום מעשה שחרור מצד האדון אלא, |
ש"מצווה לומר לו צא בשעת יציאתו" כלשון הרמב"ם (פ"ב מעבדים הל' י"ב).
|
|
ב. יציאה ביובל |
"וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד, כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבד עמך. ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב".
|
|
יציאת יובל הנה יציאתם של כל סוגי העבדים כמעט ללא יוצא מן הכלל. המוכר עצמו (לכל תקומה שהיא) ופגע בו יובל תוך תקופת מכירתו הריהו יוצא וכן מכרוהו בי"ד אף הוא יוצא ביובל אפילו נמכר שנה אחת בלבד קודם. כמו כן הזכרנו דעתו של בעל המשנה-למלך שהמוכר עצמו בסתם שאינו יוצא לחירות בשש לדעת הריטב"א, משתחרר אף הוא ביובל. כן משתחררים ביובל העבדים הנרצעים, אותם עבדים אשר מאהבת אדוניהם,נשארו -תחת עולם אף לאחר תום שש שנות עבדותם הקבועות. היובל מוציא את הנרצעים בין אם פגע בהם תוך שש השנים הראשונות שלאחר הירצעם ובין אם פגע בהם לאחר שש שנים אלו. בנוגע לכל הפרטים הללו עיין קדושין דף ט"ו ע"א. כמו כן מוציא היובל את העבד הישראלי המכור לעכו"ם. חלה העבד היובל מוציאו, ברח העבד, שנוי הדין במחלוקת בין הרמב"ם שפסק (בפ"ב מהל' עבדים הל' ד') שיובל מוציאו ואינו חייב להשלים לבין הסמ"ג שפסק במצווה פ"ד וז"ל: |
"וכן הבורח אפילו שנה אחת חייב להשלים כדמפרש שם (דף י"ז)
ואם פגע בו יובל יצא. במה דברים אמורים בחלה. אבל בברח אין היובל מוציאו כדאיתא בירושלמי קדושין: מה טעם? זה ברשותו וזה אינו ברשותו." עכ"ל. |
|
דברי סמ"ג אלו קשים מאד משום שבירושלמי לא נזכרת שאלה זו והקטע שנזכר בדבריו מן הירושלמי דן בעניין חוב תשלומי הבורח גופם מבלי כל קשר ליובל. הירושלמי שם נותן טעם מדוע בבורח חייב להשלים ובחולה אינו חייב להשלים (עד ד' שנים) ועל זה נותן הירושלמי טעם משום שפסוק אחד מרבה ופסוק אחד ממעט ומסתברא שהחולה שהוא ברשותו אינו חייב להשלים והבורח שאינו ברשותו אינו חייב להשלים אבל לגבי יובל אין שם שום הזכרה. כמו כן תמוה הוא לשונו של הסמ"ג שפתח: "וכן הבורח... ואם פגע בו יובל יצא" שמזה מתברר לכאורה שהיובל מוציא אף את הבורח, ואח"כ סיים וכתב "אבל בברח אין היובל מוציאו". וצ"ע. ועיין במשנה-למלך שניסה להשוות השיטות. בעניין זמנה של יציאת יובל דנה הסוגיה במס' ר"ה דף ח' ע"ב ולדעת רבנן היובל נכנס ביום הכיפורים ואילו רבי ישמעאל סבור שהיובל נכנס מיד בראש השנה. ביחס למצבם של העבדים בימים שבין כסה לעשור אומר ר' ישמעאל שם: |
"וקדשתם את, שנת החמישים שנה, מה ת"ל?
לפי שנאמר ביוהכ"פ יכול לא תהא מקודשת אלא מיוהכ"פ ואילך, תלמוד לומר: וקדשתם את שנת החמישים מלמדת שמתקדשת והולכת מתחילתה. |
מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכיפורים לא היו העבדים נפטרין לבתיהם ולא משתעבדים לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יוהכ"פ תקעו בית-דין בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן"..
|
|
רבנן חולקים שם בדבר זה וסוברים שהעבדים ממשיכים לעבוד עד תקיעת שופר של יום הכיפורים. בנוגע לשחרור זה אם הוא אוטומטי או שהוא טמון פעולה מצד האדון, נסתפק הגאון בעל "מנחת-חנוך". שורש הספק הוא בכך ששחרורם של העבדים הוא אחד מג' הדברים המעכבים את תחולתו של היובל יחד עם החזרת השדות לבעליהן והתקיעה בשופר. כיוון שכך, תלוי עצם דין היובל ותחולתו ברצונם של האדונים לשחרר את עבדיהם שהרי כל שאין רצונם של האדונים בכך ואין העבדים משתחררים, אין היובל חל ואין הפקעת-מלך. אין כאן המקום לדון בדבריו והוא עצמו מאריך במצווה מ"ב בשאלה זו ובשאלות דומות התלויות בכך, כגון שנה שאין בה עבד עברי לאף אדם כלום אין היובל נוהג בה. לדעתו אם אין אף אדם המוכן לשחרר את עבדיו, כופין הבי"ד אותם לכך כשם שכופין על שאר מצוות שבתורה, ושחרור כזה כמובן שאינו אוטומטי אלא תלוי בעשיית הבעלים, וכל שחלקם רוצים לשחרר א"כ חל היובל כדינו, וממילא. משתחררים אוטומטית אף עבדיהם של כל שאר העם ואף, בניגוד לדעת אדוניהם, שלא ברצונם ושלא ע"י מעשיהם. ג. גירעון כסף |
"כיצד? הרי שמכרוהו בשישים דינרים ועבד ארבע שנים
ומצאה ידו הרי זה נותן עשרים דינרים ויצא לחירות". |
|
גאולה זאת היא רק ע"י כסף שהשיג אותו העבד לעצמו אבל לא ע"י כסף הנמצא ביד העבד כהלוואה. כמו כן חייב העבד לגאול את עצמו במלוא הסכום כאחת ולא על-ידי תשלומים בגירעון-כסף יוצא העבד לחירות רק ע"י תשלומי עצמו אבל הקרובים אינם גואלים אותו ע"י גירעון כסף בעל-כורחו של האדון. כך מתברר מסוגיית הש"ס במס' קדושין דף כ"א - שלרבי הסובר שאין די גאולת שש שנים בנמכר לעכו"ם אין גם עבד עברי נגאל בקרובים ולחכמים החולקים עליו בעניין גאולת שש שנים אצל המכור לעכו"ם, ספק הוא בגמרא אם נגאל בקרובים. וכיוון שפסקו הפוסקים שאין המכור לעכו"ם יוצא בשש, ממילא אין גם דין גאולת קרובים בעבד עברי המכור לישראל. אמנם דעת ה"כסף-משנה" (פ"ב מהלכ' עבדים הל' ז') שכל השאלה בגמ' היא רק לגבי האפשרות לכוף את הקרובים שיגאלוהו, שבנמכר לעכו"ם כופים אותם ובנמכר לישראל, לדעת רבי, אין כופים אותם. אבל אם רצו הקרובים, הריהם פודים את העבד בגירעון-כסף אף בעל-כורחו של האדון. וכבר תמהו עליו כל האחרונים כעניין זה. מחלוקת נוספת בעניין יציאה בגירעון כסף קיימת בין ר"ת לבין ר' ישעיהו. דעת רבנו-תם שגירעון כסף מוציא אך ורק כאשר קניין העבדות היה בכסף אבל כאשר נקנה העבד לאדונו בשטר, אין מועיל בו גירעון כסף נגד רצונו של האדון. ראיה לדבריו הביא ר"ת ממה שלמדה הגמ' שאמה העבריה נקנית בכסף מתוך זאת שהיא משתחררת בגירעון כסף, ואם נאמר שגירעון כסף מועיל גם לקניין עבדות שע"י שטר, אם כן מה הראיה שאמה נקנית בכסף אולי אינה נקנית אלא בשטר ומ"מ משתחררת אף ע"י גירעון כסף? ור' ישעיהו חולק על כך ולדעתו גירעון-כסף משחרר בכל מקום ואפילו בנקנה בשטר. מן הצורך להזכיר שגאולה ע"י כסף הנה צורה של גאולת עבדים שנשארה אפילו בזמן הזה כאשר אין היובל נוהג וממילא אין עבד עברי נוהג. דבר זה הנו מעניין ביותר ולהבהרתו נצטט כאן דברי התשובות מיימוניות בספר קניין אות ל"א שכתב באמצע דבריו וז"ל: |
"וקשיא לן פועל יש לו דין עבד עברי דמהאי טעמא אמרינן פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום דילפינן לה מעבד עברי דיוצא בגירעון כסף דכל קולי דעבד עברי יהבינן לפועל מק"ו השתא עבד עברי דעבד איסורא ועבר על כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים וגופו קנוי מקילין ביה כ"ש פועל וכו'"
|
|
והיוצא מדבריו שאף שפועל אין גופו קנוי ולא עבד איסורא מכל מקום חל דין עבד עברי לגבי פעולתו ופועל החוזר בו בחצי היום הריהו עושה כן מדין גירעון כסף. וכיון שהדבר כן צריך שיהיה לפועל כסף בידו שיתן לאדונו שהרי כבר הזכרנו למעלה שבגירעון כסף צריך ליתן את כל הסכום כאחת ומיד. בנוגע לעצם השאלה של היחס שבין פועל לעבד עברי דברו האחרונים הרבה, ועין בדברי הקצות-החושן חו"מ ס' של"ב וכן בנתיבות-המשפט שם ס"ק ו' בסימניו מה שהביא מן הירושלמי. כל דרכי השחרור שנסקרו עד כה הנם אוטומטים וחלים אף בניגוד לרצון האדון ואין זקוקים בהם לשום מעשה-שחרור מצדו של האדון. מעתה נסקור את אופני השחרור מדעת כאשר האדון מרצונו עומד לשחרר את עבדו. שחרורי עבדים מסוג זה כרוכים בבעיה מרכזית אחת. כל עבד הנמצא ברשותו של ישראל מבחינים אנו בו שני קטגוריות שונות של עבדות: א' הבחינה הממונית, כלומר, תלותו באדון וקנין גופו לאדון. ב', דיני האישות המיוחדים לו כעבד. עבד עכו"ם הנמצא אצל ישראל הרי ששחרורו מתיר אותו בבת-חורין, ועבד עברי הנמצא ברשות הישראל, שחרורו אוסר אותו בשפחה כנענית שהייתה מותרת לו כל משך זמן עבדותו. כיון שכך הוא, הרי ששטר השחרור צריך לפעול נוסף לפעולה הממונית הרגילה, גם פעולה בשטח האישות שהוא שטח של איסור והיתר והלכות מיוחדות תלויות בו. ד. שטר שחרור כיוון ששטר השחרור בעבד עברי נלמד משטר שחרור של עבד כנעני, ומאחר שבעבד עכו"ם צריך הגט להיות כתוב לשמו של "משתחרר כמו בגטי נשים א"כ גם בעבד עברי צריך גט השחרור שיהיה כתוב לשמו של המשתחרר. כך הוא לכאורה וכך גם -דעת הראשונים. האחרונים אמנם דנו בכך מאחר שבעבד כנעני גט השחרור בא להתירו בבת-חורין ולכן יש בו גם חלות בשטח האישות, שטח שבו דרוש שיהיה לשמו, אבל בעבד עברי הרי המצב הפוך, והגט בא לאסרו על שפחה כנענית ולא להתירו. הקצות-החושן בס' ר' העיר, שלכאורה אין מקום לפסול שטר שחרור שאינו כתוב לשמו משום שחסרון הלשמה אינו יכול לפגוע אלא בצד האישות הנזכר, אבל צד הממון ודאי שחייב לחול, וכיוון שכן מדוע ייגרע דינו של העבד מדין קונה רגיל ומדוע לא ייחשב כאילו קנה את עצמו מיד אדונו ולדעת שמואל שהמפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור א"כ זכה העבד בעצמו וירדו ממנו גם כל דיני האישות? אלא שכבר כתב הקצוה"ח אל נכון ביישובה של קושיא זו שמאחר שכל מה שקנה עבד קנה רבו א"כ יוצא שמלכתחילה אינו יכול לזכות בשטר השחרור, וזקוקים אנו להלכה של גטו וידו באים כאחת וכמו בגטי נשים, אלא שבגטי נשים מאחר שהנשים מתגרשות בעל כורחן א"כ אין הן צריכות לקנות את הגט אלא מספיקה בהן נתינה בעלמא וזוהי גזרת הכתוב שנתינת הגט ליד האישה פועלת בה פעולת גירושין וכן בעבד המשתחרר בעל כורחו, אבל בשטר שרוצים אנו שיחול רק על הצד הממוני, א"כ שטר כזה הרי - צריך העבד לקנות אותו ממש והרי כל מה שקנה העבד קנה רבו. אמנם כל זה הוא רק בעבד כנעני אבל בעבד עברי מאחר שאחרים יכולים לזכות על ידו א"כ אין ידו כיד רבו וא"כ לא שייך בו כל האמור כאן. ואין כאן המקום לדון בזה. מכל מקום, לשונו של שטר השחרור: |
"הרי את בן-חורין", "הרי את לעצמך"
|
|
אינו מועיל אלא כשהוא כתוב בשטר ובעת שהוא מופיע כשטר שחרור, אכל סגנון זה בעל-פה לא יועיל לשחרור משום שעבד עברי גופו קנוי גם לצד האישות. ועיין ברמב"ן קדושין ט"ז.
הפקר גמור מועיל לשחרורו של עבד עברי לדעת התוס' בקדושין י"ז ואף גט שחרור נוסף אינו צריך, שלא כבעבד כנעני שאף אם ההפקר מועיל בו, מכל מקום צריך הוא גם גט שחרור כדי להתירו בבת-חורין, משום שהעבד העברי מותר בה ממילא (ואף שגם בו יש עדיין צד אישות בכך שנאסר בשפחה כנענית וכמבואר לעיל. בנוגע למחילה נחלקו הדעות. לדעת התוס' מחילה אינה מועלת כלל בעבד עברי (אף על הצד הממוני שבו) והריטב"א סובר שמועילה כמו הפקר; מועילה לצד הממוני שבו אלא שעדיין יהיה מותר בשפחה כנענית. אמנם השאלה נשאלת, עקרונית, אם עבד עברי מותר בשפחה כנענית רק כשרבו מוסר לו, או שמותר לו גם לקחת בעצמו שפחה כנענית. ועיין במשנה-למלך פ"נ מהל' עבדים הל' ג, בסוף הקטע ד"ה "והמוכר עצמו". ה. ע"י קניין חליפין בנוגע לשחרור ע"י חליפין, אפילו לדעות הסוברות שיועיל, תהיה קיימת השאלה שהזכרנו לעיל בתחילת הדיון. האם קניין החליפין מועיל להפקיע גם את צד האישות שבעבד או רק את דין הממון בלבד? מחלוקת זו קיימת בהלכה לגבי, עבד נכרי, שבו מועיל שחרור, ע"י חליפין אם צריך, נוסף לקניין החליפין, גם גט שחרור להתירו בבת-חורין או לא. ראה שו"ע יו"ד ס' רס"ז. וכן תהיה השאלה 'גם לגבי שחרורו האפשרי של עבד עברי בחליפין אם צריך יהיה גט שחרור נוסף על קניין החליפין כדי לאוסרו בשפחה כנענית. בסוף כל האמור צריך, להזכיר עוד "יציאה" שאינה יציאה במובן הרגיל של המלה. הדין הוא שאין העבד עובד את הבת ואת האח אלא רק את הבן. מת האדון ואין לו בנים יצא העבד לחירות. כאמור אין זו "יציאה" רגילה שהרי כל שנשאר בן הריהו יורשו אך הבת והאח אינם יורשים אותו. |
