יש נוהגין לצום בערבי ראשי חודשים ולערוך "סדר יום כפור קטן" לפי הסדר דלהלן: לתפילת מנחה, גדולה או קטנה, מתאספין בבתי כנסיות; הש"ץ מתעטף טלית ומניח תפילין (ויש מקומות שגם הצבור); ומתחילין ממזמור קב שבתהילים, תפילה לעני כי יעטוף, גומרים אותו ואומרים אחריו התחינה שהשם "יהודה אריה ממודינא" חתום עליה, "יום זה יהי משקל כל חטאתי בטל במיעוטו כדמות ירח"; אח"כ אומרים המזמור ח ואחריו חצי קדיש; כשיש עשרה מתענים, מוציאים ספר תורה וקורין ויחל, והעולה שלישי מפטיר בנביא הפטרת דרשו כמו בשאר ימי תענית; לאחר הקריאה מתפללים שמ"ע, והיחיד המתענה אומר עננו בברכת שמע קולנו, והש"ץ אומר אותה בחזרת התפילה בין גואל לרופא... ואומרים סדר הסליחות כפי שסודר בסידורים - וזהו סדר יום כפור קטן". (סדור תפילה "צלותא דאברהם". ..שירותא דצלותא מאת יעקב בכ"ר ישראל חנוך ז"ל ורדיגר, חלק א' עמוד תל"א).

"...וחודשים מקרוב נהגו להתענות ערב ראש חדש וקורין אותו יום כפור קטן, והוא ידוע ונתפשט ברבים, וטוב הדבר בייחוד להזהיר העם המתלכלכים כל היום כדי לשטפם מטינופם ולהיות להם זיכרון בין עיניהם להשגיח על טהרת נפשם וגופם..."

ו"שעיר עזים אחד לחטאת לה'" - "אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" (חולין ס:).

"נשתנה שעיר שנאמר בו "לה'" - ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף - שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד" (על יסוד שבועות ט.) -

"שעירי חטאת לכפר בעדם" (בתפילת מוסף של ר"ח) - תיקון לשון הוא, כמו שאמרו רבותינו, שעיר זה יהא כפרה עלי על שמיעטתי את הירח, וזהו פרושו: שעיר זה יהא כפרה על ישראל, אם ישגו בחשבון תולדת הלבנה, ונחת רוח יהא זה ללבנה שיתכפרו בני ישראל בחידושה על שגרמתי לה להתמעט. ומהו לשון עלי? כאדם האומר לחברו: עלי זה הדבר, אני ערב לך בזה" (שבלי הלקט קע"ו).

"זמן. כפרה לכל תולדותם" אין כוונתה (כפי שנראה לומר בפשטות) זמן כפרה לכל דורות או לכל בני עמך (תולדותם = תולדות עמך), אלא היא רומזת לכך, שישראל עשויין לשגות בחשבון תולדת הלבנה, ואין כפרה על ה'"

קורותיהם, מאורעותיהם. בדברו על ערכה של התפילה כ"מזון הנפש" ועל כוחה המטהר, הוא כותב (הכוזרי ג, ה):

"...ואחר כן יהיה עתיד לרפואה החודשית שהיא זמן כפרה לכל תולדותם, רוצה לומר תולדות החודשים וחידושי הימים כמו שאמר (משלי כז, א) "כי לא תדע מה ילד יום".

"עולת ר"ח שהייתה באה על תולדת ימי החדש ולפיכך קראו ר"ח זמן כפרה..." (בית יוסף - טור א"ח תכ"ג).

"אין גוזרין תענית על הצבור בראש חדש" (תענית פרק ב' משנה י'),

"מי שרגיל להתענות בערב ר"ח".

"נהגו קצת להתענות ערב ר"ח... הטעם משום מעוט הירח. ושמעתי שהמקובל ר' ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד ואז אכל, אפילו חל המולד בחצי היום... ונראה לי מנהג טוב לומר סליחות קודם תפילת המנחה, כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח.

"יש אנשי מעשה שנוהגים להתענות כל ערב ר"ח בשביל מיעוט הירח, ומטו משמיה דמהר"מ קורדווירו ז"ל שהיה קורא אותו יום כיפור קטן, לפי שבו מתכפרין עוונות של כל החדש דומיא דשעיר ר"ח, כדאמרינן במוסף זמן כפרה לכל תולדותם.."

"...אנשי מעשה מתעניין ער"ח והוא במקום שעיר ר"ח על מעוט ירח.." (או"ח סימן תי"ח).

"...שארז"ל והביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, כלוטו בעבורי על. שמיעטתי הירח ממאור שלה, ואני רוצה לעשוי לה כבוד שיתכפרו בה כל ישראל בכל עת: שמתחדש... וע' בהרי"ף דמגיה בש"ס דצ"ל הביאו כפרה אלי באלף, ולא בעין עלי..." (שם תי"ט).

"והכל לפי כוח האדם.... אף מי שאינו מתענה, מ"מ יראה לעשות תשובה ביום זה ולתקן את אשר עיוות בכל החודש..." (סקירה מפורטת של הנאמר על מנהגי ערב ר"ח בספרות ההלכה נתנת בסידור "צלותא דאברהם", שירותא דצלותא כנ"ל, עמ' תל"א-תל"ג).