|
תקציר: תאור דרכי הדייג והווי הדייגים במצרים. מילות מפתח: דייגים, דיג במצרים העתיקה |
|
הימות, הביצות והתעלות הרבות והרדודות של מצרים מתאימות מאוד לדייג ברשת הזריקה. רשת זו נסרגת בצורת יריעה עגולה שקוטרה כ 7-5 מ' ולשוליה מסביב סביב מהודקות משקלות. הדייג הבודד מסדר את רשתו לפעולה על זרועו הימנית, ואורב לדגים העוברים על פניו בתעלות. לפתע יפרשנה בתנופה עזה על המים והיא יורדת על קרקע התעלה בצורת מצנח וסוגרת על הדגים ללא מוצא. ממקורות שונים יש בידינו רמזים ועדויות על קיומה של רשת הזריקה בתרבויות הקדומות. אך משום מה לא נמצא בציירי הדייג המצריים הרבים כל תאור של רשת זו, ומשום כך גם היה ספק בקיומה במצרים הקדומה. לבסוף נמצאה עדות נאמנה לתפוצתה של שיטה זו במצרים הקדומה בין ממצאי הקברים, שלתוכם נהגו גם לשים את כלי מלאכתו של הנפטר. ויש ששמו במקום הכלי עצמו רק דגם מוקטן שלו, ואמנם נמצא בקברים משני המינים. בקבר אחד (ג'בלין) נמצא דגם של רשת זריקה, שקוטרה כמטר אחד והיא בעלת משקלות עופרת רבים. בקבר אחר (דיר אל בחרי) נמצאה רשת זריקה, בגודל מלא, אלא שבגלל מצבה הרעוע השאירוה עד היום מקופלת בחבילה ואין אנו יודעים את מידותיה. שתיהן שמורות במוזיאון מטרופוליטן בניו-יורק. על תפוצתה של רשת הזריקה בא"י עוד בתקופת התנ"ך, מעיד הביטוי החוזר במשלי הדייג התנ"כיים: "ופרשתי רשת עליי", שכן רק רשת זו נפרשת ממש על הדגים מלמעלה. גם משקלות העופרת שנמצאו בקברים בעזה ובפלמחים, וזמנן מראשית ההתנחלות, אף הן מעידות על תפוצתה של רשת הזריקה באותם הימים, שכן דומות הן למשקלות ה"שאבאביות" הערביות שבימינו. ולאחר שבטוחים אנו כבר בתפוצתה של רשת הזריקה במצרים הקדומה, נוכל גם לזהות את הרשת הנסגרת בידי דייג באחד מציורי הקיר, כרשת זריקה. רשת ההקפה שיטה זו מופיעה באמנות הקברים המצריים פעמיים, פעם בתיאור נאה ומושלם לכל פרטיו ופעם בציור מטושטש. בתיאור הנאה, מן המאה ה- 14 לפנה"ס, מתוארת רשת הקפה ארוכה המופעלת ע"י שתי סירות דייג משוכללות. וכידוע עיקרה ויתרונה של שיטה וו היא במהירות ההקפה של נחיל הדגים לאור היום. לצורך זה נפרשת הרשת משתי סירות בבת אחת ובסדר העבודה הבא: תאומי הסירות מפליגות מבסיסן כשהן קשורות אחת אחרי השניה; מחצית הרשת מסודרת על ירכתי הסירה הראשונה ומחציתה על חרטום הסירה הנגררת, ובין שתיהן תלויה אמצע הרשת. כך תשוטט השיירה בשטה המיועד לדייג, כששני ראשי הסירות עומדים על חרטומי סירותיהם ועוקבים אחר תנועת הדגים. וכשנתגלה הנחיל, ניתנה הפקודה ושתי הסירות כאחת מתהילות בהקפה כשהן פורשות אחריהן את חצאי הרשת שלהן. עם השלמת המעגל נפגשות שוב השתיים ומתחילה מלאכת סגירת הרשת, הוצאתה מהמים והעלאת השלל. בציור המצרי מתואר הרגע המותח כשניתנות פקודות ההקפה והרשת מתחילה להפרש. ה"ראיסים" שבשתי הסירות מתאימים ביניהם את העבודה, ונותנים הוראות לחותרים המצפים למוצא פיהם. |
|
הדגים מתוארים בצורה מוגזמת, לשם הדגשה וזיהוי המינים. צמחי הלוטוס שברקע הם לצורכי תפאורה, ואינם מפריעים למהלך העבודה. ערמות הרשת שעל הסירות רומזות על גודלה. הסירות הן יקרות כי עשויות הן מעץ, הצוות מונה עשרה דייגים. תמונה דומה לזו שבציור המצרי ניתן לראות כיום גם בחופי ארצנו בשעת עבודתם של דייגי רשת הקרויה גרגור. הציור המצרי השני של רשת ההקפה הוא מקבר אל עמרנה, ובו מתוארות שתי הסירות בשלב הסיום של ההקפה, כשהן חותרות וממהרות להשלים את המעגל ולהיפגש. על חרטום אחת הסירות עומד דייג החובט במקל במים על מנת למנוע את בריחת הדגים מן השטח המוקף ולהפנותם פנימה. הדייגים המצריים בחברה ובינם לבין עצמם עדות נאמנה ורבת עניין על נושא זה היא התעודה הספרותית המצרית הקדומה הידועה בשמה: הסאטירה על האומנים. זמן חיבורה היא כמלפני 4000 שנה, ומובא בה נאומו של הסופר אל תלמיד חדש שאביו מביאו לראשונה לבית אולפנו. הסופר מזהיר את התלמיד בנאום נמלץ, שאם חשקה נפשו במלאכה נקיה של סופר, עליו ללמוד בשקידה, ולא יצטרך לשלוח ידו במלאכה ולבחור באחת האומנויות. מכאן ואילך הוא הולך ומונה לפניו את סבלותיהם של האומנים השונים. בהגיעו למלאכתו של הדייג, הרי אלו דברי אזהרתו: |
"ואני אומר לך שהדייג סובל יותר מכל אומן אחר. חשוב היטב! האין הוא עובד בנהר כשהוא מעורב עם התנינים, ואם לא יצוד מספיק דגים לתשלום המס לאוצר באים אליו בתלונה... לפתע ישמע רחש גדול בין קני הגומא. אך מרוב פחד אין הוא יכול לקרוא בקול: "הנה קם התנין"... והוא כה מזועזע מפחדיו של התנין, שאיש לא יקבל את התנצלותו על אי תשלום המס של הדגים"...
|
|
ולפי גרסה אחרת: |
"כאב הדייגים הפורשים רשתם וגורלם בידיו של אלוה...
אכן, אין לך אומנות שאינה טובה יותר מזו"... |
|
ועל מצבם הנחות של דייגי מצרים מעידים גם המקורות המאוחרים יותר. לפי הרודוטוס נכללים דייגי מצרים יחד עם הספנים במעמד החברתי השביעי הנמוך ביותר. כן נודע לנו מן המקורות שבימי שלטון התלמיים במצרים (המאה ה- 3 לפנה"ס) נגבה מהדייגים רבע משללם כמס קבוע לאוצר. ומאידך: הדייגים שדגו בשדות דייג השייכים למקדשים או לאצילים בעלי האחוזות, שילמו אגרות גבוהות תמורת הרשות לדוג ועבור השימוש בציוד שקיבלו מאדוניהם. ונהגו כך בודאי בעקבות המסורת הקדומה. על גודל ההכנסות שהיו לפרעה מזיכיונות הדייג מספר סופר הלניסטי. מהחכרת האגם העשיר בדגה ששמו מאוריס הייתה לפרעה הכנסה, השווה בימינו לכמה רבבות לירות אנגליות. כל ההכנסה הזו הקדיש פרעה לאשתו כדמי תמרוקים. ולשם השוואה יוזכר שבימי התורכים נאלצו דייגי הכינרת לשלם לחוכר הימה חמישית מערך שללם ("חומס"). מקור חשוב ללמוד פרטי הווי החיים של הדייגים המצריים הן התוספות לציורי הדייג. והפעם לא בציורים עצמם מדובר, אלא בקטעי שיחות ודיבורים הכתובים בכתב החרטומים מעל לציור, ושמטרתם להבהירו ולהשלימו. כתובות אלו שפוענחו ע"י החוקרים, מגלות לנו פרטים רבים ומלאי עניין על לשונם, יחסיהם, דאגותיהם ובדיחותיהם של הדייגים בשעת עבודתם. מסתבר שבשעת גרירת הרשת שרים הדייגים: הנה היא עולה ומביאה לנו שלל נאה. בציור גרירה אחר מתלהבים פרחי הצוות במלים "איזה שלל! איזו גרירה! ", הראיס מעיר משהו לגוררי החבל: "עליכם..." ועל זה באה התשובה: "אני עושה זאת מצוין.." והנה דייג מזהיר את חברו: "הזהר מהתנין". בדרך אל הפקיד המקבל את השלל אומרים האנשים: "כעת אנו מובטחים במזון", ובשעת הגשת השלל למנקה הדגים: "הזדרזו עם פתיחת הדגים, זה קורה כשהנילוס הגואה יורד, הביאו הדגים לניקוי". והנה חותרים הדייגים אל המלכודות בקריאות קצב: "חתור היטב ידידי, עשה זאת מהר". וכן גם בעבודת המלכודות. שתי הדוגיות מרימות את המלכודת הגדולה. מן הסירה האחת באה ההערה: "חתור היטב חבר, עשה שהדוגיות ייפגשו כראוי"... ועל כך באה תשובה מרוגזת מן העבר השני: "מה אומר לי זה לחתור, הרי אני עושה זאת". כשמתחילים לשפוך את הדגים מן המלכודת לסלים, נשמעת מפי אחד הדייגים העצה הנבונה להרים את המלכודת ולנערה, כך שהדגים לא ימלטו. ועל זה באה כבר תשובה חריפה יותר מהעבר השני: "האתה זה, הגנב בא ללמדני, הרי אני מטיב לדעת ממך". יושב לו הדייג וחכתו בתוך המים. הנה עובר איכר עובר אורה בעגלתו וזורק לעומתו את השאלה של הטרדן הנצחי: "נו, איך הדייג היום, האם נוגסים הדגים בפתיון"? וכשפורצת קטטה בין שתי סירות, מועפות קללות ממולחות שאין להעלותן על הנייר. אם כן, לא רק שיטות הדייג לא השתנו זה אלפי שנים, גם הווי הדייגים בכל הארצות והתקופות חד היא. |
