"ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מיל אדמתנו ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות לפניך, ולעשות חובותינו בבית בחירתך, בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, מפני היד שנשתלחה במקודשך"

"שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו, ושם נעלה ונראה ונשתחווה לפניך בשלוש פעמי רגלינו - - - ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו כמצווה עלינו בתורתך מפי כבודך",

"ואנחנו פה, בארץ הקדושה, פורשים כפינו בתפילתנו נוכח שער השמים, מקום מקדשנו כותל המערבי, אשר לא זזה שכינה משם".

"זה צורת הכותל המערבי - והיו עיני ולבי שם כל הימים".

"את שבתותי תשמרו ומקודשי תיראו" (ויקרא יט יג),
מה שמירה האמורה בשבת לעולם, אף שמירה האמורה במקודש לעולם",

"והשימותי את מקודשיכם" (ויקרא כו לא) "קדושתן אף כשהן שוממין",

"הנה זה עומד אחד כותלנו" - זה כותל מערבי של ביהמ"ק, שאינו חרב לעולם למה? - שהשכינה במערב" (מדרש רבה במדבר פ"א ס"ג).

"תנחומים של הבל תנחמנו, בראותנו שבה הארץ ויופייה, כי מה יתרון ליופי הדום כסא, ואין רגלי מלך שוכנים בו, ומה הנאה בשולחן מעוטר, ובנים מוגלים מעליו, כל שכן לנו, בראותנו צרת נפשנו, נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים, מאנה הנחם נפשי, בראותי מקודש מלך, ישכנו עליו בני עוננה תמורה, ארון כרובים ושכינה עליו, כולו בדמעות עיני ונמס לבבי, בצפייתי אשר צפיתי, חורבן כותל המערבי עומד לבדו על יסודו, וכל שאר הבניינים ימר כבודו.

"והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר בנית לשמך, ושמעת השמים מכון שבתך את תפילתם ואת תחנתם ועשית משפטם".

"וכוון פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם וזמנין תלתא ביומא הוא ברך יל ברכוהי ומצלי קדם אלוקיה"
כתפילת שלמה המלך בשעתו."

"אף שסתם תפילתינו כתיב בשין וקרינן בסמך ושתם בשין פירוש פתוח, כמו שתום העין, ובלשון המשנה "עד שישתום ויגוד",
כלומר אע"פ שסתם פתוח הוא קצת להתפלל אל ה' דרך א"י, ולשלוח התפילה דרך שער השמים, דבר זה לא שייך בחו"ל שהיא ארץ העמים, תחת ממשלת השרים, ומה שחשק יהיה להקב"ה בתפילתם לעשות חיבור למעלה, כי אז יתערב זר בתוכו, שהיא השר החיצוני אשר תחתיו יושב המתפלל, ע"כ זאת העצה היעילה לשלוח התפילה לא"י, ומשם לירושלם, ומירושלים לבית המקודש ומבית המקודש למקום קודש הקודשים, דרך שער השמים."

"וזה שער השמים, השער שעולות בו התפילות, לא על תפילות בלבד של יושבי ירושלים יצא הדבר, אלא על הכלל כולו, שבכל גלויות ישראל כולן תפילותיהן עולות דרך שער השמים".

"דע והב, כי אעפ"י ששכינה בכל מקום, כנ"ל, מכל מקום אין התפילה עולה בחו"ל, במסילה אחת דרך ישרה, כי צריכה לשלחה לא"י ולירושלים אל מקום בהמ"ק, שכנגדו שם שער השמים, בשמים כמו שראה יעקב אבינו ע"ה, מפורש בתורה ושנוי בנביאים: בתפילת שלמה המלך ע"ה, והתפללו אליך דרך ארצם", ומשולש בכתובים בדניאל "וכוון פתיהן לי בעיליתיה נגד ירושלם", והאומות מודות ומסכימות שאין התפילות עולות ומתקבלות אלא דרך שם, לכן אל יליזו הדברים מנגד עיניך, וצפה דרך העיר אשר בהר בה ה' לשכנו, עם שוממותה עומדת בקדושתה, וחשוב כאילו אתה עומד בבית אלוקים לפני ארון ה'".

"טוב ארוחת ירק ואהבה שם". ר"ל שטוב ארוחת ירק במקום שאהבה שם, שהיא א"י, שאהבתו של הקב"ה שם תמיד. ואפי' בחורבנו לא זזה שכינה מכותל מערבי, וא"כ טוב לדור שם, ואפי' בדוחק, ולאכול ירק משור אבוס במקום ששנאה בו, שהוא חו"ל, עד שאמרו "כל הדר בא"י וכו'.
והוא מוסיף לפרש את הפסוק "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", קשה שהרי ידע שמקום קדוש הוא, וחזר לאחוריו להתפלל, ואיך אמר "ואנכי לא ידעתי" וההסבר הוא על פי דברי חז"ל שהראו לו בחלומו ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי, ובודאי יש להסביר כשהראו לו, חרב הראו לו, שאעפ"י שיחרב, עדיין בקדושתו עומד, כאומרם ז"ל "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי". סבור הייתי "שאין השכינה שונה כי אם ביישובו, בבניינו השכינה שם, ועתה נוכחתי לדעת שלעולם "יש ה' במקום הזה, ואנכי לא ידעתי".

"אעפ"י ששממו קדושתן עליהן" ומוסיף כי מ"מ השכינה נשארת, והוא בכותל מערבי, כי שם יתד נאמן ושריד שישרה שם השכינה".

"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" "הנה כל אדם מישראל קודם התפילה, צריך לכוון לשלוח תפילתו לא"י וכו' וע"י שמחזיק האדם בממונו לא"י, עי"ז יכול להעלות תפילתו לא"י, וזה, סול"ם בגימטרייה ממו"ן, כשהוא מוצב ארצה רוצה לומר בא"י, שמחזיק ידי אנשי א"י עי"ז "וראשו" היינו תפילתו מגיע השמיימה דרך א"י שהיא שער השמים".

"ונראה דהעומד בחו"ל יכווין לבו לא"י ויקשר עצמו עם תפילת אנשי א"י, ודי לו בזה".

"כי התפילה שתעלה דווקא דרך שער השמים, ממקום המתפלל עד נוכח ביהמ"ק, ומשם ביאור חוזר יושפע שפע קדושת א"י למקום המתפלל, וא"כ נתקדש המקום בקדושת הארץ, ונקראת נחלה ממש".

"כי הנה אלוקינו זה קווינו לו עומד אחר כותלנו, לא זזה שכינה מכותל מערבי, להשגיח על כל צרכי בני ישראל בכל, מקום שהם, ואם ה' יתברך מאהבה אותנו נתאווה לדור עמנו במקום הקדוש הזה, אף על פי שהוא רואה גויים מרקדים בהיכלו, ואיך יעלה על לב איש אשר בשם ישראל יכוונה, שזיכהו האב הרחמן להסתופף בביתה, לעזבה ולהפריד ממנה משום דררא דממונא, ולהניחה ח"ו שכולה לגלמודה".

"וגוזר אני בכל חומרות שבעולם ובקדושת כותל מערבי שיקיימו כנזכר למעלה".

"גם לי לבב נוע ינוע; כאשר ינוד הקנה, שכן ראוי להיות כל איש אשר נגע אלוקים בלבו, קנאת ה' צבאות, דאין מקיפין בחילול ה' כל עיקר, כי ע"כ יצאתי לקראת נשק לדבר אתכם משפט, וביום הראות על אדמת הקודש אעמוד למניין בהדי ראשי אלפי ישראל, נגד הבית והעלייה אחר כותלנו זה כותל מערבי, שלא זזה שכינה משם כל הימים, ונחרים כל עיר פיסארו".

"גם אני בכוח, המסור בידי ממעלת רבני וגאוני עה"ק ירושלם תוב"ב ובכוח שכינת עוזנו שלא זזה מכותל המערבי".

"ומהמודעין אנחנא, שלוחי ארץ-ישראל הנמצאים פה, כי איש הבלייעל הזה שקץ הוא מעשיו מקולקלים מעולם, אנו גוזרין בכל תוקף האלה ובכוח קדושי א"י ושכינת אל אשר לא זזה מכותל מערבי, לבל שום אדם מישראל ילמוד מספר האי חיוא בישא".

"אנכי בדרך ה' נחני בשליחות מצווה, וממקום קדוש התהלכתי לגלילות אשכנז, וקול רעש שמעתי ואש מתלקחת, ראיתי אשר קמו אנשים וערערו על רבן של ישראל רבי יהונתן, חכם הכולל בק"ק אה"ו, בעניין הקמיעות, שכתב הגאון הנ"ל, ואם ירחם ה' להשיבני אל מקומי בשלום אציע דבר רע כזה לפני כל חכמי א"י ולא אמזוג רישיה, עד שיקומי כולם להחרמתם לפני כותל מערבי --- כל האנשים הפושעים בגאון הנ"ל".

"בקומו להתפלל אם היה עומד בחו"ל, יחזיר פניו כנגד א"י, ויכוון גם לירושלם ולמקודש ולבית קודשי הקודשים, היה עומד בירושלם יחזיר פניו למקודש, ויכוון גם לבית קודש הקודשים",

"למען היות זיכרון לבני ישראל זכר עולם בארץ חמדה, וידע אדם את "אגרת מספרת יחוסתא דצדיקייא" הטמונים בארץ חיים" "בא יבוא ספר "עת לחננה", והוא סדר קריאה נאמנה אשר יקראו לפני ה' זו כותל מערבי, שלא זזה בו שכינה לשמע בקול תורה צורת כותל מערבי, וצורת בית המקודש של אש העתיד לירד בנוי מלמעלה כדכתיב אני אהיה לה לחומת אש, נאם ה".

"וכפי אפרש לרום שמים נגד כותל המערבי, וכל אחד ואחד בשמו אזכיר - - -, ויודע כל הנסתרות סהדי כי בנשאי כפי אל דביר קודש על הרוב אצווה את ברכתו עליך ועל ביתך",

"נתקבלה תשורתך באהבה רבה לרצון לך לפני אלוקים, נתחלקה לעניי עמנו ככל אשר גזרת, וכרצונך בחבה בבית תפילתנו והתפללנו עליך לפני בית קודשנו ותפארתנו".

"בפרט על הצרות הגדולות שנתרחשו בפולין כאילו ראינו אותן בעינינו".

"אשר סובלים צרות רבת ורעות, וגזירות קשות ומשונות, הן בממון הן בגוף הן בנשמה, אשר כל מחשבותם לרע יצפונו להעבירם על דת תורתנו הקדושה, ומכריחים אותם ללבוש מלבושי עכו"ם, להתנהג בנימוסיהם ומנהגיהם, רק למען שלא ייזכר שם ישראל עוד, גם את בניהם ייקחו לעבודת המלך ומייסרים אותם בייסורים קשים ומרים, על לא חמס בכפיהם, רק למען שישכחו על בית אביהם, ואמם ומשפחתם, ומדיחים ומסיתים אותם להטותם מדרך החיים, גם על תינוקות של בית רבם נתנו עיניהם, האיך להעבירם מאמונתם המוחלקת להם מאבותיהם, וגזרו שיהיה לומדים דווקא עפ"י השגחתם ונימוסם ללשונותיהם בארצותם לגוייהם, הצרות והגזירות אין להספר".

"אשר שמו מגמתם לכונן את ירושלם ועשו ותצליחו, כל ברכות שבחורה יחולו על ראשם. גם כפי פרושות השמים בקול תפילה ובקול תחינה לפני א-ל שוכן אחר כותלינו, כותל מערבי, על פקידי ומשגיחי עיה"ק, אשר בקושטא, יחיו דגן ויפרחו כגפן".

"מראש מקדמי ארש, ארשת שפתנו רחשי מרחשן צלותן ובועתן, וכוח הדביר והאולם לאל אלוקים, זה היושב בשמים ומעונתו בציון הנה זה עומד אחר כותלנו כותל המערבי".

"ובשגם פרץ פרץ לא זז מחבבה, הנה זה עומד אחר כותלנו, כותל המערבי אשר מעולם לא זזה משם השכינה",

"הם מבטיחים ואנחנו על משמרתנו נעמודה לשוכן אחר כותלנו כותל המערבי, אשר לא זזה שכינה ממנו. אע"פ שהיא חרבה, לא זז מחבבה".

"כשאזכה לעלות לירושלם אקבל עלי להתפלל עבורם נגד כותל המערבי".

להיות זיכרון בעיני החכם הנזכר, כדי לזכרו בעיר ירושלם תובב"א כנגד כותל מערבי ויבקש עליו רחמי, כדי שיפקדו הקב"ה בבנים זכרים".

"תיכון תפילתנו את פני האדון, הנה זה עומד אחר כותלנו כותל המערבי, למען יאריכו ימים".

"וגם אני חלילה לי מלחדול להתפלל בעדכם אצל כותל המערבי ושאר מקומות הקדושים שאנחנו הולכים ומתפללים שם בכל ערב ר"ח ושאר ימי תחנונים",

"מוכנים אנחנו בעז"ה להתפלל אצל כותל המערבי ועלינו עם כל חבורתנו אשכנזים, מוטל עלינו להתפלל בתמידות אצל כותל המערבי".

"אל המקום המקודש הזה יתאספו היהודים בערבי שבתות לשפוך שיחם אל ה' בעד שלום אחיהם, היושבים על אדמת נכר, ואת אנשי חסדם יזכירו איש איש בשמו ויתפללו בעדו בייחוד".

"אנחנו המעתירים בפרישת כפיים, נשפוך שיח לפני ה' אלוקינו שבשמים, הנה זה העומד אחר כותלנו כותל המערבל, שיבנה בב"א, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, עד אנא ה' תשכחנו, עד אנא תסתיר את פניך ממנו, עד אנא נשית עצות בנפשנו, עד אנא ירום אויב עלינו, עננו ה' עננו, מלכות בית דוד מהרה תצמח, ייתן עוז למלכו וירם קרן משיחו השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, נראה ונחזה בבניין בית קודשנו ותפארתנו, וברצונך תרום קרננו, לה' מגננו, ולקדוש ישראל מלכנו, בן ישי בראש ימלוך מלך עלינו, והיה ה' למלך על כל הארץ".

"היו נוהגים לכתוב את שמם כל אחד ואחד על הכותל המערבי",

"ולתת לנו יתד במקום קודשו" (עזרא ט ח).

הכותל הוא יחיד במינו, נוגע עד לב ונעלה מכל. אחרי צרות רבות ואיומות, אחרי מאות שנים של גלות ושל פיזור מקשר קשר בל יינתק את העם הזה למולדת האבודה".

"חרדת אלוקים, נפלה עלי, כי המקום אשר אני עומד עליו קדוש, היא, מכל קודש, אליו כיוונו בני ישראל את לבם, מכל ארצות פזוריהם, התרפסתי התרפקתי על אבני הקודש".

אינני זוכר איך נחלצו המנעלים מעל רגלי, איך נפלתי מלוא קומתי ארצה, איך נשקתי למו פי מבלי הרף את האדמה ואת לוחות אבני המרצפה אשר תחתי, ואיזה דרך באו הדמעות מעיני ויהיו-לנחלי-מים, ויכו גלים בלבבי, ותתחולל הסערה בקרבי, לא יכולתי, וגם לא ניסיתי, לעצור ברוחי ולעצור בעד, זרם דמעותי, קול שאגתי -ובכיי נתך כקול ילד קטן הבוכה בלי אומר ובלי דברים.

למראית עין דבר אין בכותל הזה להרעיש מיתרי לב איש ולחולל סער בקרב בן ישראל, וגם חורבן שם אין. האבנים אינן שרופות אש. הכותל איננו הרוס. שדרות האבנים הנן צלמות, ובכלל חורבן הכותל הזה איננו בסדר ומשטר כיאות לזכר לחורבן, אבל אחר כל זאת אומר אני כי פעולת הכותל הזה נוראה מאד, כי גדלה מאד חרדת הקודש הנופלת על בן ישראל במקום הנורא הזה עד כי רק בגלל, הכותל, כותל המערבי לבד, ראוי ונכון ללכת ירושליימה".

"אין לתאר בחרט עלי גיליון, ואי אפשר לציין לפני תושבי גולה, אשר לא טעמו עוד מעץ החיים קדושת א"י וירושלם, איך יחרד האיש ויתרגש מנועם זיו אור יקרת המקום של כותל המערבי, וארכבותיו דא לדא נקשן, מפחד ה' והדר גאונו, ששיכן שמו בבית הזה,. והוא המקום ששימשו בו כהני ה' משרתי עליון, באימה ויראה לפני ולפנים, והוא המקום הנבחר ומיועד לבניין משוכלל מן השמים, בית השלישי הכי נכבד, מקור בית חיינו, שכל ברואי מעלה ומטה, מעריצים ומקדישים ומייחלים להתהדר בתפארתה ולחזות בנועמה, קודש הילולים, וכי תפילתן של ישראל אינו אלא על ביהמ"ק "מתי יתבני בית מקדשא, מרי, מתי יתבני בי מקדשא."