"וננחל את העם, אשר נחשב לחלש, את מזרח הארץ אשר ציווינו לה את הברכה ואת מערבה",

"אלתי בארכנא פיהא", ז.א. הארץ "שהקב"ה (==אללה) ציווה לה את הברכה" (השווה, למשל, סורה כ"א, 71; כ"א, 181 ל"ד, 18 וכו').

"ובאמור משה לעמו: "עמי! זכרו את הטוב אשר עשה אתכם אללה בהקימו בקרבכם נביאים, וישם אתכם מלכים ויתן לכם את אשר לא נתן לאף אחד מהעמים. עמי! בואו אל הארץ הקדושה אשר ציווה אללה לכם ולא תסוגו אחור פן תאבדו לעד".

"יא קום אדכ'לו אל ארץ' אל - מוקדדסה" וכו').

ש"לאללה שייך גם המזרח וגם המערב, והיא ינחה את אשר ירצה באורח מישרים" (השווה סורה ב', פסוק קל"ו ואילך).

"השבח למי (==לאללה) שהסיע את עבדו (==מוחמד) בלילה מן המסגד הקדוש ("אלחראם" שבעיר מכה) אל המסגד הקיצוני אוויר ברכנו סביבותיו למען הראות לי (למוחמד) את אותותינו" (ובמקור: "סבחאן אלד' אסרי בעבדה לילא מן אלמסג'ד אלחראם אלי אלמסג'ד אלאקצא אל ד' י בארכנא חולה", וכו').

"למען תת גושפנקא של הדת הצעירה (==האיסלאם לנאות ישראל הקדושים, הרכיבה המסורת האסלאמית את נותן הקוראן על סוס-כנף פלאי. שליח-המדבר דאה בנוגה הלילה משממות חג'אז ויחן בעיר האבות ויסגוד שם, ירד על הר הבית, הציב כף רגלו על אבן השתייה ועלה בסולם אור השמיימה, ועוד טרם נמוגו צללי-ליל ונביא הגויים שב לשכון תחת יריעות אהלו".

"ישן הייתי בחדר ויבוא אלי גבריאל ויהדפני ברגלו, ואשב, ולא ראיתי דבר, ואשוב אל משכבי, ויבוא אלי שנית ויהדפני ברגלו, ואשב, ולא ראיתי דבר, ואשוב אל משכבי ויבוא אלי בשלישית ויהדפני ברגלו, ואשב, ויחזק בזרועי, ואקום אתו ויוציאני אל שער המסגד (שבעיר מכה) והנה בהמה לבנה לפני, גדולה מחמור וקטנה מפרד, לשתי ירכותיה שתי כנפיים שקועות בין רגליה ושתי ידיה מגיעות לשני צדדיה עד למרחקים, וזוהי בהמת רכיבתו של מוחמד הנקראת בשם אלבוראק. גבריאל הרכיבני עליו, אחר כך יצא אתי, לא נפרד ממני ולא נפרדתי ממנו, ובעת גשתי לרכב עליו התנודד אלבוראק בזעף, וישם גבריאל את ידו על רעמתו ויאמר. אליו: "האם לא תבוש, אלבוראק, מאשר תעשה? חי אללה כי לא רכב עליך לפני מוחמד נכבד בעיני ה' ממנו, ויבוש עד אשר כוסה זעה".

"בתוך חבר הנביאים אשר נאספו בגללו.
וייגש אליהם ויתפלל אתם.
אחר כך הביאו לו שלושה כלים,
כלי בתוכו חלב,
וכלי בתוכו יין,
וכלי בתוכו מים.
וישמע קול אומר אליו בעת הגש אותם אליו לאמור:
אם ייקח את המים וטבע הוא ועמו אתו,
ואם ייקח את היין ונתעה הוא ונתע עמו עמו,
אך אם ייקח את החלב ונחוהו אורח מישרים, ונחו את עמו עמו.
וייקח את כלי החלב וישת ממנו, ויאמר אליו גבריאל:
"הנה ינחוך אורח מישרים ונחו את עמך עמך, מוחמד !"

"אח"כ הוליכני (גבריאל) עד שנכנסתי העירה משערה התימני, ויבא (גבריאל) בדרום המסגד ויקשר את אלבראק, ונכנסתי להר הבית מהשער שבו תפנה השמש והירח.

"כמה יגעו נביאים ראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצטמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז", לאמור שתהא מכוונת בשעת זריחתה בטבת בקרן מזרחית דרומית השער, ובתמוז בקרן צפונית מזרחית.

"שאלנו את שליח אללה (מוחמד):
"כיצד הסיעוך בליל המסע? "
ויען הנביא ויאמר: התפללתי תפילת בין הערביים עם רדת הליל ביחד עם עמיתי במכה.
ויבא גבריאל אלי ואתו בהמת-רכיבה לבנה, גדולה מחמור וקטנה מפרד.
ויאמר גבריאל אלי: "רכב נא על בהמה זו!"
ניסיתי אבל לא יכלתי להשתלט עליה, ואז לקח גבריאל חבל וקשר את פי הבהמה ותפס אותה באוזניה והרכיבני עליה.
והבהמה התחילה לרוץ במהירות הברק עד שהגענו לארץ בה נמצאים הרבה עצי דקל.
אז ציווני גבריאל לרדת ולהתפלל, ועשיתי כן, ומיד עלינו שוב על גבי הבהמה,
ואז שאלני גבריאל:
"הידעת את המקום בו התפללת כרגע? "
ואנכי עניתיו, לא! אללה הוא היודע הכל! "
ויאמר אלי גבריאל: התפללת בעיר ית'ריב היא העיר "מדינה".

אלבוראק המשיך במסעו עד שהגענו למקום אחר.
ויאמר גבריאל אלי: "רד נא והתפלל! " ועשיתי כמצוותו, ומיד עלינו שוב.
וישאלני גבריאל: הידעת היכן התפללת זה עתה? ואומר: "אללה הוא היודע!
"ויאמר אלי: "התפללת בארץ מדין, על יד אלוני משה".

"אלבוראק המשיך במסעו עד שהגענו לעיר ירושלים דרך השער הדרומי, ויהי בבואנו לצד הדרומי של המסגד ויקשור גבריאל את בהמת-הרכיבה שם. אחר כך נכנסנו למסגד דרך אותו פתח שהשמש והירח זורחים בו בשעת שקיעתם, ואנכי התפללתי בתוך המסגד שעה ארוכה, ואז תקף אותי צימאון נורא, ויביאו לי שני כלים, כלי אחד ובו לבן, וכלי שני ובו דבש. היססתי מאוד ולא ידעתי איזה כלי לקחת, ואללה הנחני בדרך הישרה ובחרתי בכלי של לבן, ושתיתי ממנו לרוויה, ואז הופיע לפני איש זקן ונשוא פנים, והיא נשען על מקלו, ואמר לגבריאל: "בן-לווייתך בחר בטוב, והיא הולך באור מישרים! "

אחר כך המשכנו ללכת עד שהגענו לגיא (לגיהינום), וראה זה פלא:
הגיהינום שטוח לפני ממש כמרבד או כשטיח.

וישאל שדדאד אבן אוס את מוחמד, לאמור:
"כיצד נראה בעיניך הגיהינום?
"ויען מוחמד ויאמר: "כאש מתלקחת וקודחת! "

האף תיספה צדיק עם רשע. אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תיספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה".