|
תקציר: גשמי חשוון מביאים שינוי מכריע בנוף. התחדשות הצמיחה והפריחה בכוח היורה היא כל כך חדה עד שהקיץ נמחה בבת אחת. אין תימה שייחסו ליורה חשיבות כל כך מרובה, והזכירו אותו בברכות, בתפילות, בתוכחות שבתורה ובדברי הנביאים והכתובים. דברי התלמוד והמדרש בערכם של גשמי חשוון. מילות מפתח: גשמי חשוון, יורה ומלקוש, טל ומטר, תענית. |
|
"יורה בחשוון" - במאמר מצומצם זה מציין התלמוד (תענית) את תכונתו וחשיבותו של חודש מרחשוון. אפשר שיורדים גשמים כבר בתשרי אך אין גשמים שבתשרי באים בחשבון גשמי שנה בשל חוסר השפעתם על הצמחים בכלל ועל יבול השדה בפרט. גשמים מוקדמים אלה שבתשרי אין בהם בדרך כלל כדי אפשרות הרטבת הקרקע היבש במידה שיספיקו לעורר את זרעי השדה ואפילו בכוחם להפריח את פרחי הבר, שהם בדרך כלל בעלי כושר עמידה יותר רבה בפני תנאים קשים. מה שאין כן גשמים שיורדים בחשוון. הללו מביאים את זרעי הבר לידי נביטה ואת דשא הבר לידי לבלוב ובעיקר את בר היורה, זה הפרח הנפוץ בכל אזורי הארץ אחרי היורה, לידי פריחה. גשמי חשוון מביאים שינוי מכריע בנוף. התחדשות הצמיחה והפריחה בכוח היורה היא כל כך חדה עד שהקיץ נמחה בבת אחת והמעבר מ"ימות החמה" ל"ימות הגשמים" נעשה תוך שבוע ימים ומביא לידי שינוי בהרגשה הכללית של האדם ושינוי מהפכני בחייהם של בעלי החיים. נזכיר לדוגמה את התכונה הגדולה בחיי הנמלים ממחרת הגשם הראשון לגשמי היורה, אלפי נמלים בעלות כנפיים, אלו הן הזכרים והמלכות, יוצאות בהמון מחוריהן ומתרוממות באוויר על מנת להזדווג, תופעה ידועה לא רק לעם הארץ אלא גם ליושבי העיר, שכן נקלעות הנמלים המעופפות גם לתוך העיר ונתלות בעוברים ושבים בכל הרחובות. לגשמי חשוון נודעת חשיבות מיוחדת בשל השפעתם על יבול השדה ובעיקר על התבואות. יותר מאשר במלקוש ובשאר גשמי השנה שבין חשוון לניסן מטפלים המקורות שלנו בגשמי חשוון. כל כך למה? זמני גשמי חשוון וסדריהם היו בעלי ערך מכריע לעבודת האיכרים ולהצלחת היבול. התאחרותם של גשמים אלה עלולה לגרום ליקוי ביבול, כי בכסלו אין השעה כשרה ברוב השנים לזריעה בשל ירידת הטמפרטורה וריבוי הגשמים והסגריר. מחמת קוצר הימים וריבוי הרפש באזורים כבדי הקרקע אי אפשר להספיק לזרוע את כל שטחי המזרע. על האיכר היה להחיש ולגמור את הזרע לפני בוא תקופת הקור של כסלו טבת. חשוון היה אפוא עונת הזרע הנאותה ביותר. וטעם נוסף היה לזריעה המוקדמת בחשוון, או בראשית כסלו, זריעה מאוחרת עשויה לאחר גם את הבשלת היבול, היינו לדחות את צמיחת השיבולים והתמלאות גרעיניהם בעונה מאוחרת, כלומר בראשית עונת הקיץ, שעה שהלחות בקרקע מתמעטת מחמת השרב ונמצאת התבואה לוקה, בייחוד אם נעדר המלקוש, כפי שזה קורה לעיתים קרובות. אין תימה שייחסו ליורה חשיבות כל כך מרובה והזכירו אותו בברכות, בתפילות, בתוכחות שבתורה ובדברי הנביאים והכתובים בהזדמנויות שונות. יום יום שחרית וערבית, אנו חוזרים בתפילה על הברכה "ונתתי מטר ארצכם בעתו, יורה ומלקוש" כשכר מובטח לעם אם יקיים את מצוות התורה ויאהב את אלוהים ויעבדו בכל לבבו ובכל נפשו. אין הכתוב מסתפק בציון הגשמים בכלל אלא הוא מפרט את הגשמים לסוגיהם, יורה ומלקוש. כיוצא בכך נזכרים יורה ומלקוש, כאמור, גם בשאר ספרי המקרא. נזכיר לדוגמא את דברי ירמיהו הנביא (פרק ה'): |
"ולא אמרו בלבם נירא נא את ד' אלוהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו, שבועות חוקות קציר ישמר לנו".
|
|
אף כאן אין הכתוב מסתפק במלה "גשם" והוא מוצא לנחוץ לפרט: "יורה ומלקוש". ולא זו בלבד, אלא הוא מוסיף ומציין כי לא זו בלבד שניתנים הגשמים, אלא שהם באים בעתם, שאם לא כן עלול, כפי שהסברנו לעיל, היבול ללקות מחמת מספר בלתי מספיק של ימי מזג אוויר חרפי. מכאן הבקשה ל"גשמים בעתם" שבתפילתנו. לאור העובדה של מספר ימי הצמיחה של התבואה, הזקוקה למינימום של ימי אוויר חורפי, נבין את סופו של מאמר הנביא שבפסוק הנ"ל: "שבועות חוקות קציר ישמור לנו". אם יבוא היורה בזמנו צפוי קציר. בזמן הנכון, אם תהא התבואה נזרעת בהקדם יש לה סיכוי להספיק לגדול ולסיים את גידולה במועד הנכון, היינו לפני בוא השרב, ואז צפוי קציר מבורך. ויותר משמייחס המקרא חשיבות ליורה מטפל התלמוד והמדרש בערכם של גשמי חשוון. לא הסתפקו חכמים בכך שציינו את זמנו של היורה בקווים כוללים: "יורה בחשוון", אלא אף ביקשו למצוא תאריכים מדויקים יותר ליורה. ולא זו בלבד אלא הם דייקו גם בחלוקתם של גשמי חשוון ואף ציינו אותם בשם מיוחד ובמספרים סידוריים. גשמי היורה קרויים בלשון התלמוד בשם רביעית. ומאחר שבשנים כתיקונן נופלים כרגיל כשלושה מטרות בחשוון נתווסף לרביעות אלו מספר סידורי: רביעה ראשונה, רביעה שניה, ורביעה שלישית. ומחמת חשיבותן המרובה, ולפעמים גם המכרעת, של שלוש רביעיות אלו דייקו חכמינו ז"ל גם לקבוע להן תאריך בייחוד לצורך קביעת הלכות מסוימות, כמו קביעת יום התחלת אמירת "טל ומטר" בברכת השנה שב"שמונה עשרה" במסכת תענית אנו מוצאים משא ומתן בדבר התאריכים הללו. |
ר' מאיר קובע את זמנה של רביעה ראשונה בשלושה בחשוון, שניה בשבעה בו, שלישית בשבעה עשר בו.
ר' יהודה מאחר קצת את התאריכים: ז', "ז, כ"ג בחשוון. ר' יוסי קובע תאריכים מאוחרים עור יותר: י"ז, כ"ג בחשוון וראש חודש כסלו, |
|
חילוקי דעות קלים אלה, שבעצם אין ביניהם הפרש ניכר; מקורם בוודאי בעובדה שמניין השנים העברי, המביא בחשבון גם את מחזורי הירח, סוטה מפעם לפעם מחשבון שנת השמש כידוע, מה גם שמחזור התופעות האקלימיות אינו קבוע ועומד, אלא משתנה מעט או הרבה. הצד השווה שבתאריכים השונים הוא שכולם חלים על כל פנים בחודש אחד בחשוון, כפי שקובעת, כאמור, ספרות התלמוד בצורה תמציתית יורה בחשוון. עד כמה היו התאריכים הללו קבועים מבחינה הלכתית נוכל לראות בהלכות תענית הדנות בצורות הצום והתפילה שהיו מקימים בשעת עצירת הרביעות: |
"הגיע שבעה עשר במרחשוון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין וכו'"
|
|
עצירת הגשמים בחשוון כבר הביאה לידי תענית, עובדה המעידה על חשיבותם של הגשמים המוקדמים. אולם היה זה תענית יחיד, שלב ראשון וקל שבבקשת רחמים ואילו כשנעצרו כל שלוש הרביעות ולא ירדו גשמים אף בר"ח כסלו נכנסה התעית לשלב יותר חמור ובית דין היו גוזרין תענית ציבור וכו'. (מסכת תענית פרק א). מתוך החשש הבולט לעצירת גשמי היורה אנו למדים עד מה הייתה גדולה החשיבות שיוחסה לגשמי חשוון. שיבוש כלשהו בהופעתם כבר עורר דאגה בציבור, שהיה כידוע תלוי כמעט, אך ורק ביבול האדמה, - בדגן ותירוש ויצהר ובעשב לבהמתו - וביקוש רחמים בתענית ובתפילה. מכאן השמחה הגדולה בקציר - "שמחו לפניך כשמחת בקציר" (ישעיהו ט,). היחס המיוחד לגשמי חשוון לא נפסק גם לאחר שגלינו מהארץ. הוא נמשך אצל המעטים ששרדו בארץ וגם עבר אל עם הארץ שהתגורר כאן בשנות גלותנו בשינויים ניכרים. הפולקלור הערבי קובע לרביעות שלושה תאריכים, אף אלה בחודש מקביל לחשוון שלנו, היינו בנובמבר. גרסה המונית רווחת בין האיכרים הערבים שהגשם הראשון, הראוי לשם גשם והמשפיע על השדה והיבול, זמנו הנכון הוא בחג לוד, זהו חג נוצרי שזמנו אמצע נובמבר. אך יש שהגשם מקדים לבוא ואז הוא בא בראשית נובמבר או שהוא מאחר לבוא בסוף נובמבר. ראשית נובמבר, אמצעיתו וסופו הם תאריכיו הרגילים של היורה. משלושתם יפה הגשם הראשון היורד בחג לוד, באמצע נובמבר. במקרה זה צפוי לפי אמונת הפלחים יבול ברכה, שכן מאמצע נובמבר ועד הופעת השרב בסוף אפריל או ראשית מאי מתמשך פרק זמן מתאים לצורך מחזור גידולם של תבואות החורף העיקריות, החיטה והשעורה ששימשו בייחוד בעבר הקדום יסוד עיקרי בכלכלת האומה, גשם מאוחר מדי מקצר את זמן הגידול ואילו היורה מוקדם מדי אמנם מרטיב את האדמה ומנביט את הזרעים, אך אם לא חדרה הלחות לעומק מספיק ובייחוד אם חלה הפסקה ממושכת בין גשם ראשון זה לבין הגשם השני, עלולה התבואה לסבול מחוסר מים. נמצא שהמועד המוצע של אמצע נובמבר הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר, לפי דעת ההמון, ליבול טוב. שלוש הרביעות משמשות בספרות התלמוד כאבני דרך לציון תאריכים בנוגע למאורעות ולהלכות שונות, אף הלכות שאינן קשורות בגשמים. |
