|
תוכן המאמר: חידושי הלכות וחידושי אגדות זיקת חידושי אגדות לעין יעקב תכונות הפירוש וייחודו הפניות רש"א לחידושיו במקומות אחרים יחס רש"א לנוסח רש"א ומדרשי פסוקים הדפסת חידושי אגדות ותפוצתו סוף דבר תקציר: דרך התהוות ספר "חידושי אגדות" של המהרש"א ותכונותיו העיקריות. מילות מפתח: חידושי אגדות; מהרש"א. |
|
המהרש"א - ר' שמואל אליעזר (להלן: רש"א) בן יהודה הלוי אידלש (1631-1555) היה מגדולי התורה בפולין בתקופתו. את מקומו בעולם התורה קנה הודות לחידושיו על התלמוד הבבלי. בפרשנות אגדות התלמוד הבבלי תופס חיבורו 'חידושי אגדות' (= ח"א) מקום מרכזי, ורבים מחכמי ישראל ציטטו את דבריו, דנו בהם וביארום1. אף ישנן עדויות על כך שחכמים יעצו לתלמידיהם לעיין בחידושי רש"א תוך כדי לימודם2. ואין הדבר מפליא כל עיקר, שכן ספר ח"א הינו ללא ספק החיבור השלם הגדול ביותר שנתחבר עד כה על אגדות התלמוד הבבלי. ואולם למרות חשיבותו הרבה החיבור הזה כמעט ולא נחקר. רוב המחקרים על רש"א3 אינם עוסקים אלא במעט בספר ח"א. דברים חשובים כלולים במאמרו של ח"ר רבינוביץ ובדבריו של י' אלבוים4, אך עדיין נשאר מקום נרחב לחוקר להתגדר בו. במסגרת זו נעיין מעט בדרך התהוות החיבור ובתכונותיו העיקריות, וזאת בעיקר לאור עיון בחידושים למסכת מכות. נקווה שהמסקנות אליהן נגיע מתוך עיון בחומר מועט יחסית במסגרת זו יתאמתו ויתאשרו במסגרת עבודה רחבה יותר. חידושי הלכות וחידושי אגדות א. בהקדמה לח"ה5 מזכיר רש"א את חידושיו לאגדה פעמים מספר, והוא אף מציין כללים אחדים על עבודתו בח"א. כמו כן הוא מביע בסוף ההקדמה את צערו על שנאלץ להפריד בין ח"ה לח"א. וכל זאת משום שבשעה שכתב את הקדמתו לח"ה היו ח"א לאותן המסכתות כבר כתובים (אך לא מודפסים) אף הם, והקדמתו לח"ה שימשה מעין הקדמה אף לח"א. ב. בהקדמתו לח"א6 כותב רש"א: |
בשכבר בהקדמת חידושי הלכות אשר חברתי הגדתי והעדתי על חידושי אגדות אשר בידי שחברתי אך לא זכיתי למלאות דברי אלה עד היום.
|
|
הרי לנו עדות רש"א על כך שחיבר את ח"א זמן רב קודם הדפסתם. ג. כתב רש"א בסוף ח"ה לפרק נגמר הדין שבמס' סנהדרין7: |
מכאן עד סוף הפרק לא רציתי להעלות על הספר מחידושי הלכות רק מחידושי אגדות מפני שלא למדתי אז בישיבה בהיותי ביריד לובלין.
|
|
ממשפט זה למדים אנו שבהיותו בישיבה כתב רש"א ח"ה וח"א ובהיותו ביריד כתב רק ח"א. מכיוון שאמרנו שח"ה וח"א נכתבו יחד, עלינו להבהיר שבכותבו את חידושיו חילק אותם רש"א לשני קבצים: קובץ הלכתי וקובץ אגדתי. וכמו שהוא כותב בהקדמתו לח"ה: |
וע"כ תהיתי על הראשונות שחלקתי חבור הזה לב' חלקים דהיינו חלק אחד מחידושי אגדות...אבל לי לא היה אפשר בחזרה לחברו שוב חבור אחד מפני הטורח.
|
|
היינו - כשכתב את חידושיו למסכת מסוימת כתב את ח"ה בקובץ אחד ואת ח"א בקובץ שני, וכשרצה להדפיסם היה עליו להעתיק את ח"א לכל דף במסכת סמוך לח"ה של אותו דף, ו"מפני הטורח" לא עשה זאת רש"א והדפיס ח"ה בנפרד וח"א בנפרד. אולם את אשר לא עשה רש"א עשו מדפיסי מיץ, כפי שמעידים מדפיסי ש"ס וילנא8: |
והנה קמו מדפיסי ק"ק מיץ לעשות רצון צדיק לחברם יחד על המסכתות שהדפיסו ושמו אותותם אותיות נפרדות שהציגו חידושי אגדות באותיות קטנות.
|
|
חלוקה זו שביצע רש"א בין ח"ה לח"א - מה טיבה? נעיין שוב בהקדמת ח"א: |
ותשועה היה לי לחבר פירוש על כל האגדות מחיבור עין יעקב וישראל ועוד רבים מהאגדות אשר השמיט בע"י ראיתי לפרש אותן לצרפן תוך האגדות.
|
|
הפרדת האגדה מההלכה נעשתה, על פי דברים אלה, ע"י ר' יעקב בן חביב (ובנו) קרוב למאה שנה קודם חיבור ח"א9. רש"א נעזר בחלוקה זו ואף הוסיף אגדות אשר השמיט בעל עין יעקב. עלינו לברר כעת שני דברים: א. מה היה הקריטריון על פיו קבע בעל ע"י מה להכניס לסיפרו כאגדה ומה לא? ב. עד כמה אכן השפיע חיבור ע"י על החיבור ח"א בחלוקה בין ההלכה לאגדה? א. עיון בהקדמתו הארוכה של ר"י בן חביב לספר עין יעקב מלמדנו שלושה דברים העשויים להועיל לנו למצוא מהו המפריד בין הלכה לאגדה בחיבורו. 1. בתחילת ההקדמה10 כותב ריב"ח: |
ראה הרי"ף ז"ל וגם הרא"ש ז"ל הבא בעקבותיו כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולסדר לפניהם שלחן ערוך בספר אחד מיוחד כל חלקי הדינים האמורים אשר סדר למודם אל ההמון ההכרח שיכתב בדרך הפשט תוכו כברו לא יתערב בתוכו החלק דרשניי.
|
|
ובהמשך11 הוא כותב: |
ואצווה לכתוב על ספר מיוחד כל המאמרים דרשניים הכתובים בשיתא סדרי משנה ותלמוד אשר רובם לא כתבם רבינו הגדול הרב רבי יצחק אלפסי ז"ל בחבורו הגדול רב הכמות והאיכות.
|
|
מקטעים אלה מוכח שלנגד עיני ריב"ח עמדו חיבוריהם ההלכתיים של הרי"ף והרא"ש, ומסתבר לומר שמבחירתם את חלקי ההלכה הושפע ריב"ח, ואת הקטעים אשר לא צירפו הם לחיבוריהם ההלכתיים, צירף הוא לחיבורו האגדתי, שכן מה שאינו הלכה - לרוב אגדה הוא. 2. עוד כתב שם12 ריב"ח: |
ראיתי בעיני אחר החילותי לסדר ולכתוב החבור הזה כי כבר קדמני חכם ספרדי אשר כתב על ספר מיוחד כל מדרשי התלמוד... וגם בכל זה לא מנעתי עצמי מלהשלים מלאכתי מלאכת שמים כי טובים השנים... ועוד הוספתי לכתוב בספר הזה עניינים רבים בלתי נכתבים בחבור החכם הנזכר כי אע"פ שאינם כתובים בדרך דרש מ"מ יש ללמוד מהם אמונות מיוחדות ומדות טובות והמחבר הנזכר לא שת לבו אליהם... וגם במסכתות אשר יש בהם תלמוד מצאתי לקט שכחה ופאה אשר השאיר במשנה ובגמרא במקומות רבים לעני ולאביון הבא ללקט אחריו, ואני בתומי שמתי עיני ולבי על כל מאמר קצר או ארוך אשר כפי מיעוט השגתי יש בו משום הערה כוללת אמונה ומידה טובה וכתבתיו בספר הזה.
|
|
הרי שלאחר שהחל ריב"ח בעבודתו נדפס ספר הגדות התלמוד13 והספר הגיע לידיו. ומסתבר שמרגע שהגיע לידיו עיין בו ונעזר בו על מנת לקבוע מה לכלול בע"י כאגדה ומה לא. באיזה שלב היה ריב"ח בעבודתו בעת שהגיע לידיו הספר ועד כמה השפיע הספר על עבודתו - לשאלות אלה אין בידינו לעת עתה תשובה. קטע זה אף מלמדנו שבע"י נכללו מדרשי מקראות המופיעים בתלמוד, ועניינים אשר יש ללמוד מהם "אמונות מיוחדות ומדות טובות". 3. ריב"ח כותב בהקדמתו14 שכל (ולעתים15 הוא כותב: רוב) הקטעים שאסף לסיפרו משתייכים לאחד משנים עשר יסודות: תורה, עבודה, גמ"ח, דין, אמת, שלום, תשובה, גן עדן - גיהנם, זיכרון דברים (המביאים נפש האדם לגן עדן ולגיהנם), כסא הכבוד, ביהמ"ק ושמו של משיח. נוטים אנו לומר שרשימה זו ערך ריב"ח לאחר שסיים את איסוף החומר הנכלל בסיפרו, אך למרות זאת י"ב יסודות אלה מבארים לנו בצורה ברורה למדי את כוונתו באומרו שהכניס לסיפרו עניינים כוללים "אמונות מיוחדות ומדות טובות". סיכום הדברים: חיבוריהם ההלכתיים של הרי"ף והרא"ש מצד אחד וספר הגדות התלמוד מצד שני, היו כנראה לנגד עיני ריב"ח כשחילק בין הלכות לאגדות וקבע מה להכליל בתוך סיפרו. בע"י הובאו מדרשי מקראות וכן ענייני מוסר ואמונה הנכללים באחד מ-י"ב היסודות המפורטים לעיל. ב. על מנת לדעת מה הייתה מידת ההשפעה של בעל ע"י בחלוקתו בין הלכה לאגדה על חלוקתו של רש"א, עלינו לבדוק עד כמה ישנה התאמה בין הקטעים המופיעים בע"י לבין האגדות המתפרשות ע"י רש"א בח"א. מתוך השוואה בין האגדות המופיעות בע"י למסכת מכות (דפוס ונציה ש"ז) לבין ח"א למסכת זו עולים הנתונים הבאים: 1. לרוב הקטעים המופיעים בע"י ישנה התייחסות בח"א. 2. שבעה קטעים מופיעים בע"י ולא מבוארים בח"א16. 3. ארבע סוגיות מתפרשות ע"י רש"א (בששה דיבורים מתחילים) ואינן מופיעות בע"י17. על פי מימצאים אלה מסיקים אנו שבדרך כלל קיבל רש"א את חלוקתו של בעל ע"י, אולם מצד אחד ישנן סוגיות שנחשבו בעיני רש"א כאגדות אע"פ שלא הובאו בספר ע"י, ומצד שני ישנן סוגיות שהובאו בע"י ולא נתפרשו ע"י רש"א - או משום שלא חשב שהן אגדות או משום שלא היה לו מה לחדש בהם. לדברי רש"א בהקדמתו לח"א - |
"ותשועה היה לי לחבר פירוש על כל האגדות מחיבור עין יעקב וישראל ועוד רבים מהאגדות אשר השמיט בע"י ראיתי לפרש אותן לצרפן תוך האגדות" -
|
|
יש אם כן להוסיף שישנן אגדות שהובאו בע"י והושמטו בח"א. נפנה כעת להשוואה בין ח"ה לח"א. תחילה נעיר שדרך הלימוד במזרח אירופה במאה ה- 16, תקופת רש"א ומקומו, הייתה מבוססת על הגבלת העיון במפרשים לרש"י ותוספות בלבד. תחום העיון היה גדור בגבולות הסוגיה ולא עברו גבולות אלה, העיון היה מקומי18. כך לגבי לימוד הסוגיות ההלכתיות של התלמוד, שהן היו הסוגיות הנלמדות בישיבות, אך הסוגיות הנושאות אופי אגדתי לא נלמדו כנראה בישיבות, ואם נלמדו - ודאי לא באותה המתכונת כמו הסוגיות ההלכתיות19. כתיבת ח"ה הייתה ספוגה בהשראה ובאווירה של הישיבה בה לימד רש"א, ושיטת הלימוד של הישיבה השפיעה על מבנה הספר ותכניו. רש"א לא כתב ח"ה כשהיה מחוץ לישיבה משום שאת ח"ה כתב תוך כדי משא ומתן ופלפול עם תלמידיו20, והם - בישיבה היו. רוב דברי רש"א בח"ה מוסבים על חידושי רש"י ובעלי התוספות21, החיבורים שתפסו מקום מרכזי בלימוד הישיבה. וכיון שעיקר חידושיו בח"ה מוסבים על דברי רש"י ובעלי התוספות ייחד להם רש"א ד"ה בפני עצמם. פלפול השוואתי בין סוגיות ודיון בדברי הפוסקים ובחידושי הראשונים כמעט ואינם מופיעים אצלו, משום שכך הייתה דרך הלימוד בישיבה באותה תקופה. לעומת זאת נתחברו ח"א בדרך שונה לגמרי. מאז ומתמיד לא הירבו לעסוק בחלק האגדתי של התלמוד, וכאשר בא רש"א לחבר חיבור על האגדות היה הדבר יוצא דופן, ואולי אף מנוגד למקובל. חידושיו לא באו כהמשך למו"מ שהיה בישיבה, כפי שהיה לגבי ח"ה, שכן בישיבה למדו רק את החלק ההלכתי. ומשום שהיה עיסוקו באגדות מנותק במידה מסוימת מהלימוד בישיבה יכול היה להמשיך בכתיבת ח"א אף כשהיה מחוץ לישיבה - ביריד בלובלין (כדלעיל). בח"א מיעט רש"א (יחסית לח"ה) בהתייחסות לרש"י ולבעלי התוספות, ודבריו מוסבים בעיקר על האגדה התלמודית22, וזאת משום שרש"י קיצר בפרשו את האגדות (יחסית לפירושיו להלכות)23 ובעלי התוספות כמעט שלא עסקו בענייני אגדה. משום כך בח"א הד"ה הוא תמיד קטע מן התלמוד, ואף כאשר דן רש"א בדברי רש"י ובעלי התוספות מביא הוא קטע מן התלמוד כד"ה ורק אח"כ אומר: "פרש"י..." או: "וכתבו התוספות..."24. לימוד האגדה מחוץ למסגרת הישיבה אפשר שהשפיע על רש"א ללמוד את האגדה, ובעקבות זאת לפרשה, בדרך שונה מלימוד ההלכה, שהיה מבוסס על עיון מקומי, דהיינו ללומדה מתוך עיון השוואתי ומתוך ניסיון ליצור הרמוניזציה בין דברי חז"ל במקומות השונים25. זיקת חידושי אגדות לעין יעקב בתחילה יש להעיר שע"י (למס' מכות) מורכב משני חלקים: חלק אחד הוא קטעים שנלקחו מהתלמוד, וחלק שני הוא 'פירוש' (= 'הכותב') אשר בחלקו מבוסס על פירוש רש"י ובחלקו הוא ליקוט משל מפרשים שונים לאגדות. מה ניתן ללמוד מח"א למכות על זיקתו של רש"א לע"י? ע"י מוזכר בח"א שלוש פעמים: פעם אחת מציין רש"א שעל מנת להבין את דברי רש"י כראוי יש לעיין בפירוש כפי שהוא מובא בעין יעקב26. ופעם מעיר רש"א שהנוסח שבתלמוד שלפנינו אינו הנוסח המופיע בע"י27. ופעם מבאר רש"א קטע על פי ע"י28. פרט למקומות אלה ישנם עוד שני מקומות בהם קרוב לודאי שרומז רש"א לע"י: א. "...והרמ"ה הרגיש בזה וכתב29..." - דברי רמ"ה המצוטטים בח"א מובאים בפירוש שבע"י בשם רמ"ה בלשון זהה כמעט ללשון רש"א, ומכיוון שחידושי רמ"ה למסכת מכות לא נדפסו מעולם30, קרוב לודאי שהעתיקם רש"א מע"י. אגב, בדפוסים מאוחרים של ח"א נוסף: "והרמ"ה (בע"י) הרגיש...". ב. "...עיין בזה במפרשים ואענה גם אני חלקי31..." - יתכן שבאומרו "מפרשים" התכוון רש"א לרמ"ה המובא בע"י אשר פירש קטע זה. סיכום הדברים: לנגד עיני רש"א בכותבו את ח"א עמד ספר ע"י, והוא השתמש בו הן על מנת לבדוק נוסחאות התלמוד ונוסחאות רש"י והן על מנת לפרש את האגדות. תכונות הפירוש וייחודו א. רש"א בח"א מניח שהקורא את סיפרו כבר עיין באגדה בתלמוד ובביאורי רש"י ובעלי התוספות לאותה האגדה. שתי ראיות לדבר. ראשית: בהקדמתו לח"א הוא כותב: |
וכתבתי בכל אגדה ואגדה מראה מקום בתלמוד באיזו דף היא כדי שיהא למעיין מבוא בנקל למצוא האגדה עם פירוש רש"י שעליה ודברי התוספות שם.
|
|
דברים אלה נכתבו על מנת שהלומד יעיין תחילה בגפ"ת ורק אח"כ יקרא את ח"א. וראיה נוספת: אין רש"א מצטט את כל הקטע עליו הוא דן, אלא רק את תחילתו. ברורה מכאן כוונתו, שהקורא יעיין במקורות עצמם קודם שיפנה לחידושיו32. הנחתו זו של רש"א גורמת לכך שאת פירושו קשה להבין, אם אין מעיינים תחילה בסוגיה ובמפרשיה; אין הדבר כן אצל פרשנים אחרים (כמהר"ל לדוגמא), אשר חידושי האגדות שלהם ניתנים להבנה, אף כשאין מבינים את מהלך הסוגיה על בוריה. ב. רש"א כתב בהקדמתו לח"ה: |
אמרתי לי במופלא ממך בל תדרוש ואין לך עסק בנסתרות במה שהורשית התבונן ונתתי לבי לתור בפשטי הדברים בהלכות גם באגדות על פי קבלתי מרבותי... איזה דרך ישכון אור הפשוטו של כל דבר... גם האגדות הזרות לפי פשוטן ורחוקות לפום ריהטא מן השכל לא נתתי לבי לבאר בהם רזים ורמזים בחכמות וסודות נסתרים כי לא נסיתי בהם... אך ראיתי שהדברים לא יצאו מפשוטן רק שאמרו זה בדרך משל ומליצה הקרבים לפי פשוטו של דבר...
|
|
הרי לנו עדות רש"א שמגמת חיבורו לבאר אגדות על דרך הפשט וההגיון הישר. ביטוי נוסף למגמה זו ניתן למצוא בכך שיותר מכל מזכיר רש"א בח"א את פרשני הפשט - רש"י ובעלי התוספות. בח"א למכות מזכיר הוא את פירושי רש"י למסכת (או את המיוחסים לו33) אחת עשרה פעמים34, את פירושי רש"י למסכתות אחרות שש פעמים35, את פירושיו למקרא שמונה פעמים36 ואת פירושי בעלי התוספות שלוש פעמים37. בהזכרות רש"א את רש"י יש שהוא מבארו38 או מביא פירוש נוסף על פירוש רש"י39, ויש שהוא דוחה את פירוש רש"י ומביא פירוש אחר40, ובעיקר: מבאר הוא במקום שרש"י לא ביאר על מנת למלא את החלל שנוצר41. מכאן שרש"א ראה עצמו במידה מסוימת ממשייך את השיטה הפרשנית שהחלו בה רש"י ובעלי התוספות בפרשנות האגדות. וכשפירשו רש"י ובעלי התוספות ובעקבותיהם רש"א את האגדות - בדרך הפשט פירשום, שלא כפרשנים מסוימים42 שפירשו אגדות על דרך הקבלה, או כאחרים43 שפירשוה על דרך הפילוסופיה או מתוך מגמה כלשהי. ג. בדרך כלל רש"א מבאר את האגדה על דרך הפשט, אך כשהאגדה תמוהה וקשה להבינה כפשוטה נוטה הוא מדרך זו, ומבאר אותה "בדרך משל ומליצה"44. הרי שתי דוגמאות. 1. מובא בפסחים (מט ע"ב): "אמר ר' אלעזר עם הארץ מותר לנחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת". וכתב רש"א: |
"לכאורה הוא רחוק מן השכל דאפילו בעלי חיים המזיקין אינו רשאי להורגן בשבת ויום הכיפורים... ונראה דנקט מותר לנוחרו כו' ולא קאמר מותר להורגו כו' שכוונו בזה שהנחירה והשחיטה הוא רמז לנטילת דם במקום בית השחיטה ורצונו לומר שמותר לביישו וליטול דמו כדאמרינן אזל סומקא ואתי חיורא... אבל בתוספות הבינו הדברים כפשטן".
|
|
דברי ר' אלעזר על פי מובנם הפשטני נראים מתמיהים וחמורים, ולכן רש"א, בניגוד לרש"י ובעלי התוספות, מעדנם ומרככם: אין הכוונה לנחירה ממש אלא לביוש ולגרימת חרפה. 2. במסכת ר"ה (כב ע"ב) מובאת ברייתא: |
"...אמרו לו [לעד] אמור כיצד ראית את הלבנה אמר להם עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רבוץ בין ב' סלעים ראשו דומה לעגל אזניו דומין לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין ירכותיו והצצתי בו ונרתעתי ונפלתי לאחוריי...".
|
|
כותב רש"א: |
"אינו נראה שיהיו כל דבריו של עד זה דרך היתול בלי כוונת מה וכבר כתב בעל העקידה בזה שער ס"ז ואענה חלקי גם אני...".
|
|
רש"א מבאר שהעד רמז בדבריו לחלקים השונים של העם: הראש הוא ר' שמעון, האוזניים הם התלמידים, הקרניים הם הנשיאים והזנב הם שאר העם. רש"א מסביר את הקשר בין הדברים. אף כאן אין רש"י ובעלי התוספות מתעכבים כלל לתת טעם לפרטי האגדה, ואילו רש"א הרגיש צורך למצוא משמעות לכל אחד מדברי אותו העד45. ד. רש"א המשיך במידה מסוימת את שיטתו של רש"י, אך בניגוד לרש"י, המפרש את האגדה פירוש מקומי, רש"א (כבעלי התוספות46) נכנס לעתים לעיון השוואתי או מפרש אגדה על יסוד אגדה אחרת. וכלשונו לגבי ח"א בהקדמה לח"ה: "באתי רק לפרש... דברים הסותרים... ממאמר למאמר". תכונה זו מבוססת כנראה על ההנחה שכל אגדות התלמוד - חטיבה אורגאנית אחת הן, ומשום כך חלקי החטיבה יכולים להאיר ולבאר זה את זה47. הפניות רש"א לחידושיו במקומות אחרים |
וגם עוד מפני הקיצור אמרתי כל דרש או מאמר הנאמר בתלמוד בכמה מקומות לא פרשתי אותו רק באחד המקומות כפי העניין ובשאר מקומות כתבתי מראה מקום על מקום הפירוש, וכן כמה דברים באגדות הנוגעים גם בהלכות ושם מקומו שכבר כתבתיו שם ראיתי לכתוב ג"כ בחידושי אגדות מראה מקום למצוא אותו בחידושי הלכות.
|
|
מהקדמה זו למדים אנו שני דברים: א. עניין המוזכר מספר פעמים יבואר פעם אחת בח"א ובשאר המקומות יצוין לעיין בו. ב. עניין הנוגע לאגדה ולהלכה יופיע בח"ה, ובח"א יצוין לעיין בו. בח"א למכות מפנה רש"א את הלומד חמש פעמים לחידושיו במקומות אחרים. פעם אחת מפנה הוא לח"ה48: "מה שיש לדקדק בזה עיין בחידושי הלכות". המדובר הוא באגדה הנוגעת אף להלכה ומשום כך מובן מדוע קבע רש"א חידושיו לאגדה זו בח"ה. שלוש פעמים מפנה רש"א לח"א במקומות אחרים - פעם אחת הוא כותב: "מבואר באורך במסכת סוכה פ' לולב וערבה ע"ש"49. ופעמיים הוא מציין את חידושיו במפורש50. ופעם אחת הוא כותב באופן כללי: "והוא על פי מה שכתבנו בכמה מקומות..."51. הפניות רש"א לחידושיו במקומות אחרים יכולות לסייע בפתרון שאלת סדר כתיבת חידושיו למסכתות. שכן, אם נניח שרש"א ביאר אגדה במקום הראשון שנתקל בה הרי שע"י הפניותיו השונות נוכל לדעת מה היה סדר כתיבת החידושים שלו למסכתות השונות. אולם הדבר צריך בדיקה של כל הפניותיו בח"א, ועיוננו המצומצם אינו מספיק לכך. יחס רש"א לנוסח ברם, בח"ה מופיעים לא רק תיקוני גירסה לחלק ההלכתי של המסכת הנידונה, אלא אף לחלק האגדתי: בח"ה למכות מתקן רש"א בחמישה מקומות55 נוסח המופיע בחלק האגדתי של המסכת. אולי ניתן להסביר את הדבר בכך שאת הגהותיו, היינו תיקוני הנוסח, לתלמוד, הן לחלק ההלכתי והן לחלק האגדתי, רשם רש"א בצידי הגליון56. וכשהדפיס לראשונה את ח"ה העתיק אליו גם את הגהותיו לחלק האגדתי, כדי שללומד, שעדיין אין בידיו חידושי האגדה (שנדפסו רק שנים לאחר מכן), יהיו לפחות הגהות הנוסח. ההגהות הרבות המצויות אצל רש"א (בח"ה) נבעו מתפיסתו שלנוסח הדפוס שלפניו חדרו שיבושים רבים, בטעות סופרים או שלא בטעות, וכלשונו בהקדמה לח"א: |
בדפוסים חדשים נמצאו כמה הגהות בגפ"ת בחוסר ובגרעון שאין להם עיקר ושורש אבל הם טעות גמור למעיין בהם כל הצורך ונוסחאות הישנות ישרות הם בלי הגה"ה.
|
|
רש"א ומדרשי פסוקים |
גם באגדות בדברים הנדרשים בתוך המקראות לא באתי רק לפרש מאין יצא להם הדרוש ההוא מתוך משמעות הכתוב הבא לפי ענינו.
|
|
הרי שתי דוגמאות. |
1. "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים - אמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל" (שבת קנו ע"א).
|
|
וכותב רש"א: |
"דלפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים, כפרש"י בחומש, קשה, כיון דבמחזה ראה הכוכבים לא הוה אצטריך למכתב שהוציא אותו החוצה להראותו הכוכבים, דבמחזה באהלו נמי יכול להראותו. ועל כן דרשו שהוציאו מחוץ לאצטגנינות שלו, שנסתכל שאינו ראוי להוליד בן".
|
|
לדעת רש"א הקושי שעמד לפני הדרשן הוא: מה פשר הוצאת אברהם מהאהל, והרי מדובר במחזה? ותשובת הדרשן היא שאין הכוונה להוצאה פיזית, אלא לנטישת האמונה באצטגנינות. |
2. "מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא" (סנהדרין קח ע"א).
|
|
וכותב רש"א: |
"דאין לפרש כאן דאשמועינן קרא באיזו מיתה מתו, דהיינו במגפה, דאם כן הוי ליה למסמך במגפה למיתה, וימותו במגפה האנשים מוציאי דבת גו', ומדכתיב במגפה בסוף המקרא אית לן לפרושי דמילתא אחריתי היא, למיתת עולם הבא".
|
|
רש"א מבאר שהדרשה מבוססת על מיקומה של המלה "במגפה". רש"א אף נוהג לבאר את שאר חלקי הפסוק או הפרשה הנדרשים, אלה שאינם נזכרים בדברי הדרשן, מתוך כוונה להתאימם לביאור הדרשן בחלק הנדרש. הרי שתי דוגמאות. 1. אומר החכם (קהלת ג יא): |
"את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה הא-להים מראש ועד סוף".
|
|
על החלק הראשון של הפסוק נאמר: |
"אמר רב מאי דכתיב את הכל עשה יפה בעתו מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו" (ברכות מג ע"ב).
|
|
וכותב רש"א: |
"רצונו לומר "בעתו" בעת הגזירה שנגזר עליו מה יהיה מעשהו, נגזר לו שיפה לו אומנתו, פירוש גם שהיא בזויה ושפלה. כדאמרינן סוף פ"ד דקידושין (פב:) אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסקי כו'. ומסיים בהאי קרא גם את העולם נתן בלבם וגו', שנתן בלב כל אומן ואומן שאומנתו יפה לו, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה וגו' דהיינו מעשה ואומנות אחרת, כי אשר עשה האל-הים, שיעמוד באומנתו מראש עד סוף".
|
|
2. בפסוק נאמר (במדבר כד ז): "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים". ומובא בתלמוד על הרישא של הפסוק: "שלחו מתם... הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו" (נדרים פא ע"א). וכותב רש"א: |
"בפרק חלק דרשוהו לעניין מלוכה וכתרגום אונקלוס, אבל הכא דרשוהו לעניין תורה שנקראת מים כמו שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ופירושו יזל מים, שהיא התורה, מן הדלים, שיהיה זרעם של הדלים במים רבים, דהיינו תלמידי חכמים".
|
|
הדפסת חידושי אגדות ותפוצתו סוף דבר |
הערות: 1. עיין ברשימת החיבורים על המהרש"א שערך ח"א ליפשיץ במבואו לספר חידושי אגדות מהרש"א על תורה נביאים וכתובים, ירושלים תשמ"ח, ח"א, עמ' 38-36. 2. עיין בדברי ר' יונה לנדסופר, ר' אברהם מסוכטשוב בעל 'אגלי טל', והחזון אי"ש, המובאים בפתיחה לספר מהרש"א הארוך על מסכת ב"מ שנכתב ע"י י"ז מאיער, נוא-יארק תשכ"ה, וכהסכמת ר' פנחס עפשטיין שם. וראה: ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, ירושלים - תל אביב תשל"ח, עמ' רצז-רצח. 3. כגון: ש' ראבין, 'תולדות הגאון המהרש"א זצ"ל', הנשר, 25 (סיוון תרכ"ד), עמ' 100-97; ש"א הורודצקי, לקורות הרבנות, וארשא תרע"א, עמ' 190-183; ר"ר מרגליות, תולדות אדם, לעמבערג תרע"ב; M. Auerbach, 'R. Schemuel Elieser ben R. Jehuda, gen.Edels מהרש"א' , NACHLATH ZWI, 2 (1931-1932), pp. 24-32 ר"ש גליקסברג, הדרשה בישראל, ירושלים ת"ש, עמ' רסד-רעא; ד' בורשטיין, 'הקבלה והפילוסופיה הדתית בחידושי אגדות מהרש"א ז"ל', סיני, מא (תשי"ז), עמ' קעב-קפג; א' משי זהב, תולדות המהרש"א, ירושלים תשל"ג; ח"א ליפשיץ, לעיל הע' 1, עמ' 34-13. 4. ח"ר רבינוביץ, 'המהרש"א וחידושיו באגדה', סיני, נח (תשרי-חשון תשכ"ו), עמ' עד-פד; י' אלבוים, פתיחות והסתגרות, ירושלים תש"ן, עמ' 143-135. וראה גם אצל י' פרנקל, דרכי האגדה והמדרש, גבעתיים 1991, עמ' 530. 5. נדפסה לראשונה כהקדמה לח"ה שנדפסו בלובלין שע"ב. במאמר זה אנו ניזקקים רבות להקדמות רש"א לח"ה ולח"א, שכן לענ"ד הקדמות אלה מציגות במדויק את דרכי פירושו. וככלל ניתן לומר, שהקדמותיהם של מחברים בדורות קדומים חשובות ומועילות להבנת מגמת הספר, אופיו ותכונותיו. 6. נדפסה לראשונה כהקדמה לח"א שנדפסו בלובלין שצ"א. 7. מב ע"ב, לאחר ח"ה לתוד"ה "משה"; וכן שבת עה ע"ב, לאחר ח"ה לרש"י ד"ה "משום": "מכאן עד סוף הפרק לא ראיתי להעלות על ספר מחדושי הלכות מפני שלא למדתי אז בישיבה בהיותי ביריד לובלין", אך שם לא מזכיר רש"א ח"א שכן מדף ע"ה ע"ב ועד סוף הפרק אין כלל אגדות. 8. בהערה המצורפת להקדמות רש"א לחידושיו, דפוס וילנא תר"מ-תרמ"ו. 9. עין יעקב לסדרים זרעים מועד נדפס לראשונה בשאלוניקי בשנת רע"ו (כן הוא בהקדמת מדפיסי ע"י וילנא תרמ"ג, וח"ד פרידברג בבית עקד ספרים כותב: רע"ה) ע"י ריב"ח, וליתר הסדרים נדפס ע"י בנו, ר' לוי, שם בשנת רפ"ה. 10. בקטע המתחיל במלים: "והייתה כונת רב אשי". 11. בקטע המתחיל במלים: "כלל העולה". 12. בקטע המתחיל במלים "והייתה כונת רב אשי" ובקטע שלאחריו. 13. מתוך תיאורו של ריב"ח עולה מעל לכל ספק שהמדובר בספר הגדות התלמוד שנתחבר ע"י חכם ספרדי שלא נודע שמו ונדפס בקושטנטינה בשנת רע"א. על הספר ראה ע"צ מלמד, מדרשי ההלכה של התנאים בתלמוד הבבלי, ירושלים תש"ג, עמ' 78-71. 14. בקטע המתחיל במלים "ועדין לא יצאתי". 15. שם, ובקטע המתחיל במלים: "כלל העולה". 16. הקטעים הם (לפי דפוס ונציה ש"ז): ב ע"ב ד"ה "אמר עולא...אין לוקין עליו", ג ע"ב ד"ה "אמר ליה שמואל... דאמר מר שלשים יום בשנה חשובים שנה", ה ע"ב ד-ה "תניא אמר יהודה... הרגתי עד זומם", שם ד"ה "על פי שנים... לעושה מצווה כעושה מצוה", ז ע"א ד"ה "סנהדרין ההורגת... שופכי דמים בישראל", טז ע"ב ד-ה "אמר רב אחאי... אל תשקצו את נפשותיכם", כג ע"א ד"ה "אמר רב ששת... כי ישבו אחים יחדו וגו'". 17. י ע"ב ד"ה "מפני מה", יא ע"א ד"ה "דכל דיבור", שם ד"ה "אין נדברו", שם ד"ה "ויכתוב יהושע", כב ע"ב ד"ה "מה המכות", שם ד"ה "וחותם". 18. ראה ח"ז דימיטרובסקי, 'על דרך הפלפול', בתוך: ספר היובל לכבוד שלום בארון, ירושלים תשל"ה, ח"ע, עמ' קיז ובהע' 25, ועמ' קכז ובהע' 81. 19. על מיעוט העיסוק באגדה בתקופת הראשונים עיין כ' הורוביץ, 'על פירוש האגדות של הרשב"א - בין קבלה לפילוסופיה', דעת, 18 (תשמ"ז), עמ' 15 ובהערה שם; הקדמת הראי"ה קוק לסיפרו עין איה, ירושלים תשמ"ז, ח"א, עמ' יח ואילך; רבינוביץ, לעיל הערה 4, עמ' עד. ועל כך שהייתה קיימת תופעה של זלזול וחוסר עיון והעמקה בדברי אגדה העיד רש"א (בהקדמה לח"א): "אבל רבים מהלומדים באגדות אינן מדקדקים בכל זה בדברי חז"ל ואינן מבקשים לידע כל העניין על אמיתתו רק להשמיע ברבים קולו כקול הסירים תחת הסיר", ועיין עוד בהקדמת המהר"ל מפראג לבאר הגולה, ירושלים תשל"ב, עמ' יא, ובבאר החמישי שם. וכן ראה: ר"מ צוריאל, 'הלכה או אגדה', המעין, יח א (תשל"ח), עמ' 25-17; שם, יח ב, עמ' 53-40. 20. עיין דימיטרובסקי, עמ' קכז הע' 81. וכן בהקדמת רש"א לח"ה כתב: "ואף גם בזאת היו עמי תמיד בישיבה חברים המקשיבים ומסכימים על זה לילך בכל השמועות איזה דרך ישכון אור הפשוטו של כל דבר". 21. בח"ה למכות, לדוגמה, ישנם 35 ד"ה העוסקים בגמרא (33 מהם עוסקים בתיקון גירסאות בלבד), 34 ד"ה העוסקים בדברי רש"י ו- 134 ד"ה העוסקים בדברי תוספות. 22. בח"א למכות מוזכר פירוש רש"י למסכת 11 פעמים בלבד ובעלי התוספות למסכת מוזכרים פעמיים בלבד. 23. לצורך השוואה עיין, למשל, בכמות דבריו של רש"י לדף י במסכת מכות לעומת דבריו לדף טו שם, שבראשון שתוכנו אגדה - דברי התלמוד רבים ודברי רש"י מועטים, ובשני שתוכנו הלכה - דברי התלמוד מועטים ודברי רש"י מרובים. 24. כגון לגבי רש"י בח"א למכות יא ע"ב ד"ה "מאי". ולגבי תוספות שם ט ע"א ד"ה "התם". וכך הוא ברוב רובם של הד"ה. אך ישנם חריגים, ראה למשל ח"א לע"ז סוף ב ע"ב. 25. וכבר העיר על כך דימיטרובסקי (עמ' קיח הע' 30, וראה גם שם, הערות 78-79): "בפירושי הגדה נזקקים גם בעלי הפלפול המקומי לדרך הדרשה. הבדל זה בולט בין חידושי ההלכה של מהרש"א לבין חי' האגדה. שלו, שהם מבוססים בעיקרם על הבאות ממקומות אחרים ועל העיון ההשוואתי". אלא שלענ"ד יש בטענה אחרונה זו מן ההפרזה. על ההבדל בין ח"ה לח"א בעניין הנוסח ראה בדברינו להלן. 26. כג ע"ב ד"ה "ממני יצאו". על נוסח רש"י המובא בע"י עיין ח מלחי, 'על נוסח פירוש רש"י למסכת ברכות שבספר "עין יעקב"', סיני, צח (תשמ"ו), עמ' מט-נו. 27. כד ע"א ד"ה "מי כתוב", וראה אלבוים, עמ' 138 הע' 170. 28. כד ע"א ד"ה "וכבר היה", ולא מצאתי בע"י היכן מפורש "שאין זה קול המונה ממש". 29. כג ע"א ד"ה "תרי"ג". 30. על חידושי רס"ה למס' מכות עיין י' תא שמע, 'יצירתו הספרותית של ר' מאיר הלוי אבולעפיה', קרית ספר, מג (תשכ"ח), בעיקר עמ' 576. ועל חידושיו לאגדות עיין B. Septimus, Hispano-Jewish Culture in Transition, Cambridge MA 1982, pp. 78-85. 31. י ע"ב ד"ה "בדרך". 32. ועיין גם בהקדמתי לח"ה שכתב לגבי ח"ה וח"א: "גם מאהבת הקיצור התחלתי בכל עניין ראשית הדברים וסיימתי אותו במלת כו' ותעיין היטב בתלמוד בהלכות בכל הצורך עם הפירושים באותה השמועה שאתה עומד בה ואז תבוא אל המכוון ממנו". 33. פירוש רש"י הינו עד תחילת דף יט ע"ב, ומשם ועד אמצע דף כד ע"א הפירוש של ריב"ן, ומשם ואילך הפירוש מיוחס לרגמ"ה, ורש"א ייחס את כל הפירושים לרש"י. 34. י ע"א ד"ה "מ"ד אז", ד"ה "ומי" (פעמיים), ד"ה "ולא עוד אלא שחוטאין", יא ע"ב ד"ה "מאי", יב ע"א ד"ה "ג'", כג ע"א ד"ה "נפשו", שם ע"ב ד"ה "ושאלת", ד"ה "ממני", ד"ה "תרי"ג", כד ע"א ד"ה "וישכון". 35. י ע"א ד"ה "ולא עוד אלא שחוטאין", יא ע"א ד"ה "אין", שם ע"ב ד"ה "ומ"ש לא ידע", כב ע"ב ד"ה "כמה", כד ע"א ד"ה "נבזה", שם ע"ב ד"ה "לכך". 36. יא ע"א ד"ה "דכל" (פעמיים), ד"ה "דקא"ל עלי", שם ע"ב ד"ה "מאי", יב ע"א ד"ה "ג'", כג ע"ב ד"ה "ישראל", ד"ה "אלא גמרא", ד"ה "הולך תמים". 37. ט ע"א ד"ה "התם", י ע"ב ד"ה "א'", כג ע"א ד"ה "נפשו" (תוספות בסנהדרין). 38. י ע"א ד"ה "ומי", יא ע"ב ד"ה "מאי", כג ע"ב ד"ה "תרי"ג". 39. כג ע"א ד"ה "נפשו", שם ע"ב ד"ה "ושאלת", כד ע"א ד"ה "וישכון". 40. י ע"א ד"ה "מ"ד אז". 41. כגון כב ע"ב ד"ה "מה", ד"ה "וחותם", כג ע"א ד"ה "כל המבזה". 42. כגון ר' עזרא ור' עזריאל מגירונה במאה ה-י"ג, ראה י' תשבי, 'אגדה וקבלה בפירושי האגדות של ר' עזרא ור' עזריאל מגירונה', בתוך: מנחה ליהודה, ירושלים תש"י, עמ' 174-170. ליחס רש"א לפרשנות האגדה על דרך הקבלה ראה אלבוים, עמ' 140-136. 43. כגון ר' ידעיה הפניני, ראה י' טברסקי, 'ר' ידעיה הפניני ופירושו לאגדה', בתוך: Studies in Jewish Religious and Intellectual History Presented to A. Altmann, Alabama 1979 ח"ע, עמ' עג; על מהר"ל מפראג ראה א"פ קליינברגר, המחשבה הפדגוגית של המהר"ל מפראג, ירושלים תשכ"ב, עמ' 13; ועל חכמי ראשית המאה ה-י"ד ראה ד' שורץ, 'פרשנות האגדה של ר' שם טוב אבן שפרוט', עלי ספר, ט"ז (תש"ן), עמ' 68-59. על התנגדות רש"א לדרך הדרוש ראה אלבוים, עמ' 136-137. 44. ויש שאף רש"א מפרש על פי הקבלה, ראה לקט מדבריו אצל בורשטיין, לעיל הע' 3, ואצל אלבוים, לעיל הע' 42. 45. ראה גם ח"א לברכות ג ע"א ד"ה "משמרה": "גם כי בודאי הדברים כמשמען וכפשטן יש לנו לתת טעם בסימנים הללו", ולמגילה ז ע"ב ד"ה "קם": "דבר תמוה הוא לפרשו כפשטיה ונראה...", ועוד בהרבה מקומות. 46. ראה אצל פרנקל, עמ' 523-516, הבחנה בין פרשנות האגדה של רש"י לבעלי התוספות. 47. וראה: אלבוים, עמ' 140-137. 48. ט ע"ב ד"ה "אמי אביי", ועיין עוד בח"א י ע"ב ד"ה "א' הרג שוגג" שציין שוב: "ולעיל כתבנו בחדושי הלכות...", ובשני המקומות לאותו מקור בח"ה התכוון. 49. יא ע"א ד"ה "שבשעה", והכוונה כנראה לח"א לסוכה נ"ג ע"א. 50. כד ע"א ד"ה "כספו": "מבואר בפרק הריבית בחידושי ע"ש". וכן שם ד"ה "ועוצם": "והכי מוקמינן לה בפרק חזקת הבתים דמבעי ליה למינס נפשיה וע"ש בחדושינו". 51. י ע"ב ד"ה "בדרך". 52. ט ע"ב ד"ה "וממך", יב ע"א ד"ה "ג"', כב ע"ב ד"ה "וחותם", כג ע"א ד"ה "כל המספר", כד ע"א ד"ה "מי". 53. יא ע"ב ד"ה "מאי", וד"ה "ומ"ש לא ידע". 54. י ע"א ד"ה "ולא עוד אלא שחוטאין". 55. ט ע"ב תוד"ה "בגלעד", יא ע"ב תוד"ה "מי גרם", כד ע"א ד"ה "משמוע", שם ברש"י ד"ה "והעמידן", שם ד"ה "בא". וראה בח"ה לנדרים מ ע"א ד"ה "לא לסעור", שם מגיה רש"א נוסח התלמוד, כשבח"א ד"ה "לא ליסעור" הוא מבאר את האגדה על יסוד הגהתו בח"ה. וראה גם במגילה יד ע"א, שבח"ה ד"ה "מתקיף" מגיה רש"א קטע השייך לחלק האגדתי, וכן שם כח ע"א, ח"ה ד"ה "גמרא", וכעוד הרבה מקומות. 56. ובדבריו בהקדמה לח"א על דוד ההגהה: "וגם אם יהיה נראה לו הגה"ה ברורה יניח נוסחא הישנה במקומה ויעמיד הגה"ה מן הצד בגליון". 57. לאחרונה נאספו ביאוריו ע"י ח"א ליפשיץ, ראה לעיל, הע' 1. כן יצא לאור מפתח לפסוקי התנ"ך המובאים בח"א, ראה א' בנדא, קובץ מפתחות ירושלים תשמ"ד, פרק ג. 58. דברים דומים כתב בהקדמה לח"א. |
