לסדר ההושענות בסוכות - "אני והו הושיעה נא!"
מאת: ד"ר יעקב רוטשילד
מתוך: מחניים ל"ו, תשי"ט
הוד מיוחד נודע לתפילת חג הסוכות על ידי ההושענות בהן מקיפין החזן והקהל אחרי ההלל (בחוץ לארץ לפי מנהג אשכנז: אחרי תפילת מוסף) את הבימה עליה מונח ספר התורה ואלו ההקפות בהושענא רבה - שמקיפים שבע פעמים, מקורן הוא בעבודת בית המקדש. במשנה מוזכרת רק הקפה בערבה.
בכל יום מקיפים את המזבח פעם אחת... ואותו היום (הושענא רבא) שבע פעמים (סוכות ד' ה') אך במדרש (תהילים כו ו') אנו מוצאים :
"בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ובמה היו מקיפין אותו? בלולב והדס וערבה בימין ואתרוג בשמאל".אחרי החורבן באה ההקפה מסביב לספר התורה במקומה של הקפת המזבח. הנוהג קבל את שמו מן המלה "הושע נא" שנשאה ושנשאת עד היום בפי המקיפים בזמן ההקפות. אמנם המשנה שהבאנו מספרת שהיו אומרים בשעת ההקפה:
"אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא; ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא",אך בתקופת הגאונים בה זכה המנהג להרחבה ולהעמקה. אנו מוצאים כבר את הבקשה "הושע-נא" . וכך ענה סעדיה גאון על השאלה: איך חוזרין (=מקיפין) בהושענא? -
"כך היה מנהג נשיאים וגאונים ואבות בית דין, שמוציאים לולב וקודם כך אומר שליח צבור הושענא ועונין צבור אחריו, אומר ש"ץ הושיעה ורחם עלינו ה' אלקינו למען שמך הגדול והגבור והנורא שיתגדל ויתקדש בעולם ככתוב על ידי חוזך והתגדלתי והתקדשתי ונועדתי לעיני עמים רבים וידעו כי אני ה' (סדור ר' עמרם גאון נ"א).
בתקופת הגאונים היה מנהג להקיף את הר הזיתים בהושענא-רבא שבע פעמים.
מקור הפיוטים שחוברו בשביל הקפות אלה הוא - כמו זה של הפיוט בכלל - ארץ ישראל, ואם כי הפיוט הספרדי היותר מאוחר עומד בדרך כלל על רמה ספרותית יותר גבוהה, הרי דווקא בסדר ההושענות לסוכות שרדו במנהג אשכנז עד היום כמה מפניני הפיוט הארצישראלי הקדום המצטיינות בפשטותן ובלבביותן והמדברות אל לבנו עד היום באופן בלתי אמצעי.
לא נרחיב היום את הדבור על כך שכמה מפיוטי ההושענות מעידים על כך שבתקופת הגאונים חי ופעל בארץ ישראל עוד ישוב יהודי שעסק בחקלאות ואשר לבקשה על ברכת המים - הגשם - עליהם נידון העולם בחג הסוכות הייתה משמעות מוחשית וקרובה ביותר. רק היום באשר חזרנו לקשר זה עם הארץ בו כל אחד מאתנו - גם מי שאינו עוסק בחקלאות - חש את תלותו בברכת השמים מעל, מתחדשת ומתרעננת הבנתנו את הפיוטים האלה:
"אדמה מארר,אך לא על כך רצינו לייחד את הדבור בשורות אלה. מאז תקופת המשנה חוזרת בהושענות הקריאה: "אני והו הושיעה נא" לפי גירסת הירושלמי יש לקרוא "אני והוא.."
בהמה ממשכלת,
גרן מגזם... זית מנשל...
חטה מחגב...
כרם מתולעת...
עדרים מדלות,
פירות משדפון...
קציר מקללה...
שבלת מצנמון הושענא
תבואה מחסיל הושענא!"
מרובים הפירושים לקריאה זו. רש"י (סוכה מ"ה עא) רואה בשתי המילים רמזים לשם ה' הגדול בן שבעים ושתים האותיות היוצא מן הפסוקים שמות פרק י"ד פסוק י"ט-כ"א.
התוספות מביאים טעם אחר:
"משום דדרשינן באיכה רבתי קרא דכתיב ביחזקאל "ואני בתוך הגולה"לפי פירוש זה אשר גם רב האי גאון מביאו, הרי פירוש הבקשה הושע לי ולעצמך כביכול.
וקרא דכתיב בירמיהו "והוא אסור בזיקים"
כביכול הוא בעצמו והיינו הושענא שיושיע לעצמו".
מתבטא כאן, אפוא, הרעיון, אשר פי אדם כמעט אינו יכול לבטאו בשפת הפרוזה המושגית, שקרבת ה' אל עמו ואהבתו לכנסת ישראל היא כה גדולה, שעם גלות ישראל מארצו ועם פזורו לבין העמים, שהם בעצם עונש שהוטל עליו מאת ה', גם ה' גולה אתם, גם הוא נמצא מרוחק - כביכול ממקומו - גם הוא סובל אתם.
עמו אנכי בצרה - אִתּו אני סובל
אני - ה' - בתוך הגולה
והוא אסור בזיקים - ה' בעצמו ובכבודו.
מתבטא כאן הרעיון הכביר ועטוף המסתורין של גלות השכינה; בזמן שישראל בגלות גם כבודו של ה' אינו שלם ואינו מלא.
הפירוש הזה של בקשתנו: הושע לנו אך גם לעצמך מתוך גלותנו המרה - שבה את לבו של המחבר אותו הפיוט שאנו אומרים לפי - מנהג אשכנז - כל יום ואף בהושענא רבא אחרי ההקפות:
"כהושעת אלים בלוד עמך"
הפיוט הוא, אפוא, פרפרזה על הרעיון של גלות השכינה וגאולתה:
כהושעת אלים (ישראל, ע"ש ישעיהו ס"א, ג: אילי צדק) בלוד עִמָּךְ (אתה בעצמך היית בשעבוד) בצאתך לישע עמך,
כן הושע נא.כהושעת גוי ואלוהים דרושים לְיֵשַׁע אלוהים (שתי המילים נדרשות לגאולת ה' עצמו כביכול),
כן הושע נא.כהושעת המון צבאות וְעִמָּם מלאכי צבאות (גם הם היו בגלות מצרים),
כן הושע נא.כהושעת טבועים בְּצוּל גזרים יקרך עִמָּם מעבירים (את זיו שכינתו העבירו אתם לחרות),
כן הושע נא.כהושעת כנה משוררת וַיושַׁע לגוחה מְצֻיֶּנֶת וַיִוָּשַׁע (המלה וַיושַׁע מנוקדת וַיִוָּשַׁע ומתיחסת לבוראה מבטן),
כן הושע נא.כהושעת מאמר וְהוצֵאתִי אֶתְכֶם נקוב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם, (גם כאן שנוי הנקוד מראה על כך שה' כביכול הוצא ממצרים),
כן הושע נא.כהושעת פִּלְאֵי ארון כהופשע צִעַר פלשת בחרון אף ונושע , (כאשר נושע הארון מיד הפלשתים - נושע גם כבוד ה')
כן הושע נא.כהושעת קהלות בבלה שִׁלַּחְתָּ - רחום למענם שֻׁלַּחְתָּ - (אתה בעצמך נשלחת על ידי רצונך כביכול בבלה).
כן הושע נא.ועכשיו לגבי עתיד:
כהושעת שבות שבטי יעקב -
תשוב (בעצמך מגלותך)
ותשיב אהלי יעקב -
כן הושע נא.כך הדגיש מחבר הפיוט את הרעיון הנעלה והמזעזע של גלות שכינה שרק ברמז ניתן בכלל לדבר עליו ועוקב אחריו דרך תולדות עמנו...
לא קשה להבין דווקא פירוש זה של המשפט "אני והו הושיע נא" התקבל על הפייטנים ועל העם בהמשכו של הגלות הארוכה. הרי רעיון גלות השכינה עשוי היה להעניק לעם הנדכא והנבנה נטפי נחמה בשפלותו ומאידך גיסא להוסיף לתביעת הגאולה משנה תוקף - הרי בגלותנו גם כבודך מחולל!
כך מצאנו באמת בנוסח ה"הושענא" של רס"ג "הושיעה ורחם עלינו ה' אלקינו למען שמך הגדול והנורא שיתגדל ויתקדש בעולם". נוכל לתאר לעצמנו שהקפות הר הזיתים במקום כה קרוב לשממות בית בחירתנו, אך כה מרוחק מאתנו בחורבנו, המחישו למסובבים ולמתפללים את מציאות הגלות וגלות השכינה המחשה ברורה ביותר. מנהג ההקפות מסביב להר הזיתים מצא את ביטויו בנוסח ההושענות שלנו עוד במקום אחר, כפי שהעיר א. אלינר במאמרו על ההושענות (מעינות ב' עד 89) בפיוט האחרון להושענא הבא עם החרוז "קול מבשר מבשר ואומר" מדובר רבות על הר הזיתים ועל הנבואה בקשר אתו בזכריהו י"ד, ד-ה.
ואף אנו נסיים את סקירתנו בתפילה מאותו הפיוט בו אנו מסיימים את ההושענות עם חבוט הערבה ביום הושענא רבא:
תנה ישועות לעם עולם;
לדוד ולזרעו עד עולם.
