"כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר ,מכל שבטיכם', ,באחד שבטיך' זו שבט יהודה ובנימין, ,מכל שבטיכם' זו ירושלים שכל ישראל שותפין בה. מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין, ההיכל והאולם ובית קדשי קדשים. ובראש תור היה יוצא ונכנס והיה חוזר לאחוריו [ועליו מזבח בנוי] זכה בנימין תעשה אושפזיכנא לגבורה שנאמר 'ובין כתפיו שכן'."

"ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית הלשכות והעזרות וכו' והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא, אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהם, ר"א בר צדיק אומר, אף לא מטות".

"דתניא מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין, אולם והיכל ובית קדש הקדשים. ורצועה הייתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום שנאמר וחופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזין לגבורה שנאמר ,ובין כתפיו שכן'."

עשרה דברים נאמרו בירושלים, אין הבית חלוט בה ואינה מביאה עגלה ערופה ואינה נעשית עיר הנדחת ואינה מטמאה בנגעים וכו'. אין הבית חלוט בה דכתיב, וקם הבית אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ואינה מביאה עגלה ערופה דכתיב ,כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה' וירושלים לא נתחלקה לשבטים, ואינה נעשית עיר הנדחת דכתיב ,עריך' וירושלים לא נתחלקה לשבטים, ואינה מטמאה בנגעים דכתיב ,ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם' וירושלים לא נתחלקה לשבטים.

הריני עליך (חרם) ואת עלי שניהן אסורין ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר, ואיזהו דבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך וכו'

וירושלים לא נתחלקה לשבטים, אין לפרש שנתחלקה אלא שנתנו דושנה של יריחו תחתיה ולפיכך אין מטמא, דבפ"ק דיומא משמע דלמ"ד לא נתחלקה, לא נתחלקה ממש. וא"ת מנליה דלא נתחלקה ממש דלמא סבר נתחלקה אלא שנתנו דושנה של יריחו תחתיה כמו לר' יהודה דאמר נתחלקה ומטמא, ובית המקדש עצמו אינו מטמא אע"ג דנתחלק. אלא משום שנתנו דושנה של יריחו תחתיו כדאמר התם? וי"ל דבית המקדש סברא הוא אע"ג דנתחלק דחזרו וקנו אותו כדי שיהא לכל ישראל חלק בו, אבל ירושלים אם מתחילה נתחלקה למה היו חוזרים וקונים אותה? ע"כ לשונו.

"וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנוה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותה ארבע מאות וארבעים שנה... וכששרתה שכינה בחלקו של בנימין עמדו ופינו אותו מלפניהם שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים... זו דושנה של יריחו שהיו אוכלין אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה. אמר להם מחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד משלו, או חלק אחד בתוך שלו, אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ושותה יין מכרמי... וכן הוא אומר ויקח דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים ובמקום אחר הוא אומר ,ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות',... אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לבנות בית-הבחירה, עמד וכנס חמשים שקלים מכל שבט ושבט, ומצאו שש מאות שקלים מכל השבטים'."