|
תוכן:  סתירה בין ה"סדר עולם" לבין הירושלמי והמדרשים כמה שנים לאחר חורבן הבית השני פרץ  המרד של בר כוזיבא
התעודות שנמצאו בואדי מורבעאת שבמדבר יהודה מאשרות בקירוב את שיטת התלמוד ירושלמי בניגוד לבבלי.
מאימתי החלו אנשי בר כוזיבא למנות "לגאולת ישראל" ו"לחרות ישראל" ובאיזה תאריך בשנה
נקבע ראש השנה לגאולתם?
קביעת אחד בניסן כראש השנה למלכים האם היא מדברי קבלה או תקנת חז"ל?
לשיטת הגאונים ההלכה בדבר ניסן ר"ה למלכים באה לנו בקבלה ממשה רבינו
השטר מואדי מורבעאת מתאריך "שנת ארבע לגאולת ישראל", מוכיח שלא מנו שנות מלכותם מניסן כי אם מתשרי, וזה תואם את מקורות התלמוד
האם מעמדו של בר-כוזיבא כנשיא ולא כמלך גרם שלא
מנו לו מניסן כי אם מתשרי, או מיום קובעאחר
המנין "לגאולת ישראל" של בר-כוזיבא נקבע לפי המחלוקת
שבין ר"א ורבי יהושע אימתי עתידין להגאל בתשרי או בניסן
המחלוקת שבין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם
מאימתי מונין לשנות המבול, השפיעה על קביעת השוני שבין המנין של בר-כוזיבא מתשרי לבין מנינם של הנכרים שהיה מניסן
אפשרות של תיאום בין הבבלי לירושלמי: הבבלי מונה את
שנות המלכות, והירושלמי את שנות המצור על ביתר
האם שלש שנים ומחצה שבירושלמי כוללים את כל שנות
שלטונו של בר כוזיבא ואת זמני הקרבות הראשוניים?
שני שלבים במלכותו של בר כוזיבא: לפני כיבוש ירושלים
וטהרת המקדש, לא הוכרה משיחיותו, רק אחרי כן הכירו
בו חכמי הדור וקבעו את המנין "לגאולת ישראל"
תקציר: משך הזמן בו מלך בר כוזיבא על פי המקורות וממצאים ארכיאולוגיים. מילות מפתח: בר כוכבא, |
|
אחת הבעיות המסובכות, השנויה במחלוקת בין החוקרים, היא קביעת משך שנות מלכותו של בר כוזיבא מאז ראשית המרד ועד לנפילת הכרך הגדול של ביתר. אם כי מצינו מקורות מפורשים על כך בתלמוד ובמדרשים הרי ישנו שוני רב בין המקורות השונים בספרות היהודית, גם מבלי לקחת בחשבון את המקורות הזרים של ההיסטוריונים הקדומים, שאין לסמוך על מהימנותם ההיסטורית כל עיקר, באשר היו מעונינים למעט את דמותו ההירואית של בר כוזיבא באופן אישי, ואת תוקפו של המרד ונצחונותיהם של היהודים נגד חילות רומא ואדריינוס קיסר. את הסתירה הראשונה בין המקורות שלנו אנו מוצאים בין הבבלי לירושלמי והמדרשים, שכן בסנהדרין בבלי (צ"ג ב') מובאת הגרסא: |
בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח וכו'.
|
|
וכן מצינו שם (בדף צ"ז ב') על הפסוק (בחגי ב') |
"עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ"
-אלא מלכות ראשון שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוכבא שתי שנים ומחצה. |
|
וכן היא בנוסחא שלנו בסדר עולם פ"ל: |
"ומלחמת בן כוזיבא ב' שנים ומחצה כ"ב שנה אחר חורבן הבית".
|
|
ברור שהמספר של כ"ב שנה אחר חורבן הבית שבסדר עולם משובש, כמו שמתברר מכל יתר המקורות של התלמוד ירושלמי והמדרשים הקובעים את שנת מלכותו של בר כוזיבא חמשים ושתים שנה לאחר חורבן הבית, כמבואר בירושלמי תענית (פ"ד הלכה ה'): |
"תני ר' יוסי אומר נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חורבן בית המקדש. ולמה חרבה על שהדליקה נרות לאחר חורבן בית המקדש".
|
|
וכן הוא במדרש רבה איכה פ"ב (ד') על הפסוק "בלע ה' ולא חמל" - חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חורבן הבית. ולמה נחרבה, על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש. וכן מבואר שם במדרש בפ"ד (כ"א) על הפסוק "צדו צעדינו מלכת ברחובותינו" - והמקורות ההיסטורים הזרים קובעים את התאריך של תחילת המרד ששים ושתים שנה לאחר חורבן הבית, שכן לפי דעתם פרץ המרד בשנת 132 לספירת הגויים, ולדידם הרי חרב בית המקדש שבעים שנה לספירתם.
ברור איפוא כי גירסת ה"סדר עולם", הקובע את ראשית מלכותו של בן כוזיבא כ"ב שנה אחר החורבן אינו אלא שיבוש. על אף זאת שכן היא הגירסא בסדר עולם כתב יד הוצאת אוקספורד, שהוציא נובאור. ברם באשר למשך שנות מלכותו או מלחמתו של בן כוזיבא שה"סדר עולם" קובע אותו לשתי שנים ומחצה, יש לכאורה לגירסא זו על מה להסתמך, מאחר והיא תואמת את שני המקורות בתלמוד בבלי הנ"ל. אולם בתלמוד ירושלמי במס' תענית (פ"ד) הנ"ל מפורש אחרת, שם נאמר: |
"שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר, והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום, בעא אדריינוס מיזל ליה, אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא וכו'".
|
|
כן מפורש גם במדרש איכה רבה פ"ב (ד): שלוש שנים ומחצה הקיף אדריינוס קיסר לביתר והיה ר' אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתענתו וכו'. חיזוק לשיטה זו שבירושלמי נמצא בכתבי הידשל ה"סדר עולם", כפי שציין המו"ל של ה"סדר עולם" הוצאת אוקספורד, שבמקום "ב' שנים", כתוב שם "שלוש שנים", ובהתחשב עם הגירסא המוסיפה לשתי שנים מחצית השנה, הוא הדין ביחס לגירסת כתב-היד, יוצא לנו גם מן ה"סדר עולם" אישור לנוסח הירושלמי והמדרש בדבר "שלש שנים ומחצה".
|
|
אם כי גירסת הבבלי מצאה לה עד הזמן האחרון סימוכין מן המטבעות הכוזביות שנמצאו במקומות שונים בארץ, עליהן חרות רק "שנה אחת לגאלת ישראל" או ש"ב (= שנה ב') לחר[ות] ישראל, ובשום מטבע לא נזכרה שנה שלישית, ורצו החוקרים להוציא מזה מסקנה שבשנה השלישית כבר נכבשה ירושלים מחדש ע"י הרומאים, ובמחציתה הראשונה של השנה היתה המערכה נטושה על ביתר ולא הטביעו לכן יותר מטבעות. ויוצא איפוא מזה שצדק הבבלי בקבעו "שתי שנים ומחצה" לתקופת מלכותו של בן כוזיבא. אולם התעודות החדשות שנמצאו במדבר יהודה בואדי מורבעאת שבצד הירדני מצפון לעין גדי, ואשר נתפרסמו בשנה זו באוקספורד, סותרות את ההנחות הללו לחלוטין. כי נמצאו שם שטר מכירה שנכתב "ב . . . למרחשון שנת תלת לחרות ירושלים". ושטר אחר שנכתב "בעשרים ואחד לתשרי שנת ארבע לגאולת ישראל ב...אלים". הוי אומר שבשנה השלישית היתה עדיין ירושלים משוחררת ובשנת ארבע מנו עדיין בשטרות שלהם לגאולת ישראל. וזה סותר בברור את שיטת הבבלי, שאינו נותן לבר כוזיבא יותר משנתיים ומחצה. אבל יכול להתאים עם שיטת הירושלמי והמדרשים הקובעים את שנות מלכותו של בר כוזיבא לשלש שנים ומחצה. לכן אפשר היה להוציא שטר מכירה "בעשרים ואחד לתשרי שנת ארבע לגאולת ישראל", כלומר שהשטר נחתם במחצית הראשונה בה היה עדיין שמעון בן כוסבא נשיא על ישראל. ברם גם לשיטת הירושלמי וסיעתו מתעוררת כאן בעיה אחרת, שאם בחודש תשרי בשנת ארבע מנו עדיין לגאולת ישראל, ומלכותו של שמעון בן כוסבא (כפי שנקרא כן בתעודות) וגאולתם של ישראל לא נמשכו אלא שלוש שנים ומחצה, מן הדין להניח שהעיר ביתר נפלה לא יאוחר מחודש אייר, שעד שלא נפלה ביתר לא פסקה מלכותו של בן כוסבא, כפי שמוכיחים המקורות התלמודיים והזרים וכן בירושלמי תענית פ"ד הלכה ה' ובמדרש איכה הנ"ל. וכן משמע מלשון הרמב"ם בפ"ה מהלכות תעניות הלכה ג' שכתב: |
"ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח, ונפל ביד הרומיים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש"
|
|
והרי מפורש שנינו במשנה תענית פ"ד (כ"ו ב') שבתשעה באב נלכדה ביתר. ונמצא כי מלכותו של בן כוסבא נמשכה לפחות בשנה הרביעית כעשרה חדשים ומעלה ולא מחצית השנה.
|
|
אין לישב ולומר שהשנה הראשונה של מלכותו היתה מקוטעת שהתחיל למלוך באמצעיתה, ולכן מבחינת המנין היה תשרי בשנת ארבע לגאולת ישראל, אבל ביחס לקביעת הסך-הכל של זמן מלכות בן כוזיבא, מבלי לחשב שנה מקוטעת כשנה שלימה, לא מלך אלא שלש שנים ומחצה, גם אם נלכדה ביתר ופסקה מלכותו בתשעה באב. אין השערה זו מתקבלת על הדעת לאור תעודה אחרת שנמצאה בואדי מורבעאת ואשר נתפרסמה גם כן בקובץ הממצאים והתעודות שנמצאו בצד הירדני. שם נמצא שטר שנכתב "בארבעה עשר למרחשון שנה אחת לגאולת ישראל". ואם בחודש מרחשון כבר מנו לגאולת ישראל, הוי אומר, ששנה ראשונה למלכותו של בן כוסבא לא היתה מקוטעת, ושוב מתעוררת הבעיה של מידת הדיוק בקביעת שלש שנים ומחצה לשנות מלכותו של בן כוסבא. מאחר שגם לפי הירושלמי, לאור התעודות הנ"ל, יוצא שמלך לפחות ארבע שנים פחות חמישים ואחד יום. וכאן מתעוררת בעיה יותר עקרונית ביחס לשנות מלכותו של שמעון בן כוסבא, איזה חודש נקבע כראש השנה למלכותו, ניסן או תשרי. לא מסתבר שלא הלכו אחרי שנות העולם למנות שנות נשיאותו מתשרי או מניסן, כי אם אחרי שנתו של בן כוסבא בלבד, כלומר שהיום בו הוכתר כנשיא, או היום בו כבשו את ירושלים או כל מאורע אחר שאירע, ואשר ראו בו כקובע את תחילת המנין "לגאולת ישראל" או "לחרות ישראל", הוא אשר הפך לראש השנה למנינם. וכן בכל שנה ושנה בו ביום נכנסו לשנה חדשה. אין זה מתקבל על הדעת כי גם לא צויין יום זה כיום טוב, ואילו היה נקבע יום כזה היה בודאי נשאר בספרות שלנו רמז כל שהוא ליום קובע זה לצורך מנין שנות הגאולה של אותה תקופה. אם כי אין להוציא את האפשרות שהיום הקובע לצורך זה היה ל"ג בעומר, שנשאר במסורת ישראל כיום שמחה וזכרון למלחמת בר כוזיבא, ר"ע ותלמידיו, הרי קביעת יום מיוחד בחודש אחר למנין שנות המלכות בשטרות, כפי שמעידים הממצאים והתעודות, ולא באחד בניסן או בתשרי הוא לכאורה בניגוד להשקפת ההלכה, כמו שיתבאר להלן. והרי כל הממצאים והתעודות של תקופה זו מעידים על דבקותם הרבה של שמעון בן כוסבא וחייליו במסורת ההלכה, וכל אורח חייהם הדתי נקבע ע"י חכמי ישראל ומאוריו אם זה היה ר"ע כפי המסורת התלמודית, או שהיו גם אחרים בתוכם שלא נודע עליהם ועל שמותם עד הגילויים האחרונים במדבר יהודה, מעין "רבנו בטניה בר מיסה", שנתגלה שמו ותוארו בפאפירוס שבמערת האגרות אשתקד. והתואר "רבנו" שניתן לו באגרת זו הפותחת במלים: "שמעון בר כוסבה ליהונתן בר בעין ולמסבלה", מעיד על מעמדו וחשיבותו הרבה בעיני שמעון בר כוסבה שולח המכתב, ובעיני חבריו, כפי שהעיר לנכון הפרופ' ידין בסקירתו, בחוברת הסקר הארכיאולוגי תש"ך "מערות מדבר יהודה", עמ' 59. |
|
על כל פנים ברור שהם פעלו בהתאם לכללי ההלכה המקובלים במשנה ובברייתות, והרי לפי המשנה בריש מסכת ר"ה: "באחד בניסן ראש השנה למלכים" - כלומר שאין מונין שנה למלך מיום שעמד בה אלא קבעו חז"ל יום מיוחד בשנה, שהוא אחד בניסן, לתחילת שנתו. ואפילו עמד בשבט או באדר כלתה שנתו משהגיע ניסן ויתחילו למנות לו שנה שניה. וכמו שמפורש בתוספתא בריש מס' ר"ה: |
"כיצד למלכים? מת באדר ועמד אחר תחתיו באדר מונין שנה לזה ולזה, מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן מונין שנה לזה ולזה. מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן, מונין ראשונה לראשון ושנייה לשני". |
|
ובברייתא שבבלי שם שנינו: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה ואם לא עמד אלא באחד בניסן אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר. מהסוגיא בבבלי מתברר, שאין זה רשות לקבוע את האחד בניסן כר"ה למלך, כי אם חובה, ואין לשנות ולקבוע כר"ה שלו היום שעמד בו המלך, שכן שאלו שם בגמ': "למלכים למאי הלכתא? ופירש"י. כלומר למה הוקבע יום מיוחד למנין המלכים, אימא שעל כל מלך ומלך תתחיל שנתו מיום שעמד בו. ומתרץ שם רב חסדא: "לשטרות, דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים." ופירש"י: "לשטרות, להבחין איזה שטר חוב מוקדם למלוה ואיזה מאוחר". ואם לא קבעו יום לתחילת שנות המלך אלא כל מלך ומלך לפי יום שעמד אין להבחין אם השטר מוקדם או מאוחר". (ובתוס' שם שיטה אחרת בזה), וכן בפירוש רבנו חננאל. מכולם מתברר שזו תקנת חז"ל כחובה לא למנות שנות המלכים בשטרות מיום שעמד בו המלך, כי אם מיום קבוע בשנה וחז"ל קבעו אותו למלכי ישראל אחד בניסן או אחד בתשרי למלכי אומות העולם כפי המבואר שם בבבלי בניגוד לירושלמי, אבל בשום פנים אין לקבוע מנין שנות מלכים בשטרות לפי יום שעמד בו המלך. אם כי מתחלת הסוגיא בבבלי משמע שאין זו חובה מן התורה, או מדברי קבלה, למנות לשנות מלכים מניסן, אלא שכך תיקנו חז"ל כדי להבחין בין שטר מוקדם לשטר מאוחר. וזהו הטעם העיקרי לקביעת תאריך קובע למנין שנות המלכים, הרי מיתר האמוראים והברייתות שבאותה סוגיא בריש ר"ה משמע שהיא הלכה מקובלת מדברי קבלה, שכן אמר שם ר' יוחנן: מנין למלכים שאין מונין להם אלא מניסן שנאמר ויהיה בשמונים שנה וכו'. וכן שנינו שם בברייתא כוותיה דר' יוחנן: מנין שאין מונין להם למלכים אלא מניסן שנאמר וכו'. ומשמע שהיא הלכה מקובלת למלכי ישראל שלא למנות מיום שעמד בו ולא מתשרי כי אם מניסן. |
|
שיטת הירושלמי במס' ר"ה בודאי שמוכחת כן, שעיקר ההלכה היא מדברי קבלה למנות למלכים מניסן. והנפקא מינה היא לענין שטרות, כי מקודם לומד הירושלמי ממקראות שונים שאין מונין למלכים אלא מניסן, ואחרי כן שואל: "בין כמאן דאמר מניסן מונין בין כמאן דאמר מתשרי מונין מאי ביניהון? א"ר יונה שטרות יוצאות ביניהון וכו'". וכבר הרגישו בהבדל זה שבין הבבלי לירושלמי בתוס' בריש ר"ה בד"ה "לשטרות", שלבבלי השטרות הם סיבה להתקנת המנין הקבוע למלכים, ולירושלמי הם תוצאה של התקנה. אולם יותר קשה לפי שיטת הגאונים המודפסת ב"אוצר הגאונים" לר"ה בשם רב נסים גאון שפירש בשם רבותיו, את סוגית הבבלי שם לפי תרגומו העברי מערבית: |
"הנה קבלה בידינו מהשליח (משה רבינו) יחד עם זה שהוא גם ראש השנה לחשבון המלכים, ומכיון שלא יתכן שמה שקיבלנו במסורת יהיה בלי שום תועלת, ומכיון שברור לנו שלולא היה מועיל ויש לנו בידיעתו תועלת מצד המשפט וההלכה לא היה צורך במסירתו לנו, בקשנו לגלות את התועלת בזה, ואמרנו למלכים למאי הלכתא, ובאר רב חסדא ואמר התועלת בזה היא ידיעת זמני השטרות וכו'." |
|
ע"יש בפירוש רב נסים בזה באריכות.
נמצינו למדים מפירושם של הגאונים שהיתה מסורת וקבלה בידיהם ממשה רבינו שמונין למלכים בניסן, ורב חסדא פירש רק את הנפקא מינה להלכה למעשה, ומסתמך שם בסוף פירושו זה על הירושלמי הנ"ל. ולפי פירושו בודאי לא יתכן שבימי בר כוזיבא יפרו מסורת זו שנתקבלה ממשה רבינו. הלכה זו למנות שנות המלכים מניסן, היא לא רק למלכי ישראל, אלא אף למלכי אומות העולם הכשרים מונין מניסן כמו שאמרו בבבלי ר"ה (ג' ב') אצל כורש "מלך כשר היה לפיכך מנו לו כמלכי ישראל". ולדעת הירושלמי שם "אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן". עכ"פ ברור, שאם מעמדו של שמעון בר כוסבה היה כמלך, כפי שנראה בברור מהתלמוד בבלי וירושלמי וכן מהמדרשים, היו צריכים למנות תחילת שנותיו מניסן כמו למלכי ישראל. ולפי הירושלמי כן הוא גם אצל מלכי אומות העולם. |
|
אם נכונה הלכה זו גם לגבי מלכותו או נשיאותו של שמעון בר כוזיבה, תתעורר בעיה חמורה מאד ביחס לשנות מלכותו, לאחר שנתברר שלכל היותר יש לקבל את שיטת הירושלמי והמדרשים, שמלך שלש שנים ומחצה, והרי אחד השטרות שנמצא בואדי מורבעאת נכתב לפי מה שנתפרסם "בעשרים ואחד לתשרי שנת ארבע לגאולת ישראל". והעיר ביתר הרי נלכדה בתשעה באב, כמפורש במשנה תענית פ"ד הנ"ל, ואם ניסן היה ר"ה למלכות שמעון בן כוסבא, משהגיע אחד בניסן של השנה הרביעית בה נלכדה ביתר כבר נכנס בר כוזיבא לשנתו החמישית, ויוצא שהוא מלך לא שלש שנים ומחצה כי אם כארבע שנים ומחצה. לכאורה אפשר ולתרץ גם זאת ולומר כנ"ל שהשנה הראשונה היתה מקוטעת, בהתאם לשטר הראשון שנמצא בואדי מורבעאת שנכתב "ב.. למרחשון שנה אחת לגאולת ישראל" ונאמר שתחילת גאולתם לא החלה זמן רב לפני התאריך של שטר זה, ושנה זו נמשכה רק עד אחד בניסן, כי משנכנס ניסן נתחדשה כבר שנה שניה לגאולת ישראל. כך שבסך-הכל, מבחינת השנים השלמות, מלך פחות מארבע שנים. כי השנה ממרחשון עד ניסן היתה של חמשה חדשים, אם נאמר שגאולתם החלה במרחשון לחודש בו נכתב השטר הראשון, והשנה הרביעית, שהחלה בניסן עד תשעה באב, בו נלכדה ביתר, היתה של ארבעה חדשים. לכן כסך-הכל קבעו שנות מלכותו לשלש שנים ומחצה, ופורתא לא דייק הירושלמי בזה, מאחר שלפי כל החשבונות המבוססים על השטרות הנ"ל, מלך שלש שנים ותשעה חדשים בקירוב, אבל לפי שלא היתה השנה הרביעית מלאה נקט הירושלמי שלש שנים ומחצה. ברם, שיטה זו נסתרת מעיקרה ע"י תעודה אחרת של שטר שנמצאה במערת האגרות השנה ע"י פרופ' ידין, שנכתב (לפי מה שנמסר לי בע"פ) בחודש "אייר שנת חדא לגאולת ישראל על יד שמעון בר כוסבא נשיא ישראל". ואם בחודש אייר מנו שנה חדא לגאולת ישראל, הוי אומר שגם השנה הראשונה לא היתה מקוטעת, וכי השטר הזה של מערת האגרות שנכתב באייר בשנת חדא קדם לשטר של ואדי מורבעאת שנכתב "ב.. למרחשון שנה אחת לגאולת ישראל", אם נאמר שגם הם מנו מניסן את שנות נשיאותו של שמעון בן כוסבא ושנות גאולתם, כפי שנתברר לעיל. שאם לא כן, אלא השטר של מרחשון שנמצא, בואדי מורבעאת קדם לזה של מערת האגרות, שנכתב באייר, היה להם למנות בו שנה שניה לגאולת ישראל, כי משנכנס ניסן נתחדשה כבר שנה שניה לגאולתם, אלא ברור כי השטר של אייר קדם. וא"כ היתה השנה הראשונה שלימה, ושוב יוצא מן התעודות שבר כוזיבא מלך לא שלש שנים ומחצה, כי אם לפחות כארבע שנים ומחצה, עד שנלכדה ביתר בתשעה באב. אולם אם נאמר שהחלו את מנינם מתשרי מתישבים התאריכים פחות או יותר עם שיטת הירושלמי. כי לפי זה יוצא שהשטר של ואדי מורבעאת שנכתב במרחשון שנה אחת לגאולת ישראל, קדם לשטר של אייר שנמצא במערת האגרות וכל השנים נסתיימו בסוף אלול ובאחד בתשרי החלה שנה חדשה, ונמצא כי השנה הרביעית לא היתה מלאה לאחר שנלכדה ביתר בט' באב. וכיון שלא היתה מלאה מנאוה למחצית שנה, כי לא רצו חז"ל לדייק בחדשים, וקבעו לכן שלש שנים ומחצה. |
|
אמנם כפי שהקריא לי הפרופ' ידין, יש עוררין על השטרות הללו שבואדי מורבעאת ביחס להתיחסותם לתקופת בר כוסבה. מאחר ושמו של שמעון בר כוסבה לא נזכר בשטר זה, שנכתב "בעשרים ואחד לתשרי שנת ארבע לגאולת ישראל ב...אלים". יתכן אולי ליחסו לתקופת הבית השני בימי המרד הראשון של ירושלים, מאחר ובאותה מערה נמצאו וגם נתפרסמו תעודות מימי נירון קיסר וגיטין ממצדה. ואם יתערער התיחסותו של שטר זה לימיו של שמעון בר כוסבה, מתערער ממילא כל החשבונות הנ"ל לקביעת זמן שלטונו של בר כוסבה. אולם נראה לי, שבכל זאת שייך גם שטר זה, כמו כל יתר השטרות שנמצאו שם ושנתפרסמו באותו כרך באוקספורד, לתקופת שמעון בר כוסבה, מאחר ועד כה לא נמצאו מטבעות מתקופת המרד הראשון, לא שקלי כסף ולא מברונזה שתהיה חרותה עליהם הסיסמה "לגאולת ישראל" כמו במטבעות הכוזביות. רק "לגאולת ציון" או "לחרות ציון" נמצאת כתובה במטבעות הברונזה. מאחר ו"גאולת ישראל" היא סיסמה לתקופה המשיחית בלבד כבימי בר כוסבה. אולם אם כנים אנו ביחס להתיחסותו של שטר זה לימי המרד האחרון לתקופת בר כוסבה נשאלה, לפי זה, השאלה למה הניחו את מנין המלכים הרגיל המתחיל מניסן וקבעו את תשרי כתחילת שנת גאולתם. לאחר שנתברר שהיתה זו חובה על מלכי ישראל למנות מניסן כנ"ל. אין גם לתת סיבה לסטיה זו מן ההלכה, משום ששמעון בר כוזיבא לא הוכתר כמלך כי אם כנשיא, כמו שמתברר מכל המטבעות, התעודות והשטרות שנמצאו במדבר יהודה, הן בואדי מורבעאת והן במערת האגרות, שנקרא "שמעון בן כוסבה נשיא ישראל", או הנשיא על ישראל, ולא מלך. לכן לא היתה חובה למנות מניסן שנות נשיאותו, כי רק על מלך נאמרה הלכה זו ולא על נשיא. משום שכבר בררנו במאמר אחר ב"מחניים" שלפי התלמוד הכירו בו חכמי ישראל כמלך ואפי' כמלך המשיח, כמבואר בירושלמי תענית פ"ד ובמדרש רבה איכה הנ"ל: "ר' עקיבא כד הוה חמי בו כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא". ולפי הרמב"ם בהל' תעניות פ"ה ה"ב "דמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח". ובפי"א מהלכות מלכים הלכה ב' כתב הרמב"ם על ר"ע "ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא מלך המשיח עד שנהרג בעונות". וכנראה מדבריו שר' יוחנן בן תורתא שחלק על ר"ע ואמר לו: עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן-דוד לא בא, יחיד היה בדורו בזה. גם מהבבלי בסנהדרין (צ"ז ב') נראה כי נחשב היה בר כוזיבא למלך ממש, ומנו את מלכותו בין יתר המלכויות של ישראל בימי הבית השני, כאמור שם: "ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה". ואם כי בדף (צ"ג ב') שם נראה שחכמי דורו לא קבלו אותו כמשיח וקטלוהו, אין זה הולם את דעת הרמב"ם ההולך כנראה בשיטת הירושלמי והמדרשים בזה, ובמאמר הראשון ב"מחניים" הסברנו את הסבה למה נקרא בכל התעודות והמטבעות נשיא ולא מלך; משום שלפי המבואר ביחזקאל יקרא מלך המשיח לעתיד לבא נשיא ולא מלך. לכן הכתירו גם אותו לנשיא לאות התגשמות נבואתו של יחזקאל לימות המשיח. אבל לאמיתו של דבר מעמדו היה כמלך לכל דבר, בתוספת אמונתם של בני דורו כי הינו מלך המשיח. לכן קשה להניח שנשיאתו גרמה לכך שלא התחילו למנות לנשיאתו מניסן כמלך מישראל כי אם מתשרי, וכנראה שגם מעמדו כנשיא היה מקביל למלך כעין ששנינו במשנה בהוריות פ"ג (דף י' א') על המקרא: "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד'): איזהו נשיא זה מלך. נוסף על המקורות התלמודיים והמדרשיים שלנו שאינם נותנים לבר כוזיבא יותר משלש שנים ומחצה, שוללים זאת לחלוטין גם כל המקורות הזרים ולא קיימת כל אפשרות להוסיף למלכותו של בן כוזיבא שנה חמישית, אם לא נקדים את שנת ההתחלה של המרד שאירע לפי כל המקורות הזרים (פרט לירושלמי והמדרש הנ"ל) בשנת 132 לספירת הגויים שהוא ששים ושתים שנה לאחר חורבן הבית, ובשנת 136 לספירתם נבנתה על חורבות ירושלים Capitolina Aelia ובודאי זה התאפשר לאחר דכוי המרד בארץ כולה כולל ביתר. |
|
ונראית לנו דרך אחרת בישוב כל הבעיה הזאת של קביעת שנות מלכותו של בן כוזיבא. אמנם נכון הוא שראש השנה למנינם היה ר"ה של עולם דהיינו אחד בתשרי ולא אחד בניסן, אלא שברוב התעודות, השטרות והמטבעות לא מצינו מנין לפי שנות מלכותו האישית או לפי שנות נשיאותו של שמעון בן כוסיבה, כי אם "לגאולת ישראל" "לחרות ישראל" או "לחרות ירושלים" בלבד. כפי שנמצא כתוב במטבעות הכוזביות. וכן הוא המנין בשטרות שנמצאו בואדי מורבעאת אלא שבחלקם יש תוספת "לגאולת ישראל על יד שמעון בן כוסבא נשיא (או נסיא) ישראל במחנה שיושב בהרדיס". על כל פנים גם בהם המנין אינו לפי שנות נשיאותו של בר כוסבא כי אם "לגאולת ישראל" או "לחרות ירושלים" כפי שכתוב בשטר מכירה שנכתב "ב.. למרחשון שנת תלת לחרות ירושלים". ומאחר שחכמי הדור דימו שזאת הגאולה האחרונה, הרי מצינו מחלוקת בין ר' אליעזר הגדול לר' יהושע, שחיו באותה תקופה של בר כוסבה אימתי עתידים ישראל להגאל. כמו שמצינו בברייתא בר"ה בבלי (י ב'): |
ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות וכו', בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל. ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם. בניסן נולדו אבות וכו', בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל.
|
|
נמצינו למדים מכך שמחלוקת ר"א ור' יהושע ביחס לבריאת העולם חלה גם על קביעת זמן הגאולה העתידה שלדעת ר"א היא תהיה בתשרי ולדעת ר' יהושע בניסן. ובברייתא אחרת שם במס' ר"ה (י"ב א') שנינו: "ת"ר חכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופה כר' יהושע, חכמי אומות העולם מונין אף למבול כר' יהושע". ופירש"י שם: חכמי ישראל מונין שנות נח ובריאת עולם ושנות הדורות כר' אליעזר מונין מתשרי תחילת השנים וכו' וחכמי אומות העולם מונין אף למבול, כלומר למנין שנות הדורות, מתחילין מניסן למנות וכו'. הר"ח פירש שם יפה שחכמי ישראל מונין למבול, והוא חשבון הלבנה מתשרי, כר"א דאמר בתשרי נברא העולם. ולתקופה - והוא חשבון השמש כר' יהושע. וחכמי אומות העולם מונין אף לבנה מניסן כר' יהושע. רב האי גאון בתשובתו פירש כמו רש"י, שכן כתב: חכמי ישראל מונים למבול כר' אליעזר לתקופה כר' יהושע, ופי' למבול האמור כאן לשנים שר"א אומר בחדש השני האמור במבול זה מרחשון, וכן מנהגנו עד עכשיו לחשוב תקופה מניסן ולמולד השנים מתשרי וכו' (ראה באוצר הגאונים ר"ה דף י ב'). |
|
שיטת חכמי ישראל הפוסקים למנין השנים כר"א מתאשרת גם ע"י סדר הזכרונות שמתפללים בר"ה, כמו שמצינו בתלמוד ר"ה (כ"ז א'): א"ר שמואל -בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמאן כר"א דאמר בתשרי נברא העולם, והתוס' נדחקו שם לתרץ תפילה זו גם לדעת ר' יהושע, אבל הירושלמי במס' ע"ז פ"א הל"ב נוגדים את שיטת התוס' כאמור בירושלמי שם. וכבר הוכיחו כן התוס' מדברי הקליר בגשם דשמיני עצרת, שיסד כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. והנה מסוגית התלמוד נראה כי שיטת ר"א האומר שבתשרי עתידין ליגאל קשורה בשיטתו שבתשרי נברא העולם. אם כי אין לכאורה הכרח בדבר. ובמכילתא פרשת בא סוף פי"ד מובאת מחלוקת זו שבין ר"א לר' יהושע בדבר זמן הגאולה העתידה בנפרד ללא כל זיקה למחלוקת שביניהם בדבר זמן בריאת העולם. שכן מצינו שם: "ליל שמורים הוא לה" בו נגאלו ובו עתידין להגאל דברי ר' יהושע שנאמר "הוא הלילה הזה לה'". ר' אליעזר אומר בו נגאלו, לעתיד לבא אין נגאלים אלא בתשרי שנאמר "תקעו בחדש שופר וגו'", מפני- מה? "כי חק לישראל הוא וגו'", ע"כ לשון המכילתא. אבל אין בידינו הוכחה לדחות את השיטתיות שבדברי ר"א בבבלי, משם נראה כי שני הדברים של ר"א תלויים זה בזה, שבגלל שאמר בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות, אמר כמו כן שבתשרי עתידין להגאל. וכן מוכח קצת מסדר הדברים במדרש תנחומא פרשת בא ט', ששני הדברים אצל ר"א קשורים זה בזה. ויוצא שמאחר שחכמי ישראל נוקטים למנין השנים והמבול כר' אליעזר, הוא הדין ביחס לגאולה העתידה לבא סברו כשיטת ר"א דבתשרי עתידין להגאל. לכן מתישבת יפה כל הבעיה הנ"ל ביחס למנין שנות הגאולה בימי בר-כוזיבא שמנו מתשרי ולא מניסן. מאחר והמנין שלהם היה "לגאולת ישראל" או "לחרות ישראל" ו"לחרות ירושלים", ולא לפי שנות נשיאותו של בר כוזיבא. והרי חשבו שזוהי הגאולה המשיחית העתידה לבא, למבואר לעיל. לכן קבעו את המנין מתשרי לדעת ר"א שבתשרי עתידין להגאל. ויתכן מאד שר"ע, שהיה תלמידו של ר"א, סובר כמותו לענין זה. וזוהי הסיבה שמנו לגאולה מתשרי. ובזה גם מתישבת הערתו של הפרופ' ידין בשיחתנו בנושא זה, למה לא מנו מניסן על אף זאת שאומות אחרות בתקופה זו מנו מניסן ולא מתשרי כמו שמוכיחים השטרות של הנבטים מאותה תקופה. אלא הסיבה היא כנראה, משום שכבר נתבאר בברייתא הנ"ל שבתלמוד בבלי ר"ה, שחכמי אומות העולם מונין אף למבול כר' יהושע שבניסן נברא אולם, לכן קבעו כל מנינם מניסן, לפי שיטתם זו, אבל חכמי ישראל שסוברים כי למנין השנים מונין מתשרי. לכן קבעו את תשרי לתחילת שנות המנין לגאולתם ולחרותם. סברא זו נראית מתקבלת מאד על הדעת, באשר לפיה מתיישבים היטב התאריכים שבתעודות השונות ביחס לשנות שלטונו של בר כוזיבא, עם המקורות שבמשנה בירושלמי ובמדרשים, ויוצא שהשטר שנכתב "בעשרים ואחד לתשרי שנת ארבע לגאולת ישראל", היה בחודש הראשון למנין זה, ואם כי שלטונו של בר כוזיבא החזיק מעמד עד ט' באב באותה שנה כמבואר במשנה תענית, מאחר ולא נשלמה השנה, חשבו אותה חכמי התלמוד למחצית השנה בלבד. ולכן קבעו בירושלמי, ובסדר עולם (לפי גירסת כתב-היד) שמלחמת בן כוזיבא שלש שנים ומחצה ולא ארבע שנים שלימות. והנה על אף האמור לעיל ביחס למנין הנקוב במטבעות הכוזביות ובשטרות מואדי מורבעאת, שבכולם המנין הוא לגאולת ישראל, לחירות ישראל או לחירות ירושלים. הודיע לי הפרופ' ידין, שבידו שלש תעודות חדשות ממערת האגרות, שבשתים מהן המנין הוא: "שנים בכסלו שנת שלוש לשמעון בן כוסיבה, נשיא ישראל". ובאחת מהן כתוב: "בעשרים ושמונה במרחשון שנת שלש לשמעון בר כוסבה נשיא ישראל". וזה נוגד את האמור לעיל, שלא מנו לנשיאותו האישית של שמעון בר כוסבה, כי אם לגאולת ישראל וכדומה. אולם על אף זאת מאחר שבכל המטבעות שהמנין שם הוא רשמי מטעם המלכות, וברוב התעודות המנין הוא לגאולת ישראל וכו' ולא לנשיאותו האישית של בר כוסבה, אין לסתור את השערתנו הנ"ל בדבר הטעם לתחילת המנין מתשרי, בגלל שלושת התעודות הללו שהן יוצאות מן הכלל. |
|
קיימת לכאורה גם אפשרות לתרץ את שיטת הבבלי בסנהדרין, הקובעת את זמן מלכותו של בר כוזיבא שתי שנים ומחצה, לעומת שלוש שנים ומחצה של הירושלמי והמדרש, כי יש לומר שהבבלי אינו כולל את תקופת מלחמתו של בר כוזיבא, כי אם זמן מלכותו בלבד, כאמור שם "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא". וכן (בדף צ"ז ב') "ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה", לעומת הירושלמי שאינו קובע זמן למלכותו כי אם זמן מלחמתו של אדריינוס בביתר, כאמור שם: שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. וכן הוא במדרש רבה באיכה כנ"ל. יתכן איפוא שאין כל סתירה בין שני התלמודים. כי לצורך מנין שנות המלוכה של בר כוזיבא נחשבות רק אותן השנים שמלך גם בירושלים, ללא מלחמות, כפי שמוכיחות המטבעות והשטרות בואדי מורבעאת שיש ומצויין בהם התאריך לחירות ירושלים. ושלטונו בירושלים נמשך לפי הבבלי רק שתי שנים ומחצה. אבל לאחר שאדריינוס כבש מחדש את ירושלים מידי חיילותיו של בר כוזיבא, ושטח שלטונו הלך והצטמצם מיום ליום עד שנשאר רק בביתר, פסקו מלמנות את שנות המצור "לגאולת ישראל" או "לחרות ירושלים". והירושלמי קובע כי המלחמה על "ביתר" בלבד נמשכה שלוש שנים ומחצה. אלא שגם השנים הללו לא היו יכולות להיות השנים שאחרי שנת 135, הנחשבת לשנת הנצחון של אדריינוס על ירושלים, מאחר ובשנת 138 מת אדריינוס, כך שקשה למצוא שלש שנים ומחצה למלחמתו של אדריינוס בביתר לאחר מכאן כפי שאמור בירושלמי. נוסף על כך הרי בגירסא המקורית של סדר עולם (גם זו שבהוצאת אוקספורד) כתוב: "ומלחמת בן כוזיבא ב' שנים ומחצה", הרי ששיטה זו התואמת את הבבלי, מדברת גם היא על שנות מלחמתו של בר כוזיבא, ולא רק על שנות מלכותו בשלוה. אבל אין עדיין בכל זאת לדחות את האפשרות של תאום בין הבבלי לירושלמי והמדרשים, מאחר וביחס לסדר עולם אפשר לנקוט בנוסחא השניה המתאימה לגמרי לשיטת הירושלמי, הקובע גם הוא שלוש שנים ומחצה למלחמת בן כוזיבא ולא למלכותו. כך שכל המקורות המדברים על מלחמתו של בן כוזיבא קובעים את משך הזמן כשלש שנים ומחצה, ואלו המדברים על שנות מלכותו קובעים שתי שנים ומחצה. |
|
ברם שיטה זו נסתרת לחלוטין ע"י השטר מכירה האחרון של ואדי מורבעאת שנכתב "בעשרים ואחד לתשרי שנת ארבע לגאולת ישראל ב...אלים". הרי שגאולתם נכנסה לפחות לשנתה הרביעית, וקיימות איפוא שתי אפשרויות: א. ששנות גאולתם היתה אמנם קשורה בישיבתם בירושלים, מאחר ולפחות מטבע אחת מאותה תקופה מוכיחה שירושלים נכבשה כבר בשנת מנינם הראשון, שכן מצויין בגב המטבע "שנה אחת לגאלת ישראל", ועל פני המטבע כתוב "ירושלים", זה מוכיח שירושלים כבר היתה כבושה בידיהם בשנה הראשונה למנינם. ולאחר שירושלים נכבשה מחדש ע"י חילות רומא הפסיקו מלמנות "לגאולת ישראל" ו"לחרות ירושלים". על אף זאת שלא נמצאה עד כה מטבע, או תעודה, מאוחרת יותר מן השנה השלישית שיצויין בה "לחרות ירושלים", לעומת הציון לגאולת ישראל שמצינו בשטר הנ"ל בשנה הרביעית לגאולתם. ולפי שטר זה צריכים להניח שאמנם שלט שמעון בר כוסבה בירושלים כשלש שנים ומחצה לפחות, (אע"פ שמסתבר מן המקורות שמרכז שלטונו לא היה בשום תקופה בירושלים כמו שהסברנו במאמרנו אשתקד). ושנות המלחמה על ביתר אינן כלולות במנין זה. אפשרות שניה ששלש השנים ומחצה שבירושלמי כוללים גם את תקופת מלחמותיו של בר כוזיבא, מלאחר שחרורה של ירושלים על ידו עד נפילת ביתר. והמנין "לגאולת ישראל" בשטרות ובתעודות (בלבד) נמשך גם לאחר שירושלים ורוב רובה של ארץ-ישראל נפלו שוב בידי חילות רומא. אלא שטביעת המטבעות נפסקה כנראה עם נפילתה המחודשת של ירושלים, אבל כל עוד החזיק בר כוזיבא מעמד בביתר עדיין מנו בשטרות "לגאולת ישראל", כי קיוו להתארגנות חדשה ולנצחונות מחודשים של כוחותינו. והירושלמי שקובע שלש שנים ומחצה למצור על ביתר, כולל בתוך זה לא רק את שנות המצור על ביתר, אלא את כל שנות שלטונו של בר כוזיבא מראשית כיבושיו עם פרוץ המרד וגם שנות ישיבתו בירושלים. אם כי יתכן שלא נכלל בזה אותו פרק זמן של הקרבות הראשונים לכיבוש הארץ וירושלים, לפני שהחלו למנות "לחרות ירושלים" או "לגאולת ישראל". גם אין לנו עדיין כל מושג כמה זמן ארכה מלחמתו ראשונית זו עד כיבושה של ירושלים על ידי בר כוזיבא. וכנראה שכל ארבע שנות מלכותו היו רצופות קרבות, התנגשויות ומלחמות במקומות שונים. ומאחר שלפי המבורר אצלנו היה מרכז שלטונו של בר כוזיבא תמיד בביתר, לכן כלל הירושלמי את שנות המלחמה על ביתר כמסמלות את כל תקופת שלטונו של שמעון בן כוזיבא. על כל פנים מתברר מן התעודות הנ"ל, ששיטת הבבלי בדבר פרק זמן של "שתי שנים ומחצה" קשה להולמה, ועומדת בסתירה למקורות האחרים בירושלמי במדרש ובתעודות ממדבר יהודה. אבל כל זה אם השטר האחרון של ואדי מורבעאת הנ"ל מתיחס לתקופת המרד האחרון מימי שמעון בר כוזיבא, ולא לתקופת המרד הראשון בימי הבית השני. |
|
נוסף על כל האמור יש לברר היטב את המקום המצוין במספר שטרות שנמצאו בואדי מורבעאת כאלו נכתבו ב"...אלים". מקום זה מצויין בשטר שנכתב בארבעה עשר לאלול שנת שתים לגאולת ישראל, ובשטר הנ"ל שנכתב "בעשרים ואחר לתשרי שנת ארבע לגאלת ישראל". האם אין הכוונה לירושלים? דעתו של הפרופ' ידין נוטה לקבל השערה זו או להתחשב בה. ואם נכונה היא השערה זו מסתבר שירושלים עדיין היתה בשנה הרביעית לכבושה ע"י בר כוזיבא בידינו, שכן אחרי נפילתה בידי חילות אדריינוס, לא הרשו ליהודים להתגורר בירושלים ובסביבתה, ממקום שאפשר היה לראות את ירושלים ממנו כפי המסופר ע"י ההיסטוריונים הנכרים. וגם לא מתקבל על הדעת שאחרי חורבנה המחודש ימשיכו לכתוב בה "לגאלת ישראל". השערה זו אם נכונה היא עלולה היא לפי דעתי לתת אפשרות להסברת המטבע הכוזבית שנמצאה עם שני תאריכים הנוגדים זה את זה, שטבוע עליהם "שב לחר ישראל" [=שנה ב' לחרות ישראל] "שנה אחת לגאלת ישראל". והחוקרים נתלבטו מאד וקראו אותה בשם "מטבע אנדרוגינית". אולם יתכן לומר שלפני כיבושה של ירושלים ע"י בר כוזיבא, לא הכירו עדיין בנצני הגאולה המשיחיים הצפונים במלחמתה וראו בכיבושיו ובנצחונותיו פעולות לאומיות זמניות ובלתי משיחיות לשחרור העם וחלקי הארץ השונים מעול זרים ללא כל קשר עם גאולת ישראל המשיחית. רק לאחר שנכבשה ירושלים והחלו לטהר את הר הבית ולעשות הכנות לחידוש עבודת המקדש והקרבנות, כפי שהוכחנו זאת במאמר אחר ב"מחניים" אשתקד, החלו לראות את בר כוזיבא כמלך המשיח ובמלחמותיו - גאולת ישראל. ואם עברה שנה בין תחילת המרד והכיבושים הראשונים של חלקי הארץ שמחוץ לירושלים, לבין שחרורה של ירושלים עצמה, אין כל סתירה בין שני התאריכים שעל גב המטבע הנ"ל, שהיתה זאת השנה השניה לחרות ישראל, כלומר שנה שניה מראשית המרד והכבושים ופריקת עול השיעבוד הרומי בחלקי הארץ השונים, והשנה הראשונה לגאולת ישראל, דהיינו לשחרורה של ירושלים והר הבית, שמאז החלו למנות "לגאולת ישראל", וכן "לחרות ירושלים". אבל אם בשנה הרביעית כבר ירושלים לא היתה בידינו ואע"פ כן מנו עדיין לגאולת ישראל, ככתוב בשטר הנ"ל שבואדי מורבעאת, אין הסבר זה למטבע האנדרוגינית מתקבל על הדעת, מאחר ושטר זה מוכיח כי אין קשר בין המנין "לגאולת ישראל", לבין שחרורה של ירושלים וחדוש העבודה בבית המקדש, והדבר צריך עוד עיון וברור רב, ואולי תתברר סוגיה היסטורית-תלמודית זו עפ"י תעודות נוספות שעלולות להתגלות בקרוב. |
