ואמר רבי חנינא" לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת,
אף על פי שאינו צריך אלא לכזית",

"במוצאי שבת נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד,
כאדם המלווה את המלך בצאתו את העיר",

"כמו שאמר על הבשמים שהם להשיב נפש, כן סדור השולחן, שהרי לצאת מדבר להפכו הוא זר, ובמוצאי שבת יוצאים מן המנוחה אל המלאכה, ולכן יש לו לאדם להדליק נר יפה יותר משאר לילות החול, ולהכין השולחן, ולזמר פסוקים של שמחה ורוח והצלה, ולשום תמיד בכל דרכיו השם יתברך כנגדו, וילבש אהבתו כמדו, כי לעולם חסדו, ויהיה זהיר בזה, ובו יתמיד שנאמר שיוויתי ה' לנגדי תמיד".

"כדי לקבוע בלב העם אמונת שכר ועונש ואמונת התחייה, אוכלים מעט במוצאי שבת, להורות כשם שעצם זה אין לו הנאה כי אם לאחר כלות שבעת ימי השבוע, כמו כן יקבל עצם הזה תענוג והנאה, מתענוג עולם הבא אחר כלות ימי שנות האדם, שהם שבעים שנה".

"מסדר אדם שולחנו בערב שבת, ואע"פ שאינו צריך אלא לכזית,
וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת, ואע"פ שאינו צריך אלא לכזית,
כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו".

"במוצאי שכח שאין שולחנו קבוע ואין סעודתו קבוע ואי בעי לא אכיל,
"לכך אין מבדילין על הפת".

"כלום הוא מצווה מן התורה לסדר שולחנו ולקבוע סעודתו בפת",

"שהיה רגיל לאכול במוצאי שבת, כדי ללוות המלכה",

"במוצאי שבת היה מסדר שולחנו ואוכל ללוות המלכה, - - - ולפעמים אכל פירות או מיני תרגימא בקיץ, אבל בחורף אכל כאשר בני אדם היה אוכלים סעודתם".

"ואע"ג דמצווה לאכול במוצאי שבת, כמי שמלווה את המלך,
הני מילי למאן דאפשר ליה, שאין כאן חובה".

"אינה חובה כל כך אלא מצווה מן המובחר בלבד",

"לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השולחן לסעודה, אף על פי שעכשיו לא יאכל אלא כזית".

"על פי הדבר אשר יגידו לך - - - ולא תסור מן הדבר וכו",

"מי שאינו מקיים סעודה ד' נחשב לו כאילו לא קיים סעודה ג',
וכוונת סעודה זו - לפי "שער הכוונות" - היא,
"להמשיך אור קדושת סעודת שבת לכל סעודות ימי החול",

"הנפש יתירה אינה הולכת עד אחר סעודת מוצאי שבת,
ולכן אין לעסוק במלאכה שאינה אוכל נפש, עד אחר סעודה זו".

אם שלוש סעודות בשבת מכוונים כנגד אברהם יצחק ויעקב - מציינים גורי האר"י - אברהם מציל מדינה של גיהינום,
יצחק מציל מחבלי משיח,
ויעקב ממלחמת גוג ומגוג,
הרי סעודה רביעית, היא סעודת מלווה מלכא,
כוונת נגד דוד מלכא משיחא,
ובזכותו ינצל מחיבוט הקבר.

"אחר הבדלה במוצאי שבת מסדר שולחנו עם שתי ככרות,
ולא נקיט בידיה אלא חדא,
ואומר דא היא סעודתיה דדוד מלכא".

"ומורי ז"ל היה נוהג לבצע בסעודה זו בפרוסה,
בבחינת דוד סוד המלכות, לחם עוני כידוע",

"ומי שמתענה במוצאי שבת, כגון שעושה הפסקה מבעוד יום,
אזי יטרח להכין מסעודה זו לאחרים,
והוא ילמוד המאמרים והדינים המוזכרים בסעודה זו וסודה.
ויהיו לרצון אמרי פיו כאילו היה עושה כן,
והוא מוצא סמך לכך, כי "בערב פסח שחל להיות בשבת,
היה רשב"י עוסק בסודות התורה במקום סעודה שלישית".

"דהיותר טוב למצווה מן המובחר לעשותה בפת וזימון וכוס,
ומה גם דסעודה ד' היא כנגד דוד דהוא בחינת כוס מלכות".

"העיקר בזה הוא, כי כדרך שבהכנסת שבת ניתווסף מחול על הקודש, וזה מועיל לאדם לתוספת שבת, לקבל נפש יתירה וכיוצא, כך יהיה ביציאה, כי מה שהאיש הישראלי עושה, מתמיד, ומעמיד עליו אותה הארה שנתווספה בי ביום השבת, וכנגד התוספות הנמצא לאדם בעניין הסעודות, כך ימצא לו בסעודה זו לכבוד השבת, וגם היא תועלת נפלאה להשאיר ברכה בכל סעודות החול, על ידי אכילה זו".

"גרמא חד דאישתאר ביה בבר נש תחות ארעא,
ההוא גרמא יתעבד כחמירא בעיסה,
ועללה יבנה קוב"ה כל גופא".

"מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא? -
מלוז של שדרה"

"ובסידורים מפרש אבר אחד יש בו באדם ונסכוי שמו,
ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת".

"ונראה לי טעמא ומילתא, כי ידוע שאותו עצם לוז שמיה, והוא עצמו ועיקרו ושרשו, וממנו נתהווה האדם בעצם הטפה, וכאשר ימות האדם, העצם ההוא אינו נימוח ולא נפחת, ואילו יכניסו אותו באש אינו נשרף, בריחים אינו נטחן, בפטיש אינו מתפוצץ, והיא העצם שיש בו קיום נצחי, וממנו יחיה האדם לעת התחייה, והוא המקבל עונג. ועונש אחר מיתת אדם, ועצם הזה שרשו ועקרו מעצם השמים - ובעת התחייה יתרטב העצם בטל התחייה, ונעשה כשאור בעיסה, ויתפשט לכאן ולכאן, וימתחו מתוכו כל האיברים, וכל הגידים ועור ובשר, ויתגלגלו עד ארץ ישראל, ושם יקבלו רוחם בארץ הטהורה".

"אמר יעקב מעודי הייתי משתאה משתומם על המראה כשראיתי בספרים מדברים אודות העצם הלז, לוז של שדרה, ויש שקראוהו נסכוי, שאינו נהנה משום אכילה, כי אם מזו הסעודה של מוצאי שבת, - - - ולא נודע מה טיבן של שמות הללו שנתנו לו, ומדוע אינו נהנה רק מזאת האכילה בלבד.

יותר מזה גדלה הפליאה כשלמדתי במדרש הנעלם פרשת תולדות שנקרא בתואל רמאה, ואמרו דהוא רמאה מכל שאר גרמי, לפי שאינו סובל טעם מזונות כמוהם, ובגין כך היא תקיף מכל שאר גרמי, והוא ליהוי עיקרא דגופא אתבני מניה ומי הרואה מאמר זה ולא יפלא ממנו, מה עניין שם בתואל ומה דבר הרמאות, ומאי טעמא אהני ליה לרמאה רמאותיה כולי האי, צער גדול היה לי על דבר זה, ובדקתי בספרים פורש אין להם, ועתה בהיותי עוסק בעניין הראוני מן השמים, שכל ג' שמות הללו דבר אחד, וכל דברי העצם אחת הן", והיא מאריך לברר את הדבר ומסכם "שקראוהו עוד נסכוי מלשון כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה, שנראה כנרדם, ובגימטריא קו"ם, כי אחרון על עפר יקום, וישיג הגוף התחייה על ידו אמנם היא נהנה מסעודה שאין בה אכילה גמורה, שהינו סעודת מוצאי שבת, שהיא נאכלת על השובע, ואין אוכלים אותה אכילה גמורה, באופן שאין הנאה מגעת לעצמות האחרים, כי אם לזה, כי לא לאכילה היא צריך, רק מכוונת המצווה הוא נהנה, ולא מגשמיות האכילה שאיננה נמצאת בכאן, ואינה נעשית כי אם לשם מצווה בלבד, ועל כן היא סעודת דוד המלך עליו השלום, שלא היו לו חיים בעולם הזה, כנודע, ונקרא חי וקיים".

"שיש לכל אדם להדליק במוצאי שבת נר יפה יותר משאר לילות החול",

"שלא הסיר מעליו במוצאי שבת את בגדי השבת עד שהלך לישון"

"יש לשמוח בסעודה זו כמו בסעודת שבת, כי היא סעודת מצווה".

"ויהדר לאכול מין מאכל שתאב אליו ביותר, אף שהוא ביוקר,
ואם יתאב לאכול הרבה מינים, יהדר אחריהם כפי יכולתו".

"טעם הדבר דיש לכבד השבת בסעודת לוויה, בדבר חדש שנתחמם אחר השבת ליהנות ממנו, שהיה אסור בו ביום, דהיינו, בפת חמה וחמין, ומשום דרוב אכילות ומשקין בשבת קרים רע לחולים, קאמר דהחמין בסעודת לוויה במוצאי שבת הם רפואה".

"מאן דאפשר ליה, ליעבד עגלא תילתא"

והגר"א אף מחייב להלכה לאכול פת בסעודה זו,

"יסדר שולחנו" ומוסיף "במיני תבשילין",

"יסדר שולחנו, בפריסת מפה על השולחן, ושאר מינים הנהוגים אצלו לעריכת השולחן-, ועל זה אמר אפילו מי שאינו רגיל כי אם בכזית, הן מצד עניותו הן מחמת שביעתו, מכל מקום באותו כזית יעשה לו הכנה, ויפרוש המפה משום כבוד שבת - - אבל בעניין הסעודה יעשה כמנהגו".

"בגמרא משמע דנכון לבשל בשר במוצאי שבת או דבר אחר"

"ובזמנינו שמאחריו כל כך סעודה שלישית, שאין יכולים לאכול במוצאי שבת,
יכולים לקיימה בפירות".

"אפילו אינו אוכל לחם, רק טועם כל מאומה ישב אל השולחן הפרוש במפה, ונר דלוק ויהנה מה שירצה, ובשעת הדחק ומי שמזגו חלוש, יוצא ידי חובתו בשתיית טעע או קאפע, ויש ליה סמך במה שכתבו "חמין במוצאי שבת מלוגמא" (וכפי מה שיברך יצטרפו ברכות בחשבון על שער המאה ליום ראשון) לכבודו של בעל הסעודה".

"ויש משתדלים להביא על השולחן לאכול איזה דבר חדש מין פרי או מין מרקחת ומיני מתוק, שלא אכלו ממנו בשלוש סעודות אותו היום'.

"כי התחלת השרשרת דדוד מלכא משיחא היה ע"י יין ע"י מעשה דלוט, כי נזדמן להם יין מגן עדן, להוציא שתי פרידות טובות, ועל ידי זה נשתלשל משיח בן דוד",

"בכל מוצאי שבת קודש, מיד לאחר הבדלה, טבח וזבח והכין מעדנים ממש ובישלו בשר ודגים, ואפו אז חלות גדולות ובארשט ותפוחי אדמה וקטניות ופשטידא ויין רב ממש כסעודת שלמה בשעתו".

"וקודם אליהו מחלקים הקוגיל"

"ומי שאי אפשר לו לבשל בשר או דגים לסעודת מוצש"ק, ונפשו חשקה לעשות הסעודה במאכל שנתבשל לשם סעודה זו, יוכל לעשות בלימנע בארשט, שהיא הוצאה מועטת, והוא דבר שכיח בכל עת, ויהי נחשב לו כאלו קיים הסעודה בבשר ודגים אם כוונתו לשמים".

"בסעודה שלישית ראוי לאדם להיזהר מאכילה מרובה וגסה כדי שיישאר מקום פניי לסעודת מלוה מלכה".

כל מי שאינו מקיים סעודה רביעית נחשב לו כאילו לא קיים סעודה שלישית לכבוד שבת, דאז נחשב לו שאכלה בשביל סעודת הלילה" א/59).

הרי המאריכים בסעודה שלישית פטורים מסעודה רביעית במוצאי שבת,

"ומהנכון להמשייך הסעודה בלילה, ויאכל מעט פת יותר מכביצה ולפחות כזית פת. ויכווין לצאת ידי חובת מלוה מלכה",

"כשמדליקין הנרות ומניחים אותם על השולחן, אני אומר אלו התיבות "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית",
ומנהגי לטעום מהדגים בעוד יום לכבוד סעודה שלישית, ואחר כך כשמדליקיו הנרות עוד הפעם לכבוד סעודת מלוה מלכה, ומכל מקום - הוא מוסיף - יש לקיים סעודת מלווה מלכה אחר הבדלה גם כן, לרווחא דמילתא, ויכול לצאת בפת הבאה בכיסנין, וכן נהגו אבותי הקדושים".

"שבזה שממשייך וסעודה בלילה יצא ידי חובתו, אך מכל מקום לרווחא דמילתא. יאכל עוד הפעם אחר הבדלה מיני תרגימא ופת הבאה בכיסנין אם קשה לו לאכול פת".

"ולא אבין איך אפשר לקרות סעודה ג' סעודת לוויה ועדיין כל קדושת שבת עליה - ולוויה שייך אחר שיצא המלך"

"ולפי דעת האר"י ז"ל נראה שצריך לעשות סעודה אחרת, משום שזו בחינה בפני עצמה וזו בחינה בפני עצמה וגם שצריך להמשייך על ידי סעודה ד' מסעודות שבת שהם ג' לסעודת החול, ואיך יהיה זה בסעודה אחת, וגם שצריך שתהיה סעודה ד' אחר הבדלה, וסעודה ג' היא מהיום, ואיך יתערבו יחד יומם ולילה, אלא מוכרח שצריך סעודה אחרת לשם מצוות סעודה רביעית".

בעל חסד לאברהם קובע זמנה של סעודה זו כל הלילה, אך חכמי הקבלה תובעים להקדים אותה לא יאוחר מד' שעות מתחילת הלילה.

"שהאוכל לאחר שעה זו לא יצא ידי חובתו'.

"ויש לסומכה ליציאת שבת כל האפשרי, כי אחר עבור שעה חלף הלך לו שבת קודש".

נראה שיש לה משך זמן יותר, כי לעשיית בישול עגל, וכן לאפיית פת חמה יצטרך הרבה יותר משעה אחת, ויראה כי משעת ההכנה והזמנה נחשבת הסעודה ללוויית המלכה ועכ"פ צריך לתכפה אל השבת כל מה שיוכל",

"ויכול להיות אחר הרבה שעות מהבדלה, ואולי מועיל גם ביום שאחריו, כל שכוונתו בשביל כבוד לוויה, ושמעתי שיש גדולי הדור שעושין כן, ואולי גם בכל שלושת ימים דלבתר שבת קדש".

"ביום ראשון בסעודת הצהרים מרחשין שפתותיו, וכמדומה שאמר אז אתקינו סעודתא לסעודת מלוה מלכא",

"במוצאי שבת היה אוכל רק גבינה עם קאווע, וסעודת, מלוה מלכא היה. אוכל ביום הראשון, אך "לא היה כותב שום דבר קודם אכילתו ואירע לפעמים שהיו מנגנים הזמר "איש חסיד" אצל הסעודה של יום א', ובמוצש"ק היה נותן מעות לה"יושבים" על סעודת מלוה מלכא".

"מי שהיה חולה ר"ל או אנוס ולא היה יכול לקיים במוצש"ק סעודה זו, יעשה אותה אחר השבת כשיוכל, בכוונת סעודת מלוה מלכא, כיון שהיה אנוס, ויאמר "לשם יחוד" ויכווין לשם סעודת מלוה מלכה.

"דטוב לכתחילה להקדימה, כדי שתהא סמוכה ליציאת השבת",

"כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד" "דהא דרך הלויה הוא בעת היציאה, ולא אחר, שכבר יצא והסיח דעתו ממנו, ומהנכון עכ"פ שלא יעשה מלאכה בקבע עד ויקיים סעודה זו",

"שהנפש יתירה אינו הולכת - עד אחר סעודת מוצש"ק, ולכאורה היה טוב יותר לאחר הסעודה איזה שעות, כדי לעכב עוד הנפש יתירה אצלנו, ורק משום שהנפש יתירה הוא בחינה גבוהה, ותכף לאחר שבת מתעוררים החיצונים, וקשה לה לעמוד אצלנו, בהבלי העולם הזה שהאוויר מלא קליפות בחול, לכן אין ראוי להתעסק בשום דבר עד שיאכל הסעודה, ואם כן לפי זה לצדיקים שאין להם עסק אחר, רק בתורה ועבודת ה', יוכלו לאחר סעודת מלוה מלכא עד יום ג' מה שאין כן מי שאינו בבחינה זו יש להם לעשות במוצאי שבת קדש תכף כשיוכל שלא לעכב הנפש יתירה בהבלי העוה"ז".

"אע"פ שנתנו לה שיעור עד אחר ד' שעות הייני למצווה מן המובחר, אבל אם נאנס יוכל לקיימה עד חצות לילה, - - - דעד חצי הלילה אינה הולכת קדושת השבת".

"ומה שאומרים זמירות במוצאי שבת מנהג כשר הוא, משל לבני מדינה המלווים את המלך בקולות וכנורות ונבלים, כך ישראל מלווים את השבת שהיא כלה - מלכה בשמחה ובשירים',

"ראיתי בתשובת הגאונים, וכמדומה אני שהייתה תשובת רבי יוסף טוב עלם זצ"ל, שנשאל על מה שאנו: נוהגין במלכותנו בארץ כנען, לומר הבדלות ופיוטים שנתפשטו מאליהן במוצאי שבת, אם המנהג כשר או לא, והשיב דוודאי מנהג נכון וכשר הוא".

"מנהג ספרד לומר זמירות לפני הבדלה בבית הכנסת, ובפרובינציא ובצרפת בבתיהם",

"וראיתי במדרש משל לכלה ומלכה שמלוין אותה בשירות ובתשבחות".

"מה שמוסיפין מחול על הקודש במוצאי שבת להורות ולהראות שאין רוצין ביציאת האושפיזא הקדוש מביניהם, וקשה עליהם מאד פרידתו, ולפיכך מעכבין אותו, ומרוב חבתם בו מלוין אותו בשירות ותשבחות כעניין ונשלחך בשמחה ובשירים".

"שנהגו לומר פיוטים וזמירות ללוות השבת",

"דאף על פי שנוהגין לומר זמירות קודם הבדלה, נכון לומר אותם אחר ההבדלה, דבזה שייך ליווי, דהיינו אחר שיצא המלך",

"לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית"

"כדי שתהא סעודתו מתוקנת לכל השבוע כולה".

"חמין במוצאי שבת מלוגמא, פת המה במוצאי שבת מלוגמא",

"סעודה רביעית אחר הבדלה פליאה נשגבה ומצלת מחיבוט הקבר".

"דאף שהוא שבע ונפשו קצה באכילה ושתיה, מכל מקום ידחוק עצמו, ובזה יינצל שלא יצטרך לאכול מאכלים ומשקים מי המרים לרפואה".

כי חמין במוצאי שבת הם רפואה לעצבות ורמז מצא "ומחב"ש לעצבותם",
מחב"ש ראשי תיבות "מלוגמא חמין במוצאי שבת",

"סגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן, שיאכלו במוצש"ק איזה דבר לשם מצוות סעודת מלוה מלכה, ואף גם יאמרו בפה מלא לשם מצוות סעודת מלוה מלכה, ועל ידי זה ילדו בנקל בעזרת השם יתברך".

"לגבי מילי דשבת נשים חייבות כאנשים".

אין לחייב נשים בסעודה זו, וכן נראה גם מדברי בעל הט"ז, אך לדעתו ראוי גם לנשים לקיים סעודה זו.

"שהיא מסוגלת להציל את האדם מכפירה",

ומסורת בידי חסידים על אדם אחד שיצרו הרע בער בקרבו ומסר את עצמו לכפירה. הלה, שעלול היה להיטמע בין הגויים, חזר בתשובה בזכות היותו רגיל תמיד לקיים סעודת מלווה מלכה. כאשר קרוביו סיפרו לבעש"ט על הסכנה הנשקפת לנפשו של אותו אדם, הורה להאכילו כזית מסעודת מלווה מלכה, וכשהתחיל לטעום מסעודה זו, נשתנתה דעתו לטובה וניצול.

"מעשה הלז מסוגל לפרנסה יספרו בסעודות מלוה מלכה, ואחר העובדא הזו שלא לספר שום מעשה רק לומר שיר המעלות ולברך ברכת המזון",

"יהא לסעודת מלוה דמלכא".

"ראה נא, אין לנו כבר כוח להתחיל מחדש בסעודות מלוה דמלכא,
אולם בטוח אני כי בנינו אחרינו יקפידו על כך".

"כי יצווה את בניו אחריו להתנהג בכבוד סעודה זו",

"סולם מוצב ארצה.
סול"ם ראשי תיבות "ס'עודת ל'ויית מ'לכה"
שזכות סעודה זו עומדת לאדם גם כשהוא מונח בקבר",

"אומרים שלושה פעמים אתקינו סעודתא" - -.

"אל תירא עבדי יעקב" וכל מחסוריך אמלא".

"יזהרו החסידים כשיושבין יחד בסעודת מלוה מלכא וכדומה, שאין דבר גדול בעולם כמו סעודת מלוה מלכא, כשיושבין יחד אחים ורעים, שהוא מועיל להרבה עניינים להתקשרות אהבה ולהמשכת פרנסה ולכל טובה שבעולם, ובלבד בלב אחד ובשמירת פיהם שלא לדבר שום דבר גנאי על שום בר ישראל, אלא טובות ושבח הצדיקים".

"כי סעודה זו היא "הכנה לאורו של משיה שיתגלה במהרה בימינו ומכל שכן אם זוכה לעשות עוד בשביל רבים, אשרי לו ומה טוב חלקו, ובלבד שיכווין לבו לשמים, ועיקר זו הסעודה להיות בשמחה ללוות את המלכה נפש יתירה, ולזמר שירים ותשבחות לפני השם, וכבר נהגו ברוב תפילות ישראל להתקבץ בקיבוץ החברים בסעודה זו, ולספר מעשיות מצדיקים, וקבלה מפי הצדיקים כי לספר מעשיות מבעש"ט הקדוש מסוגל לשפע ולפרנסה".

"לסגולה טובה בכל ימות השבוע להצלחה בכל העניינים, הן בגוף והן בנפש".

"ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, אשר בזה יזכה להיות שולחנו מסודר בגן עדן - - והעיקר לאכול מאותה סעודה המזומנת לצדיקים לעתיד, והקב"ה מטיב עימהם - - ובהלוות על השולחן דברי תורה, יזכה לשמוע פירוש התורה, שהקב"ה דורש שם לפני הצדיקים, והשביע בצחצחות נפשו - - ומלך ביופיו תחזינה עיניו במהרה בימינו".