עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר.

"אין ספק, כי שניהם ממקור אחד נחצבו, והורה אחד ילדם: הצורך להמתיק את הדין, ולהמציא תרופה ותרף למזור הקשה של הכלל המשפטי. הרומאים אמרו iniuria ius summa Summum

"והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.
ר' אלעזר המודעי אומר: את המעשה זו שורת הדין, אשר יעשון זה לפנים משורת הדין" (מסכתא דעמלק יתרו פרשה ב' והשוה בבלי ב"ק צ"ט ע"ב:
תני רב יוסף וראה גם בתרגום יונתן).

"וי"ל דלא מייתי קרא דאשר יעשון אלא במקום שאחרים חייבים והוא פטור כמו במראה דינר (ב"ק ק' ע"א) דאחרים דבעו למילף חייבים ור' חייא דלא בעי למילף פטור ולפנים משורת הדין שלם כמו אחרים וכן בעובדא דר' ישמעאל (ב"מ ל ע"ב) דזקן ואינו לפי כבודו הווה ועשה לפנים משורת הדין כמו אחרים והכא בשמעתין (ר' יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא א"ל מצא כאן ארנקי מהו הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן מהו א"ל חייב להחזיר. תרתי?
אמר ליה לפנים משורת הדין, כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא לפנים משורת הדין) דהדרינהו בתר תריסר ירחי שתא כוליה עלמא פטורים לכך לא מייתי קרא הכא ומכל מקום משום לפנים משורת הדין בעי ליה לאהדורי כיון שאינו מתחסר ממונא, אבל בסוף האומנין פ"ג ע"א בהנהו שקולאי ששברו לו החבית ועשו לו הפסד גדול משום לפנים משורת הדין אין לו להפסיד, לכך מייתי קרא למען תלך בדרך טובים".

"עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזל ליה ללוד גבי רבי יהושע בן לוי אתון ואקפון מדינתא אמרו ליה אין לית אתון יהבין ליה לן אנן מחרבין מדינתא סלק גביה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ויהבה לון והוא אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא איתגלי וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נבלה אמר ליה ולאו משנה עשיתי אמר ליה וזו משנת חסידים!" (תרגום עברי: מעשה והמלכות תבעה את עולא בר קושב, ברח והלך ללוד אצל ר' יהושע בן לוי, באו (הרומאים) והקיפו את העיר, אמרו להן, אם אין אתם נותנים אותו לנו, נחריב את העיר. עלה אליו ריב"ל ושידלו ונתנוהו להם. והיה אליהו זכור לטוב רגיל להתגלות אליו ולא התגלה, וצם כמה צומות עד שהתגלה אליו. אמר לו (אליהו) וכי אני מתגלה למוסרים. אמר לו (ריב"ל), ולא משנה עשיתי (שם בתרומות: תני סיעות בני אדם שהיו מהלכים בדרך ופגעו להן גויים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי), אמר לו וזו משנת חסידים?!