וצריכין לאתערא שירה וחדווה לפתורא (פרשת עקב, דף רב"ע ע"ב)

ויכל אלוקים ביום השביעי,
אמר הקב"ה: פנים חדשות באו לכאן. בואו יאמרו שירה (ב"ר פ"י).

הא דאמרינן זמרא בפומא אסור,
הני מילי כגון נגינה של אהבת אדם לחברו
לשבח היפה ביופיו כדרך הישמעאלים קורין לה אשע"ר.

מאן דמקבל שבת בחדווה בענוגה בהאי עלמא,
כך נשמתא ורוחא ונפשא נפיק מן גופי' מהאי עלמא,
הכי מקבלין לון בעלמא דאתי.

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין,

אטו עד יום לא טב לביה ביין?
ומשני: יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין,
ומתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות (מגילה י"ב ע"ב).

"רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא.
אמר: בואו ונצא לקראת כלה, שבת המלכה.

רבי ינאי לביש מאני מעלי שבתא,
ואמר: בואי כלה, בואי כלה (שבת קיט, ע"א).

שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו,
אחד טוב ואחד רע,
וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת,
מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך,
ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו;
ואם לאו - מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך,
ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו".

לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי-שבת אעפ"י שאינו צריך אלא לכזית כדי ללוות את השבת, משל שמלווין את המלך ביציאתו כשם שמלווין אותו בביאתו.
משל לכלה שמלווים אותה בזמירות ושירות, ושבת נקראת כלה מלכתא.

דההוא יומא מתברכין מניה כל שתא יומין עילאין".

"לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נתקבלה".

אזמר בשבחין, אסדר לסעודתא, בני היכלא,

"לקבל את השבת בשמחה גדולה ובשירים נעימים, ובכמה קהילות מקבלים את השבת בבית-הכנסת בכלי-זמר עם מנגנים ומשוררים יחד, ונאסרה העצבות בשבת"

"להתאבל על החורבן הגדול שנעשה במדינתנו, שלא ישמע בבית ישראל שום כלי זמר שנה אחת מהיום, אפילו במזמוטי חתן וכלה".

"היה אחד מנגן בכלי-זמר יפה מאד במתיקות ועריבות גדולה. ואותם שהיו שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג, עד שהיו רוקדים כמעט עד לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות. וכל מי שהיה קרוב יותר והיה מקרב עצמו לשמוע הכלי-זמר, היה לו יותר תענוג והיה רוקד עד מאד. בתוך כך בא אחד חרש, שאינו שומע כלל הקול של כלי-זמר הערב, רק ראה שאנשים רוקדים עד מאד, והם בעיניו כמשתגעים, ואמר בלבו: לשמחה מה זה עושה? ובאמת אילו היה הוא חכם ויודע והבין שהוא מחמת גודל התענוג ונעימות הקול של כלי-זמר, היה הוא גם כן רוקד שם" (דגל מחנה אפרים, יתרו).

"גן נעול אחותי כלה, גן נעול מעין חתום".

"יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו".

"בחינת אהבה ויראה בהתפשטות מעילא לתתא בכל המדרגות התחתונות".

כל מי שזכה להיות משובתי שבת אצלו ומאוכלי שולחנו, הוא נותן בו סם חיים להיות בקרבו רפואה להושע מכל התאוות, וגם פועל להבא להתנהג בביתו בקדושה ובטהרה".

"הפשט הוא כמו שאמרת. אבל הלמוד שלך הוא בלי נשמה",

"בתקופת חסידותו על שני האחים רבי פנחס ורבי שמלקה מניקלשבורג: מצאתי ארגז שכולו מלא נרות, ורק לא היו נדלקות. כרגע שמתי בהם ניצוץ אחד ונדלקו כולם ונתרבה האור בפעם אחת עד למאוד".

"השמחה באה לאדם מהמת שהיה לו איזה תענוג גדול, שנתבשר בשורה טובה והיה לו תענוג גדול מזה, או שראה איזה דבר שיש לו תענוג גדול מזה. מדבר ההוא באה לו השמחה. נמצא, שהשמחה נמשכת מעולם התענוג, שהוא רוחני בלתי מושג והוא עליון עד מאוד".

"אין להם לעליונים התעוררות אם לא על ידי ישראל, שהוא שורש כולם ועיקר המחשבה. נמצא כי כאשר ישראל מתחיל לומר שירה, יש להם למלאכים כוח לומר גם כן שירה".

"ביום השבת באתי אל הסעודה הנהדרה, ואמצא בבית הצדיק קהל אנשים נשואי פנים, אשר באו הנה ממחוזות שונים. לסוף הופיע גם הצדיק בכבודו ובעצמו, והוא איש תואר המעורר יראת הכבוד בלב כל בגדיו אטלס לבן. גם נעליו לבנות, וגם קופסת הטבק שלו לבנה. הצדיק נתן שלום לכל אחד מהאורחים, ואז ישבנו כולנו אל השולחן. בכל עת הסעודה שררה דומיית קודש בין המסובים. אחרי תום הסעודה נתן הצדיק בשיר קולו, והמנגינה נאדרת ומרוממת את הרוח".