כדי לעמוד על השתלשלות הפרשנות על ספרי השולחן ערוך במשך ארבע מאות בשנים נסקור בקצרה את הספרים העיקריים שנתחברו. מהם שנתפרסמו וזכו למקום של קבע על שולחנו של מורה הוראה בישראל, ומהם שחידושיהם נשתקעו בספרים אחרים אבל הם עצמם לא זכו למהדורות רבות. ויש ספרים שהם עצמם היו בעיקרם פירושים, ולבסוף הפכו הם עצמם נושאים לפירושים. יש ספרים שנתחברו על השולחן ערוך והביאו מפנה בדרך הלימוד; נזכיר לדוגמא רק את הספר "קצות החושן" על החושן משפט שהביא רוח חדשה בלימוד התורה.

ספר הבית יוסף שימש, כאמור, היסוד לספרי השולחן ערוך שהתחילו להופיע בשנת שכ"ה בונציה. בשנת של"ח נתפרסמו הגהותיו של רבי משה איסרליש (הרמ"א) על ספרי השולחן ערוך. הספר נדפס לראשונה בקרקא, שהיתה עיר ואם בישראל ומרכז התורה באותה תקופה.
י"ב שנים לאחר מכן, בשנת של"ח הופיעו ספרי "הלבושים" לגאון רבי מרדכי יפה, ספר זה נועד לשמש מעין מיזוג בין השולחן ערוך והבית יוסף: הוא מכריע בין הדעות השונות והוא מוסר תמצית מנומקת יותר מאשר זו שבשולחן ערוך. המחבר ניגש לחיבורו לפני ששמע על חיבורי השולחן ערוך וה"מפה" של הרמ"א, אבל גם לאחר שהופיעו ספרים אלו עדיין ראה צורך בספריו. ספרי "הלבושים" לא נתקבלו כספרי פסק, אבל דעותיו זכו למקום של כבוד בספריהם של גדולי המפרשים.
ספרי השולחן ערוך פשטו בעיקר בין היהודים הפשוטים שמצאו ספר מרוכז ודרך קצרה לידיעת תמצית ההלכה, ולכן אין לתמוה שהתחילו להופיע "עיבודים" של ספרי השולחן ערוך. נזכיר את הספר "פני יצחק" של רבי יצחק ב"ר אברהם חיות, שהופיע בקרקא בשנת שנ"א (1591). הספר כולל כל דיני יורה דעה בשירים וחרוזים, בודאי כדי להקל על השינון בעל פה.
העתקה ראשונה ללשון לועז הופיעה בדפוס שנת תס"ב בדפוס ונציה. הוא הספר "שולחן הפנין" לר' יוסף פראנקו, עם נקודות. משולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה. גם ספרים אחרים נתחברו אבל נשארו בכתב יד כגון ספר "הזכרון" לר' יצחק כ"ץ שכללו סימני הדינים של כל חלקי השולחן ערוך.
כחמישים וחמש שנה אחר הופעת הבית יוסף הופיע בדפוס הספר "בדק הבית", שבו הביא רבי יוסף קארו הגהות והשמטות לספרו. הספר הופיע בשלוניקי בשס"ה ובונציה בשנת שס"ו (1606), ובקרקא בשנים שס"ו-ע"ב). גם מתכיפות ההופעה אנו למדים על התפוצה הרבה שזכו דברי הבית יוסף.
שנה לאחר הופעת הספר "בדק הבית" (בשנת שס"ו) הופיע החיבור הגדול על החושן משפט, הלא הוא הספר "מאירת עיניים" שחיבר רבי יהושע פאלק ב"ר אלכסנדר כ"ץ. הספר ידוע בשמו המקוצר "הסמ"ע", והוא באמת פירוש מאיר עיניים, שכן הוא מביא את המקורות והוא מצטיין בישרות ובעמקות.
באותה תקופה הרבו לעסוק בספרי המסתורין והקבלה, והיו ניסיונות למזג בין ההלכה והקבלה, דבר שהתנגדו לו רבים, אבל היו גדולים שעסקו בזה. נזכיר את הספר של רבי יששכר בר הלוי שהופיע בפראג בשנת שס"ט (1609), שבו באו כל הדינים שבזוהר מסודרים לפי ספרי השולחן ערוך.
בשנת שצ"א הופיע הספר "בית חדש" על הטורים שחיברו רבי יואל סירקיש, אף הוא מגדולי אשכנז. לפניו כבר היו חיבורים של גדולי המפרשים על השולחן ערוך, ופעמים הוא מבקר את "הלבוש" ואת ה"סמ"ע", ואף פוסק אחרת מדעת השולחן ערוך.
אף בעל הסמ"ע חיבר ספר על הטורים וכן השגות והגהות על הרמ"א. הספר "דרישה ופרישה וביאורים" הופיע לראשונה בשנת שצ"ה בלובלין, ומאז נתפרסם ונדפס הרבה פעמים.
על ההתענינות בחייו של רבי יוסף קארו תעיד העובדה שספרו מגיש מישרים נתפרסם לראשונה בלובלין בשנת ת"ו - 1646.
באותה תקופה, לפני חורבנה של יהדות אירופה המזרחית בשנת ת"ח (1648), נתחברו הספרים העיקריים על השולחן ערוך, ואפשר לציינה בצדק כתקופת הזוהר בפרשנות השולחן ערוך. באותם הימים דרך כוכבו של הש"ך הלא הוא רבי שבתי הכהן שנולד בשנת שפ"ב באמסטיביו. בהיותו בן כ"ד חיבר את ספרו "שפתי כהן" על יורה דעה, והספר עורר רעש גדול בתוכנו ובחריפותו. הוא בא למזג בין דעות הרמ"א והבית יוסף, ופעמים אף מכריע נגדם. הספר הופיע בשנת ת"ו (1646), בה הופיע גם ספרו של רבי דוד ברבי שמואל הלוי שהיה כבר מפורסם בדורו.
כשראה הש"ך את הספר "טורי זהב" כתב עליו השגות בשם "נקודות הכסף". ספר זה נגמר בשנת ת"ח. והט"ז השיב על ההשגות בדף האחרון שנדפס בסוף הספר "טורי זהב".
גם בארצות המזרח הופיעו ספרים על השולחן ערוך. יש לציין את הספר "טוב טעם ודעת למדני" שחיבר רבי משה ן' חביב שהופיע בקושטא שנת ת"ח (ראה קרית ספר כ"ב 245).
באותה תקופה נתחברו ספרים על המיזוג בין הסוד וה"נגלה", ויש לציין את הספרים "טור ברקת" לר' חיים הכהן תלמידו של רבי חיים ויטאל מארם צובא שחיבר על כל ד' חלקי השולחן ערוך בשמות שונים. הספר הראשון הופיע בדפוס בשנת תי"ד באמסטרדם. יש לציין את הופעת השולחן ערוך של האר"י, ששנת הופעתו אינה ידועה.
שנת תי"ח (1658) היא שנת חיבורו של הספר העצום על הטורים והשולחן ערוך "כנסת הגדולה" שחיבר רבי חיים בנבנישתי. הספר בא להשלים את השולחן ערוך על ידי הבאת דעות כל האחרונים שנתחברו לאחריו.
ספרי לקט הופיעו גם באשכנז, כגון הספר "נחלת צבי" לר' צבי הירש הכהן.
בשנת לישוע"ה (1661) הופיע הספר "באר הגולה" על השולחן ערוך שחיברו רבי משה רבקש מוילנא, שהוא כולל המקורות לשולחן ערוך. הגאון היה מפליטי המאורעות בשנת תט"ו.
בשנת ת"ל להופיע הספר "חלקת מחוקק" על אבן העזר לר' משה לימא. הוא נדפס עם האבן העזר, וכך נתווסף פירוש מעמיק על האבן העזר שעד היום משמש כספר פסק יסודי בדיני אישות.
בתקופה זו הופיעו הרבה ספרי קיצורים של השולחן ערוך, ויש לפרטם אבל אין כאן המקום. נזכיר רק את ה"פתורא" דדהבא" שהוא כעין קיצור ש"ע נדפס בספר "אור חדש" לר' חיים באכנר, אמסטרדם תל"א. הספר "שולחן טהור" לר' דוד פארדו, אמסטרדם תמ"ו, ונדפס פעמים הרבה.
בשנת תנ"א (1691) הופיע הספר "בית הלל" על יו"ד ואבן העזר שחיברו רבי הלל ב"ר נפתלי הרץ. הספר נתקבל כספר יסודי על הש"ע.
בשנת תנ"ב (1692) הופיע ה"דרכי משה" של הרמ"א שהוא מקור ספר ה"מפה" של הרמ"א. ואחר כך נדפסו עם הטורים.
בשנה זו הופיע הספר "פרי חדש" לרבי חזקיהו די סילוה, שעורר רעש גדול ופולמוס חריף. הספר נועד להכריע במקום שלא הכריע השולחן ערוך והרמ"א ופעמים אף חולק עליהם בכוח הכרעה עצום של בר סמכא. היתה מחלוקת גדולה בין חכמי הדור כיצד להתייחס לספר, אבל אף ספר זה זכה למקום כבוד בספרי הפרשנות.
בשנת תס"ח (1708) נתחבר על אורח חיים הספר "באר היטב" לרבי ישעי' נכד הט"ז.
ליקוטים הוסיפו להופיע על השולחן ערוך. יש לציין את הספר "לקט הקמח" לר"מ חגיז. הופיע בשנת תס"ז-ע"א.
בשנת תע"ח (1718) הופיע הספר "ערך לחם" הכולל הוספות והשלמות לשולחן ערוך, על כל חלקיו, שחיבר רבי יעקב קאשטרו.
בשנת תע"ט (1719) הופיע הספר "גט פשוט" לר' משה בן חביב על הלכות גטין, שזכה למקום כבוד בספרים שדנו בנושא זה. גם עליו נתחבר ספר "גט מקושר".
בשנת תצ"ג (1733) הופיע הספר הגדול "שמלה חדשה" והביאור "תבואת שור" על הלכות שחיטה וטרפות לר' אלכסנדר סנדר שור, שנתפרסם מאד ונעשה ספר יסוד בדינים אלו, וכל מורי ההוראה סומכים עליו, ונתחברו עליו פירושים וקיצורים הרבה.

בשנת 1742 הופיע ספרו של רבי חיים ן' עטר "פרי תואר" על יו"ד שנתקבל על ידי חכמי הדור, בכל התפוצות. אז הופיע גם ה"באר היטב" על אורח חיים לר' יהודה הדיין.
בשנת תקט"ו (1755) הופיע הספר "ראשון לציון" לר' חיים בן עטר. בשנת תקכ"א (1761) הופיע ספרו של רבי יעקב עמדין "מור וקציעה". שנת תקכ"ג (1763) היא שנת הופעת הספר "כרתי ופלתי" לר' יונתן אייבשיץ.
מגדולי החיבורים במאה הזאת יש לציין את הספר "ברכי יוסף" לחיד"א שהופיע לראשונה בשנת תקל"ד, ואף הוא הופיע אחר כך קיצור ממנו.
בשנת תקל"ה (1775) הופיע לראשונה ה"אורים ותומים" על חו"מ לרבי יונתן אייבשיץ. ויש לציין את חיבורי חכמי ספרד את ה"מזבח אדמה" לר' מיוחס בר' שמואל על ד' חלקי ש"ע, את "מטה יהודה" לר' יהודה עייאש (ליבורנו תקמ"ג).
באותה שנה הופיע גם ה"סדרי טהרה" של ר' אלחנן ב"ר שמואל זנויל. ובשנה שלאחריה הופיע הספר "מאמר מרדכי" על אורח חיים לר' מרדכי כרמי. בשנת תקמ"ה הופיע ה"מחזיק ברכה", של א"ח ויו"ד של החיד"א.
שנת תקמ"ז (1787) מציינת הופעת הספר הגדול "פרי מגדים" לר' יוסף תאומים, שנעשה ספר יסודי על השולחן ערוך. ונתחברו עליו הרבה ספרים וקיצורים.
בשנת תקמ"ח (1788) הופיע הספר "קצות החושן", ובשנת תקנ"א (1791) הופיע הספר החשוב "ערך השולחן" לר' יצחק טייב מחכמי אפריקה הצפונית.
ה"דגול מרבבה" של רבי יחזקאל לנדא שיש בו הגהות על הש"ע, נתחבר והופיע בשנת תקנ"ד, ובלבוב הופיע בשנת תקנ"ט הספר "חוות דעת" על יו"ד לר' יעקב מליסא, שחיבר גם את נתיבות המשפט על חו"מ.
בשנת תק"ע הופיע הספר "חיי אדם" לר' אברהם דנציג שנתקבל כספר תמציתי של האורח חיים, ובשנה שלאחריה הופיעו תיקונים לספר זה. וגם הספר "חכמת אדם" על יו"ד.
אז הופיע גם ה"לבושי שרד". בשנת תקע"ד הופיע ספרו של הרב בעל התניא על הלכות נידה ושחיטה (קאפוסט תקע"ד), ונתחברו עליו ספרים הרבה.
בשנת תקע"ו (1816) הופיע הספר "אבני מילואים" על אבן העזר מאת בעל הקצות החושן.
בשנת תקע"ט הופיע ה"מטה שמעון" שהוא ספר ציונים חשוב שחיבר רבי שמעון ברבי שלמה.
בשנת תקפ"ח הופיע ספר "ישועות יעקב" לר' יעקב אורנשטיין ובשנת תקצ"ה הופיע הספר "דברי משפט" של ר' חיים אויערבאך על חו"מ.
בסוף המאה הזאת הופיעו ספריהם של המלבי"ם ושל רבי ישראל משקלוב. וכך אנו נכנסים למאה השביעית. במאה זו נתחברו הרבה ספרים ואף הופיעו הגהות וביאורים ממחברים קדומים יותר כגון ביאורי הגר"א ורבי עקיבא איגר.

בתקופה שבין תר"כ (1860) ובין תשכ"ה (1965) נתחברו הרבה ספרים על הטורים והשו"ע, וביחוד השולחן ערוך. נסתפק בסקירה קצרה על הספרים החשובים שנתפרסמו בתקופה זו.
בתחילה יש לציין את "קיצור שולחן ערוך" שחיבר ר' שלמה גנצפריד (תרכ"ד - 1864). חיבור זה כבר נדפס ביותר ממליון טפסים, על הספר חוברו כמה וכמה פירושים, שלא כאן המקום לפרטם.
"ערוך השולחן" לרבי יחיאל מיכל אפשטיין. הכרך הראשון י"ל בשנת תרס"ג והולך ונשלם עד היום. בשנת תש"ו הופיע על זרעים, ולא מכבר על סנהדרין.
בשנת תרל"ה הופיע ספר "פרחי תשובה" לר' ישראל איסרלין, על חו"מ.
"דרכי תשובה" הוא ספר גדול בכמות ואיכות שבא לאסוף כל התשובות הנוגעות ליו"ד. יצאו לאור ה' חלקים. נתחברו ע"י רצ"ה שפירא, ונשלמו ע"י בנו ר' חיים אלעזר שפירא.
בתקופה זו יש לציין את הופעת ה"משנה ברורה" לבעל ה"חפץ חיים" שחיבר על או"ח (הראשון יצא בשנת תרנ"ב - 1892) וכן את ספרי ה"חזון איש" שהראשון הופיע על יו"ד בשנת תרע"ב.
"קצות השולחן" לרא"ח נאה והוא קיצור דינים הופיע ב-ו' חלקים (ירושלים תרפ"ו-צ"ט).