"דורשי רשומות הם חסידי אשכנז אשר היו שוקלין וסופרין מספר מניין תיבות התפילות והברכות וכנגד מה נתקנו וכו'".

"ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם"

"לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות",

כי מי שאינו כן והוא מניח תפילין דר"ת - יש בזה יוהרא.

ש"כל הנהגותיו היו עפ"י קבלת האר"י ז"ל", אלא ש"מימיו לא נשמע קולו בבואו אל הקודש פנימה להרגיש בביטוי שפתיו בכוונות סודות החכמה".

"אין לשנות ממנהג אבותיהם או מאשכנז לספרד ולהפוך במנהגי שורשי התפילה" ("סולם בית אל" בראש סידורו של ר' יעקב עמדין).

"שמע קולנו ה' אלוהינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, כי אתה שומה תפלת עמך ישראל ברחמים. ברוך אתה ה' שומע תפלה".

"שמע קולנו ה' אלוהינו, אב הרחמן חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע' תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, חננו ועננו ושמע תפליתנו, כי אתה שומע תפלת כל פה. ברוך אתה ה' שומע תפלת".

"שמע קולנו ה' אלוהינו, אב הרחמן רחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, כי אתה שומע תפלת כל פה. ברוך אתה ה' שומע תפלה".

כי אתה שומע תפלת כל פה עמך ישראל ברחמים.

וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומך.

וטוב בעיניך לברכנו ולברך את כל עמך ישראל ברוב עוז ושלום.

בכל עת ובכל שעה בשלומך ברוב עוז ושלום.

"וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה להודות לך ולייחדך באהבה ולאהבה את שמך".

"וידידים העברת עברו ים ויכסו מים צריהם" (תפילות שחרית),
"ופרוס עלינו סוכת שלומך סוכת רחמים וחיים ושלום" (ערבית לשבת),
"אז מסיני נצטוו צווי פעליה כראוי ותצוונו ה' אלוהינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי" (מוסף לשבת), ועוד כיוצא באלו מעשי עירוב וצירוף מגובב של נוסחאות אחדים זה על גבי זה.

"שלא הביא בהסידור רק מה שמקובל עפ"י כתבי האריז"ל ומתאים עם מה שלמדו הפוסקים מהגמרא והכריעו כן להלכה. ודקדק שהתיבות יכילו את הסודות שבהן... גם דקדק שלא להביא בזה הסידור רק עניינים היותר מוכרחים עפ"י הגמרא (או הפוסקים שלמדו דבריהם מן הגמרא) והיותר מוכרחים עפ"י הזוהר וכתבי האריז"ל שבזה כל ישראל שווים... ולא הקפיד אם הוא מנוסח אשכנז או ספרד. ואין בזה איסור שינוי המנהג", ע"כ לשונו.

"הנה ראיתי בזה בסדר נוסחאות התפילה שערורה בבית ישראל, כי אין דומה נוסח אחד לחברו והשינויים רבו כל כך ביניהם, עד כי עלו למאות חילוקים ושינויים בשמונה עשרה מלבד בשארי התפילות והברכות" - אלה דבריו בפתח מחברתו.

ובהמשך דבריו: "לא ידעתי מאיזה טעם שינו איזה צדיקים וחסידים הרבה... שהוסיפו הרבה בתפילות י"ח ולא דייקו במניין התיבות, וההוספה היא רובם ככולם מנוסח הספרדיים... ובאמת לא זה קיבלנו עלינו... ואדרבא בנוסח הפע"ח (,,פרי עץ חיים" לר"ח ויטאל) נמצא להפך, דכיוון שחשב מניין התיבות כנזכר והם מתאימין רובן ככולן לנוסח אשכנז, ולא להוסיף על מניין התיבות... וא"כ למה זה יוסיפו. ועי"ז שמוסיפין בנוסחא הצדיקים ותלמידיהם החסידים נעשית הנוסחא עיר פרוצה אין חומה, עד כי רבים (גם מבני התורה ומיר"א) יאמרו שני הנוסחאות יחד, כגון: דעה בינה והשכל חכמה בינה ודעת וכיוצא בזה. שמעתי בשם גדול וצדיק אחד, שאמר על דרך צחות: יוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי המוסיפים בברכת דעה, מוסיפין לומר בברכת רפואה שלימה וארוכה ותרפא. לכל תחלואינו ומכאובינו ומכותינו וכיוצא, להכפיל פטפוטי דברים להג הרבה יגיעת בשר, שמביאין לצחוק מכאיב לב לזלזל כ"כ בדברים העומדים ברומו של עולם, זהו התפילה...", עד כאן לשונו.