המשורר יהודה אלחריזי הספרדי, שעלה-לרגל לארץ-ישראל בשנת ד' אלפים תתקע"ח (1218) הכליל בספרו "תחכמוני" את התפילה שאמר בכריעה והשתחויה בכניסתו לירושלים. וזו תחילתה: |
נפשי לציון מספרד גלתה /
ממעמקים עד שחקים עלתה, גיל הרבתה יום ראתה הר אל, והוא/ היום אשר מיום היותה אותה. כמה חסידים נכספו לראות ולא/ זכו, והיא חוטאה ובמה זכתה? צור החליץ גופה בציון, אחרי/ אבדה וגם לחה ועינה כהתה, ובירכתי מערב כמתה נחשבה/ עד כי בציון עיר ה' היתה. ציון, אשר כמה מדינות נהדרו/ אך כהדרה עין אנוש לא ראתה! לא אדעה אם המרומים שחתו / נגדה, ואם היא על מרומים עלתה. |
וסיים את תפילתו בתקוה לקוממותה: |
לא קצרה יד אל להושיעה ועמו לאסוף,
מושיב יחידים ביתה עוד צור ישיבנה לאפריון, ועוד/ תשוב לעדנה אחרי כי בלתה. |
ר' משה בן נחמן (הרמב"ן), שעלה לעת זקנתו מספרד לארץ-ישראל ונכנס לירושלים ביום ט' אלול ה' אלפים כ"ז (1 בספטמבר 1267) ומצא אותה חרבה לחלוטין אחרי כיבוש התאתארים, התפלל בכניסתו לירושלים תפילה מיוחדת. התפילה הכתובה בפרוזה חרוזה כוללת שלשה חלקים. בחלק הראשון דיבר המתפלל על ירושלים בימי גדולתה שהיתה מעון לשכינה ותינה את שבחיה ומעלותיה. בחלק השני קונן הרמב"ן על ירושלים החרבה והשסויה שהיא מעון תנים, ובחלק השלישי תיאר מה שנתגלה לעיניו בירושלים, ומסיים בתקוה לקוממותה. תחילתה של התפילה: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בית האלהים ושער השמים." וסיומה: |
"אבינו אב הרחמן, לא יתום ישראל ולא אלמן כי רחמיך עליהם במקומן, בכל עת ובכל
זמן, ובית עבדך זה משה בן נחמן, הבא לראות עריך ומקדשך בחורבנן, ובקרעו בגדיו
ומעילו בוכה ומתאבל אליך ישתחוה ואליך יתחנן, שיזכה ויראה דבירך והיכלך איליך
ואולמיך בבנינן, עינינו תחזינה ירושלם נוה שאנן, וערי יהודה בתיקונן, בשוב ישראל
לנויהם וכהנים לעבודתם ולוים לדוכנן, שנאמר [ישעיה ד' ח']: וברא ה' על כל מכון הר
ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ועל כל כבוד חופה לשכינתך ועתך בבית מקדשך ולא
יכרת מעונן, וזה עבדך ישב בסתרן, ובצל שדי יתלונן. ברוך אתה ה' שומע תפילה." (א.
יערי, מסעות ארץ-ישראל, עמ' 80-71)
|
ר' אשתורי הפרחי, שעלה מספרד לארץ-ישראל בשנת ע"ג (1313) וסיים את ספרו "כפתור ופרח, על ארץ-ישראל והמצוות התלויות בה, בבית-שאן בשנת פ"ב (1322), מספר שעולים ועולי-רגל הרואים את הירדן מתפללים תפילה מיוחדת וזה נוסחה: |
"על יד הירדן אברך אהלל ואודה שמך / בעד עמך בקעת כים סוף / גבול ארצך שפתו
והסוף / הסוף לאליהו חציתו / בו אלישע לא היה חצוף / חשוף זרוע קדשך, קדוש
ישראל, להושיע עם אביון / הטיבה ברצונך."
|
מהמאה השש-עשרה ואילך נקבעה מטבע של תפילות לעולים ולעולי-רגל. תפילה ראשונה מעין זו, "תפילה לעולה הבא לירושלים", אנו מוצאים בספר "יחוס הצדיקים" על המקומות הקדושים בארץ-ישראל, וזה נוסחה: |
"יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתראה בעני עמך בית ישראל הנפוצים בכל
הארצות והכן ובנה ירושלים עירך אשר היא שוממה ומקדשך אשר הוא משולח ונעזב
כמדבר, ותקנא לשם כבודך המחולל בגוים, ותקבץ שארית צאנך מכל הארצות, והשב
את ישראל עמך אל נויהם וארמון על משפטו ישב ובראשונה, והרם קרן משיחך
בממשלתו על בת ירושלם ועמד ורעה בגאון ה' בעד שם אלקי יעקב, ונהרו אליו כל
הגויים לקרא כלם בשם ה' ולעובדו שכם אחד. כי לך אנחנו מחכים, ולישועתך אנו
מצפם ומייחלים להמון רחמיך וחסדיך המרובים. אל תבושינו משברנו ואל תכלימנו
מתקותנו. הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך, וקיים
לנו ה' אלקינו הבטחותיך באחריתנו, ומלא משאלות לבנו לטובה, כי אתה מושיענו,
הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם".
|
באמצע המאה השמונה-עשרה התקין ר' רפאל טריויש, מרבני קושטא שעלה לארץ-ישראל והשתקע בירושלים, שורה של תפילות לעולים ולעולי-רגל לארץ-ישראל. הנה תפילה לעולה לא"י "לאחר שיזכה ליכנס בתוכה": |
"מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי על החסד הגדול הזה שעשית עמדי שזכיתני
ליכנס בארץ הצבי, צבי היא לכל הארצות, מקום שאתה חפץ בו, חלקך ונחלתך, ההר
הטוב והלבנון, ארץ זבת חלב ודבש, אשר אתה דורש אותה תמיד. יהי רצון מלפניך
שתקיים בנו מה שכתוב בתורתך הקדושה: וכפר אדמתו עמו [דברים ע"ב, מ"ג], לכפר
לנו בה על כל חטאתינו ולסלוח לנו בה על כל עוונותינו, ולמחול לנו בה על כל פשעינו,
לזכותנו בה לרוח ולנשמה, כדכתיב: נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה [ישעיה
מ"ב, ה'], ולהיות לנו לסיוע לעשות רצונך ללמוד וללמד לשמור ולעשות לכבוד שמך.
ולפי שחטאנו לפניך חרבה עירנו ושמם מקדשנו וגלה יקרנו ונוטל כבוד מבית חיינו, ואין
אנו יכולים להקריב קרבנות חובותינו ולקיים מצוות התלויות בארץ הזאת אשר בחרת.
אנא אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו, טוב ומטיב הדרש לנו ועל מקדשך
ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה ותגדל כבודו. אבינו מלכנו אלהינו, גלה כבוד מלכותך
עלינו מהרה, והופע והנשא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס
מירכתי ארץ, כי הם עמך ונחלתך המיחדים שמך והמייחלים רחמיך. בגלל אבות שעשו
רצונך כונן מקדשך על מכונו, הראנו בבנינו, שמחנו בתקונו, והשב כהנים לעבודתם
ולוים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנויהם, ונעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי
רגלינו בכל שנה ושנה ככתוב בתורה: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'
אלהיך במקום אשר יבחר [דברים ט"ז, כ"ז]. ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים.
ידענו ה' כי חטאנו. לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד. למה יאמרו הגויים איה נא
אלהיהם. בזכות עקדת יצחק אבינו חתום פה שטן ואל ישטין עלינו. למענך פעול קומה
והושיענו, כי אל מלך חנון ורחום אתה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי
וגואלי".
|
אותו ר' רפאל סריויש התקין שתי תפילות שיאמרו עולים ועולי-רגל לפני הכותל המערבי, אחת לימי החול ואחת לשבתות וימים טובים. ואביא כאן את השניה שבהן: |
"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לחבר צדיק בצדק בעטרה שעטרה לו אמו ביום
חתונתו וביום שמחת לבו. אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון מכון לשבתך פעלת
ה' מקדש ה' כוננו ידיך. יהי רצון מלפניך שבזכותו ובזכות היום הקדוש הזה ובזכות
אברהם ויצחק וישראל עבדיך; קרב צדק מאליך ותיחד שמך הגדול בשם כל ישראל
בשלמותא דכלא י"ה בו"ה לרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה
ותגדל כבודו, על כל סוג אשר
גמלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו, והותיר לנו שריד כמעט לשארית הנמצא ולבית חיינו פליטת אריאל כותל מערבי הקדוש הזה עדות לישראל להודות לשם ה', כי לא מאסתנו ולא געלתנו, וישיב את שבותנו מבין הגויים ונפוצותינו יכנס מלרבע כנפות הארץ, והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלם בית מקדשך בשמחת עולם. אנא אלקינו חושה לעזרתנו ויהמו נא רחמיך עלינו, הלוא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך. הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו. אנא אל חי תעשה עמנו אות לטובה, אות לתשועה, לכבוד הכותל הקדוש הזה שאתה שוכן בה, אשר הוא ראש אמנה לכל באי עולם, תזכור לנו זכות האמנה, כאמור: וצדיק באמונתו יהיה [חבקוק ב', ד']. ואם בזמן ישעיה [צ"ל: חבקוק] הנביא בשרתנו בישועה זאת לנו, העומדים באמונתך ולא הפרנו בריתך ולא שקרנו באלהותך בסך השנים האלו, על אחת כמה וכמה שתשוב ותחיינו ובשמך נקרא בזכות האמנה, לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גלולים מן הארץ. ממכון שבתך מן השמים תברך את עמך את ישראל לקדש שמך עלינו לתקן עולם במלכות שדי. מי זאת עולה בש"ע נהורין, כמנין כותל מערבי, בנהירו דאנפין בשלמותא דכלא, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש; בזכות השמעת קול והקרבת האיל ועקדת יצחק אבינו, ואת הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה בעד שכרו שאין בה שום תנאי, ואנו בניו נחלת אבינו, אנו מבקשים, שכאשר כבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה' אלקינו במידת החסד והרחמים ותכנס לנו לפנים משורת הדין ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך מעירך מארצך ומנחלתך, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ובכן תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך, ועולתה תקפץ פיה, שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו, בקבוץ בניה בתוכה בשמחה, לקיים בנו מקרא שכתוב: כה אמר ה' צבאות, הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים באמת ובצדקה [זכריה ח', ז'-ח'] והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד [שם, י"ד, ט']." |
אותו ר' רפאל סריויש התקין תפילה מיוחדת לעולי-רגל שיתפללו לפני צאתם מארץ-ישראל וחזרתם לחוץ-לארץ, ובה יביעו צער על עזיבתם ויבקשו מחילה מה' על שהם עוזבים את הארץ שאליה זכו להגיע. תפילה זו יחידה במינה היא, ולא הותקנה כמותה לא לפניה ולא לאחריה. וזה נוסחה: |
"רבון העולמים, יודע ומבין כל סתרי יצוריך, גלוי וידוע לפניך איך נפשי נשפכה עלי
ורוחי בזלעפות ידים רפות וברכים כושלות, לעזוב מקום נחלת אבותי מקודשת מכל
הארצות לבוא בנקרות ובסעפי הסלעים על אדמת נכר, כי גרשונו עונותינו מלהסתפח
בנחלתך, ונהפוך הוא, להיות דיורנו בארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים. אנא ה'
אלקינו ואלקי אבותינו, אל תבוא במשפט עם עבדיך, כי לא יצדק לפניך כל חי, ותתנהג
עמנו במידת החסד והרחמים, כמנהגך הטוב מתנהג בחסידות להרבות מחילה לחטאים
וסליחה לפושעים, לעשות עמנו ישועה ורחמים, להוליך אותנו לשלום למקום אשר אנו
דרים בה, להתחבר בביתנו בנינו ובנותינו קרובינו ואהובינו בלא שום נזק וצער שבעולם,
בזכות הארץ הטובה אשר חפצת בה וזכיתנו ליכנס בתוכה. ועתה אנא אלקינו שמע
תפילתנו, האזינה אל תחינתנו, באמונתך עננו, בצדקתך לזכותנו לחזור ולבוא בקבוץ
בניך בשמחה בתוכה, ונשבעה בטוב ביתך קדוש היכליך, רוחך הטובה תנחנו בארץ
מישור איש על דגלו באותות לבית אבותם, הלוך ודבר: בית יעקב לכו ונעלה אל הר ה'
אל בית אלקי יעקב, כי עמנו אל, וה' בראשם לגאון ולתפארת בבן נתן לנו ירום ונשא
וגבה מאד, ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות
הארץ, כי ירחם ה', את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אומתם ובחר עוד בירושלם.
זכרנו ה' ברצון עמך פקדם בישועתך לראות בטובת בחירך, לשמוח בשמחת נויך,
להתהלל עם נחלתך. יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. אמן כן יהי
רצון.
|
בשולי תפילה זו ראה המחבר צורך להעיר: |
"ואם ח"ו רואה עצמו לא כן יש עם לבבו [כלומר, שאינו חש צער-אמת על צאתו
מהארץ] לא יאמר זו התפילה, שנמצא עין בעין מדבר שקרים נגדו יתברך ובשקר עצמו
יש עם לבבו לגנוב דעת המקום ב"ה, ולא יכון".
|
משהתחיל הישוב בירושלים לגדול במידה רבה באמצע המאה התשע-עשרה, ונתרבו משנה
לשנה מספר העולים ועולי-הרגל, נתעורר אחד העולים החשובים מליטא, ר' שמואל ב"ר יהושע זעליג אב"ד קהילות דאלהינאוו
ואילייא, ומחבר הספר "מנחת שמואל" על מסכת ברכות (שנדפס בווילנא בשנת תר"ב) לחבר
ספר שלם של תפילות ובקשות על המקומות הקדושים, וקרא לספרו בשם "שערי דמעה"
הספר נדפס בפעם הראשונה בירושלים בדפוס הראשון, והיחיד אז, בירושלים, בית-דפוסו של
ר' ישראל ב"ק, בשנת תר"ט (1849). הספר נתחבב ביותר ונתפשט מאד ומאז נדפס בפעם
הראשונה חזר ונדפס בירושלים עוד שתים-עשרה פעמים.
מבין שתי התפילות שהתקין לומר ליד הכותל המערבי, אביא כאן אחת שהיא קצרה יותר, וזה נוסחה: |
"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, בית אלהים ושער השמים, ירושלים הבנויה כעיר
שחוברה יחדיו, ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, ששם עלו שבטים שבטי יה,
ששם אבן בוחן אבן שתיה, שממנו הושתת העולם, וממנה השתרגו מוסדות כל גבולם,
ששם הר המוריה, שממנו יצא תורה ותושיה, ההר חמד אלהים לשבתו, ובנה בו בית
מנוחתו, ושם הכין כסאו וממלכתו, ויהי בשלם סוכו ומעונתו, ומשם שפע הנבואה ורוח-
הקודש יוצא ומתפשט לכל אחד מישראל לפי הכנתו, ומשם מזבח כפרה בהקרבת
הקרבנות ומקטר קטרת לכפר לכל אחד עון חטאתו. כסאות למשפט ולהורות ללכת
בתורת ה' צבאות, רמה קרני בה' ולבי עלז בבית הגדול והקדוש לשם ולתפארת
ולתהילה, ועוד רבת המעלה, מי יוכל לשער נכבדות המדובר בעיר אלהים סלה.
|
"והן עתה תשתפך עלי נפשי כי אראה את העיר שמה ושאיה, ועל אלה אני בוכיה, בית
מקדשנו תפארתנו, אשר הללוך בו אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדנו, היה לחרבה
ההיכל והר הבית, היה לשמיר ושית, עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים. נשכבה
בבשתנו, ותכסנו כלימותינו, כי כל אלה גרמו פשעינו, וחטאתינו מנעו הטוב ממנו.
"ועתה ה', עד מתי יהיה עוזך בשבי ותפארתך ביד צר, קנא ונוקם קנא לשמך המהולל, לבל בגוים יתחלל. קומה אלהים וריבה ריבך, זכור חרפתך, מני נבל כל היום. המאוס מאסת את יהודה, אם בציון געלה נפשך, אל תנאץ למען שמך, אל תנבל כסא כבודך, זכור אל תפר בריתך אתנו, כי אנחנו עמך וצאן קדשך בני בחוניך, מאמינים בני מאמינים שהבטחת, ובריתך קיים לעולמים. ה' אלהי ישראל קבץ נדחי ישראל מקרב העמים והביאם לארץ החיים. עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים, ורחם עלינו ועל כל ישראל, למענך ולמען אבותינו הקדושים, למען הצדיקים אשר בחו"ל בכל מדינה ומדינה עיר ועיר הן הקדושים אשר בארץ המה, והן אשר בחיים חיותם, אשר היו סובלים יסורים. וזה זמן רב אשר גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, ומזמנים קדמונים עברו על אבותינו צרות רבות קשים ומרים כלענה וגזירות ושמדות רח"ל, [רחמנא ליצלן], וכמה מסרו עצמן על קדושת השם ונתדלדלו ממדינה למדינה ומעיר לעיר, ואיה סופר מהצרות והגזירות שסבלו אבותינו. ועם כל זה לא שכחו שם אלהינו ושמרו את מצות ה' שבתורה שבכתב ושבעל-פה, ולמדו תורתך מתוך דחקות ועוני ויסורים, וקבלו באהבה, והתפללו לה' מעומק הלב: ממעמקים קראתיך [תהלים ק"ל, א']... ואף שאנחנו גלינו ונתפזרנו בארבע כנפות הארץ ונתערבנו בין העמים, עם כל זה לא שכחנו שם אלהינו, ושומרים אף בגלותם ובצרתם את כל מצות התורה שבכתב ושבעל-פה ולומדים תורתך מתוך דוחק ועינוי ומתוך שברון לב ויגון ואנחה ומקבלים הכל באהבה. אנא ה' תנקום דם עבדיך השפוך על קדושת יחוד שמך ועל תורתך ומצותיך. |
"אנא ה' זכור לנו שהקדשת את עמך ישראל מתוך שבעים אומות, ומתוכם הפרשת את
שבט לוי, והפרשת את הכהן הגדול לעמוד לשרת לפניך ולהתודות על עוונות עמך בית
ישראל לכפר עליהם. ועתה בעוונותינו הרבים נגדעו מאווינו, הושלך תפארתנו, ונשארנו
ריקים מכל טוב, ולא נשאר לנו כי אם התורה המורשה לנו ותפילתנו היוצאת מקירות
לבנו, וצועקים לפניך מכאב לב ושופכים שיח לפניך ובדמעות עלינו. זכור לנו מה
שצויתנו בתורתך: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו [ויקרא כ"ה, ל"ה], ואנחנו
בניך ילדי שעשועיך. ראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב. וקיים לנו מה שכתוב על ידי
נביאיך הקדושים: למעני למעני אעשה וכבודי לאחר לא אתן [ישעיה מ"ח, י"א]. שמחנו
כימות עיניתנו. שלח לנו הגואל צדק לפדות אותנו ולהביאנו שמחים על אדמתנו,
ושכינתך תשכון בתוכנו, ובדברך יקיצו וירונו שוכני עפר ושמחת עולם על ראשם, כמו
שאמר הנביא: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה
ישיגו ונסו יגון ואנחה [ישעיה ל"ה, י].
|
ועוד נאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא
תמוט אמר מרחמך ה' [ישעיה נ"ד, י]. ועוד נאמר: כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי
אנחמכם ובירושלים תנחמו (ישעיה ס"ו, י"ג) אמן כן יהי רצון".
|
לבסוף אביא כאן שתי תפילות שהותקנו לאדם הרוצה להתפלל שיזכה לעלות לארץ-ישראל
ולישב בה.
התפילה האחת מסוג זה נתחברה על-ידי ר' נתן בן ר' נפתלי הירץ שטרנהרץ, תלמידו המובהק, והנאמן של ר' נחמן מברסלב. וזה נוסחה של תפילה יפה זו: |
"י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, זכני ברחמיך הרבים שיהיה לי וכל
ישראל כיסופין וגיעגועים והשתוקקות וחשק אמתי לבוא לארץ-ישראל עד שאזכה
ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים להוציא מכח אל הפועל חשקי ורצוני לילך ולנסוע
ולבא לשלום לארץ ישראל חיש קל מהרה. כי אתה יודע גודל ההכרח שלי, כמה אני
צריך ומוכרח להיות בארץ ישראל, בארץ הקדושה, לגודל עוצם ריחוקי ממך, ולעוצם
עוביות גשמיות ועקמומיות שבלבי ובלבול דעתי, אשר על כל זה אני צריך להיות בארץ
ישראל, אשר שם עיקר יסוד מקור האמונה הקדושה, שם שורש כלליות קדושת ישראל,
היא הארץ אשר ה' בחר בה בשביל עמו ישראל הנבחר, היא הארץ אשר י"י דורש אותה
תמיד, ארץ החיים האמיתיים והנצחיים, ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת
לאבותינו, ארץ אשר בה עיר אלהינו הר קדשו, יפה נוף משוש כל הארץ.
"אנא י"י, רחמן מלא רחמים, חסדן מלא חסדים, טוב מלא טובות, צדיק מלא צדקות, מושיע מלא ישועות, הטיבה ברצונך עמי, ותן לי ברחמים וחסד ובמתנת חנם, שאזכה מהרה לבוא לארץ ישראל, לארץ הקדושה, הארץ אשר ירשו אבותינו, הארץ - אשר כל הצדיקים האמתיים נכספה וגם כלתה נפשם להיות שם, ורובם באו לשם ותיקנו שם מה שתיקנו, ופעלו מה שפעלו, וזכו למה שזכו, הכל על ידי קדושת ארץ ישראל, שהיא הנקודה הקדושה של כל העולם, אשר טרח ויגע אברהם אבינו עליו השלום ימים ושנים הרבה מאד, והביט וראה והבין וחקר וחקק וחצב ומדד ושקל ומנה, עד שגילה לו השם יתברך את הארץ הקדושה הזאת, שהיא יסוד נקודת הקדושה, יסוד האמונה, והבטיחו להנחיל אותה לזרעו אחריו לדורותם. על כן רחם עליו למען שמך, וזכני בזכותו וכחו, ובזכות כל הצדיקים שזכו לבוא לשם, שאזכה גם אנכי הנבזה והפחות בתכלית שאין פחיתות אחריו, לדלג ולקפוץ מהרה על כל המניעות והעיכובים והסכסוכים המונעים מלנסוע לארץ-ישראל, לשבר הכל מהרה ולבוא בזריזות גדול לארץ ישראל הקדושה. "נא אבי, אב הרחמן המרחם, רחם עלי, רחם על עני ואביון כמוני הפורש כפיו נגדך, מבקש ושואל צדקה ומתנת חנם לבד. וגם זה אינו זוכר לומר באמת, מעוצם בלבול ועכירת דעתי, כאשר נגלה לפניך אדון מלא רחמים. ואף על פי כן אני מצפה לישועתך וטובתך וחסדיך הרבים וצדקותיך הנוראות והנפלאות. חוס ורחם עלי והביאני לשלום מהרה לארץ ישראל, וחזק ואמץ דעתי ולבבי, שאזכה לשבור על כל המניעות והעיכובים והבלבולים ועל כל מניעות המוח, ותשפיע לי ממון בשפע על הוצאות וכל הצטרכות הדרך, ואזכה לנסוע בשלום בלי פגע, ותצילני מכל מיני הרהורים רעים ומכל מיני פגמים, ולא יגיע לי היזק חס ושלום על ידי הדרך הרחוק הזה בשום דבר שבעולם, בגוף ונפש וממון, לא בגשמיות ולא ברוחניות, ואצא בשלום ואבוא בשלום, ואזכה לפעול שם בארץ ישראל כל צרכי, לזכות להתקרב אליך באמת על ידי קדושת ארץ ישראל, ולילך ולעלות מדרגא לדרגא בקדושה ובטהרה גדולה כרצונך הטוב. |
"ותזכני ע"י קדושת א"י לשבור מידת הכעס בתכלית, ואזכה לאריכת אפים בכל
הבחינות, שאזכה לכבוש כעסי תמיד, ולא אכעוס ולא אקפיד שום כעס והקפדה כלל על
שום דבר שבעולם, ואזכה לעבוד אותך באמת ובאמונה שלמה ובתמימות גדול, ולעסוק
בתורה ותפילה בכוונה ועצומה, להכניס כל כחי וכל מחשבות לבי ודעתי בתוך כל דיבור
ודיבור של התפילה הקדושה והנוראה מאד מאד, ואדע ואאמין באמונה שלימה כי מלא
כל הארץ כבודך, ואתה עומד עלינו בשעת התפילה, ואתה שומע ומביט ומאזין ומקשיב
כל דיבור ודיבור של התפילה, ואדע לפני מי אני עומד, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש
ברוך הוא, ועל ידי זה יומשך אלי יראה ואימה גדולה מפניך. ואזכה לכוון היטב בכל
דיבור ודיבור של התפילה, ולא אסיח את דעתי כלל משום דיבור של התפילה, ולא
אחשוב חס ושלום שום מחשבה חיצונה וזרה כלל בשעת התפילה, רק אזכה לקשר
מחשבותי בדיבורי התפילה בקשר אמיץ וחזק אשר לא ינתק ולא יהרס לעולם. ואזכה
להתגבר בעבודת י"י בתורה ובתפילה ובמעשים טובים בזריזות גדול ובשמחה רבה
ועצומה. ולא אשגיח בדעתי על שום ביטול ובלבול ומונע ומעכב. ולא אבלבל דעתי
עליהם כלל, ולא אחוש ולא אסתכל עליהם כלל. ולא תפול עלי שום עצלות ועצבות
וכבידות וחלישות הדעת כלל, רק אזכה ברחמיך הרבים להתגבר על ידי האמונה
הקדושה לשבר ולבטל לגמרי כל מיני עצלות וכבידות ומניעות המוח ומניעות גשמיים
ועצבות ומרה שחורה ומחשבות זרות ובלבולים ועקמומיות שבלב הכל אזכה לשבר
ברחמיך הרבים וחסדיך הגדולים והעצומים. ואזכה למידת ארך אפים באמת, שאזכה
להאריך אפי על כל המניעות והבלבולים לבלי להסתכל ולבלי לחוש עליהם כלל. ולא
יכפת לי שום דבר כלל, רק אזכה לעשות את שלי בתורה ותפילה ומעשים טובים
בזריזות ובשמחה ולא תקצר רוחי ח"ו משום דבר שבעולם. ותשפיע עלי כוח הגודל וכח
הצומח דקדושה, הנמשך מן האמונה הקדושה, שאזכה להיות הולך וגדול וצומח
בעבודתך ולא יזיק לי שום דבר שבעולם, ובכל מעשי אשר אחל בעבודת י"י ובתורה
ובמצות בכל לבבי, אעשה ואצליח.
"אנא מלא רחמים, נותן ליעף כח ואין אונים עצמה ירבה, אתה לבד ידעת ריבוי חלישותי ובלבול דעתי ועקמומיות לבבי שיש לי בכל דבר שבעולם, ובפרט בדברים שבקדושה, אשר כל דבר שבקדושה שאני רוצה לעשות יש לי מניעות ועיכובים ובלבולים רבים בלי שיעור קודם שאני מתחיל לעשותו, ואפילו בעת שאני זוכר לעסוק בה לעשותו, מבלבלים ומעקמים את לבבי ודעתי בכמה וכמה עקמומיות של עקמומיות ובכמה וכמה מיני עצבות ומרה שחורה ועצלות וכבידות ובלבול הדעת ומחשבות זרות ופניות בלי שיעור וערך ומספר, עד אשר כשל כח הסבל, עד אשר קצתי בחיי, כאשר אתה ידעת י"י אלהי ואלהי אבותי מלא רחמים. ומה אעשה ועוונותי עשו כל זאת. רחם עלי למען שמך, שאזכה לאריכות אפים באמת, באופן שאעביר על כל המניעות והבלבולים המעכבים מן הקדושה, הן המניעות שיש לי ממני בעצמי מחמת תאוות ובלבול הדעת ומחשבות זרות וכיוצא בזה, הן מניעות מאנשי העולם הקרובים והרחוקים, כי רבים קמים עלינו בכל עת כאשר אתה ידעת. הכל אזכה לבטל, ואאריך אפי ורוחי, ולא אשגיח ולא אסתכל ולא אחוש עליהם כלל. ואל יבהלוני רעיוני, ואל יקצרו רוחי חס ושלום, ואל ירך לבבי, ולא אירא ולא אחפוז ולא אערוץ מפניהם, כי י"י אלהינו ההולך עמנו להלחם לנו עם אויבינו מושיע אותנו. |
"רבונו של עולם, אמץ ידים רפות וברכים כושלות תאמץ, אל תטשני ואל תעזבני אלהי
ישעי. זכני לבוא לארץ ישראל חיש קל מהרה, ולזכות שם לכל מה שיכולין לזכות בארץ
ישראל, מקום אשר משה ואהרן מסרו נפשם לבוא לשם. ואזכה לאריכת אפים בכל
הבחינות, ולאמונה שלימה באמת, ולבטל הכעס והקפידות בתכלית, ואזכה להיות טוב
לכל, שלא יהיה בלבי שום צד קנאה ושנאה והקפדה וכעס על שום אדם שבעולם, אפילו
על השונאים והרודפים אותי, רק אזכה להיות טוב לכל באמת כרצונך הטוב. ותחזקני
ותאמצני תמיד עד שאזכה לעבור בשלום ולדלג ולקפוץ על כל המניעות והעיכובים מן
הקדושה. ואזכה מהרה להקרב אליך באמת כרצונך הטוב. ואהיה חזק ואמיץ ותקיף
בעבודתך תמיד. ואזכה להיות גבור לכבוש את יצרי ורוחי לסור מרע ולעשות הטוב
בעיניך תמיד. אדיר איום ונורא חזק ואמיץ, חזקנו ואמצנו באמונתך ובעבודתך
הקדושה, ותשפיע עלינו עוז ותעצומות וגבורה וקדושה בלב, באופן שלא יוכל לבלבל
דעתנו שום דבר שבעולם. ונזכה לקים כמו שהזהרתנו בתורתך הקדושה: חזקו ואמצו
אל תיראו ואל תערצו מפניהם, כי י"י אלהיך הוא ההולך עמך, לא ירפך ולא יעזבך
[דברים ל"א, ו']. ונאמר: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' [תהלים כ"ז, י"ד]. וקיים לנו מקרא שכתוב: וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו [ישעיה מ', ל"א] חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'. [תהלים ל"א, כ"ה]". |
ואחרון-אחרון תפילה לאדם שיזכה וקיים מצות ישיבת ארץ-ישראל, שנתחברה בידי חכם אלמוני מעדת החסידים, שעלה מרוסיה לארץ-ישראל וישב בחברון. וזה נוסחה: |
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעזרני על דבר כבוד שמך לחבב ארץ-
ישראל בכל עת ובכל שעה ובכל רגע לקיים המצוה של ישיבת ארץ-ישראל, כמו שכתוב:
וישבתם בה [במדבר ל"ג, נ"ג; דברים י"א ל"א] ואהיה תמיד שמח בישיבתה ובתשוקה
גדולה כבן המשתוקק אל אמו, כמו שהיה אברהם אבינו עליו השלום משתוקק אליה,
ואני גם כן מיוצאי חלציו, זכני גם כן למידה זה, כדי שיכופר בזה כל חטאותי ועוונותי
ופשעי מעודי עד היום הזה, ואפילו בגלגולים הקודמים ובדור המדבר שמאסתי בהן
שנאמר: וימאסו בארץ חמדה [תהלים ק"ו, כ"ד] וגרמתי בכיה לדורות. ויהיה הנסיעה
והטלטול לכאן לפדיון נפשי, כמו שכתוב: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו
[תהלים ק"ב, ט"ו]. וזכני לישב בה עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, ולהיות דבק בך
בשמחה ובטוב לבב. ויקוים בי מה שכתוב: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ [דברי
הימים א' י"ז, כ"א]. ותשפיע עלי מאור קדושת ארץ-ישראל העליונה על נפשי רוחי
ונשמתי להתעלות בקדושתה ליראות את פני האדון ה' אלהי ישראל עם כללות כל
ישראל. וזכני לישב בה על התורה והעבודה ולהתפלל אליך בלי טרדת העולם הזה,
ולהיות מן הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים ושמחים ביסורים,
ולהאמין באמונה שלימה שכל היסורין שמגיעים אל יושביה ח"ו הם יסורין של אהבה
ולכפר העוונות, הן היסורין של בני-אדם או חלאים, כמו שכתוב: ובל יאמר שכן חליתי
העם היושב בה נשוא עון [ישעיה ל"ג, כ"ד] ונאמר: וכפר אדמתו עמו [דברים ל"ד, מ"ג].
ולא תענוש אותו ברצועה בישא לאלקאה, שהיא חסרון האמונה ח"ו, שהוא מר מכל
העונשין. והצילני מחבר רע ומשכן רע ומהאנשים שאינם שמים על לבם שהם בהיכל
המלך ומורדים ופושעים. וזכני להיות אוירא דארץ-ישראל מחכים אותי, הן יראת ה'
היא חכמה, להיות יראתך על פני תמיד, בגין דאתה הוא רב ושליט, עיקרא ושרשא דכל
עלמין. וזכני לעשות רצונך בזריזות בלי רפיון ועצלות, ולהחזיק על כל פנים באחת מכל
התרי"ג מצות בכח גדול ובהתמדה, כמו שאמרו רז"ל: וכל העושה מצוה אחת כתיקונה
מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ושנותיו ונוחל את הארץ. ועל ידי אותה המצוה אזכה לכל
המצות כולן, כי הם קומה אחת שלימה, ולא אצטרך לחזור ולצאת לחו"ל כל ימי חיי,
אני וזרעי וזרע זרעי עד עולם אמן. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי
וגואלי".
|
חזרה לתחילת המאמר |
---|