"ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים,
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה...
באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות
באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי,
בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו".

"עשר תעשר את כל-תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים ד"ה כ"כ),

"בארבעה פרקים העולם נדון:
בפסח, על התבואה,
בעצרת על פירות האילן,
בראש השנה כי באי העולם עוברין לפניו כבני מרון...
ובחג [חג הסוכות] נידון על המים".

"וששאלתם ציבור שביקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגעו בתענית ראשון ט"ו לשבט, יש לחוש לראש השנה ולדחות התענית או לא. כן דעתי נוטה שהתענית נדחה לשבת הבאה ואין קובעין תעניות בה שלא מצינו תענית בראש השנה כלל. ותנן, ארבעה ראשי שנים הם, וכיון דקתני לנו בהדי הדדי דומיא דהדדי נינהו, הכי נמי כיון דשארא לית בהו תעניות, רביעי נמי לית ליה תענית.. ואף על גב ראינהו נמי עדיפי מיניה, כיון דקתני להו בהוי הדדי, להא סילתא דאידמן להדדי" ³).

"ציבור שביקשו לגזור תענית וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט, התענית קדמה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות" ⁴.

"טוב להתענות בשני ימים של ראש השנה".

"ואין מתענין בראש השנה",

"יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בר"ה,
ומשנה רגילתו ואינו מתענה, אינו משלים שנתו"
(אורח חיים, סימן תקצ"ז, סעיף ב).

"שבט הוא מלך, משום דחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות...
ובחמישה עשר בו אין אומרים תחינה.
אך במגנצא ובווירמייזא אומר תחינה".

"בחמישה עשר בו [בשבט]. אין נופלין לילה ועם, כי הוא ראש השגה לאילנות,
ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך צדק".

"וזכורני כשחל ט"ו בשבט בשבת, אין אומרים צדקתך צדק באושטרייך,
אבל במישטרי אומרים צדקתך כי בחול אומרים תחינה בערב ט"ו בשבט" ⁵).

"ועכשיו נהגו העולם שלא ליפול על פניהם בו [בט"ו באב]
ולא בט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות".

"נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט".

"שבט... יום ט"ו בו... ר"ה לאילנות, לכך אין נופלים בו נפילת אפים בתפילה ולא מתעניין בג והאשכנזים יצ"ו [ישמרם צורם וקונם] נוהגים להרבות בו במיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום" ⁶).,

חמישה עשר בשבט זגט מן קיין תחינה דז מורגן... מן פפלעגט אליר לייא אופש צו הבן, דען עש איז ראש השנה צו דען באומין". (חמישה עשר בשבט אין אומרים תחינה בשחרית... נוהגים לאכול כל מיני פירות, כי הוא ראש השנה לאילנות).

בפורים ובחמישה עשר באב ובשבט המה יומי דמפגרי בהו רבנן, ובפרט חמישה עשר ול"נ בעומר, למלמדים ותלמידיהם. באותן ימים בטלו בית המדרש של המלמדים ואין הנערים באים לבית רבן ללמוד. והמלמד מחויב לתת לתלמידים ביציאתו מבית הכנסת בשחרית, בחמישה עשר ובל"ג בעומר יין שרף ולק"ח טוב [עוגה מתוקה] מכיסו, לא מכיס התלמידים, כי כן המנהג" ⁷).

"חמישה עשר [בשבט] אומרים תחינה אפילו בשחרית, והוא יומא דמפגרי ביה רבנן המלמדים, ובפרט למקרי דרדקי, שהוא יום משתה ושמחה למלמדים, והמלמדים נוהגים לתת לתלמידים יין שרף ולשמוח עמם, וכן בחמישה עשר באב" ⁸.

"ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן, כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי [חבורת מקובלים שנהגו על-פי האר"י]. ואם כי בדברי כתבי הרב [האר"י] זלה"ה לא נמצא מנהג זה, מכל מקום לדעתי תיקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר. כי הנה הובא בירושלמי פרק עשרה יוחסין [במסכת קידושין], זה לשונו:
ישמעו ענווים וישמחו - אמר ר' איבון, עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל, רבי אלעזר הווה מצמצם פריטי למיכלל בהון מכל מילי חדש, עד כאן.
וטעם הדבר, שכשם שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה נקרא גזלן, מפגי שע"י הברכה גורם להמשיך שפע עליון ע"י כוח הברכות והשר הממונה על אותו הפרי הוא מתמלא משפע זה כדי לגדל הפרי שנית, ולכן הנהנה בלא ברכה גזלן הוי... ועונשים הללו גם המה ישנן למי שרואה מיני פירות ומגדים... ולא אכל... ולא בירך עליהם... ולתיקון הדבר הזה יאותה לנו בעצם היום הזה לאכול כל מיני פירות ולברך עליהן בכוונה זו, כי חביבה מצווה בשעתה..."

עולם הבריאה,
עולם היצירה
ועולם העשייה.

"כל המצווה אשר אנכי מצווך היום תשמרון לעשות למען תחיון וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם",

"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".

"אם בחוקתי תלכן ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונחתי גשמיכם בעתם ובתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו,

ואשבר מטת עולכם ואוליך אתכם קוממיות".

"כה, אמר ה' אלוהים ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה... בהר מרום ישראל אשתלנו... וידעו כל עצי השדה כי אני השפלתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני ה' דברתי ועשיתי".

"והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז... ונתן עץ השדה את פריו והארץ תיתן יבולה על אדמתם לבטח... והקימותי להם מטע לשם ולא יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא יישאו עוד כלימת הגויים. וידעו כי אני אלוהיכם אתם והמה עמי בית ישראל".

"ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו ולא ייתם פריו לחודשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה".

"יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח.:. ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ"

"בונה ירושלים ה' נידחי ישראל יכנס... השם גבולך שלים חלב חיטים ישביעך",

"ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים"

"וירם קרן לעמו".

"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

גליל ט"ו בשבט ר"ה לאילנות. ונהגו רוב תפוצות ישראל לסדר בשולחן מכל פירות האילן ופירות הארץ עד אשר תשיג ידו, וכל אחד מברך על פרי אחד.
האיש מברך על החיטה אחר ברכת המזון, חלב חטים ישביעך [תהילים קמ"ז, י"ד], כדי שיהיה לו מזונות ברווח,
והאישה על הגפן, כדכתיב: אשתך כגפן פורייה [שם, קכ"ח, ג],
והבן על הזית, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך,
[שמן, רימון ואגוז לבנותיו, על שם: כל כבודה בת מלך פנימה. [שם, מ"ה, י"ד],
דבש ותפוח לתינוקות, על שם תחת התפוח עוררתיך [שיר השירים ח, ה], דבש וחלב תחת לשונך [שם, ד, י"א],
כמו שכתב כל זה... בני הגדול [ר' אברהם פאלאגי בספרו והוכיח אברהם [בלאדינה נדפס באזמיר תרכ"ב], ושם הביא משם ספר ברכת אליהו, דהעיקר הוא ט"ו פירות, וביארם שם, ושילמוד בכל פרי פרק אחד ממשנה, והם פיאה ח פרקים, ביכורים ג, ראש השנה ד, וגם שיברך על ריח האתרוג..."

"רובא דעלמא אינן נוהגין כן, אלא קורין בספר פרי עץ הדר על הסדר, לפי הפירות שיש לו.
ויש שאינן נוהגין כלל לסדר פירות, ויש נוהגין דווקא ז' מיני פירות דנשתבחה בהן הארץ...
ויש מקומות שאינן לומדים כי אם ט"ו שירים שבתהילים [ק"כ-קל"ד, שירי המעלות]. ונוהגים דהמלמדי תינוקות מלמדים את תלמידיהם כל ט"ו שירים, כדי שילמדו בשולחן אביהם ליל ט"ו בשבט.
כשחל ט"ו בשבט ליל שני, מה טוב למי שחננו ה' בעושר דיעשה חילוק [חלוקת צדקה] לתלמידי חכמים וצנועים ביום י"ד בשבט, לפחות כשחל במוצאי שבת, מפני דיצאו משבת ולית להן כלום כדי לקנות פירותיהם, ועוללים שאלו ואין ידם משגת לקנות ואית להו צערא טפי משאר שנים. ואשרי אדם דיש לו עניים ותלמידי-חכמים סביב לשלחנו בלילה הנאת, ויהיה ברכת ה' בכל אשר לו ויזכה לשנים רבות נעימות וטובות.

ובספר מעשה הצדקה, דף ק"ל, אות ת"ז, כתב, דיפריש צ"א פרוטות לצדקה ביום ט"ו בשבט, כמנין אילן" וגימטריא מי"ם ע"ה [עמ הכולל] וכמנין אמ"ן" ¹².

"ליל ט"ו בשבט. מביאים כל מיני פירות, טריים ויבשים, המצויים בעיר, ומניחים על השולחן ועורכים מסיבה וקוראים על כל מין ומין מקרא, משנה ובו מספר פרי עץ הדר. וגם חל בשבת עושים את סדר ט"ו בשבט ביום, מפני שבליל שבת אין רגילים לילך חוץ לביתם" ¹³.

"אנא ה' הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה' הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה' הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנה ה' הטיבה נח היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אנא ה' ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
אל נא פצה שנה זו משמיר ושית, וברך עץ שמן וזית.
אל נא במטר רווה חרבוני ישימון, וברך גפן ותאנה ורימון.
אל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים, וברך אגוז ותמר ותפוחים.
אל נא צדקך מעמד בל יפסק
וברך חרוב וקורסמטל ואפרסק.
אל נא חלץ קהילות אשר אליך תערוג,
וברך התות והאגוז והאתרוג" ¹⁴.

שיש קבלה אצל חכמי אשכנז ז"ל שצריך לבקש ביום ט"ו בשבט בפרטות על האתרוג שיזדמן לישראל אתרוג טוב" ¹⁵.

"אז ירנן עץ הערים
לפני אל אדיר אדירים
יעיר זמירות. ושירים
יתפאר אל צורנו ושמו יתקדש".

"חזקו לבבות שובבות
שמחו בנים עם האבות
כה נזכה לשנים רבות
אשיר שיר חדש".

"אשתעה לכם על אודות... יום ט"ו בשבט, ואספרה, סדר היום הזה ומנהגו שהחזיקו בו אחינו הספרדים בתורכיה, כאשר ידעתם, והבבלים הוסיפו עליו במידה גדושה". אין דעתו נוחה מהמנהג "כי לא נמצא מקור לדין זה לא בפוסקים ולא במקובלים", והוא רואה את שורש המנהג במנהג הקדום של האשכנזים, להרבות באכילת פירות ביום הזה, "אבל האשכנזים עזבו המנהג והספרדים אספוהו והוסיפו. עוד כהנה וכהנה, ויביאו לו גם יין גם לחם וגם מנחה מפרי האדמה וירק עשב והוסיפו לו (על ט"ו) ב' ונעשה יום טוב, ורבים יחשבו שהוא יום הדין עפ"י מה שנאמר במשנה ר"ה: חמישה עשר בשבט ר"ה לאילנות, אשר פירושו לעניין מעשר שנה שנה, אבל לא לאכול ולא לדין, כי בעצרת דנין על הפירות, וכבר נדפס על סדר העם הזה ט"ו בשבט ותיקונו ספר מיוחד, פרי עץ הדר, מבעל חמדת ימים" ¹⁶.

"העריכו היום - כי שבת היום ולא יכלו לעשות התיקון בלילה כמצוותו - שולחן גדול לכבוד יום הדין מכל מיני פירות ומגדים, גם לחם רב, כיד ה' הטובה על הבית הגדול הזה: ונאספו שמה רבים מנכבדי העיר ואציליה, גם עניים הגונים וערב רב, לעשות הסדר כתיקונו.. על השולחן. הזה היו כחמישים מיני פירות, בין מפרי הארץ הזאת, כי רבים הם, ובין מהמובא משאר-ארצות, כי לא תחסר כל בה ואין דבר נעדר מעיר הזאת הרוכלת וסוחרת לכל הארצות הקרובות והרחוקות, גם אין כסף נחשב, אם שני תפוחים קטנים או מלוא חופנים ענבים לחים באחד שילינג. וחביבה מצווה בשעתה יותר מאתרוג ולולב ביום הראשון!"

כל אחד מהחשובים היושבים ראשונה אומר יה"ר וינ"ו [יהי רצון ויהי נועם] ופרק ופרשה מהקריאה המסודרת בספר הזה, "פרי עץ הדר" על כל פרי מהשלושים. ומברך ברכה הראויה לה ואוכלה בכוונה כמצה ומרורים בליל שמורים. וכל המסובין יעשו כמשפטו ואוכלין אחריו מזה המין, מהם מכוונים לצאת בברכתו, ומהם מברכים לעצמם וחוטפים ואוכלים. וכן השני וכן השלישי, גם כל ההדרים על השולחן. על כל פרק פרי חדש ועל כל פרי ברכה, עד תשלום הסדר. ואחר כך מברכים על היין - קדושא רבא - ונוטלים לידים ואוכלים סעודה שלימה, איש אשר כברכתו ובכוונה רצויה".

"אז אמרתי מי ייתן אפוא ויודפסו גם עשרת הדברים - כללי תורתנו הקדושה - על ספר מיוחד עם יהי רצון, ויהי נועם, ולשם ייחוד וכו' ואיזה הגדות והערות, אולי יעשו גם להם חוק זיכרון פעם אחת בשנה ויחזיקו בהם כאחד המנהגים האלה" ¹⁷.

"ט"ו בשבט. אוכלים פירות ואין להם שמחה מיוחדה" ¹⁸.

"חמישה עשר בשבט. ביום הזה מרבים מאד באכילת פירות ושתיית יין, ולפנות ערב יתקבצו חבורות-חבורות ועושים סעודות-מרעים והבחורים, והבתולות תצאנה בתופים ובמחולות בשווקים וברחובות" ¹⁹.

"חמישה עשר בשבט הייתי באקידה (בפרס)... מנהגם כי יסובבו מבית לבית, ובדרך הארובה שבגג ישלשלו מטפחת, ובעל הבית ימלאנה חטים ופירות ויעלנה מעלה, אך אל תוך הבית לא יבואו זה אל זה" ²⁰.

"שבט, בחמישה עשר בו, אשר הוא ראש השנה לאילנות, ילמדו חכמי הספרדים בבתי ישיבותיהם לימודים מיוחדים מכתבי הקודש משנה תלמוד וזוהר המדברים על אודות התבואות והפירות ועל אודות ראש השנה ויעירו כמעט כל הלילה ויהדרו לאכול כל מיני פירות הנמצאים בעיר, ובייחוד פירות משבח ארץ ישראל... הלימודים והתפילות האלה נאספו ונסדרו מהרב בעל חמדת הימים ונדפסו ג"כ בקונטרס מיוחד... בשם, פרי עץ הדר והלימודים האלה ילמדו קודם אכילת כל פרי ולאחריו" ²².

"לראות במימיו ולשבת בצל העצים הרעננים המחליפים ביום זה נעוריהם".

"אחינו הספרדים מהדרים בכבוד היום הזה, ועשו יעשו לו סדרו כראוי לפירות המתוקים והנעימים אשר יובאו אל השולחן הערוך, וטסים מלאים כל טוב מזמרת הארץ יוצאים מבית החתנים אל בתי כלותיהם, וליהודים שמחה וששון" ²⁴.

"בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות משנה פרק א ממסכת ראש השנה ערבית ושחרית"²⁵.

"אעורר שיר רנני
למנצח בנגינות
היום עשה אדני
ראש השנה לאילנות".

"פצחו רננו יחדו זמרו, שם ה' אומה טהורה".

"יום זה שיר מפינו אל יושבת
אפצחה בו שירים גם רננות
גדול הוא לנו יום ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות" ²⁶.