זהו המבנה הפנימי של מלכות יהודה וירושלים. ואם אנו פונים עתה אל האישיות הירושלמית המובהקת ביותר הידועה לנו, אל ישעיהו הנביא (שכן ירמיהו, אם שהוא מדבר "באזני ירושלים", אין שרשיו בחברה הירושלמית אלא בין הכוהנים אשר בענתות בארץ בנימין), כוונתנו לבחון את ה"ירושלמיות" שלו באבן הבוחן המשולשת הזאת שנזדמנה לנו עד כאן.

אנו באים לבחון מה מקומם של עיר הבירה ירושלים, של בית המקדש שהוא בית ה', ושל שושלת בית דוד בנבואתו של ישעיהו, שאלה נתגלו לנו כשלושת העמודים שעליהם נכון הנוסח הירושלמי המיוחד של הישראליות.

שאלתנו השניה חייבת לחיות, על פי האמור לעיל: מה יחסו של נביא ירושלים דידן אל בית המקדש?

ובכך כבר נתקרבנו אל הנקודה השלישית הנוגעת לענין שלנו. מה יחסו של ישעיהו אל בית המלוכה?

נושא דיוננו לא היה ישעיהו הנביא ונבואתו אלא רק בחינה מסוימת בנבואה זו. ואף על פי כן נזדמן לנו תוך כדי דיוננו לנגוע כמעט בכל האפקים של עולמו הרוחני. השעה המרכזית של חייו, היינו הקדשתו לנביא, שתי התערבויותיו העיקריות בחיי המדיניות של יהודה, זו כלפי אחז ליד תעלת הברכה העליונה וזו כלפי חזקיהו בימי נבוכדנצר, "פרשת חזון" ושיר הכרם, חזון אחרית הימים בשני נוסחותיו - בכל אלה מצווים היינו לדון אם רצינו למצוא מענה לשאלה שהצגנו לעצמנו: כיצד השפיעה על נבואת ישעיה העובדה של היותו איש ירושלים? דבר זה בא ללמדנו שהעובדה הנדונה כאן אינה בין הנסיבות הארעיות שחלו בנביא זה, אלא שעובדת יסוד יש כאן, אחת העובדות שבלעדיהן כל עצמו של הנביא נשאר לפנינו כספר החתום. וכאן טעו רבים מן החוקרים החדישים שביקשו לגבש מתוך דברי ישעיהו מערכת מחשבות עקבית, וכל מה שנמצא יתר או חסר לגבי קוי-סרגל ישרים אלה של הגיון אריתמטי נחשד בידיהם, נפסל ויוחס לתקופות אחרות.

כל עם בעולם אוהב את בירתו, שר לה שירים ושומר לה אמונים אף ממרחקים. נודדים וגולים מוסרים עוד לבנים ולבני בנים עליה עד שלאט-לאט המציאות החדשה דוחקת את רגלי הזיכרונות ואדם מסתגל לתנאי החיים שנשתנו. ואילו לעיר ירושלים נשמר משהו מאותו רטט של קדושה שהדהד בלב ישעיהו שעה שנתגלה לו שעל אף כל חטאיה שהוא הוקיעם, ועל אף כל נבואות הפורענות שהוא השמיעם קודם, ראויה היא ירושלים זו שלמענה יבטל הקדוש ברוך-הוא גזרה שהודיע עליה בפי נביאיו. מכאן נאצל כוח שהוסיף חיזוק אף לשבועתם של הגולים "אם אשכחך ירושלים" ועל ידי כך היה בין הגורמים שאיפשרו את יצירתו של "בסיס ריאלי" חדש, היינו שיבת ציון ובנין הבית השני.

ואחרון אחרון: רעיון המלוכה של בית דוד נעשה לכוח מחולל-היסטוריה, בישראל ובעמים, בעיקר מאז נתגלתה לישעיהו דמותו של המלך המשיח, "חוטר מגזע ישי". הלא אף קדושתה של העיר בית לחם לעולם הנוצרי אינה נובעת, בסופו של דבר, אלא מכך שבעיר זאת נולד דוד בן ישי ושלפיכך גם כל מי שטען למשיחיות, חייב היה להצביע על זיקתו לעירו של דוד. כל שכן בישראל עצמו גברה ועצמה דמות זו מדור לדור, לבשה צורה ופשטה צורה, אך לא פסקה מללוות כל ששם ישראל ייקרא עליה ושאינו פוסק, ביודעין ובלא יודעין, לחלום ולעמול על מנת להכשיר את הקרקע לזה שיבוא אלינו במהרה בימינו.