"אם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' אומות, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

"כלומר שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, אם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם".

"הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם" -

"ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי בחטאו היה כנען עבד עולם וזכה אברהם בארצו, ונכתב עניין היין בנח כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות, כי הצדיק תמים אשר צדקו הציל כל העולם, גם אותו החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו".

"כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, אינו ראוי שיירש מבחר מקומות הישוב".

"וספר הכתוב כל אלה, כי רצה להודיע יחוס אברהם משם, ותולדות חם להודיע העמים שזכה אברהם בארצם בעוון אבותם".
"ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז הייתה לגוי, היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר: בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים, וגם בעבד".

"קודם היות עול יושב הארץ שלם להגלותם משם, ולכן אמר והכנעני אז בארץ".

"ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה",
"כי מיום הגזירה האריך לו, כי הוא פוקד עוון על שלשים ועל רבעים".

"לא יחרימם אבל יהיו למס עובד, או יפנו להם".

"גירגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי" -

"וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש - אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי".

"אל מקום הכנעני", "שלא אמר אל ארץ הכנעני כאשר יאמר בשאר כל המקומות, לרמוז שיירשו אותם ויכריתום וישבו במקומם, לא שיהיו יושבים בקרבם כאבותם".

"אין ראוי לגזול מעשו את אשר הורישם הא-להים, כי השם יקצף על הגוזל מהם נחלה שהנחילם הוא יתברך, כאשר יקצף על הגוזל מישראל הארץ אחרי שינחילנה להם".

"השם שמר לבני לוט זכות אביהם שליוה את נביאו בדרך אשר שלחו ה', ולכך הנחילם מנחלת אברהם".
"ארץ עמון ומואב השם נתנה לבני לוט ירושה בעבור לוט אביהם ששרת את הצדיק וגלה עמו לאותה הארץ, ולכן לא הרשה לעשות להם רעה בארצם".

"מפני חטאם שהרחיקו את ישראל ולא קרבו אותם הענישם להרחיקם מעל עמו". -

"רצה הקב"ה להישבע לכל אחד מן האבות להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם, כי אף על פי שהראשונה תספיק, תוספת זכות וכבוד היא להם".

"הנה הקב"ה הבטיח את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים, וכולם לצורך עניין. בבואו בארץ מתחלה אמר לו: לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא באר מתנתו כי אין במשמע רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה".

"ואחרי כן כשרבו זכויותיו בארץ הוסיף לו, שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי ייתן לו כל הארצות ההן בכללן".

"בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם, או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם, רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד, ושב הגוי ההוא ונחמתי על הרעה, והקב"ה כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים".

"בפעם השלישית באר לו תחומי הארץ, והזכיר לו כל העמים עשרה אומות, והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא".

"וכאשר צווהו על המילה אמר לו: לאחוזת עולם, לאמר שאם יגלו ממנה מיד ישובו וינחלוה, והוסיף והייתי להם לא-להים שהוא בכבודו ינהיג אותם, ולא יהיו בממשלת כוכב ומזל או שר משרי מעלה".

"יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער איוביו".

"אבל הוסיף לו עתה יען אשר עשה את המעשה הגדול הזה שנשבע בשמו הגדול, ושיירש זרעו את שער אויביו, והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו, או שיפול ביד אויביו ולא יקום, והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו".

"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" - יתכן שזה רשות כרצונו אמר לו בכל אשר תרצה ללכת בארץ: לך! כי אהיה עמך ושמרתיך מרעת הגויים כי לך אתננה, כלומר שלך תהיה. ואם הוא מצוה שילך בה לארכה ורחבה להחזיק במתנתו כאשר פירשתי - לא נצטווה לעשות זה מיד, והנה עשה כן, כי עתה היה במזרח ואחר כך הלך אל ארץ פלישתים שהיא במערב והנה קיים המצוה בחייו".

"גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עוון אשר חטא, ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט שמה הרשע והחטא".

"והורשתם את הארץ וישבתם בה", על דעתי זו מצות עשה היא, וצווה אותם. שישבו בארץ וירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה', ואלו יעלה על דעתם לכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתם ולהתיישב שם יעברו על מצות. ה'.

"פנו וסעו לכם" הזכיר להם הארץ והדרך שילכו בה למסעיהם, ואחרי כן אמר "ראה נתתי לפניכם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, בואו ורשו את הארץ, מצוה לא יעוד והבטחה, כאשר פירשתי".

"שנצטונו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, והוא אמרו להם והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתם לאבותיכם ופרט אותה להם במצוה הזו כולה בגבולה ובמצריה".

"כי אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך כי בשבועה נתנה להם".

"כאשר יוסיף הגוי לחטוא שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט הא-להים בארץ מעולם".

"ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ועל כן ארך גלותם שלשים שנה, והיה ראוי שיתארך יותר אלא שצעקו והרבו תפלה, וזה טעם ויאנחו מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם, וישמע א-להים את נאקתם... כי לא היו ראויים להיגאל מפני הקץ שבא אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו".
"כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להיגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל, אלא שמפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו".

"ולמה יהיה קשה על הראשונים לפרש כי נתארך גלותם על הקץ שלשים שנה, והנה נתארך עליהם ארבעים שנה בחטא המרגלים".

"בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג", "כי אם היו ישראל וחזקיה המלך חוזרים בתשובה שלמה היה מביא אותם ואומות העולם שרובם עם סנחריב בדין העתיד, ומאבד אלו מפני אלו. אך כאשר הגיע הזמן ולא נגמרה זכותם, אולי גם כן לא נתמלאה סאתם של אלו, ונתן עליהם הדין להאריך להם עוד, בטל תנאי חזקיהו ונשארו הטובות והנחמות ההם על המלך המשיח תחתיו מבניו, ונתקיימו מקצתם עמו ועם דורו, כפי הראוי להם, כי כן עניין הא-להים עם כל אדם ועם כל דור, מזומן להיטיב כפי הזדמנותם לקבל הטוב".

"ואתה יודע כי כן היה עניין הגאולה ההיא, וגם כן אינו מתנבא עליהם שיעשו תשובה שלימה וירצם הא-להים, רק בהתודו את עוונם ועוון אבותם, כאשר התודה דניאל חטאנו, ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצוותיך, למלכינו שרינו ולאבותינו, וכתב כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים עמך לחרפה, נחמיה התודה כן, כן עזרא מתודה: מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך".

"וכבר אירע לנו כן בעונותינו כי בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו העם רוב התורה והמצוות לגמרי, וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני".

"כי העניין הא-להי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, ואילו היינו מזדמנים לקראת א-להי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפצה היינו פוגעים ממנו מה שפגע אבותינו במצרים".

"ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשווה, אבל יש בדבר עניין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד".

"הוא הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והא-ל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר: ואם ירחיב ה' את גבולך כאשר דבר וכו' שהוא לעתיד".

"בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש, שנאמר: ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. והיכן מוסיפין אותן? בערי הקיני, הקניזי והקדמוני, שנכרת לאברהם ברית עליהם ועדיין לא נכבשו, ועליהן נאמר בתורה, ואם ירחיב ה' א-להיך את גבולך".

"וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם, והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' א-להיך וללכת בדרכיו כל הימים".

"דבר ברור הוא כי השבעה גויים עצמם לא ירשו אותם בעברם על התורה כאשר אמר פעמים רבים, למען תהיו ובאתם וירשתם את הארץ, למען אשר תבא אל הארץ, כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת והוריש ה' את כל הגויים האלה מלפניכם".

"כאשר עבר עכן על החרם והוא איש אחד נאמר, ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם, א"כ מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם ואם ירחיב ה' את גבולך כי תשמור את כל המצוה וכו'".

"כי כן עניין הא-להים עם כל אדם ועם כל דור, מזומן להיטיב כפי הזדמנותם לקבל הטוב".

"כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבועה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר, כי היה גלוי לפניו שהגיע זכותם לכך".

"אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את ה' וללכת בדרכיו וכו' והוא לומר, שיקיימו כולם כל התורה כולה"...
"שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם, אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים, והוא לימים אשר אמר, ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך, ולבב זרעך יורה על הימים העתידים לבוא".

"אם קודם שגלינו עבדנו בתכלית הזאת, וכבשנו את יצרנו הרע לבלתי החטיא אותנו לעולם, היה מרחיב גבולנו באותו הזמן, על כן נאמרה הפרשה במלת, ואם".

"ואע"פ שהיה מודה בקץ נחתך - כי אין איש מאנשי תורתנו שיחלוק עליו, רק הוא סבור כי הקץ עצמו עם תנאי התשובה נאמר, ולכן יאריך הא-ל מדור לדור, גם אחרי הקץ הנאמר, עד בוא הדור הראוי שיעשה תשובה" -

"ונצחו לר' אליעזר מן הכתוב, "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי תכלינה כל אלה, בהיות המאמר חלוט עם השבועה הגדולה הבאה עליו".

"אך יש לו זמן קצוב שלא יארך יותר כי כבר הגיע תור, ובא עת קבול שכר מקצת מצות שעשו ישראל, וקבלתם התורה ושמרו עיקרי הדת עם היותם חוטאים במקצת מצוותיה, אך אינם פורקים עולה מעליהם".

"יבחר הא-להים בם לזכות הקודמים מהם, כאשר עשה בצאתם ממצרים, עם היותם ערום ועריה מכל זכות ומכל מצוה".

"והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא ית' יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו, אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה".

"גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא".

"אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי, ...וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון".

"וזה נראה כי מחטא אדם הראשון היה הטורף, דכתיב: ואיבה אשית בינך ובין האישה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, הנה שאינו נושך בעקב אלא מפני האיבה הזאת, והוא הדין לכל שאר החיות, ואולי לא היו טורפות זו את זו עד שחטא אדם שנתאררה האדמה בעבורו - והוא עתיד להיות בטל לימות המשיח".

"והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם... כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם... ובהיות ארץ ישראל על השלמות תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם".

"ואמרו הארץ הלזו הנשמה הייתה כגן-עדן, והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו. וידעו הגויים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה - אני ה' דברתי ועשיתי" (יחזקאל לו, לה).