במקומות שונים בתורה מופיעות חמש-עשרה רשימות של שבטי ישראל. רשימות אלו - פרט לשלש - אינן זהות זו לזו והשינויים שביניהן רבים ומגוונים. במאמר זה אנסה לעמוד על השינויים שבין הרשימות, לעקוב אחר הסיבות לשינויים, ואף להציע אי-אלה הסברים לתופעה זו.

אציג תחילה את הרשימות כלשונן:
רשימה א: סדר הלידה (בראשית כט-ל)

"ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן... ותהר עוד ותלד בן... ותקרא שמו שמעון. ותהר עוד ותלד בן... על כן קרא שמו לוי. ותהר עוד ותלד בן... על כן קרא שמו יהודה. ותהר בלהה ותלד ליעקב בן... על כן קרא שמו דן. ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב... ותקרא שמו נפתלי. ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן... ותקרא את שמו גד. ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב... ותקרא את שמו אשר. וישמע אלוקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי... ותקרא שמו יששכר ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב.. ותקרא שמו זבולון. ויזכר אלקים את רחל... ותהר ותלד בן... ותקרא את שמו יוסף.." ובפרק לה: "ותלד רחל... ותקרא שמו בן-אוני ואביו קרא לו בנימין".

סדר הלידה היה איפוא: ראובן, שמעון, לוי ויהודה - בני לאה; דן ונפתלי - בני בלהה; גד ואשר - בני זלפה; יששכר וזבולון - בני לאה; ויוסף ובנימין - בני רחל.

רשימה ב: בני יעקב (בראשית לה)

"ויהיו בני יעקב שנים עשר. בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון. בני רחל יוסף ובנימין. ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי. ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם".

רשימה ג: היורדים למצרים (בראשית מו)

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכור יעקב ראובן. ובני ראובן... ובני שמעון... ובני לוי... ובני יהודה... ובני יששכר... ובני זבולון... אלה בני לאה... כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש. ובני גד... ובני אשר... אלה בני זלפה... ותלד את אלה ליעקב שש עשרה נפש. בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין... אלה בני רחל אשר יולד ליעקב כל נפש ארבעה עשר. ובני דן חושים. ובני נפתלי... אלה בני בלהה... ותלד את אלה ליעקב כל נפש שבעה".

רשימה- ד: ברכת יעקב לבניו (בראשית מט)

"ראובן בכורי אתה... שמעון ולוי אחים... יהודה אתה יודוך... זבולון לחוף ימים ישכון... יששכר חמור גרם... דן ידין עמו... גד גדוד יגודנו... מאשר שמנה לחמו... נפתלי אילה שלוחה... בן פורת יוסף... בנימין זאב יטרף... כל אלה שבטי ישראל שנים עשר".

רשימה ה: הבאים מצרימה (שמות א)

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה...ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון ובנימין. דן ונפתלי גד ואשר".

רשימה ו: נשיאי המטות במפקד (במדבר א)

"ואלה שמות - האנשים אשר יעמדו אתכם לראובן... לשמעון... ליהודה...
ליששכר...לזבולון... לבני יוסף לאפרים...למנשה.... לבנימין... לדן... לאשר... לגד... לנפתלי...".

רשימה ז: מפקד א' (במדבר א)

"ויהי בני ראובן בכור ישראל... לבני שמעון... לבני גד... לבני יהודה... לבני יששכר... לבני זבולון... לבני יוסף לבני אפרים... לבני מנשה... לבני בנימין... לבני דן... לבני אשר... לבני נפתלי...".

רשימה ח: סדר השבטים במחנה (במדבר ב)

"והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה... והחונים עליו מטה יששכר... מטה זבולון... ראשונה יסעו. דגל מחנה ראובן תימנה... והחונים עליו מטה שמעון...ומטה גד... ושניים יסעו. דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה... ועליו מטה מנשה... ומטה בנימין... ושלישים יסעו. דגל מחנה דן צפונה... והחונים עליו מטה אשר... ומטה נפתלי... לאחרונה יסעו לדגליהם".

רשימה ט: הקרבות הנשיאים (במדבר ז)

"ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה.. ביום השני... נשיא יששכר... ביום השלישי נשיא לבני זבולון... ביום הרביעי נשיא לבני ראובן... ביום החמישי נשיא לבני שמעון... ביום השישי נשיא לבני גד. ביום השביעי נשיא לבני אפרים... ביום השמיני נשיא לבני מנשה... ביום התשיעי נשיא לבני בנימין. ביום העשירי נשיא לבני דן... ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר... ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי...".

רשימה י: סדר המסעות (במדבר י)

"ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה לצבאותם... מטה בני יששכר... מטה בני זבולון... ונסע דגל מחנה ראובן לצבאותם... מטה בני שמעון... מטה בני גד... ונסע דגל מחנה בני אפרים לצבאותם... מטה בני מנשה.... מטה בני בנימין... ונסע דגל מחנה בני דן... מטה בני אשר... מטה בני נפתלי...".

רשימה יא: המרגלים (במדבר יג)

"ואלה שמותם למטה ראובן... למטה שמעון... למטה יהודה... למטה יששכר... למטה אפרים... למטה בנימין... למטה זבולון... למטה יוסף למטה מנשה... למטה דן... למטה אשר... למטה נפתלי.. למטה גד...".

רשימה יב: מפקד ב' (במדבר כו)

"ראובן בכור ישראל בני ראובן... בני שמעון... בני גד... בני יהודה... בני יששכר... בני זבולון... בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים. בני מנשה... אלה בני אפרים... בני בנימין... אלה בני דן.. בני אשר... בני נפתלי..".

רשימה יג: נשיאי המטות להתנחלות (במדבר לד)

"ואלה שמות האנשים למטה יהודה... ולמטה בני שמעון.. למטה בנימין... ולמטה בני דן... לבני יוסף למטה בני מנשה... ולמטה בני אפרים... ולמטה בני זבולון... ולמטה בני יששכר.. ולמטה בני אשר... ולמטה בני נפתלי...".

רשימה יד: העמידה על הר גריזים והר עיבל (דברים כז)

"אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן שמעוןן ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי".

רשימה טו: ברכת משה (דברים לג)

"...יחי ראובן... וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה.. וללוי אמר.. ולבנימין אמר... וליוסף אמר... ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך... ולגד אמר... ולדן אמר... ולנפתלי אמר... ולאשר אמר...".

אלה הן, איפוא, חמש עשרה הרשימות שבתורה המכילות את סדרם של השבטים לפי עניניהם ואירועיהם. להלן רשימה המרכזת את הרשימות לפי סדר הופעתן בתורה ולפיה ניתן לראות את השינויים שביניהן:

א. סדר הלידה - ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי, גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין.
ב. בני יעקב - ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין, דן, נפתלי, גד, אשר.
ג. היורדים למצרים - ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, גד, אשר, יוסף, בנימין, דן, נפתלי.
ד. ברכת יעקב - ראובן, שמעון, לוי, יהודה, זבולון, יששכר, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף, בנימין.
ה. הבאים מצרימה - ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, בנימין, דן, נפתלי, גד, אשר.
ו. נשיאי המפקד - ראובן, שמעון, יהודה, יששכר, זבולון, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, גד, נפתלי.
ז. מפקד א' - ראובן, שמעון, גד, יהודה, יששכר, זבולון, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי.
ח. סדר המחנות - יהודה, יששכר, זבולון, ראובן, שמעון, גד, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי.
ט. הקרבות הנשיאים - יהודה, יששכר, זבולון, ראובן, שמעון, גד, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי.
י. סדר המסעות - יהודה, יששכר, זבולון, ראובן, שמעון, גד, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי.
יא. המרגלים - ראובן, שמעון, יהודה, יששכר, אפרים, בנימין, זבולון, מנשה, דן, אשר, נפתלי, גד.
יב. מפקד ב' - ראובן, שמעון, גד, יהודה, יששכר, זבולון, מנשה, אפרים, בנימין, דן, אשר, נפתלי.
יג. הנשיאים המתנחלים - יהודה, שמעון, בנימין, דן, מנשה, אפרים, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי.
יד. גריזים ועיבל - שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף, בנימין, ראובן, גד, אשר, זבולון, דן, נפתלי.
טו. ברכת משה - ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף, זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר.

עיון ברשימה מגלה את השינויים שבין הרשימות, ועלינו לשאול, אם כן, את השאלות הבאות:

א. רשימה א' מציגה את סדר לידתם של השבטים. לפיה נולדו ראשונים ארבעת בני לאה, לאחר מכן - בני בלהה שפחת רחל ובני זלפה שפחת לאה ושוב - שני בני לאה האחרונים, ולבסוף - שני בני רחל. סדר זה אינו מופיע שוב אף באחת מארבע עשרה הרשימות הנוספות, האמנם?

ב. רשימה ב' מציגה את בני יעקב לפי סדר הולדתם, אך -משום מה העדיפה רשימה זו את בני הגבירות על פני בני השפחות. ומשום כך נמצאים בני השפחות בסוף הרשימה. בדומה לכך - רשימה ה' שאף בה הועדפו בני הגבירות על פני בני השפחות. אך מדוע לא נשמרה העדפה זו וסדר זה ברשימות ג' וד' שבהן מופיעים אמנם בני לאה ראשונים אך בני רחל נמצאים ברשימה ג' בין בני השפחות ואילו ברשימה -ב' רק-בסופה? אף-בני השפחות שברשימה ד' מסודרים לא לפי סדר הולדתם ואף לא לפי סדר האמהות, מה איפוא, פשרו של הסדר: דן, גד, אשר ונפתלי? אף יש לשים לב לעובדה שזבולון הצעיר המופיע ברשימות אלה אחרון לבני לאה - מופיע ברשימות ד' וט"ו לפני יששכר אחיו שהיה, כאמור, מבוגר ממנו... במיוחד תמוהה העובדה הבולטת שברשימה י"ד - נמצא זבולון בודד בין בני השפחות...

ג. בני השפחות שנולדו כאמור, לפי הסדר: דן ונפתלי - בני בלהה, גד ואשר - בני זלפה, אבדו סדר זה ברוב הרשימות. גד הופרד מאחיו ברשימות ה', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג וט"ו, ואילו נפתלי - שהיה מבוגר מגד ומאשר - מופיע אחרון ברוב הרשימות.

ד. רשימות ז' וי"ב - הנן רשימות של ספירה ומפקד. הסדר בשתי הרשימות נשמר כמעט בצורה זהה, אך מדוע הוקדם מנשה לאפרים ברשימה י"ב, ואילו ברשימה ז' הוקדם אפרים למנשה?

ה. בשלש רשימות בלבד נשמר הסדר הזהה בקפדנות. אלו הן רשימות ח', ט' וי'. אך ברשימות אלה הוקדמו שלשת בני לאה הצעירים: יהודה, יששכר וזבולון לשני האחים המבוגרים מהם - ראובן ושמעון, היתכן? ושבט גד - מדוע צורף הוא ברשימות אלה וברשימות ז' וי"ב לראובן ושמעון ולא נשאר במקומו בין אחיו בני השפחות?

ו. רשימה י"ג עוסקת במינוי נשיאים לנחול את א"י לשבטים. כאן חסרים השבטים ראובן וגד, המתנחלים בעבר הירדן, ושבט לוי, שאין לו כלל נחלה. אך סדר השבטים ברשימה זו תמוה ביותר, שכן בני לאה אינם מופיעים לפי סדר לידתם כלל; בני רחל אינם נמצאים יחד ובני השפחות - כפי שראינו גם ברשימות אחרות - אינם מאוחדים ומצורפים אלא מפוזרים ומפורדים.

ז. אף ברשימה ט"ו כך: אף בה אין בני לאה מופיעים יחדיו; בני רחל נמצאים בין בני לאה; בנימין קודם ליוסף ובני השפחות שנמצאים אמנם בסוף הרשימה יחד - אינם מופיעים לפי סדר לידתם כלל...

ח. רשימה י"א שהיא רשימת המרגלים שעלו לתור את הארץ - הינה הרשימה היחידה שבה הופרדו אפרים ומנשה זה מזה; זבולון נמצא בין בני רחל וגד נמצא בסוף הרשימה - האמנם?

ט. לא ברור לפי איזה מפתח הוצבו השבטים על הר גריזים והר עיבל. אמנם הועמדו על הר הברכה בני הגבירות, אך מדוע הועברו ראובן וזבולון להר הקללה?
חכמינו ראו בעיות אלה ואמרו:

"אמר רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי, למה אין שמותם של שבטים שוים בכל מקום אלא שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה, שלא יאמרו בני גבירות תחילה ובני השפחות אחרונה, ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו".

לפי מדרש זה נמצאות הרשימות בערבוביה להדגיש שאין חשיבות לבני הגבירות יותר מאשר לבני השפחות. אולם עיון שטחי ברשימות מוכיח, שברובן - פרט לשתים - הופיעו בני השפחות בסוף הרשימה אילו בני לאה הגבירה מופיעים בכל הרשימות - בראשיתן.

סדר הלידה כפי שהוא מופיע ברשימה הראשונה אינו מופיע יותר ברשימות הבאות. לעומתו יופיעו סדרים אחרים כפי שנציגם להלן: עיון ברשימה ב' מראה, שבמקום סדר הלידה מופיע סדר הנשואין. לאה נישאה ליעקב ראשונה - כל בניה יופיעו ברשימה זו ראשונים. רחל נישאה לו שניה - בניה יופיעו איפוא אחרי בני לאה. דן ונפתלי יופיעו במקום השלישי, כי אמם בלהה שפחת רחל נישאה ליעקב שלישית, ואילו גד ואשר, שאמם זלפה שפחת לאה, נישאה ליעקב אחרונה - יופיעו אחרונים ברשימה זו.

ברם, סדר הנשואין לא נשמר ברשימה ג'. אמנם ניתן להסביר שבתחילה מופיעים בני לאה ובני זלפה שפחתה, ורק לאחר מכן בני רחל ובני בלהה שפחת רחל, אך מה טעם שונה הסדר ברשימה זו מסדר הנשואין שברשימה הקודמת?

דומני שהמקרא עצמו משיב לשאלה זו ומסביר את הסדר המופיע כרשימה זו. בבראשית מ"ו החל מפסוק ח' נאמר:

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה... אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב... כל נפש בניו ובנותיו שלושים ושלש.... אלה בני זלפה... שש עשרה נפש... אלה בני רחל... ארבעה עשר נפש... אלה בני בלהה.. כל נפש שבעה. כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש".

לפנינו רשימה שמית של בני יעקב המחולקת לפי קבוצות מספריות יורדות: ראשונים נמנו בני לאה שהיוו יחד 33 נפשות - הקבוצה המספרית הגדולה ביותר; אחריהם בני זלפה שהיוו יחד 16 נפש - הקבוצה השניה בגודלה; אחריהם בני רחל - 14 נפשות; ולבסוף בני בלהה - 7 נפשות, המהווים את הקבוצה המספרית הקטנה ביותר. המקרא מסכם שסך כל היורדים מצרימה - 66 נפשות, לאמור: לפנינו רשימה מספרית בלבד.

רשימה ד' - ברכת יעקב - מסודרת לפי סדר אמהות-יולדות. לאה ילדה ראשונה על כן מופיעים כל בניה ראשונים. לאחר מכן מופיעים בני השפחות שנולדו אחרי בני לאה, ורק לבסוף - בני רחל שנולדו אחרונים.

בברכה זו הורה יעקב שלש הוראות חורגות:
א. זבולון הוקדם ליששכר המבוגר ממנו.
ב. בני השפחות אינם מסודרים לפי סדר היוולדם לאמותיהם.
ג. שיש לברך את יוסף כשבט אחד, ולא את מנשה ואפרים כשני שבטים, אע"פ שהם קבלו מעמד זה קודם לכן.

הקדמתו של זבולון ליששכר אינה ברורה די הצורך, ואין להסיק מסקנות מן הניסוח המקראי בלבד. אולם ערבובם של בני השפחות אינו מתגלה כאן בברכות לראשונה. יעקב כבר יצר תקדים דומה כשהלך לקראת עשו אחיו בשובו מחרן ארצה. שם נאמר: "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים" (בראשית ל"ג: ב'). טבעי היה שייאמר: "ויישם את בלהה וילדיה... ואת זלפה וילדיה..." בדומה ל"את לאה וילדיה"... "את רחל ויוסף", אולם יעקב רצה משום מה למנוע את פיצולם והפרדתם של בני השפחות - וצרפם יחד. התמונה חוזרת גם לאחר מכן כאשר נפגשים עם עשו וכולם צועדים לקראתו ומשתחווים לפניו. שם נאמר: "ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו". שוב מופיעים בני השפחות כקבוצה אחת בלתי מפוצלת. תקדים זה, שאותו יצר יעקב בפגישתו עם עשו חוזר, כאמור, גם ברשימת הברכה, שבה מופיעים בני השפחות יחד ובערבוביה, ללא הפרדה ופיצול לפי אמותיהם או לידתם. אולם גרם מעשהו זה של יעקב, שמכאן ואילך מופיעים בני השפחות בערבוביה בכל הרשימות, פרט לרשימה ה', שאותה נסביר מאוחר יותר.

העובדה שיעקב העדיף לברך את יוסף כשבט אחד, ולא ברך את אפרים ומנשה כשני שבטים - אינה ברורה די הצורך. יתכן שרצה לשמור ולהקפיד על המספר שנים עשר, מה שלא היה מתאפשר אילו היה מברך את אפרים ומנשה, כל אחד בנפרד; אך אולי נעוצה הסיבה בעובדה הבלתי מוסברת, שיעקב, בבואו לברך את אפרים ומנשה אומר: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", אין הוא מברך אותם כנפרד אלא יחד - כקבוצה בלתי מופרדת.

קביעה זו מסבירה תופעה נוספת: בכל הרשימות הבאות אין יוסף מופיע, ובמקומו באים אפרים ומנשה. יוצאות מן הכלל שתי רשימות - י"ד וט"ו. רשימות אלה הנן רשימות של ברכות, הראשונה - על הר גריזים, והשניה - ברכת משה. יעקב שנהג בברכתו שלו לברך את יוסף ולא את אפרים ומנשה - הורה בכך, שבשתי הרשימות האחרות של ברכות, לא יופיעו אפרים ומנשה, אלא - יוסף. שאר הרשימות, שאינן רשימות של ברכות - מציגות את אפרים ומנשה כשני שבטים, בהתאם לצואת יעקב: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מ"ח: ה').
רשימה ה' מחזירה אותנו לסדר הנשואין. בני לאה מופיעים ראשונה, כי לאה נישאה ראשונה ליעקב; אחריהם מופיע בנימין בנה של רחל, שנישאה שניה ליעקב; ולבסוף בני בלהה ובני זלפה - שנישאו ליעקב אחרונות ולפי סדר זה. מאחר שרשימה זו עוסקת בירידת בני ישראל מצרימה - הרי עוסקת היא בתקופה שקדמה לברכת יעקב - לפיכך יופיעו בה בני השפחות בחלוקתם הטבעית, לפי סדר אמותיהם, כפי שמקובל בכל הרשימות שקדמו לברכת יעקב, ולא בערבוביה כפי שנהג יעקב בברכתו.
רשימה ו' מסודרת אף היא לפי סדר הנשואין, ובה ניתן לראות שלש תופעות שכבר הוזכרו לעיל:
א. יוסף אינו מוזכר כאן, ובמקומו מופיעים לראשונה אפרים ומנשה, בהתאם לתקדים שיצר יעקב בברכותיו או אולי כדי לשמור על שלמות המספר שנים עשר ביחס לשבטים.
ב. אפרים הצעיר מופיע לפני מנשה הבכור, בהתאם לדברי יעקב: "אחיו הקטן (= אפרים) יגדל ממנו" (בראשית מ"ח: י"ט). העדפת אפרים על פני מנשה חוזרת בכל הרשימות הבאות; פרט לרשימה י"ג שתוסבר מאוחר יותר.
ג. בני השפחות אינם מופיעים לפי סדר לידתם ואמותיהם אלא בערבוביה, כפי שהוזכר לעיל, בהתאם לקביעתו של יעקב בעת שנפגש עם עשו ובברכתו בערוב ימיו.
אף רשימה ז' מסודרת לפי סדר הנשואין: בני לאה ראשונים, בני רחל שניים ובני השפחות, לבסוף, בערבוביה המקובלת. ברם, מקומו של גד שהועבר מקבוצת בני השפחות והועמד בין שמעון ליהודה - מתמיה!

עיון בשלש הרשימות, ח', ט' וי', מוכיח, שהשבטים נחלקים מכאן ואילך לארבע קבוצות: קבוצת יהודה עם יששכר וזבולון; קבוצת ראובן עם שמעון וגד; קבוצת אפרים עם מנשה ובנימין; ולבסוף קבוצת דן עם אשר ונפתלי. חלוקה זו היתה כידוע חלוקת הדגלים בסדר המחנות כפי שיובהר להלן. ברשימה ז' שלפנינו מופיעה חלוקה זו לארבע קבוצות עם שינוי אחד בלבד: קבוצתו של ראובן - עם שמעון וגד - מופיעה ראשונה ברשימה, המסודרת גם לפי סדר ההולדה ואילו קבוצת יהודה - המופיעה ברשימות הבאות במקום הראשון - מופיעה כאן שניה. עלינו להסיק איפוא שהקדמתו של גד למקומו החדש תואמת את מקומו בקבוצת ראובן כפי שמופיע ברשימות הבאות אך מדוע שינתה התורה והעדיפה ברשימה זו את קבוצת ראובן ראשונה ולא את קבוצת יהודה כמקובל ברשימות הבאות?

דומני, שכך דרכה של התורה: בבואה לפקוד ולמנות, היא מעדיפה להתחיל בבכור הבנים דוקא ולא באחר. כך מדגישה התורה במפורש במפקד השני, שנערך בערבות מואב (רשימה יב): "ראובן בכור ישראל" (במדבר כו ה); כך במניית בני נח וכך במניית בני ישמעאל ויצחק.
רשימות ח' ט' וי' זהות הן כידוע. ברשימות אלה, מתארגנים בני ישראל לחניה, בקבוצות של שלשה שבטים לכל קבוצה, תחת דגל אחד ולפי סדר זה אף יסעו למסעיהם. אף סדר ההקרבה של הנשיאים, ביום חנוכת המזבח, תואם את סדר חניה זה. אולם מדוע חולקו הקבוצות לפי חלוקה זו, ומדוע הוצבה קבוצת יהודה במזרח, ראשונה לחניה למסע ולהקרבה?

במקורות התלמודיים ובפרשני המקרא יש תשובות שונות לסדר קבוצתי זה:

א. סדר השבטים במדבר הותאם למבנה השבטים ולסידרם, כפי שהיה בשעה שבני יעקב נשאו את מיטת אביהם ממצרים לארץ כנען. יעקב עצמו, הוא שהורה לבניו כיצד לשאת את מיטתו, והוא שקבע את מקומו של כל אחד מן הבנים סביב מיטתו: "אמר להם: בני, יהודה ויששכר יטענו מטתי מן המזרח, ראובן שמעון וגד יטענו את מיטתי מן הדרום, אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב, דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון... ואם עשיתם וטענתם את מיטתי, כשם שציויתי אתכם, האלוקים עתיד להשרות אתכם דגלים" (במדבר רבה ב').

ב. הקבוצות סודרו לפי חשיבותו של השבט העומד בראש הדגל. ההגמוניה שניתנה ליהודה בהזדמנויות שונות ("יהודה יעלה"), הביאה את קבוצתו לחנות ראשונה. בכורתו של ראובן הביאה את קבוצתו למקום השני. בני רחל עם אפרים בראשם, עמדו במקום השלישי בגין בכורתו של אפרים, ואילו בני השפחות - הועמדו אחרונים.

ג. השבטים מוינו וסווגו לפי אופיים והתנהגותם, והוצבו במחנה במקביל לאופיים ותכונותיהם של ארבעת רוחות השמים. יהודה, יששכר וזבולון המסמלים יחד את אור התורה - הועמדו כלפי מזרח, שמשם זורחת השמש המפיצה את האור לעולם. ובדומה לכך בשאר הקבוצות הדומות לשאר רוחות השמים.

ד. החניה תואמת את סדר חנייתם של מלאכי השרת וחיות הקודש במחנות השכינה שבשמים, מסביב למרכבה הקדושה, ראובן, לדוגמה, בתכונותיו ובמעשיו - מקביל למיכאל שאף לו תכונות ומעשים דומים. "והבן היטב מה שהזכרתי ותבין כח תורתנו הקדושה ואיך הם צבאות ישראל למטה נקשרים ונאחזים עם צבאות מלאכי השרת למעלה...". (רבינו בחיי במדבר ב, יח).

ה. חניית השבטים מסודרת לפי סדר הבכורה, אולם אז יש לראות דוקא את הדרום כראש המחנה, ומשום כך מופיע בו ראובן הבכור, ואילו הצפון הוא הזנב, ולכן יופיעו בו בני השפחות. "ואם תסתכל היטב אז תדע, כי הראש הוא הדרום והזנב הוא הצפון ולא אוכל לפרש". אך לא כך במסע עצמו, כאן תצעד קבוצת יהודה ראשונה "כי לא היו גבורים בשבטים כשבט יהודה הנמשל לגור אריה".(שם)

תשובות אלה, חושפות טפח מתורת הנסתר ועל פיה הן מסבירות את סדר חניית השבטים. בנוסף להסברים אלה, דומני, ניתן להסביר לפי פשוטו של מקרא, את החניה, הסדור לקבוצות, העמדת השבטים הנבחרים בראש כל דגל וצורת המסעות - בהתאם לצורך בהערכות צבאית לקראת מלחמות, שבני ישראל היו עתידים לנהל, תוך התחשבות בגיבושם של השבטים בינם לבין עצמם, במספר האנשים "יוצאי הצבא" המסוגלים ללחום, ובכוח הלחימה הטמון משבט זה או אחר לעמוד בראש כל דגל.

בראש המחנה הוצב, אם כן, יהודה ושני אחיו הצעירים ממנו - יששכר וזבולון. שלשת אלה מהווים איפוא קבוצה אחת. יתכן שהיה גבוש בין שלשת האחים הללו, ויתכן שיששכר וזבולון הצעירים קבלו על עצמם את ההגמוניה של אחיהם המבוגר - יהודה. קבוצה זו היתה הגדולה ביותר מבחינה מספרית - 186,400 נפש - וראויה היתה מבחינת כוחה ועצמתה לעמוד כחוד החנית בראש המחנה. העובדה שהתורה ציינה שנית, בעת סדור המחנה, את מספרו של כל מחנה ומחנה, בנוסף לציון שניתן בעת המפקד הכללי שנערך קודם לכן - מוכיחה שמספר האנשים במחנה מהווה גורם חשוב בבחירת מקומו של כל שבט ושבט וכל קבוצה וקבוצה.

דגל מחנה דן, שמנה 157,600 איש והיה השני בגדלו אחרי קבוצת יהודה, הוצב בסוף המחנה - "מאסף לכל המחנות" - להגן עליו מאחור. מחנה ראובן עם 151,400 איש ומחנה אפרים עם 108,100 איש, שהיו קטנים יחסית למול שני המחנות האחרים - הוצבו בתוך המחנות בגלל עצמתם הקטנה.

ראובן, בהיותו בכור - הוצב בראש הדגל הדרומי, שמעון שקבל עליו כנראה את ההגמוניה של ראובן אחיו הבכור ולא של יהודה אחיו הצעיר - צורף למחנה ראובן. הרצון לשמור על כל קבוצה שתמנה שלשה שבטים כפי שהיה מקובל בימי קדם במחנות צבאיים ומאידך - הרצון לשמור על כל מחנה שיכלול רק שבטים בעלי קרבה משפחתית פנימית - גרמה לכך - ששבט גד צורף לדגל ראובן במקומו של שבט לוי, הן משום שהיה בכור לשפחות, והן משום שהיה בנה של זלפה שהיתה שפחת לאה.

המחנה השלישי (הדגל השלישי) מנה שלשה שבטים: אפרים, מנשה ובנימין - בני רחל, ומחנה הרביעי כלל את בני השפחות, פרט לגד שצורף כאמור לדגלו של ראובן.

לפנינו, איפא, שמירה על המסגרת המשפחתית לפי החלוקה לגבירות ולשפחות, ומאידך - הקפדה ותכנון הערכות צבאית לקראת קרב. סדור המחנות, מיונם וסיווגם לפי אותות ודגלים תחת פיקודם של נשיאים - מחזקים את ההשערה, שלפנינו צבא הנערך למלחמות עם עמים שיעמדו בדרכו לארץ ישראל.

בהתאם למבנה ולסדר זה, אף התנהל טכס ההקרבה של נשיאי השבטים בעת חנוכת המזבח. שהרי נשיאי המחנה וראשי השבטים הם הם שהיו המקריבים בטכס חנוכה זה. ולפי סדר זה אף התנהלו המסעות של בני ישראל במדבר - ומשום כך קיימת זהות והקבלה מדויקת בין שלש הרשימות: ח', ט' ו-י'.

סדר זה של שבטים וקבוצות כפי שאורגן במחנה ישראל, מסביר תופעות אחדות שהתרחשו מאוחר יותר במדבר ובעת כניסת ישראל ארצה. ראובן ראה כנראה את עצמו מקופח על שלא הועמד בראש מחנה בני ישראל. הוא אף מתלונן על כך בעת טכס ההקרבה שהתקיים ביום חנוכת המזבח. הא סבור שכבכור ראוי הוא להקריב ראשון, אך טענתו נדחית. יתכן, איפוא, שהתמרמרות זו כתוצאה מקפוח מעמדו של ראובן בין השבטים גרמה לכך, שראשי המורדים נגד משה בעדת קורח, שייכים לשבט ראובן. אף הצטרפותו של גד לשבט ראובן בבקשתם להתנחל בעבר הירדן המזרחי, תוסבר במרקם היחסים והקשרים שנוצרו ביניהם בעת החניה המשותפת תחת אותו דגל. הצטרפותו של מחצית משבט מנשה לראובן ולגד - תוסבר אף היא באותם יחסים וקשרים שנוצרו בין מנשה לבין מחנה ראובן, שהיה שכנו בדרום-מערב המחנה.
רשימה י"א עוסקת בסדר המרגלים, והיא, כאמור, תמוהה ביותר. יתכן שהנשיאים מסודרים כאן לאו דוקא לפי סדר שבטים כלשהו, אלא לפי קריטריונים אישיים ואחרים כמו גיל, חכמה או מנין, אך מפשוטו של מקרא אין לכך הוכחה. ברם, הערבוביה הבלתי מוסברת היא אולי טבעית ואופיינית דוקא לכל פרשת המרגלים שהרי ענין המרגלים החל כשכולם התקרבו אל משה ובקשו לשלוח מרגלים לתור את הארץ, כלשון הכתוב: "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו" (דברים א' כ"ב). התקרבות זו היתה ללא נימוס וסדר מקובל, כלשונו של רש"י: בערבוביה, ילדים דוחפים אח הזקנים וזקנים דוחפים את הראשים". שמא ניתן לראות באי-סדר זה ובערבוביה הכללית ששררה במפגש זה - הסבר לחוסר הסדר השורר ברשימה זו של המרגלים.
רשימה י"ב עוסקת במפקד השני שנערך במדבר, לאחר שהעם חטא בבעל פעור. היה זה סמוך לכניסתם ארצה, לאחר שנדדו עשרות שנים במדבר. סדר השבטים במפקד זה אינו שונה ברובו מן הסדר המופיע במפקד הראשון (רשימה ז'), פרט לשינוי אחד: מנשה מופיע כאן לפני אפרים, ובמפקד הראשון מופיע מנשה אחרי אפרים.

עיון במצבם הדמוגרפי של שני שבטים אלה יסביר שינוי זה. בתחילת הנדודים במדבר מנה אפרים 40,500 איש ומנשה מנה 32,200. ואילו במפקד השני, בסוף נדודיהם במדבר, מנה מנשה 52,700 איש ואפרים - 32,500, מנשה התרבה, איפוא, בלמעלה משתי רבבות בתקופת הנדודים במדבר, ואילו אפרים נפחת בכשמונת אלפי איש. יש להניח אם כן, שהשינוי הדרסטי במספר האוכלוסין גרם לכך שמנשה שהתרבה יועדף ברשימה זו על פני אפרים הבכור שהתמעט.
רשימה י"ג עוסקת במינוי נשיאי השבטים לצורך ההתנחלות בעבר הירדן המערבי. הרשימה שונה מכל הרשימות האחרות וסדר השבטים בה איננו בהתאם לסדרים שהורגלנו בהם ברשימות הקודמות, אך מאחר והרשימה מכילה שמות נשיאים לצורך ההתנחלות, יתכן ולפנינו רשימה המסודרת בהתאם להתנחלות הראשונה שהיתה בימי יהושע. יהודה ושמעון שהתנחלו בדרום הארץ והיו קיצוניים במפת ההתנחלות - מופיעים ברשימה זו ראשונים. צפונית להם התנחלו בנימין ודן, משום כך הם מופיעים ברשימה שניים. מנשה ואפרים שהתנחלו צפונית להם - יופיעו ברשימה במקום השלישי. זבולון ויששכר שהתנחלו צפונית למנשה ואפרים, מופיעים גם ברשימה זו אחרי מנשה ואפרים, ואילו אשר ונפתלי שהתנחלו בצפון הארץ - והיו קיצוניים במפה - סוגרים כאן את רשימת הנשיאים.
ניתן איפוא לראות ברשימה זו ביטוי לסדר ההתנחלות מן הדרום ועד לצפון שבו ניתנת תשומת הלב לקבוצות של שנים-שנים.
רשימה י"ד עוסקת בעמידתם של השבטים על הר גריזים והר עיבל. בני השפחות הועמדו כולם על הר עיבל - הר הקללה, ואילו על הר גריזים - הר הברכה הועמדו בני הגבירות - בלבד. הצורך להעמיד שישה כאן ושישה כאן, גרם ששני שבטים מבני הגבירות הועברו להר עיבל והועמדו עם בני השפחות. שני השבטים היו, איפוא, ראובן וזבולון. נקל לשער שזבולון הועבר עקב היותו הצעיר מבין בני לאה, ועליו לוותר על הכבוד לעמוד בין אחיו על הר הברכה. אולם מדוע הועבר ראובן בכור השבטים?

סיכום מעשיו של שבט ראובן. מאז היותו בכור יעקב, נותן מקום להשערה ששבט זה נמצא בירידה מתמדת, עד שאיבד כל עמדה וזכות בכורה בקרב אחיו. ירידתו החלה כבר במעשהו עם בלהה ובנזיפה הקשה של יעקב. היא נמשכה בימי משה במרד בני ראובן בשותפות עם קורח, וחולשתו ניכרת גם במשא ומתן על הנחלה בעבר הירדן שבו משמש שבט גד כראש המדברים. מאידך - מהווים גד וראובן שבטים ידידותיים, החונים יחד במדבר והמתנחלים בצוותא בעבר הירדן המזרחי. אולי אלו הן הסיבות שבגללן מועבר ראובן מבין אחיו מהר הברכה להר הקללה לבין בני השפחות, וכבכור הנמצא בירידה - הוא מוצב כאן בראש הרשימה כאשר בסמוך לו מופיע גד - חבירו וידידו משכבר. אחריו מופיע אשר - אחיו של גד מאם אחת, לאחר מכן - זבולון הצעיר מבני לאה, ורק לבסוף - שני בני בלהה שהיתה שפחת רחל.
רשימה ט"ו, האחרונה שברשימות - מכילה את ברכתו של משה לשבטים לפני מותו. חוסר הסדר שברשימה זו בולט לעין. אך אם נזכור את מפת ההתנחלות בארץ ישראל, משני עברי הירדן כפי שהיתה בראשית תקופת המלוכה, כאשר שבט דן עקר ממקומו הראשון ועבר לצפון הרחוק, ואילו שבט שמעון נבלע בתוך שבט יהודה - אפשר, דומני, להסביר בהתאם לכך את סדר השבטים שברשימה זו.

משה ברך את השבטים, כשמפת ההתנחלות המאוחרת מול עיניו והוא מתקדם בברכתו ממזרח למערב וממערב למזרח, ושוב - ממזרח למערב וחזרה, ובכיוון מן הדרום אל הצפון, בדומה לאות הלועזית Z.

הוא החל בראובן שהתנחל בדרום עבר הירדן, עבר ליהודה השוכן מערבית לראובן בדרום ארץ כנען, מבלי שיזכיר את שמעון הבלוע בתוך נחלת יהודה. לאחר מכן הוא פונה צפונה ומברך את שבט לוי, המשרת במקדש, ואת בנימין - שהמקדש נבנה בשטחו, ומשם הוא ממשיך לעבר שני שבטי יוסף שהתנחלו צפונית לבנימין, ולזבולון ויששכר שהתנחלו צפונית לשבטי יוסף. עכשיו עוברת ברכת משה מזרחה, אל שבט גד שהתנחל בעבר הירדן המזרחי, ומשם צפונה לשבט דן שהתנחל כאמור, בצפון הארץ, ורק לבסוף - הוא פונה מערבה לעבר נפתלי ואשר היושבים בצפון ארץ ישראל המערבית. זוהי, איפוא, גישתו של משה לסדר את השבטים בבואו לברכם לפני מותו.

ניתן לסכם ולהניח ששלשה גורמים ראשיים שולטים בסדרם של חמש עשרה הרשימות המופיעות בתורה:
א. סדר נשואי האמהות ליעקב וסדר לידת הבנים. סדר זה משפיע על שש הרשומות הראשונות בוואריאציות שונות.

ב. המערך והשיקולים הצבאיים שלפיהם סודרו הדגלים במדבר. גורם זה משפיע על הסדר בשש הרשימות השניות (להוציא את רשימת המרגלים).

ג. מבנה ההתנחלות של השבטים בארץ ישראל, שעל פיו סודרו רשימות י"ג וט"ו.

ברוב הרשימות הועדפו בני הגבירות על פני בני השפחות, וברוב הרשימות נשמר המספר שנים עשר (פרט לרשימות י"ג וט"ו). סדרם של השבטים ברשימות, מושפע פה ושם מברכתו של יעקב לבניו; ממצבם הדמוגרפי של השבטים; מהתנהגותם במדבר ומן היחס ששרר בין השבטים לבין עצמם.