|
מזמור ע"ג פותח את החומש השלישי של ספר תהילים.1 המזמור עוסק בבעיה עתיקת יומין, בעיה המעסיקה את האנושות מראשיתה, בעיית הצדק בעולם, או כפי שהיא מכונה בפי חז"ל: 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו'. ואולם משורר מזמור ע"ג, אסף, אינו מתייסר בבעיה הפילוסופית, בבעיית הגמול, בבעיית הצדק הא-לוהי, אלא בבחירת דרכו האישית, במציאת גישה ופתרון לדילמה הפרטית שלו. הכינוי "אני", המופיע פעמים אחדות בפרק 2, והמילה "לבבי" (ונטיות אחרות של השם "לב") 3 החוזרת על עצמה מדגישים את האופי האישי של המזמור. נהוג לכנות את הפרק בכינוי: 'איוב הקטן' שכן הוא עוסק בשאלה שהיא נושאו העיקרי של ספר איוב. הבעיה של 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' מוצגת על ידי הנביאים בסגנונות שונים. הנביא ירמיהו שואל: |
צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך:
 מדוע דרך רשעים צלחה
---- שלו כל בגדי בגד? (ירמיה י"ב א)
|
| הנביא חבקוק מעלה את הבעיה בנוסח הזה: |
... טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל
למה תביט בוגדים
--- תחריש בבלע רשע צדיק ממנו? (חבקוק א' יג)
|
| וכן: |
... על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל (שם שם ד).
|
|
הנביא מלאכי שם את השאלה בפי העם: |
הוגעתם ה' בדבריכם
ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עשה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה א-להי המשפט. (מלאכי ב' יז) ... חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך. אמרתם שוא עבד א-להים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני ה' צבאות. ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עשי רשעה גם בחנו א-להים וימלטו. (שם ג' יג-טו). |
|
גם בכתובים מוצגת הבעיה. קהלת בן דוד מכנה את התופעה - הבל: |
יש הבל אשר נעשה על הארץ
אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים
אמרתי שגם זה הבל. (קהלת ח' יד)
|
|
השאלה צפה ועולה גם בפרקי תהילים נוספים כמו: ל"ז, מ"ט, צ"ד. בתלמוד הבבלי מסכת ברכות דף ז' ע"א אמר רבי יוחנן בשם רבי יוסי שכבר משה רבנו ע"ה העלה את הבעיה: "שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו ... בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו שנאמר הודעני נא את דרכך (שמות ל"ג יג) אמר לפניו ריבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו..." 4 שאלתו של אסף, משורר פרקנו, נובעת מניסיונו האישי. הוא רואה את שלומם של הרשעים, ומשווה אותו לסבלו. למרות עצתו של דוד המלך במזמור ל"ז: |
"אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי עולה. כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון",
|
| הוא מתקנא בהם: |
"כי-קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה".
|
| הוא מוצא לקנאתו הצדקה, שכן: |
"הנה-אלה רשעים ושלוי עולם השגו-חיל",5
|
| הוא רואה את שלומם של הרשעים, את ההצלחה של ההוללים. אין להם תחלואים, הם אינם יודעים סבל, והנגעים - המחלות והמגפות - אינם פוקדים אותם. הם בריאים עד יום מותם: |
"בעמל אנוש אינמו ועם-אדם לא ינגעו".
|
| עשיית עושר בחמס, ומילוי כל תאוותיהם - מצליחים בידם ועל כן מתחזקות אצלם הגאווה וגסות רוח. הם לועגים לטוב האנושי ולסבלם של בני האדם ומטיחים דברים כלפי שמיא: |
"לכן ענקתמו גאוה יעטף-שית חמס למו. ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו. שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ".
|
| הם כופרים בהשגחתו של הקב"ה על עולמו: |
"ואמרו איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון".
|
| ואני לעומתם, זועק אסף, נגוע וסובל: |
"אך-ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי. ואהי נגוע כל-היום ותוכחתי לבקרים".
|
|
תורת הגמול אינה פועלת. ההבטחה שהצדיק יקבל שכר אינה מתממשת.
בעיית הצלחתם של הרשעים קשה מבעיית סבלו של הצדיק. את סבלו של הצדיק והישר אפשר לתרץ בכך שחטא בשוגג, ו"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה-טוב ולא יחטא" (קהלת ז' כ) ואולי סבלו בא כדי לכפר על חטאיו, ואולם רשעותם של הפושעים נעשית לעין כל, הם מתפארים בה ואף הצלחתם אינה נסתרת. השאלה כה מטרידה את אסף וכה כואבת לו עד שכמעט שגרמה למשבר בחייו. אמונתו בצדק עמדה להישבר. הוא עמד לשנות את דרכו ולסטות מדרך האמת: |
"ואני כמעט6 נטיו רגלי
כאין שפכה אשרי", |
|
חסר היה רק עוד מעט מאד, לא כלום, שרגליו (אשוריו) יטו מדרך האמת.
כמו הנביא ירמיהו אשר העלה את הבעיה רק לאחר שהצהיר: צדיק אתה ה' כי אריב אליך... מעלה אסף את השאלה במזמור מנקודת ראותו של האדם המאמין. הוא פותח בהצהרה על השקפתו היסודית: |
אך טוב --------- לישראל
--- --- א-להים לברי לבב. |
| אסף מתלבט כיצד להציג את דרכו ואת תהיותיו לבניו: |
|
"אם-אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי."
|
|
המפרשים מבארים פסוק זה לשני כיוונים: מצד אחד - אם אספר הכל כמו שאני רואה, הרי שאהפוך את בניך לבוגדים. הם ירצו להצטרף לרשעים המצליחים. (בגדתי בפירוש זה הוא פועל יוצא, אעשה אותם לבוגדים בה') ומצד שני - אם אספר לבנים את תורת הגמול כפי שלמדתי וכפי שהאמנתי כל ימי, הרי אני בוגד בבניך שאיני מגלה להם את האמת שאני חווה. ואולי בכך אני מונע את הצלחתם.
בחלקו השני של הפרק מציע המשורר שני פתרונות לבעייתו. הפתרונות פותחים במילים: "עד-אבוא אל-מקדשי-א-ל". כמו הבעיה כך גם הפתרון בא מתוך חווייתו האישית של אסף. לא בדרך של לימוד מאחרים אמצא את דרכי, אומר אסף. אלא בבואי אל מקדש ה', כאשר ארגיש ואחווה את קירבתו של ה' אל האדם - אתבונן בעצמי ואמצא מענה לבעיותיי, אמצא מחדש את דרכי. הפתרון הראשון שמציג אסף הוא: "... אבינה לאחריתם". הרשעים מצליחים באופן זמני בלבד. ה' מעלה אותם מעלה מעלה כדי להגדיל את מכת נפילתם: |
"אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות. איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן-בלהות. כחלום מהקיץ ה' בעיר צלמם תבזה".7
|
| תשובה דומה נמצאת בפרק צ"ב: |
איש בער לא ידע וכסיל לא-יבין את-זאת. בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל-פעלי און להשמדם עדי-עד. (תהלים צ"ב, ז-ח),
|
| וכאמור גם במזמור ל"ז: |
"אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי עולה. כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון",
|
|
דהיינו: כאשר הרשעים נראים כמצליחים בדרכם (פורחים), הם פורחים כעשב שתקופת פריחתו קצרה ומיד הוא נבל. הצלחת הרשעים מדומה וחולפת מהר. בעצם הצלחתם טמונה נפילתם. העשב יונק את המים מן הקרקע שבה הוא צומח ומייבש את מקור חיותו. הצלחתם של הרשעים נעלמת כשם שהחלום נעלם כאשר מקיץ האדם משנתו. תשובה שגרתית זו8 משיבה רק על צד אחד של השאלה: 'רשע וטוב לו', אך היא אינה מספקת ואינה משיבה על צידה השני של השאלה: 'צדיק ורע לו'. זאת ועוד, המציאות אינה מוכיחה שאכן בכל המקרים סופם של הרשעים רע. המשורר עצמו אמר בפסוקים קודמים: "אין חרצבות למותם ובריא אולם". ומפרש רש"י: כי אין חרצובות למותם. לשון אסירה כמו פתח חרצבות רשע (ישעיה נ"ח, ו) מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא יסורין, ורבותינו פירשו חרצובות נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה ... רק בסוף המזמור אסף מגיע לפתרון מקורי, עמוק יותר. פתרון המגדיר מחדש מהו טוב: |
"ואני קרבת א-להים לי טוב".
|
| הטוב אינו ההצלחה החומרית בחיים, העושר, הבריאות הטובה, הכוח וכיו"ב, כל מה שעורר את קנאתו של אסף. הטוב לצדיק הוא היותו קרוב לה'. ואילו הרשע, מעצם היותו רשע וחוטא, רחוק מה' וממילא רחוק מן הטוב. את הרשע מכנה אסף 'רחוק' (רחקיך), 'זונה ממך': |
"כי-הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל-זונה ממך".
|
|
ואם כך הרי שרשע, מעצם היותו רשע, רע לו. הצדיק הקרוב לה' אינו זקוק עוד לדברים נוספים:
|
"ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני. בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני.
מי-לי בשמים ועמך לא-חפצתי בארץ. כלה שארי ולבבי צור-לבבי וחלקי א-להים לעולם". |
|
ולכן הוא יכול לומר כסיכום לדברים: "ואני קרבת א-להים לי טוב". קרבת ה' היא הטוב האמיתי של ירא א-להים והוא אינו משתוקק לדבר בעולם מלבד הדבקות בה' והקרבה אליו. הצעות דידקטיות בעת הדיון בפרק אנו מבקשים להשיג חלק ממטרה 20 בתכנית הלימודים במקרא ממ"ד (עמ' 20): "הלומד יכיר רעיונות יסוד של המקרא כגון: ... גמול ...", לצד השגת מטרות אחרות. לשונו של המזמור קשה. כדי שהשיעור לא יהפוך למעמד משעמם של פירושי מילים אני מציע להכין את התלמידים לקראת השיעור באמצעות עבודת הכנה שתכלול שאלות אשר יחייבו את התלמידים לעיין בפרק או לפחות בפירושי המילים הקשות שבו. אפשר להציע לתלמידים שאלות בשלוש רמות: 1. שאלות ברמת תרגום ושאלות אינפורמטיביות שהתשובות עליהן מצויות באופן ברור בטקסט. כגון: א. באר בלשונך את המילים או את הביטויים הבאים (באר על פי ההקשר או העזר בפרשנים, תוכל להסתייע גם במילון): ברי לבב, כמעט נטיו רגלי, כאין שפכה אשרי, וארחץ בנקיון כפי וכו'. (המורה יחליט האם לבחור רק מספר ביטויים ומילים המהוות מפתח להבנת הפרק, או לכלול בעבודת ההכנה ביטויים רבים ככל האפשר). ב. מילים מן השרש 'שית' או 'שתת' מופיעות בפרקנו פעמים אחדות. (יעטף-שית, שתו, תשית למו, שתי) בדוק את משמעות השורש הזה ובאר כל אחת מן ההופעות שלו בפרק בהקשרה. ג. תאר בלשונך את הרשעים שעליהם מדבר אסף בפרקנו. ד. רשום את כל הכינויים שבהם מכנה המשורר את הרשעים בפרקנו. ה. רשום זה מול זה ביטויים המתארים את הרשע לעומת התיאור של הצדיק (אסף). לדוגמה: |
|
ואהי נגוע כל-היום
ותוכחתי לבקרים. בעמל אנוש אינמו ועם-אדם לא ינגעו. |
|
ו. המלה "עמל" נזכרת פעמים בפרקנו.
ציין את משמעות המלה בשני המקומות. "עשק ממרום ידברו" המשמעות המקובלת של עושק היא: קיפוח שכרו של עובד, גזל, ניצול קשה וכיו"ב. משמעה של המילה בפסוקנו שונה. ז. באר את המילה על פי התקבולת ועל פי הנאמר בישעיהו נ"ט יג. 2. שאלות הבנה, ניתוח והסקת מסקנות את התשובות לשאלות האלה ימצאו התלמידים בין השורות, כגון: א. מהי אמונת היסוד של המתפלל בפסוקים א-ה בפרקנו? מה הם הגורמים המערערים את האמונה הזאת? ב. ואמרו: איכה ידע-אל" (פסוק יא) ראב"ע: "יש אומרים הרשעים. ולפי דעתי שהאומרים הם עם השם, והעד הנה אלה רשעים". מה הוא הקושי בפסוק וכיצד מיישבו ראב"ע? הבא סימוכין מן הפסוקים לשני הפירושים. ג. הפרק עוסק בבעיה מוסרית עתיקת-יומין. מהי הבעיה? הוכח דבריך מן הפסוקים. ד. מה הם שני הפתרונות הניתנים לבעיה המועלת במזמור? (הבעיה שהזכרת בתשובה ג לעיל) ה. בתחילת הפרק מדבר אסף על הקב"ה בלשון נסתר. בחלק השני הוא פונה אל הא-להים בלשון נוכח. צטט שתים מן הפניות בלשון נוכח. מה לדעתך גרם לשינוי הזה? ו. "ואחשבה לדעת זאת עמל (היא) [הוא] בעיני" (פסוק טז) מהי המחשבה המעסיקה את המתפלל במזמור, ומהו ה"עמל" שעליו הוא מדבר בפסוק זה ? ז. "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" (פסוק ט) רמב"ם (הלכות טומאת צרעת, ט"ז, י): "מי גרם להם לשית בשמים פיהם [=לדבר בא-לוהים וכופרין בעיקר]? לשונם שהלכה תחילה בארץ. זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר". מהו מבנה הפסוק ומהי משמעותו לפי רמב"ם? 3. שאלות השוואה בין טקסטים, שבהן נדרשים התלמידים לצאת אל מעבר לשורות. כגון: א. האם הפתרון הניתן לבעיה במזמור צ"ב דומה לפתרון הראשון או לפתרון השני בפרקנו? ב. השווה את תיאור הרשע בקטע לתיאור הרשע במזמורים נ', נ"ג. ציין את המיוחד בכל מזמור. ג. בהתאם לפירושים שנתת למילה "עמל" בפרקנו. איזו משמעות מתאימה למילה במקומות הבאים: ירמיה כ', יח; חבקוק א' יג; תהלים י' ז; תהלים צ', י ; איוב ג' י (ט) ; איוב ד' ח ; איוב ה' ז, ז' ג ; קהלת ד' ו, ח ; שופטים י' טז; דברים כ"ו ז ; ? ד. מהו ההבדל בין האמירה: "אך טוב לישראל, אלהים לברי לבב" שבראש הפרק, לבין הקביעה: "ואני קרבת אלהים לי טוב" שבסופו? ה. "ואני-בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" (פסוק כב). - באיזה עניין מרגיש המתפלל שהוא "בער"? - לפי פסוקים יז-כ מהי ההבנה שאליה הגיע המתפלל ב"מקדשי אל"? בסס את דבריך על הכתוב. - עיין באיוב, ה', ג-ה. האם דברי אליפז בפסוקים אלה דומים להבנה שאליה מגיע המתפלל ב"מקדשי אל" בתהילים? נמק. על השאלות שבחלק הראשון ישיבו כל תלמידי הכיתה כהכנה לקראת לימוד הפרק. מקצת מן התלמידים תוכל להתמודד בעת ההכנה גם עם שאלות מן הסוג שבחלק השני. בחלק מן השאלות ישתמשו המורים לעבודה בכיתה, תוך כדי לימוד הפרק, לצורך הפסקת המהלך הפרונטלי של השיעור ושינוי פעילות לעבודה עצמית ולעבודה בקבוצות, וחלק מן השאלות תשארנה כעבודות לסיכום ולחזרה. לעבודת התלמידים יש תועלת רבה: - התלמידים יגיעו אל השיעור מצוידים בנתונים שלולא זאת היו משקיעים זמן רב בעת השיעור לאיסופם. במקום לעסוק בפירושי מילים בלבד יתפנו המורה והתלמידים לעסוק בעצם הנושא. - התלמידים יתמודדו באופן ישיר עם המקרא ולא רק דרך תיווכו של המורה. - תלמידים המתמודדים עם אתגרים אינטלקטואליים המוצעים להם באמצעות ההנחיות לעבודה העצמית והמבינים טקסט כוחות עצמם, תוך השקעת מאמצים, יזכרו אותו לטווח ארוך יותר ויש סיכוי יותר טוב שיפנימו אותו. למידה עצמית ולמידה על ידי גילוי קשורות זו בזו. 'גילוי' הוא חסר משמעות אם אינו נעשה באופן עצמאי. את השיעור במזמור ע"ג אפשר לפתוח בדיון בבעיית הצדק בעולם (צדיק ורע לו רשע וטוב לו) תוך התבססות על מה שלמדו התלמידים עד כה. אפשר למשל לפתוח בשאלתו של אברהם: |
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, (בראשית י"ח, כג)
|
| לעבור לשאלת משה ואהרון: |
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר:
הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע. ויפלו על פניהם ויאמרו א-ל א-להי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף? |
|
ומכאן לשאר המקורות שלמדו התלמידים. אפשר ליזום שיעורי "מחשבת ישראל" מקבילים. מן הדיון הכללי אפשר לעבור לבעייתו הפרטית של אסף ולפתרונותיו ולדון במייחד אותם מן הפתרונות האחרים ובדמיונם לפתרונות אחרים. דרך אחרת היא לדון תחילה בפרק עצמו ובבעיה האישית של אסף וממנה לצאת לדיון כללי בבעיית הגמול במקרא. ולסיום עוד עצה דידקטית: חשוב מאד שלא להפוך את השיעור למעמד של בדיקת עבודות הבית. מרכז השיעור יהיה הקריאה בפרק, העיון בו, ההשוואה, הדיוק. במהלך הלמידה ישתלבו התשובות שהתלמידים השיבו בעבודת הבית, כנקודת מוצא להעמקה, כפתח לדיון. ביבליוגרפיה - בובר מ', "הצדק והעול - על צרור מזמורי תהלים", דרכו של מקרא, מוסד ביאליק 1964. - דרום א' (מהדיר) רד"ק - רבי דוד קמחי, הפירוש השלם על תהלים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ד (1974), עמ' קסא-קסד. - הירש רבי שמשון רפאל, ליפשיץ י"ז (מתרגם) פירוש על ספר תהלים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד עמ' 295-301. - חיות צ"פ, תנ"ך עם פירוש מדעי בהוצאת אברהם כהנא -תהלים, זיטומיר תרס"ג, (1902) דפ' עט-פ. - חכם ע', פירוש 'דעת מקרא' ספר תהלים, מוסד הרב קוק ירושלים, תשמ"א (1981), ח"ב עמ' א-יא. - מלצר פ', פני ספר תהלים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ג (1982), עמ' קפא-קפג. - רז ח', מזמורי תהלים עם פירוש, ש' זק ירושלים תשל"ו (1976), עמ' 36-45. |
הערות: 1. הפרק הוא פתיחה לקבוצת מזמורים של אסף, מן הלוויים המשוררים בבית המקדש. אחד עשר מזמורים רצופים מיוחסים לאסף, מפרק ע"ג עד לפרק פ"ג. גם מזמור נ' מיוחס לאסף. אסף נזכר בספר דברי הימים כבן דורו של דוד המלך. הוא מייסד שושלת לוויים שאנו שומעים עליה גם בבית שני: המשררים בני אסף מאה עשרים ושמנה. (עזרא ב' מא, נחמיה ז' מד) 2. ואני כמעט (נטוי) [נטיו] רגלי (ב), ואני-בער ולא אדע בהמות הייתי עמך (כב), ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני (כג), ואני קרבת א-להים לי טוב (כח). 3. אך-ריק זכיתי לבבי (יג), כי-יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן (כא), כלה שארי ולבבי צור-לבבי וחלקי א-להים לעולם (פסכו), ... א-להים לברי לבב (א), ... עברו משכיות לבב (ז). 4. וראו עוד: תלמוד בבלי שבת נה ע"א וע"ב: אמר רב אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא - דכתיב הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו' (יחזקאל י"ח כ) אין יסורין בלא עון - דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. (תהילים פ"ט לג) ... והא איכא משה ואהרן?! אלא לאו רבי שמעון בן אלעזר היא ושמע מינה יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ותיובתא דרב אמי תיובתא. 5. תיאורו של הרשע בפסוקים ו-ז דומה לתיאורו של אליפז בספר איוב: ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו. כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל. (איוב ט"ו כו-כז). והשוו גם: וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש א-לוה עשהו וינבל צור ישעתו. (דברים ל"ב טו) וראו גם תיאורם של הרשעים בפי ירמיהו: שמנו עשתו גם עברו דברי-רע דין לא-דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו. (ירמיה ה' כח) 6. הכ"ף אינה כ"ף הדמיון אלא כ"ף לחיזוק, כ' אמפטית, כמו: בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה (דברי הימים א ט"ז, יט), כלומר מעטים מאד, כמעט שעברתי מהם ... (שיר השירים ג', ד) - עברתי מהם מעט מאד, לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט (ישעיה א', ט), ועוד או: ויהי העם כמתאננים רע (במדבר י"א, א) התאוננו בעוצמה רבה. 7. תשובה זו דומה לדבריו של אליפז התימני: כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו. מנשמת א-לוה יאבדו ומרוח אפו יכלו. שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו. ליש אבד מבלי-טרף ובני לביא יתפרדו. (איוב ד' ט-יא), או לדבריו של בלדד השוחי: היגאה-גמא בלא בצה ישגא-אחו בלי-מים. עדנו באבו לא יקטף ולפני כל-חציר ייבש. כן ארחות כל-שכחי א-ל ותקות חנף תאבד. אשר-יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו. ישען על-ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום. רטב הוא לפני-שמש ועל-גנתו יונקתו תצא. על-גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה. אם-יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך. הן-הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו. הן-א-ל לא ימאס-תם ולא יחזיק ביד-מרעים: (איוב, ח' אי-כ) וכן לדבריו של צופר הנעמתי: כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע. אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו. כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה. עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו. ...אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו. זה חלק-אדם רשע מא-להים ונחלת אמרו מא-ל. (איוב כ' ה-כט). 8. כיניתי תשובה זו "שגרתית" כיוון שהיא מופיעה הרבה בספרות החכמה: בספר משלי, בפרקי תהלים ובדברי הרעים בספר איוב. |
