|
תוכן המאמר: 
א
כיבוש יריחו בשבת במקורות כבוש בשבת מחייב הקדשת השלל לשמים שיטת המדרשים: מלחמת יריחו בשבת הוראת שעה היתה שיטת רב סעדיה גאון נוגדת ההלכה מלחמות ישראל אחרות שאירעו בשבת הגורם של פיקוח נפש במלחמת יריחו מלחמת גבעון לא דחתה שבת דממת מסלולי השמים עכבה כניסת השבת מלחמת יהושע בגבעון - מלחמת מצווה גם מלחמת מצווה אינה דוחה שבת - מדרשים
ב
מלחמה בשבת בתקופת החשמונאים המשמעות ההלכתית לפסק הדין של החשמונאים השקפת לוחמי המערות בראשית תקופת החשמונאים היתר לחימה בשבת גם בשעת גזרת שמד המשמעות ההיסטורית לפסק הדין של החשמונאים קבורת החללים ואיסוף השלל אינם דוחים שבת
ג
בעיות השבת במלחמת הורקנוס ואריסטובלוס דעת המגינים: רק הגנה על חיי אדם דוחה שבת מלחמת אחים אינה דוחה שבת דעת אגריפס: אין אפשרות לנצח במלחמה לפי חוקי התורה דעת הסנהדרין: מלחמת מגן לשחרור הארץ דוחה שבת עובדות "היסטוריות" בפי סופרי יון בעיית שבת, בריב הפנימי בגליל, בין יוסף למתנגדיו פתרון בעיית השבת במלחמת האחים בבבל
ד
דיני מצור בשבת, בתלמוד בבלי וירושלמי ובמקורות ההלכה ההבדל שבין מלחמת חובה, מצווה ורשות בלחימה בשבת שיטת הירושלמי: מלחמת יריחו ללמד על כל מלחמות ישראל שדוחות שבת שיטת הספרי בדיני מצור ומלחמת בשבת דעת הראשונים בטעם ג' ימים קודם השבת שיטת הרמב"ם בדיני מצור ולחימה בשבת הסתירה בדברי הרמב"ם בחובת ג' ימים לפני השבת ההבדל בין מצור למלחמה לדעת הרמב"ם אי זהות בין הרמב"ם לירושלמי רק מלחמת מגן היא מלחמת מצווה אפשרית בזמן הזה - לדעת הרמב"ם הקרב הגדול של פרחי הכהונה באנטיוכיה ביום הכיפורים מלחמת מגן פותחין אפילו בשבת - שאר המלחמות ג' ימים קודם היתר הלחימה בשבת אינו מבוסס על פקוח נפש השקפת ההלכה נוגדת את ההשקפה ההיסטורית "עד רדתה" - אפילו בשבת, כקטגוריה מלחמתית מצות לחימה דוחה פקוח נפש מקורות הלכתיים למצות הלחימה במלחמה יזומה: היתר חלול שבת במלחמה עצמה, ולא בהכנות פעולות ההגנה השוטפת בשבת מטעם פקוח נפש ביישובי ספר גם הגנת הרכוש דוחה שבת בהתקפה - ההיתר מטעם עד רדתה, ובהגנה מטעם פקוח נפש היתר תעשיית הנשק בשבת לצורך הגנה דחופה ההבדל בין הצלת יחידים למלחמת מגן ההיתר של "עד רדתה" עדיף על היתר פקוח נפש שיטת גאונים: היתר הלחימה בשבת מבוסס על פקוח נפש דעת הירושלמי: פעולה אזרחית לגאולת שטח דינה כלחימה סוף דבר תקציר: שמירת השבת היוותה גורם חשוב בהגנה ובלחימה במהלך ההיסטוריה. המחבר מביא את ההשקפות השונות שבין המקורות, ביחס להיתר הלחימה בשבת. מילות מפתח: מלחמה בשבת; הלכה. |
|
ההלכה הרווחת בישראל בדבר היתר לחימה בשבת ותפיסת המחשבה ההלכתית הנקוטה כעת בידינו, כאין עליה עוררין ומגבלות, בכל הנוגע לניהול מלחמת מצווה בשבת, בין שזו מלחמת מגן ובין שזו מלחמת כיבוש- בגבולות א"י שהובטחו לנו עפ"י הגבורה, אינה זהה לכאורה עם המקורות ההיסטוריים הדנים על מלחמות ישראל השונות בימי קדם. ולעתים עומדים אנו ותוהים באיזו מידה ישנם ניגודים בולטים בין המקורות התלמודיים-מדרשיים לבין עצמם, ובינם לבין המקורות ההיסטוריים בספרים החיצוניים שלנו. ניגודים אלו שבין המקורות נוגעים לא רק לפרטי ההלכה בדבר היתר לחימה בשבת אלא נראים כחולקים על תקפו של היתר זה מעיקרו. כמו כן קיים חוסר בהירות ביחס ליסודות ההלכה שלנו בקרב רבים מעמודי ההלכה כיום. ברצוננו לפרוס במסגרת מאמר זה את היריעה ההיסטורית-הלכתית חשובה זו על כל צדדיה, כדי לגלות את השיטות השונות בנושא זה ולברר את ההלכה על כל צדדיה ומקורותיה הרבגוניים. כיבוש יריחו בשבת במקורות |
"וסבתם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים... וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים וגו'",
|
| והרי אין שבעה ימים בלי שבת, ואין משמעות המקרא שבאמצע נחו יום אחד ולא הסבו בו את העיר. ולכן כתב רש"י על המקרא טו, "ויהי ביום השביעי" - שבת הייתה. וגם נתן טעם להחרמת העיר וכל אשר בה לה', "כי היום שבת קדש וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו". וכן כתב הרד"ק: |
כך קבלו רז"ל כי ביום ז' שנלכדה יריחו יום שבת היה ואע"פ שהרגו ושרפו בשבת, מי שצווה על השבת צווה לחלל שבת בכבישת יריחו, וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן, ואמרו בקבלה עד רדתה ואפילו בשבת, וכמו שצווה ג"כ להעלות עולות בשבת.
|
|
המקור התלמודי לפירוש זה, הנו הירושלמי במס' שבת פ"א ח', שם מפורש: |
"אבל במלחמת חובה אפילו בשבת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, דכתיב כה תעשה ששת ימים, וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים, וכתיב עד רדתה (דברים כ) אפילו בשבת".
|
|
מהירושלמי הזה ברור שיש ללמוד מיריחו לכל מלחמות חובה של ישראל שמותר להלחם בשבת. ובהמשך המאמר תתפרש כל שיטת הירושלמי בנושא זה והחלוקה שבין מלחמת חובה (או מצווה) לבין מלחמת הרשות כמבואר שם. אבל עכ"פ ברור שאין הירושלמי רואה במקרה זה של יריחו חריגה מן ההלכה המקובלת. וכן מבואר בירושלמי מו"ק פ"ב הל"ד ובבר"ר סוף פמ"ז שם מביא ראיה מיריחו לדורות שכן נאמר שם, מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת (הירושלמי גם אינו מזכיר חובת החרמת השלל של כבוש המבוצע בשבת בניגוד לפירושו של רש"י הנ"ל, שממנו יוצא שכל ניצחון מלחמתי המושג בשבת אסור להינות מהשלל אלא חייב להיות קדש לה', ולהלן יתבררו המקורות המדרשיים של פירוש זה).
בסדר עולם פי"א מבואר הדבר בשם ר' יוסי שכן נאמר שם: |
אחר הפסח בעשרים ושנים בניסן וסבותם את העיר וגו', ויהי ביום השביעי וגו', ר' יוסי אומר יום השבת הייתה.
|
| ומדברי הסדר עולם אין ראיה שלדורות ג"כ מותר להלחם בשבת, כמו שיתבאר להלן עפ"י המדרשים. ולאור זרוע ח"ב סי' פט יש גרסא אחרת בסדר עולם זה. שכן כתב שם הא"ז: |
"דתניא בסדר עולם ואיתא נמי בירושלמי פ' במה מדליקין, בשמונה ועשרים בניסן נפלה חומת יריחו ובו ביום שבת".
|
|
אלא ששתי הנוסחאות זהות אחת עם השניה שכן גם לפי הגרסא שלנו בס"ע מאחר והתחילו את ההקפות של יריחו בכ"ב בניסן, יוצא שיום הז' בו נפלה העיר היה בכ"ח בניסן (ומה שכתב האו"ז על גרסת הס"ע "ואיתא נמי בירושלמי", אינו נמצא בירושלמי שלפנינו, כי אם זאת שיריחו נפלה בשבת, ואינו בפרק במה מדליקין אלא בפ"א כנ"ל, ויתכן שלזה בלבד התכוון האו"ז).
כבוש בשבת מחייב הקדשת השלל לשמים |
ד"א אפרים מעוז ראשי (תהלים ס') מדבר ביהושע שהיה משבט אפרים והוא עשה מלחמה בשבת, שנאמר (יהושע ו') ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות (אצלנו בעלות) השחר ויסובו את העיר וגו', ומנין שהייתה שבת? שאין שבעה לעולם בלא שבת, ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכן החרים את יריחו קדש לה', כמה דתימא והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו'. א"ר יהושע השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת יהיה קדש לה' וכן הוא אומר וכל כסף וזהב וכל נחושת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא.
|
| עד כאן זהים דברי המדרש לפירוש רש"י הנ"ל. ואחרי כן ישנן כנראה במדרש שתי שיטות נוספות, שכן מצינו שם: |
א"ר ברכיה הכהן כעיר הנידחת עשאה, והרי עיר הנידחת אסורה בהנאה שנא' (דברים יג) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה וגו', וכה"א (יהושע ו) ויחרימו את כל העיר וגו'. אמר ר' יודה הלוי בר שלום, לימד לישראל מה שאמר הקב"ה (במדבר טו) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחילה נקדיש את כל שללה לגבוה. אם יאמר לך אדם האיך חלל יהושע את השבת וגו' אמור לו עפ"י הקב"ה עשה, שנא' (יהושע ו) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו' וסבתם את העיר וגו' וביום השביעי תסבו את העיר וגו' וא"א לז' ימים בלא שבת, הוי אפרים מעוז ראשי.
|
|
מהמדרש הזה נראות שלש שיטות בטעם ההחרמה של יריחו: שיטה ראשונה משום שכבש אותה בשבת ולכן חייבת להיות קדש כשבת. השיטה השניה שדן אותה כעיר הנידחת והחרים אותה ולא קדש אותה. השיטה השלישית משום שהייתה העיר ראשית הכבוש הפריש אותה כראשית העיסה תרומת קדש לה'. אולם ביחס ללחימה בשבת מתברר מדברי המדרש שגם מלחמת מצווה לכבוש הארץ כגון זו של יהושע בן נון נחשבת כחלול שבת, ולא נלחם יהושע ביריחו בשבת אלא משום שהייתה זו הוראת שעה מאת הקב"ה שצווהו במפורש ודווקא על עיר הזאת בלבד, ואילו הייתה הלכה לדורות שמותר להלחם בשבת לא היה שואל היאך חלל יהושע כו', גם לא נראה שסובר שמיריחו לומדים ההיתר לדורות. שיטת המדרשים: מלחמת יריחו בשבת הוראת שעה הייתה |
אמר רבא מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה.
|
| וכן מבואר בירושלמי סוטה סוף פ"ח: |
מלחמת חובה זו מלחמת יהושע, ואע"פ כן לא הותרה המלחמה עפ"י דין בשבת, אלא רק מטעם שהייתה במפורש עפ"י הקב"ה להלחם בשבת.
|
|
דעה זו של המדרש סותרת את האמור בירושלמי שבת פ"א ה"ח הנ"ל שם מביא ראיה מיריחו שנכבשה בשבת שבמלחמת חובה מותר להתחיל אפילו בשבת, ואין צריך לפתוח שלשה ימים קודם לשבת, משמע שיריחו לא הייתה הוראת שעה, אלא שכן הוא לדורות במלחמת מצווה (או חובה לדעת ר' יהודה בסוטה הנ"ל) שמותר להתחיל בה בשבת. ולהלן יתפרשו דברי הירושלמי הבלתי מובנים מאחר וביריחו התחילו בהקפת העיר ששה ימים לפני שבת, איך מביא ממנה ראיה שבמלחמת חובה מתחילין אפילו בשבת. אבל עכ"פ לדעת הירושלמי כיבוש יריחו בשבת בודאי שהייתה עפ"י דין ולא הוראת שעה מפי הקב"ה.
והנה בפרשת מסעי פכ"ג מצינו במד"ר נוסח אחר בבעיה זו של כיבוש יריחו בשבת והחרמתה. שם נאמר: |
מה ת"ל וירגמו אותו ואת כל אשר לו, מלמד שהודה עכן שבשבת גנב והוציאם מיריחו, והטמין בתוך אוהלו ונסקל על חלול שבת ונשרף על שמעל בחרם. ומנין את מוצא? שכן הקב"ה אמר ליהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת וגו' ללמדך שבשבת נכבשה חומת העיר. דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו. אמר יהושע: השבת קדש דכתיב (שמות לא): "ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם", וכל מה שכבשנו יהא קדש, שנא' (יהושע ו) וכל כסף וזהב... קדש הוא לה'... ומנין שהסכימה על ידו שנא' והיתה העיר חרם לה' וכו'.
|
|
ונוסח זה מצוי שם גם בתנחומא.
הנוסח הזה זהה עם פירש"י ביהושע הנ"ל, ואין בו רמז שכיבוש יריחו הייתה הוראת שעה, וגם אין להביא ראיה מכאן, שכל כבוש המבוצע בשבת שיש להקדיש השלל לשמים או להחרימו, מאחר ומנוסח הדברים במדרש נראה שיהושע עשה כן מדעתו, והסכים הקב"ה על ידו, אבל אין זאת אומרת שזוהי חובה לדורות, וכן מפורש בבבלי במס' סנהדרין מד, א שדרשו על המקרא: |
ויאמר ה' אל יהושע קום לך, מה ת"ל קום לך? א"ל אתה גרמת להם, והיינו דקאמר ליה בעי ועשית לעי וגו', ופירש"י שם, אתה גרמת להם שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו, והיינו דקאמר ליה בעי רק שללה ובהמתה תבוזו שלא תחרימם עוד.
|
|
מתברר מכאן שלא הייתה חובה על יהושע להחרים את העיר והוא גרם בעצמו לכך.
אבל בילקוט שמעוני ביהושע, מעתיק את הקטע האחרון של במד"ר בפ' נשא הנ"ל אם יאמר לך אדם וכו', ואחרי כן מביא נוסח משלו עם שלשת הטעמים להחרמת העיר הנ"ל שכן כתוב שם: |
אמר ר"ש בן חלפתא ועוד דבר אחד עשה מדעתו שלא אמר לו הקב"ה כיון שכבשה בשבת אמר יהושע שבת קדש וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש וכו'.
|
|
ומלשון זו "ועוד" האמור בנוסח הילקוט מתברר שבא לרבות את כיבוש יריחו שגם היא נכבשה בשבת מדעתו של יהושע כמבואר להלן מהתנחומא. הרי שלא הייתה הלכה זו של היתר לחימה בשבת מקובלת ומוחלטת בידם, ובעלי המדרש השונים חולקים כנראה על היתר זה, והיה צורך למצוא נימוק של הוראת שעה לכבושה של יריחו בשבת ע"י יהושע. ולכן מצאו לחובה להחרים את שלל העיר שנכבשה בשבת כדי שלא ליהנות מקדושת השבת (ברם איסור ההנאה משלל המלחמה של שבת תלוי במחלוקת שבין ר"מ ר"י ור"י הסנדלר בכתובות ל"ד א', שנחלקו בדרשה "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת וכו', אלא ששם התירו בהנאה ועוד שזה רק בחלול שבת במזיד שבחיוב מיתה הכתוב מדבר כדפירש"י ולכן במלחמה בודאי שמותר, בניגוד לדעת המדרשים).
כן מבואר במדרש תנחומא פ' נשא סי' כח ההולך בשיטת המדרש רבה הנ"ל, אבל שם מבואר יותר ומרוכז העניין, שכן נאמר שם: |
"אפרים מעוז ראשי" - ואם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת ביריחו? אמור לו על פי הגבורה עשה, שנאמר (יהושע ו) ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך וגו'. ומנין שהייתה שבת? אין ז' ימים בלא שבת, הוי "אפרים מעוז ראשי". ועוד ד"א עשה יהושע מדעתו מה שלא נאמר לו, כיון שנכבשה חומת יריחו שבת היה. אמר יהושע השבת כלו קדש וכל מה שכבשנו בשבת יהא קדש לה' וכו'.
|
|
הרי מפורש שועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו וכו' מוסב על כיבוש יריחו בשבת שגם זה עשה יהושע מיזמתו אלא שלמד מצווי ה': כה תעשה ששת ימים.. וביום השביעי תסבו וגו'. וברור גם מנוסח זה של התנחומא שלא הייתה הלכה בידם שמותר להלחם בשבת, עכ"פ כאשר המטרה הינה כיבוש ולא הגנה, ולכן קראו לפעולת יהושע ביריחו חלול שבת, לולא שנצטווה על כך מפי הגבורה.
שיטת רב סעדיה גאון נוגדת ההלכה |
"אמרו (יהושע ו) כי יהושע נלחם בשבת, ואין הדבר כן, כי לא זכר בכל יום מלחמה, אבל היו בכל יום נושאים הארון ותוקעים בשופרות, ואלו המעשים מותרים בשבת, אבל היום שבו הייתה המלחמה לא הייתה שבת"
|
|
עד כאן דברי רס"ג. אבל דבריו נוגדים את כל המקורות של התלמוד והמדרשים הנ"ל, בהם מפורש שהיום השביעי שבו נכבשה יריחו הייתה שבת, ושיהושע נלחם בשבת וחלל ע"י כך את השבת. ואם משום היתר לחימה בשבת או כהוראת שעה, על כל פנים אין דברי רס"ג הולמים את המקורות בתלמוד ובמדרשים. ולא מצאתי לו חבר לרס"ג לדעה זו ביחס ליריחו, על אחת כמה וכמה שאין דעתו הולמת את ההלכה המקובלת בידינו שהיתר לחימה בשבת הנו קבוע על פי התורה, כפי שיתברר להלן בהמשך מאמר זה, ולמה תמה על מלחמת יהושע עד שנאלץ לפרש שהמלחמה לא הייתה בשבת?
מלחמות ישראל אחרות שאירעו בשבת |
"וכמדומה שראיתי שמלחמת עמלק בימי משה היה בשבת, וסמך לדבר יש ללמוד זכור את אשר עשה לך עמלק, מזכור את יום השבת, ובמלחמת משה עם עוג דכתיב אל תירא אותו שנתיירא משה מאת שבת שהיה באותו יום".
|
| עכ"פ ברור גם מהמדרש הזה שלא חשבו להיתר גמור, או למצווה, הלחימה בשבת, שאם כן מה היא החשיבות המיוחדת בשני בני לאה. אלא כנראה שגם המדרש שם חושב היתר זה כהוראת שעה וכשעת הדחק, וכן היה בדוד בקעילה ששאל בה', וניתן לו היתר כהוראת שעה, ויאמר ה' אל דוד לך והכית את פלשתים והושעת את קעילה. ובזה מתיישבת קושיית התלמוד בעירובין מה א: |
מאי קמבעיא ליה? אילימא אי שרי אי אסור? הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים. ופירש"י, ושבת היה, ומידי דאיסור והיתר לא משאל באורים ותומים.
|
|
אבל לפי דברי המדרש הייתה שיטת ההלכה לאסור, פרט אם נתנת הוראת שעה מיוחדת מן השמים להלחם, כמו שהיה בימי יהושע.
הגורם של פיקוח נפש במלחמת יריחו |
"ועוד אתה למד [מן יהושע ש]הקיף את יריחו שבעת ימים, ואין שבעת ימים אלא ששבת בתוכן, ואלו שבת יהושע וישראל ושמרו שבת בזמן שהקיף את יריחו ולא עמדו בכלי זיין בשבת היו אנשי יריחו יוצאין והורגין את שונאיהן [של] ישראל בשעה אחת".
|
|
מתברר מזה שהיתר הלחימה בכיבוש יריחו היה מבוסס על היתר פקוח נפש הדוחה שבת, ולמרות שהייתה זאת מלחמת כיבוש היה בה משום פקוח נפש, שאם היו מפסיקין את המצור והמלחמה על יריחו בשבת היו פורצים האויבים מן העיר בשבת והורגין בהם, לכן הותר להם להלחם בשבת משום שיש בזה משום פקוח נפש ללוחמים לאחר שהחלו במצור לפני השבת. הסבר זה אינו זהה עם השיטות השונות במדרשים הנ"ל, ולהלן בהמשך מאמר זה יתבררו יסודות ההיתר ללחימה בשבת לפי דעתנו, הן בכיבוש והן בהגנה, ונווכח מן המקורות שמלחמת יהושע ביריחו בשבת לא הייתה מבוססת על פקוח נפש שעלול היה להתעורר מהפסקת המצור בשבת. לעומת זאת אנו מוצאים מדרש אחר ממנו יש ללמוד לכאורה שלא התכונן יהושע להלחם בשבת. בפירוש הפסוק ביהושע ג, ד "אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה וגו'", אומר המדרש במדבר פ"ב ט: |
וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת, אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת, וכן הוא אומר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה וכו'.
|
| וכן מצינו במדרש תנחומא במדבר סי' ג': |
וכן את מוצא יהושע כשהלך להחריב את יריחו ויאמר יהושע לישראל עתידים אתם לעמוד שם ולעשות את השבת שם, אלא אם תרחיקו מן הארון לא תרחיקו יותר מאלפים אמה לכל רוח.
|
|
מהמדרשים הללו נראה כי יהושע היה בדעתו להתעכב בשבת במצור מסביב ליריחו ולא לכבוש את העיר בשבת, שאז בודאי היו עסוקים במלחמה ויהיו חייבים לרדוף אחרי האויב לכל מקום, ולא היה מזהיר אותם אל תרחיקו מן הארון וכו', וגם קשה להניח שהזהיר אותם אז על התפילה. וכן מבואר ברש"י בפירושו על יהושע, שהביא את המדרש תנחומא וגירסתו: |
לפי שידע שעתידין להיות צרים לפני יריחו בשבת.
|
|
משמע שחשב על המצור בשבת ולא על לחימה, אלא שלבסוף צוה ה' "וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים" - שפירושו כיבוש יריחו בשבת. נוסף על כך יש לדון בעניין תחומין במחנה, שבררנו (סיני", כרך לג, עמ' רצ-רצח), כי לדעת הרשב"א וסיעתו שתחומין דרבנן פטרו את אנשי המחנה גם מעירובי תחומין, אלא שהמדרש סובר כנראה כי תחומין מדאורייתא לכן לא נפטרו מכך היושבין על המצור ביריחו.
מלחמת גבעון לא דחתה שבת |
"ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, וידום השמש וירח עמד עד יקם גוי אויביו... ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים".
|
| ההסבר הפשוט להכרזת יהושע שמש בגבעון דום, למרות שאף פעם לא נרתענו בפני לחימת לילה, להיפך אנו מכריזים ומונים: |
"אז רוב נסים הפלאת בלילה ויהיה בחצי הלילה".
|
| ומתקופת אברהם אבינו ע"ה ועד היום במערכות סיני, ידענו לנצל את הלילה לטובתנו, ככתוב: |
"ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו'" (בראשית יד, טו),
|
| ואצל יהושע בעצמו כתוב במלחמת העי בשניה: |
"וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק".
|
| ובאותה מלחמה עצמה של יהושע נגד חמשת המלכים השיג את נצחונו ע"י התקפת הלילה שלו, ככתוב: |
"ויבא אליהם יהושע פתאם כל הלילה עלה מן הגלגל",
|
| אלא שלחימת לילה טובה למתקיף ולמסתער על מוצבי ומתחמי האויב, אבל לאחר שכבשנו את המוצבים והאויב נמצא בנסיגה, וברצוננו וביכלתנו להשמידו, על מנת למנוע ממנו את אפשרות הבריחה, ושלא יוכל להתארגן אחרי כן מחדש במוצבים אחרים, בהתפתחות כזו כאשר צריכים אנו לשמור על המגע עם האויב, חיוני הוא עבור המנצח להחזיקו באור, כי הלילה יאפשר לאויב הנסוג לנתק את המגע אתנו ולאפשר בריחתו, ובמצב כזה נמצא יהושע בהכריזו שמש בגבעון דום, ככתוב לפני זה: |
ויהי בנוסם מפני ישראל וכו' אז ידבר יהושע לה' וגו'.
|
|
ברם חז"ל מצאו הסבר אחר להכרזה זו כמפורש בפרקי דר"א פנ"ב, שם נאמר: |
מופת ששי, מיום שנבראו שמים וארץ הירח וכוכבים והמזלות עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל. וערב שבת הייתה וראה יהושע בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת... מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח ולאור הכוכבים והזכיר עליהם את השם ועמדו כל אחד ואחד ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנאמר: וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו וכו'.
|
| ופירוש זה שיהושע רצה למנוע חלול שבת בעת המלחמה מביא גם הרד"ק בשם המדרש, שכ"כ שם: |
ובדרש, ל"ו שעות עמדו השמש והירח, כיצד? המלחמה הייתה בערב שבת ונתיירא יהושע שלא יחללו ישראל את השבת ופשט ידו למעלה שיעמוד השמש ביום הששי כשיעור יום שבת, והירח כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת והם ל"ו שעות.
|
|
דממת מסלולי השמים עכבה כניסת השבת |
והיו לאותות ולמועדים לימים ושנים,
|
|
ולכן כאשר הם עומדים גם הימים עומדים.
ראיה מכרעת לכך יש למצוא בירושלמי כלאים פ"ט הל"ג וכתובות פי"ב הל"ג, בעניין קבורתו של רבנו הקדוש, שם נאמר: |
ומעשה נסים נעשו באותו יום, ערב שבת הייתה, ונתכנסו כל העיירות להספידו וכו' ותלה לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר. כיון ששקעה חמה קרא הגבר, שרון מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא, יצתה בת קול ואמרה כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי עולם הבא.
|
|
הרי שעקב האטת או העמדת השמש ביומו של רבנו הקדוש לא נתקדשה שבת אלא לפי השקיעה הריאלית, ולא לפי זמן השקיעה הרגילה. ואין כאן המקום להאריך בנושא זה.
מלחמת יהושע בגבעון - מלחמת מצווה אבל אין צורך לכל זה הן אמנם לא הייתה מלחמה זו מלחמת כיבוש, כי חמשת המלכים התנפלו על יושבי גבעון. והגמ' בסוטה מד ב הרי מגדירה מלחמת חובה לר' יהודה (השוה למלחמת מצווה לדעת חכמים) בתור "מלחמת יהושע לכבש דברי הכל חובה", משמע שמלחמת יהושע שאינה על מנת לכבוש את הארץ אינה מלחמת מצווה. מכל מקום ברור שמלחמה להשמיד שבעת העממים היא מלחמת מצווה כמבואר ברמב"ם ובירושלמי במס' סוטה סוף פ"ח לא נזכר כלל דין כיבוש כי אם מלחמת חובה זו מלחמת יהושע - והרמב"ם אינו מזכיר כלל בין סוגי מלחמת מצווה "כיבוש הארץ" לא ביד החזקה ולא בספר המצות. ולדעתו יתכן שגם מלחמת יהושע לא הייתה מלחמת מצווה בגלל כיבוש הארץ, אלא מפני המצווה של השמדת שבעת העממים. הרמב"ן אמנם חולק עליו וסובר בהשגותיו לספר המצות כי כיבוש הארץ הינו מצווה לדורות, מ"מ גם הרמב"ן מודה שמלחמה נגד שבעת העממים מלחמת מצווה היא. נוסף על כך מסוגיית התלמוד וההלכה יתברר להלן, כי ביחס ללחימה ממש בשבת אין הבדל בין מלחמת מצווה למלחמת הרשות, וכל שהתחיל במלחמה לפני זה ג' ימים או שבדיעבד כשכבר התחילו אין מפסיקין את המלחמה בשבת גם במלחמת הרשות. וישנה דעה הסוברת שמלחמה ממש גם כשהיא יזומה על ידינו מתחילין אפילו בשבת, ולפיכך אין פירוש זה של הפרקי דר"א זהה עם סוגיות התלמוד ולא עם ההלכה הנקוטה בידינו בנושא זה. אלא מתאים לשיטת המדרשים הנזכרים לעיל ביחס לכיבוש יריחו, שגם הוא נקרא חלול שבת, לולא הוראת שעה מפי הגבורה. מן האמור כאן נראה שלא דייק המהרש"א במס' ע"ז כה א בהביאו את הפירוש של פרקי דר"א, שאל: |
"מה חלול שבת היה שם כיון דהיה מלחמת חובה כמו שהותרה להם מלחמה בשבת ביריחו. די"ל שלא היה מלחמה זו מתחלה מלחמת חובה שלא באו במלחמה זו לכבוש א"י אלא להציל יושבי גבעון כמפורש בקרא. ועוד י"ל דאיתא בירושלמי דיריחו נמי הוראת שעה היה, והכי אמרינן שם אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת? אמר הקב"ה אני אמרתי לו וסבותם את העיר שבעה פעמים כה תעשון שבעה ימים ואין שבעה ימים בלא שבת, והא דדרשינן עד רדתה ואפילו בשבת, היינו בהתחילו במלחמה ג' ימים קודם שבת כדקאמר בפ"ק בשבת".
|
|
כל דברי המהרש"א הנם כחידה סתומה. התירוץ הראשון שלו כבר הוכחנו שאינו נכון מאחר ובכל זאת הייתה מלחמה זו מלחמת מצווה בגלל השמדת שבעת העממין שבה - כדברי הרמב"ם, או מטעם עזרת ישראל מיד צר וכו'. נוסף על כך גם מלחמת רשות דוחה שבת כשהתחילו לפני שבת ברשות והרי גם שם התחילו לפני כן ברשות על פי ה'. והתירוץ השני בודאי בלתי מדוייק כי להיפך בירושלמי מביא ראיה מיריחו שמלחמת מצווה מותר להתחיל אפילו בשבת, ואין צורך להתחיל ג' ימים לפני השבת. והירושלמי מסתמך גם על הדרש "עד רדתה - אפילו בשבת" ההיפך הגמור מדברי המהרש"א. וכנראה שנתחלף להמהרש"א שיטת המדרש בשיטת הירושלמי שכל שכתב הנו מהמדרש בפ' נשא, כמבואר לעיל. אבל גירסתו בירוש' זהה עם האו"ז הנ"ל.
גם מלחמת מצווה אינה דוחה שבת - מדרשים היוצא מפירוש זה של פרקי דר"א ששיטה אחת היא לו עם מדרש רבה ותנחומא שלא הותרה לחימה בשבת גם במלחמת מצווה, וביריחו הוראת שעה הייתה, ולכן נאלץ יהושע להעמיד השמש בגבעון שלא יצטרכו לחלל שבת במלחמתם. לעומת זאת עומדת שיטתו של רס"ג בס' "אמונות ודעות" הסובר גם הוא לכאורה שאין היתר לחימה בשבת במלחמת מצווה, אלא שביריחו לא נלחמו בשבת ולא עשו מלאכה שיש בה משום חלול שבת. ושיטת פרקוי בן באבוי מהגאונים, שאמנם נלחמו ביריחו בשבת מטעם פקוח נפש שהיה במלחמת זו, שאם היו מפסיקין בשבת את המצור היו אנשי העיר מתנפלים עליהם והיה בזה ספק פקוח נפש הדוחה שבת כמבואר לעיל. |
לפרק הבא
חזרה לתוכן
