|
התוכן: חוה פרנקל-גולדשמידט - מכתב תגובות למאמר: הרב שלמה מן ההר ד"ר משה ארנד ר.י.א. לנגה עידית ראם תקציר: מכתב הדן בהצעה להכניס את לימוד התלמוד לבנות כלימוד סדיר במסגרת בית הספר, וזאת על מנת למנוע בורות וחוסר ביטחון בתחום זה. בשולי המאמר תגובות של ארבעה מחנכים. מילות מפתח: הוראת תלמוד לבנות. |
|
|
המכתב דלהלן נשלח לפני זמן מה למנהל אגף החינוך הדתי והוא מתפרסם מעל דפי ביטאוננו על דעת המכתבים. מתוך רצון לצרף את תגובות המורים - בין יתר הגורמים - בדיון הראשוני בהצעה שייערך באגף החינוך הדתי, אנו מבקשים את המורים לשקול היטב את ההצעה על כל צדדיה ולשלוח תגובתם בהקדם למערכת.
|
|
א. נ. בימים אלה נודע לנו כי בשנה הבאה תלמד בתנו בחטיבת ביניים לבנות דתיות בירושלים. לכן מרשה אני לעצמי לפנות אליכם בבקשה ובהצעה הבאה:
הנהגת לימוד התלמוד לבנות כמקצוע חובה בביה"ס הדתי.
ואלה נימוקי: בכל תחומי ההוראה לומדות הבנות כל מה שלומדים הבנים. לא יעלה היום על הדעת לטעון למשל: כימיה - אין זה מקצוע לבנות, או: ביולוגיה - רק לבנים. אנו סבורים - וכך סבור אף משרד החינוך - שעל בית הספר להקנות לתלמידיו וגם לתלמידותיו אותן היסודות שיאפשרו להם להמשיך לימודיהם במקצוע זה או אחר, וגם במקרה שלא ימשיכו לימודיהם בבי"ס גבוה, הרי ההנחה היא שהתלמידים קיבלו ידע והשכלה הדרושים להם להמשיך חייהם כאנשים משכילים. והנה הבת בוגרת ביה"ס התיכון הדתי מסוגלת - אם רצונה בכך - ללמוד באוניברסיטה כל מקצוע בתחום התרבות החילונית, רק תחום אחד - תחום היהדות - למעשה חסום בפניה שכן כדי לעסוק ברצינות במקצוע ממקצועות היהדות, יש צורך בידיעות בסיסיות - והן חסרות לבנות הדתיות. הן באות לאוניברסיטה כשהן בורות במקורות התושבע"פ ועליהן לשבת במכינה לתלמוד יחד עם אנשים שלא שמעו מימיהם תפילה וברכה מה הן, ואוי לה לאותה בושה! וידוע שבמכינה לתלמוד לא די כדי להשלים את החסר והמעוות שוב לא יוכל לתקון. לא מקרה הוא שבתחום המדע החילוני מוצאים אנו חוקרות וביניהן גם בוגרות ביה"ס התיכון הדתי, ואילו בתחום מדעי היהדות - כמעט ואין זה אפשרי; שלא להזכיר שכמעט ואין שום בת שתבוא ללמוד תלמוד כמקצוע. יתר על כן: אני מרשה לעצמי לטעון כי גם מורות במקצועות היהדות אין בוגרות התיכון הדתי יכולות להיות. אדם שחסרות לו ידיעות בסיסיות במשנה ובתלמוד - אינו יכול ללמד משנה, אף לא בביה"ס היסודי וכן הדברים אמורים בפרשיות רבות בתורה עם רש"י. גם אני בוגרת סמינר למורות דתי ולא אחת חשתי אני אותו אי בטחון וחוסר ידע בשעה שבאתי ללמד חומר של תושבע"פ, ולא ייתכן כלל שלא נבוא לידי טעויות גסות. מורות כאלה, החסרות כל ידיעה בתלמוד, מלמדות את בנותינו ובכך שותלות הן בדור הבא את אי הידיעה שלהן, והרי לנו מעגל קסמים. והדברים האמורים כאן חלים פי כמה וכמה על הוראה מעמיקה בביה"ס התיכון. ומכאן לנימוק החשוב והמכריע שבכולם: האין זה מתפקידו של ביה"ס התיכון הדתי לבנות את אישיותם של תלמידיו ותלמידותיו כדי שבבגרותם יוכלו להיות אנשים דתיים ערים ברוחם, היודעים להתייחס מתוך הבנה ומחשבה מעמיקה לבעיות החיים היהודיים הדתיים? לימוד היהדות על פני השטח, שלא מתוך גישה ישירה למקורות ושלא מפי אנשים היודעים היטב מקורות אלה - אין בו כדי להגיע להישג חינוכי זה שהוא עיקר תפקידו של התיכון הדתי. ואמנם, בכל העניינים שבתחום הדת, עדים אנו לאותה תופעה - הנשים משתוקקות, ובצדק, שכן אין להן הידיעות הבסיסיות הדרושות לדיון ולמחשבה בנושא זה. העדר לימוד תלמוד בביה"ס לבנות מביא לכך שהתיכון הדתי מוציא מבין כתליו נערות משכילות וערות בכל תחומי החיים והמדע פרט לתחום היהדות. כאן שוררים ידיעה למחצה, חוסר ביטחון, ושמא אף לא מעט בורות. לא במקרה ביססתי את טענותי על אותם נימוקים וטעמים ומטרות חינוכיות שצריכים להיות משותפים לבנים ולבנות ולא רציתי להיכנס לשאלה אם יש בכך משום מצווה כשהבנות לומדות תלמוד (ועיין לעניין זה למשל בתשובה המפורסמת של מורו של רש"י בסידור רש"י סי' רס"ז ובסעיף המקביל במחזור ויטרי עמ' 418). אין גם בדעתי, חלילה, לדון בשאלה אם מותר לנשים ללמוד תושבע"פ. נראה לי שביה"ס הממלכתי הדתי קבע את עמדתו העקרונית בנידון זה ברגע שאישר את לימוד המשנה לבנות. ואם לאילנות גדולים אנו צריכים על מנת שנוכל להיתלות בהם, אביא כאן שתי עובדות: א) ידוע לי כי הרב הראשי הרב נסים פסק במפורש בתשובה לשאלה שהופנתה אליו מטעם חברי "בני עקיבא" (דומני כי נושא השאלה היה ביחס לאולפנות) שמותר ללמד תלמוד לבנות. ב) הרב יוסף דב בער סולובייצ'יק, שלכל הדעות הוא מגדולי ההלכה שבדור, הנהיג בביה"ס שהוא יסד בבוסטון שבארה"ב הוראת תלמוד לבנות באותו היקף כמו לבנים. בוגרות בית ספרו באות ארצה ואנו בוגרות בתי הספר שלנו ובוגרות הסמינרים שלנו יכולות להרכין ראשינו בפני נערות אלה שבאות לכאן ותלמודן בידן. כעת, עם הקמת חטיבות הביניים הגיעה השעה לתקן מחדלים ועיוותים אלה שכן עכשיו - כשיש ריכוז גדול של כיתות - ימצא וודאי בתוך חבר המורים מורה שיהיה בכוחו ללמד תלמוד, ולוואי ונזכה בעתיד גם למורות לתלמוד בביה"ס שלנו. אוסיף עוד שאין כוונתי כאן שינהיגו חוג לתלמוד במקום לימוד סדיר. בכך היינו מעמידים את מקצוע התלמוד בשורה אחת עם מקצועות שוליים דוגמת דרמה, חליל, תולדות האמנות, וכו' וכו', מקצועות שמסגרת החוג יאה להם. כשם שאין למשל חוג למתמטיקה במקום הלימוד הסדיר, כך לא יתכן חוג לתלמוד במקום לימוד החובה בכתה. אין גם למסור את ההחלטה בנידון להנהלת בתי הספר השונים במקרה ותבוא דרישה לכך מצד ציבור ההורים. הרי גם בשאר המקצועות המקנים נכסים תרבותיים חינוכיים (כגון תנ"ך וספרות) אין שואלים את פי ההורים אם הם אמנם מעונינים בכך שבנותיהם ילמדום. ההחלטה, תכנית הלימודים והביקורת על כך צריכים לבוא מלמעלה, מן הפיקוח על החינוך הממלכתי דתי. בקשתי ותקוותי שתאותו להתייחס בכובד ראש להצעתי, ואשמח להבהיר את הדברים ביתר פירוט גם בע"פ, אם ייראה צורך בכך. |
הרב שלמה מן ההר
1) כל בת בוגרת בית ספר תיכון מסוגלת ללמוד באוניברסיטה כל מקצוע כללי, ואינה מסוגלת ללמוד מקצוע בתחום מדע היהדות, ואין צריך לומר שאינה מסוגלת ללמוד באוניברסיטה תלמוד כמקצוע. וזאת משום שבית הספר התיכון אינו מקנה לה את הידע הבסיסי הנדרש ממי שבא ללמוד מקצועות אלו באוניברסיטה. 2) גם הסמינרים למורות סובלים מליקוים אלה, מפני שהתלמידות שלהם לא קיבלו את ההכנה הדרושה במסגרת לימודים שלפני כן, ואין הסמינרים ערוכים לכך להשלים את החסר בשטח לימודי היהדות. מתוך כך נמצאת השכלתן והכשרתן של בוגרות הסמינרים, כעדותה של הכותבת, לקוייה וחסרה במידה המערערת את ביטחונן העצמי, וכך אינן מסוגלות בעצם להיות מורות למקצועות היהדות. 3) מתוך שתכנית הלימודים בבית הספר התיכון הדתי חסרה ופגומה במה שנוגע לבנות, מחטיא בית הספר הזה את מטרתו העיקרית והמכריעה, ואינו מצליח לבנות את אישיותה של התלמידה כך, שתוכל להיות אדם דתי ער ברוחו. אם בכל תחומי החיים והמדע מוציא בית הספר התיכון הדתי הזה נערות משכילות וערות, בתחום היהדות שוררים אצל הבוגרות ידיעה למחצה, חוסר ביטחון, ושמא אף לא מעט בורות. אלה דברי הכותבת. כותבת המכתב מונה בהשכלתה היהודית של בוגרת התיכון הדתי ליקויים ופגמים חמורים מאוד, ואת האשמה בליקויים אלה היא תולה באותן ארבעים הדפים מן הגמרא החסרים בתכנית הלימודים המיועדת לבת. והרי כנגד זה מכילה התכנית לבנות חומר לימודי אחר ב"יהדות", שלדעת מחברי התכנית צריך היה להיות מקביל ושווה ערך מבחינת ערכו ההשכלתי והחינוכי לאותם דפים מן הגמרא הנמצאים בתכנית המיועדת לבן. אם אמנם פגומה השכלתה היהודית של הבת בוגרת בית הספר התיכון הדתי במידה כזאת, אני מרשה לי להביע ספקות רציניים ביותר אם לימוד תלמוד דווקא הוא שיהיה התרופה היעילה, ואם לימוד תלמוד הוא שיקדם את השכלתה היהודית של בת דתית, ואת חינוכה לאישיות דתית. כפי מה שהיא מעידה על עצמה, אין כותבת המכתב בקיאה בתלמוד ולא למדה תלמוד מעולם. אני מרשה לעצמי לקבוע שבאמצעות לימוד ארבעים דפים מן הגמרא (התלמוד כולו מכיל כאלפיים וחמש מאות דפים) לא נוכל לבנות את אישיותה הדתית של הבת וגם לא זו של הבן. התלמוד הוא ספר העוסק בבעיות משפטיות טכניות ספציפיות בדרך מיוחדת, שהיא בלתי מובנת לרוב בני האדם שבימינו. לשונו של התלמוד משונה, דרך חשיבתו מסובכת, ואופן הרצאת הדברים מעורפל, ולימוד בו מלאה ומעייף. אני מעז לומר שרובם המכריע של בוגרי בית הספר הדתי יוצאים מלימוד התלמוד במתכונת בית הספר הדתי נפסדים ולא נשכרים בהשקפתם הדתית ובהשכלתם היהודית דתית. לימוד התלמוד הוא דבר קשה מאוד, וכדי שנער ירכוש לו במסגרת לימודיו בבית הספר התיכון ידיעות שלא יהיו בגדר של ידיעה למחצה, שלא ישאירו בו "חוסר ביטחון ואף לא מעט בורות", הוא צריך להיות מחונן בכשרונות של עילוי, וגם המורה שלו יהא מחונן ביותר. אם היינו משקיעים את כל האנרגיה, שאנו משקיעים בלימוד התלמוד בבתי ספר לנערים, בלימוד חומר אחר מתאים יותר, היינו גם אצל הנערים משיגים הישגים חינוכיים והשכלתיים בשטח ההשכלה היהודית, בהיקף הרבה יותר גדול ובעומק הרבה יותר גדול. אם היינו מלמדים מאתיים פרקים משניות, את כל התורה עם רש"י ורמב"ן, את מחצית ספר הכוזרי, את כל פירושי אברבנל, שלשים פרקים מתוך משנה תורה של הרמב"ם, את כל איגרותיו, את כל הקדמותיו של הרמב"ם, חלק מחובות הלבבות, חלק הגון מספרי ר' משה חיים לוצטו, ואולי להוסיף לזה את כל ספר קיצור שולחן ערוך, אז לא היינו צריכים למנות בבנינו ובבנותינו את כל הפגמים החמורים שמנינו בהם. ובתכנית כזאת לא היינו צריכים להבדיל בין בנים ובנות. ואת לימוד התלמוד היינו יכולים בשקט להשאיר לישיבות. |
|
ד"ר משה ארנד
אך מסופק אני ביותר - א) אם הצעתה של הכותבת עשויה לקרב אותנו למטרה, ומכל מקום אם היא הדרך היעלה ביותר לכך. ב) אם היא בת בצוע. לגבי א): לע"ד אין אנו מעונינים כל כך בהוראת התלמוד כיצירה ספרות (וכיצירה מאד מיוחדת במינה), אלא בהקניית תכני תושבע"פ, עולם המחשבה והערכים שבה, הן בהלכה הן באגדה. אמנם לגבי בנים רוצה המסורת החינוכית, שנקנה תכנים וערכים אלה באמצעות לימוד גמרא, ואין אני מציע להינתק ממסורת זו, המטופחת בישיבות ובבתי המדרש - כמעט בכל תפוצות ישראל ובכל עדותיה. אך לגבי בנות אין מסורת כזו, ועל כן צריך השיקול החינוכי-דידקטי להכריע. פירושו של דבר, שמותר לנו ושחייבים אנו ללמד את החומר מתוך הספרים והמקורות המתאימים לכך ביותר. דעתי היא, שספרים שיטתיים (במובן הרגיל של המילה) כמו "יד החזקה" מתאימים להשגת המטרה הנ"ל יותר מאשר התלמוד הבבלי, ודיי בכך, אם בנותינו תכרנה אותו הכרה חיצונית ושטחית לאחר "טעימה" מכמה קטעים מדגימים. לגבי ב): אין לדון בשום שאלה חינוכית מתוך התעלמות מהקשרה הסוציולוגי והמציאותי: מניין יבואו מורים יראי שמים, שיהיו מוכשרים ומוכנים להוראה זו בתנאי בית ספר? חוששני, שצד זה של הבעיה נשכח מלבה של גב' פרנקל, והוא נראה לי מכריע. מהפכה רוחנית בטרם עת - ייצא שכרה המפוקפק והמוגבל בהפסדה הוודאי והממשי ביותר: השנאת תושבע"פ על תלמידותינו, לאחר שיותר מפעם "הצליחו" מורים לא מתאימים, ואף ת"ח אמיתיים ביניהם, להשניאה על בנינו. לא כל המסוגל לשמש כר"מ בישיבה תיכונית מסוגל ללמד תלמוד בבי"ס תיכון ואף באולפנה, ואכמ"ל. רק בקיצור אוכל לרמז למה שנראה לנו הכוון הנכון להשגת המטרה: שכלול מרחיק לכת של תכנית הלימודים ושל דיני ההוראה בתושבע"פ, שיש להעמיד במרכזה נושאים, נושאי הלכה ונושאי אגדה, ולא יצירות ספרותיות; חיבור ספרי לימוד(אנתולוגיות מעובדות), שבהם יובאו לגבי כל נושא ונושא המקורות הקלאסיים החשובים ביותר והמתאימים ביותר מתוך כל ענפי ספרות התושבע"פ; אחוד המסגרות הנקראות כיום "מחשבת ישראל", "פרקי יהדות", "ספרות עיון", "הלכה", "דינים" וכו' למסגרת דידקטית אחת, שתיקרא תורה שבעל פה. מקצוע זה יהא מקצוע מרכזי ומגמתו לא תהא לא ספרותית ולא היסטורית, בבתי הספר התיכוניים לבנות (כתות ז-יב), כי אם דתית חינוכית. - הוא יהא קרוב ומותאם למקצועות האחרים, ובעיקר לתנ"ך ולתולדות ישראל, ובכתות העליונות גם למקצוע "פילוסופיה כללית", שלע"ד חייבים היינו להכניסו למוסדותינו זה מכבר ומסיבות שלא כאן המקום לפרטן. מכל מקום יישר כוחה של גב' פרנקל על שהעירה את הבעיה לדיון. |
|
ר.י.א. לנגה
אין לי כמעט כל אמון במורות "הפשוטות" המלמדות היום בבתי ספר הדתיים כאשר הן סותרות בהתנהגותן את הוראתן. ואם במקרים מסוימים אוכל להתנחם ב"עם ארצות" של המורה מה אעשה כאשר היא ממש "תלמידה חכמה" ותפרש בדרך הגובל באפיקורסות, כנהוג היום, כי כל סטודנט מבין יותר מאשר גדולי הדור אשר היו לפנינו כגון רש"י רמב"ם ועוד, כי אין אמונת חכמים בלבן?! הלא תסכים הגב' המלומדת אתי כי חלק לא קטן בהידרדרותו של הנוער הדתי יש לזקוף על חשבון האישה הדתית המועלת בתפקידה כאם יהודיה וכאשת איש? הגיע הזמן להגיד הרף למלאך המשחית הדורש מאתנו לשנות "מעשה בראשית" ולהפוך את המינים ולהשוותם לא רק מבחינה ביולוגית (גם זה קורה כידוע בימינו) אלא מבחינה רוחנית ונפשית. השאירו את המינים בגבולות ששמה להם התורה. ה"דאגה" פן לא תוכל הבת לבחור בכל מקצוע באוניברסיטה היא המחזיקתני לשלול הצעת גב' פ. מי ייתן וירד מספר "האמהות המלומדות" כדי להחזיר את הבית היהודי על תילו. אין זאת אומרת כי אסור לבת ללמוד למוד "גבוה", אך בגבול ובתחומים קבועים ואחד מהם להרחיקה כמורה ל"יהדות" כאשר התוצאות הידועות לי, והן רבות, מלמוד כזה על ידי מורה, ממש הרסניות. ומעניין כי לבסוף הגב' מזהירה לא ליצור ח"ו "חוג לתלמוד" אלא ממש "שעור סדיר" (אולי עם ראשונים ואחרונים כדי לאפשר לבת לתת "דרשת שבת תשובה" מעניינת בדרך "פלפול" המקובל?). הכיצד? בבית ספר עממי אנו מתלבטים כבר בבעיית חומר הילדות הבלתי מגוון בתנ"ך וכד'. ונבוא עכשיו וננהיג גם למוד תלמוד האסור לפי רוב דעות לבנות, (ראה בספר הנ"ל) וגם ספרו של המנהל שרנצקי מאיר מטעם סמינריון חרדי לבנות בית יעקב "אור המאיר" שהביא דעות גדולי הדור. מבלי לפגוע ח"ו בכבוד הגדולים שצוטטו על ידי גב' פרנקל ברצוני להעיר רק כי לא כל מה שמותר "להלכה" רצוי למעשה. דווקא אנשי עדות המזרח יקימו רעש מוצדק ויטענו כי אנחנו קרי "השכנוזים" קלקלנו להם כבר מספיק את בנותיהם. מי יכחיש כי בשטח הצניעות והמוסר אנו אחראים להידרדרותו האיומה של הנוער מיוצאי עדות המזרח כאשר חשבו כי נאמנותם לתורת ה' ולפקודה של "אל תיטוש תורת אמך" היא סימן ל"פגורה". אוי לנו כי הגענו למצב כזה שעלינו להגיב על הצעה כה אומללה אך ב"ה רק בירחון חשוב כ"שמעתין". נסיר ידינו מכל מחשבות דומות ונחזיר את דורנו למסלול שהורונו גדולינו ונבין כי "ההליכה אחורה" היא דווקא "הקדמה" הרצויה. אם לא נדאג מיד לשינוי קו החינוך הדתי ובפרט של הבנות נסכן את האומה כי יחסלו ח"ו בתי ישראל ברוח ישראל סבא בהם הייתה מעולם האישה הקובעת ברוח ובהדרכה. והיום? השאיפה לקבל תואר "אם" ודי השאר ייעשה ע"י זרים (תרתי משמע!) כי לא נוח לבת "המלומדת" "להתלכלך" ב"עבודה פשוטה" כגון טיפול בתינוק וכד'. אנא התבוננו בעוד מועד ותבינו כי החשת הגאולה בידינו ולא נגאלנו ולא ניגאל אלא בזכות נשים צדקניות וכאלה לא נגדל במוסדות ובדרכים אליהם שואפת גב' פרנקל-גולדשמידט. מי ייתן והשכל ינצח הפעם את הרגש וד"ל. |
|
עידית ראם
|
"אמרו חכמים כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה וכו'".
|
|
יפה מצאת דברי מורו של רש"י במחזור ויטרי אולם למה לנו לחפש אחרי מקורות קדושים אבל רחוקים, כשספרי הפוסקים שמהם אנו חיים מלמדים אותנו הלכה בנידון דנן. (עי' גם בשו"ע יורה דעה סימן רמ"ז סעיף ו).
חושבת אני כי הבעיה ההלכתית בנדון לא העסיקה אותה במיוחד. אילו היה הדבר איכפת לך, עט סופרים לוקחת היית בידיך, שאלה ובקשה מריצה הית לפוסקי הלכה, מאורי תורה. לא היית סומכת על בורות נשברים, של תשובה שאיננה ברורה לך (כלשונך "כמדומני"), או על הנהגה של גדול בתורה שאינך מבינה. (וכי מעבר לים הוא שאי אפשר לשואלו!?). נראה בעיני שעל אף בקשתך לדון בהצעה בכובד ראש, את עצמך התייחסת לה בקלות ראש. להתיר איסור שנאמר עליו: כמלמדה תפלות - פירוש דבר עבירה (רמ"א יור"ד , רמ"ז, ו). אולי טמונה בתוך בקשה זו רגשי נחיתות ח"ו; "שוויון זכויות" וכי נפגעת את כשאת מברכת "שעשני כרצונו", כל בוקר?! רוצה את בלימוד תלמוד לשם לימוד תלמוד (ועוד - היכן ללמוד?) האם לא עלה על דעתך כי טוב הדבר, שלא נלמד תלמוד. ולא נתקן "מחדל" איום ונורא זה. אם באמת דואגת את למחדלים, אנא עשי למען לימוד דינים אשר בו לדאבון ליבנו אין הבנות מוצאות ידיים ורגלים. בלימוד זה גם הנשים חייבות - לימוד המביא לידי מעשה. וכל חסרון ידיעה גורם לשגגות רבות. רואה אני בושה לעצמי ותלמידותי באי לימוד המוטל עלינו, ולא באי יכולת לימוד התלמוד. אבקש סליחתך על דברים אלו, אולם חושבת אני כי תורת ה' תורת חיים - ולא תורה למדע; מציעה אני בזאת למשרד החינוך להרבות בלימוד הדינים בבתי הספר הממלכתי דתי, אולם ח"ו לא לחייב לימוד תלמוד בבתי ספר אלו. |
|