"...והכל מודים שתקנת תפלה בציבור וצורתה היא שהכל יתפללו בלחש ויחזור שליח ציבור על התפילה בקול רם... ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא שהאנשים כולם בשעת תפילת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר אלא מסיחין זה עם זה ויוצאין (החוצה) והוא מברך ברכה לבטלה כמעט, הואיל ואין שומע לה. וכל מי שאינו בקי, כאשר הוא רואה תלמידי חכמים וזולתם מסיחים וכחין ורקין ומתנהגין כמי שאינו מתפלל בשעת תפילת שליח ציבור, עושה גם הוא כזה. ונקבע בלבות האנשים כולם, שאין תפילה אלא בשעת הלחש. ואנו אומרים באיסורי תורה 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', ומכל שכן בתקנת התפילה. ובזה יש משום הסרת חילול השם שחושבים בנו שהתפילה אצלנו שחוק ולעג.."

"...ויצא (החוצה) כל מי שהוא אינו בקי אף כי לא יצא ידי חובתו, ותתבטל הכוונה אשר בגללה ירד שליח הציבור (לפני התיבה) שהוא להוציא את שאינו בקי. ואם האנשים לא יתפללו לחש כלל אלא יתפללו הכל אחר שליח הציבור תפילה אחת בקדושה, כל בקי יתפלל עמו בלחש, וכל שאינו בקי ישמע, ויכרעו הכל עמו, כשפני העם אל ההיכל... ויהיה הדבר מסודר ומתוקן ותימנע אריכות החזרה ויוסר חלול השם שנתפשט בין הגויים, והוא שהיהודים רוקקים וכחים ומסיחין בתוך תפילתם, כי כך הם עדים לדבר. וכך הוא היותר ראוי אצלי באלו הזמנים מן הסיבות אשר הזכרנון..."

"... וכבר נודע ונתפרסם מה שתיקנו אבא מארי זצ"ל והסכימו עליו תלמידי חכמים שבדורו שהיו עמו, וזאת בראותו שבאמירת שליח ציבור את התפילה בקול בחזרה אחר הלחש, לא כל האנשים מתפנים לשמוע אותו בתשומת לב ובעמידת נימוס כעמידתם לתפילה, אלא עמידת טורח והתעסקות בשיחה זה עם זה, שיחה בטילה וכד'... תקנה זאת התפרסמה בארץ מצרים במשך כל חייו ז"ל ולאחר מותו והותקנה כתקנה שלא כמו זולתה. והאנשים ניצלו מהמכשול שהיו נכשלים בו, ולא חלק עליו ז"ל איש מחכמי דורו בזה ולא קבע שזה בניגוד לחכמים אף על פי שזה בניגוד ללשון התלמוד..."

"...וכך הוא היותר ראוי אצלי באלו הזמנים מן הסיבות אשר הזכרנון... לאמר, אם המציאות משתנה, גם הרמב"ם היה מודה שאין מקום לתקנתו. ואכן, המצב הדתי והרוחני במאה הט"ז נשתנה, ונשתנה לטובה, אחרי בואם של מגורשים ספרד ופורטוגל למצרים שהעלו את הרמה הדתית והתרבותית של היהודים במקום. שוב לא פטפטו כל כך בזמן התפילה ורובם ענו אמן אחרי החזן ואתה אל תתמה אומר הרדב"ז, וכי דורנו טוב יותר מדורו של הרמב"ם? אכן בכמה דברים ומנהגים רעים נכשרו הדורות... אחרי שבאו מרביצי תורה במצרים רבו התלמידים והתורה עשתה פירות ופירי פירות וזה דבר נראה לעין, ומה שראיתי אני מעיד..."

"ולפני גדולים ישפוך שיחו לבלי חוק - אף כי ישא דעו למרחוק, להכות הסיפים ולהרעיש הכפתור - במעשים לסתור ודברי קנטור, אשר אין להם לא שורש ולא ענף, לא בנין ולא ענין, עם היותו יודע כי תהלה לאל יש אתנו יודע עד מה וכמה חכמים שלמים וכן רבים ונגד פניהם נבונים, עוקרים הרים וטוחנים זה בזה ומוציאין קמח סלת מנופה בשלם עברה נפה..."

"... ושאלתי את פי הבאים מארץ עדן ואמרו שגם הם מתפללים ב' תפילות, וזה ראיה שלא פשטה תקנה זו יותר ממלכות מצרים וגלילותיה. וכיוון שכן, לא הייתה תקנה קבועה..."

"...עוד כי בזמנו ז"ל הכל היו נוהגים כמנהגו (של הרמב"ם - מ.ל.) וליכא משום אגודות אגודות, אבל עתה בזמננו שיש כמה קהילות של ספרדים ומערביים ואסקליאה וכולם מתפללים כדין הגמרא, איקרי כאן לא תתגודדו...".

"...לפיכך, בנדון דידן אם אפשר להחזירם לדין הגמרא שיתפללו שתי תפילות בלא מחלוקת כן ראוי לעשות, אבל אם אי אפשר לבטלם אלא על ידי מחלוקת, שב ואל תעשה. והנראה לע"ד כתבתי".